00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

דני שכטמן - הטרגדיה של המדענים, וניצחון המדע

09/10/2011

 

היום קיבל דני שכטמן, פרופסור צנוע בטכניון, את פרס נובל בכימיה. זהו ניצחון גדול עבורו, אך יותר מכך – זהו ניצחון גדול עבור המדע.

שכטמן עלה על דרך החתחתים שסופה בפרס נובל לפני שלושים שנים בדיוק, כאשר חקר סגסוגות מתכתיות באוניברסיטת ג'ונס הופקינס כמדען צעיר ומבטיח. בזמן ששקד על המיקרוסקופ, הוא ראה דבר שלא היה אמור לראות – תבנית מסודרת החוזרת על עצמה באופן משתנה, בדומה לדרך בה מנגינה מסוימת יכולה לחזור על עצמה לאורך אותו שיר באלתורים קלים בכל פעם. זו הייתה תבנית שלא הייתה אמורה להיות שם. לפי כל הידע שבידי הקהילה המדעית באותו הזמן, ה- 'תגלית' של שכטמן לא הייתה יותר מטעות במדידה, שמקורה בחוסר הניסיון של המדען הצעיר.

שכטמן היה יכול לזנוח את התגלית לאנחות, אך לאחר שבדק את הדגימה מספר פעמים נוספות, הבין כי אין לו ברירה – עליו להלחם כדי להוכיח את צדקת דרכו. ובאופן מפתיע – הוא גם הצליח.

למה זה מפתיע? משום שרוב מכריע של הקהילה המדעית האמינו באמונה שלמה כי הוא טועה. שמדובר בטעות בעריכת הניסוי, בפירוש התוצאות או אפילו ברמאות בוטה. וככל שהאמינו יותר בצדקתם, כך עלו הטונים והתגברו הרגשות השליליים. שכטמן הפך תוך זמן קצר למוקצה במעגלים המדעיים. גם לאחר ששוחזר הניסוי במספר מעבדות שונות, נתקל שכטמן בהתנגדות מצד בכירי המדענים שבתחום, ובעיקר מצד לינאוס פולינג, זוכה פרס נובל קודם בכימיה. התנגדותם נמשכה גם זמן רב לאחר שחלק גדול מהמדענים הסכימו כי יש ממש בתגליתו של שכטמן.

אז מה יש לנו כאן? דווקא בהיכלי המדע המקודשים, בהם אמורים מדענים לשקול את דבריהם בזהירות, אנו נתקלים בהתלהמות וב- 'עליהום' קבוצתי שהופעל כנגד שכטמן. אפילו במוסד המדעי הגאה בהיותו נטול הטיות ורגשות, שהמדענים העובדים תחת כנפיו אמורים לקבל את העדויות המתקבלות מתוך ניסויים בשטח ולהעדיפן על פני דעות מקובעות ומיושנות – אפילו שם אנו רואים דבקות כמעט דתית בתיאוריות שאבד עליהן הכלח.

מדכא? האמת לאמיתה היא שלא ניתן לצפות ליותר מכך מכל קהילה של בני-אדם. אנו יצורים עקשנים. האבולוציה עיצבה את מוחותינו כך שלא ינטשו בקלות את הרעיונות שהוטבעו לתוכם במהלך החיים. היו לכך סיבות טובות. אם האדם הקדמון היה מתעקש לבדוק מחדש מדי שנה האם האש במדורה עדיין שורפת את אצבעותיו, הוא לא היה שורד זמן רב. כך שבנקודה מסוימת הוא קיבל את הרעיון שהאש מסוכנת כמוסכמה, והפסיק לערער עליה. לאורך כל חיינו אנו מחפשים מוסכמות נוספות ודבקים בהן כמיטב יכולתנו, והמדענים אינם שונים משאר בני-האדם בנטייתם זו.

תובנות אלו מנחות רבים מהדוברים של הפסאודו-מדעים למיניהם: הבריאתנים היוצאים כנגד תיאוריית האבולוציה (וטוענים שגיל העולם אינו עולה על 6,000 שנים), ההומאופתים הטוענים שמים ניחנים בזיכרון פעיל (אבל הם לא זוכרים את מסעם דרך האסלה), המדקרים הסיניים הדוגלים בקיומם של נתיבי אנרגיה הקיימים בגוף (שמעולם לא התגלו) ורבים אחרים. כולם טוענים כי הקהילה המדעית מסוגרת, שונאת-זרים, ומתנגדת לכל רעיון חדש.

אבל פרס הנובל של דני שכטמן מוכיח את טעותם. הקהילה המדעית, על אף כל המוחות הסגורים והאטומים שבתוכה, המשיכה להתקדם ולעדכן את דעותיה כמעט מדי שנה. חלק מהמדענים הצליחו לאמץ את הנתונים החדשים אל חיקם. אחרים, לרוב קשישים ועקשנים יותר, החזירו נשמתם לבורא והפסיקו להביע את התנגדויותיהם. ובקיצור, המדענים האינדיבידואלים משתנים או מתים, אך הקהילה המדעית כולה נעה קדימה וזיהתה את הגדולה בתגליתו של שכטמן.

מקרים כאלו אינם נדירים במדע. הזוכים בפרס נובל לרפואה בשנת 2005, בארי מרשל ורובין וורן, יצאו גם הם כנגד הקהילה המדעית כולה כאשר טענו שקיימים חיידקים הגורמים לכיבים בקיבה (הידועים גם בשם אולקוס). הם הפכו למוקצים מדעית וחברתית, ובשפל המדרגה אף הסכימו ללגום מכוס המכילה את החיידקים המסוכנים, בתקווה ללקות בעצמם בכיבי קיבה, ולהדגים בכך את כוחם של החיידקים. מרשל אכן עשה כך, לקה בכיב קיבה, וגרם למדענים רבים להתייחס אל טענות השניים בצורה רצינית יותר. גם אז נדרשו עוד עשרים שנים ארוכות בטרם זכו השניים בפרס נובל לרפואה.

הגיע הזמן לומר בקול ברור ורם: גם מדענים הם בני-אדם. בני-אדם קטנים, קטנוניים ומסוגרים בפני רעיונות חדשים כמו כולנו. אלא שהגוף הלא-רשמי הידוע כקהילה המדעית מצליח להתעלות מעל רצונותיהם האנוכיים והרגעיים של חבריו, ולהביא את האנושות צעד אחד קרוב יותר לאמת, פעם אחר פעם.

הניצחון של דני שכטמן הוא ניצחונו של צעיר עקשן על קשישים עיקשים עוד יותר. הוא ניצחונו של ישראלי סחבק שראה בכל הסובבים אותו שווים, וסירב להתייחס למעמדותיהם הרמים של אלו ששללו את דעתו. אבל יותר מכל אלו, זהו ניצחונו של המדע, ככלי הטוב ביותר המוכר לנו לגילוי האמת.


בהערת אגב - יצא לי לעבוד עם דני על תחרות FameLab, שם הוזמן להיות שופט. במהלך ארוחת הצהריים המשותפת, הוא לימד אותי קסם פשוט עם כלי האוכל, ואני לימדתי אותו קסם פשוט עוד יותר. כך שעכשיו אני יכול לומר בגאווה ובצדק ש- "לימדתי את זוכה פרס נובל לכימיה בשנת 2011". 

נו, עוד שורה לרזומה.

 

גילוי נאות: התבקשתי על-ידי למה-נט לכתוב את המאמר הנוכחי. 

המקור לתמונת השער: הטכניון

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

29 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת