00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

מבצע דם חדש

אני אוהבת תרגילי כתיבה כי הם נותנים הזדמנות לצאת קצת מהשבלונות הרגילות שאני נוטה לזרום איתן בכתיבתי. לפני שבוע עלה בפורום מד"ב ופנטזיה אתגר חדש - לכתוב ליפוגרמה. למי שלא יודע, מדובר בכתיבה נטולת אחת (או יותר) מאותיות הא-ב, כאשר הליפוגרמה טובה הקוראים אינם אמורים לחוש בחסרונה של האות. לתרגיל היינו צריכים לבחור, ולהסתדר בלי אחת מחמש הנפוצות ביותר בא-ב העברי: ו',י',ה',ר',ל'. אסור לתכמן על ידי שימוש בכתיב חסר מלאכותי או החלפה עם אותיות לועזיות (להוראות המלאות יש להכנס לקישור). הרעיון בתרגיל הזה הוא להכריח את הכותבים לחשוב על ניסוחים חלופיים לביטויים שגרתיים, להרחיב את אוצר המילים, ובכלל, לגלות יצירתיות מרובה יותר. לסקרנים שביניכם - אני ממליצה להכנס לשירשור ולקרוא את שאר הליפוגרמות שנכתבו בו.

ומוטיאור - נא ראה רשומה זאת כגילגול האתגר לפתחך :-) 

 

לפניכם הליפוגרמה שלי. התשימו לב שחסרה בו אות? 

 

מבצע דם חדש.


אלון התעורר באחת ועלטה כבדה אפפה אותו. בבהלת פתאום נפנה לשמאלו בחפשו אחר הבהובו האדמדם של השעון המעורר, אך לא ראה דבר. חרד שמא התעוור שלח אלון את זרועו נכחו מגשש אחר דבר מה מוצק, אך לא חש בדבר. הוא הזדקף, מתנשם בבעתה הולכת וגוברת, וצמרמורת עלתה בגוו, סומרת את שערו.

"אחת, שלוש, חמש," ספר, ונרגע מעט למשמע קולו. משום שטרם התרגל לחושך גמר אומר בלבו לחכות עוד דקה.
עברה דקה אחת. עברו חמש דקות, והעלטה לא פגה. אלון נשם עמוקות ומשך את הכסת, וגופו הערום רעד במשב קור. בתעוזת פתאום דחף את רגלו למטה אך להפתעתו לא חש ברצפה. הוא שלח את רגלו האחרת, אך גם זו לא נגעה בכלום. הוא התקדם לאט לאט עד שהתמקם על קצה התחת, ועוד לא חש ברצפה בכף רגלו.

"מן הסתם זהו חלום," אמר אלון לעצמו. הוא צחק בעצבנות וצחוקו נשמע לו חלול ומרוחק.
"האלוווווו!" הוא צעק, וצעקתו נעלמה במרחב, ללא הד חוזר.  
"טוב," מלמל אלון. "ומה לעשות כעת?" ובתשובה לשאלתו שלו, דחף את עצמו מעל משכבו בתנופה, ולאחר שנגמר לו המומנטום החל נופל.

הוא נפל ונפל. נפל עוד ועוד, ללא תאוצה וללא מעצור.
"כמובן שזה חלום," חזר ואמר לעצמו. "בסוף אנחת ואתעורר."

מטה, מטה, מטה, נפל אלון.

"מנהרת הארנב הלבן," הרהר בנפלו. הוא הסתכל כה וכה אבל ראה רק חושך צלמוות.
"ומה אם זהו באמת המוות?" חשב, והמחשבה כאבה לו, שכן לא רצה למות.
הוא צבט את עצמו בזרוע ונשך לשונו בכאב. לא, המוות לא אמור לכאוב.

מטה, מטה, מטה.

טראח!!!

אלון נחת על משהו רך. טרם התאושש מההלם, והנה שמע קול דובר.

"ברוך בואך," אמר הקול, קול אשה לואט ברכות ובחום. משב רוח קל נגע בחטמו, נושא עמו תערובת של בושם תפוח והבל לח של כפר בערפל. רחש בהמה גועה נשמע רחוק ברקע.

"ממממה … " מלמל אלון, ובטנו נהפכת.

הוא חש במגע ענוג. "שכב לאחור," אמר קול נוסף, קול אשה אחרת. הנוגעת הדפה אותו ברכות על גבו.

"מה את רוצה?" מצא אלון את קולו, אך להתרומם לא העז.

"אותך, אהוב נפשנו," אמרה הדוברת הראשונה, וקולה המפתה התנגן באזנו, מרמז על תענוגות וכאב. אלון שמע אותה קרבה לראשו וחש לחץ על כתפו. האחרת גהרה על בטנו.

"זה חלום, זה חלום," לחש אלון עת נאות גופו לצמד הזרות המוזרות שחמדו אותו.

"לא חלום. זה לא חלום," ענו לו בצוותא.

בראש כבד וגוף ער נענה אלון לצמד הבנות, אחת אחת בתורה, פעם אחת ופעם נוספת, עד שגמרו ונסוגו ממנו.

זמן מה שכב לבדו, ללא חשק לקום, עד ששם לב לכך שהחושך הלך והתפוגג.

עוד זמן מה שכב אלון פרקדן על מצע הנוצות הרך, וכשהתבהר הנוף, הזדקף ועמד.

קו דק המרמז על שמש צץ מהאופק ואלון ראה חבל ארץ זר ולא מוכר. מצד אחד עמד כפר נושן ובו בקתות רעועות שנראו כצפות בערפל, ובצד האחר ראה זוג בנות שעורן שחור כהבנה וחלק ונוצץ כמראה. הן נשענו על עץ זקן וכפוף והתבוננו בו בהערכה ובהכרת תודה. מתחתן ראה אלון מעגל משורטט באדמה ובתוכו תרנגול שחור כפות, אבן אדומה אחת וקערה מלאה באפר. עוד ראה בתוך המעגל כתובת חרוטה באצבע בכתב לא מוכר.

"הבאנו אותך לפה בכח הקסם," אמרה אחת הבנות.

"דם חדש," אמרה האחרת. "הבאת לנו דם חדש. הבאת לנו ולשבטנו הצלה."

"כעת אתה אמור לחזור," אמרה הראשונה. "בטרם תצא השמש עד תום."

"תן מדמך," אמרה הנערה שוב והתקרבה לאלון, להב חד בכפה. אלון נרתע.

"אל תחשוש," אמרה לו. "זו רק הקזה קטנה לצורך הפעלת הקסם."

אלון נשך את שפתו התחתונה עת חתכה הנערה שרטת בזרועו ונטלה מעט מדמו. את הדם מזגה על התרנגול וחברתה שחררה את החבל בו נכפת. התרנגול קפץ במקומו, זקף מקורו וקרא את בוא השחר.

"שלום לך אהוב נפשנו!" קראו הבנות כאחת, ואלון חש את עצמו נשאב למעלה, מעלה ומעלה, אל תוך הכחול הגדול, אל מערבולת שנפערה מעל ראשו.

"אמא!" צעק בקול. וכשלא חדלה המערבולת שמט את ראשו ונכנע לזרם. הכחול בו נסחף הלך והתקרר, הלך והצטמג, ואלון מצא עצמו נאבק לנשום. כמעט ונחנק כאשר לפתע נפלט מתוך אגם כפקק הנחלץ מבקבוק, ולאלון רווח פתאום כשראה שזהו האגם הקטן מעשה האדם, הסמוך למקום עבודתו. ערום ורועד מקור משך את עצמו החוצה וצנח על הדשא. מעבר לגדר הוא שמע קולות אדם. עתה אצטרך לבדות מעשה כלשהו לתרץ הכל, חשב בטרם התעלף.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת