00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פוסט, ציוני!

יש הבדל! מתוך יומנה של רינה מצליח

אני אוהבת את הבקרים השקטים, שחר של יום חדש עולה ואני מתיישבת במטבח עם כוס קפה, ידידו הטוב ביותר של האדם. זה עתה סיימתי לקרוא את "מעריב", ממרחק אני שומעת את פעמי רגליו של מחלק העיתונים, למדתי כבר לזהות את כובד ראש הליכתו של מחלק "הארץ" הכורע תחת רצינות משאו, לעומת ניתורי עמיתו מ"ידיעות אחרונות". צהוב, אני מהרהרת בפיזור הדעת, שוקל כנראה  פחות משחור לבן.

האמת, העיתונים די משעממים, כאילו אנחנו בשבדיה. ואנחנו לא! הציבור אולי אינו יודע, אבל הממשלה הזאת מדרדרת אותנו לאסון. אני מדפדפת בין העצומות המתפרסמות בהארץ, תוהה מדוע לא מאחדים אותן, חבל על הכסף, בסך הכל מדובר באותה רשימה מכובדת של אנשי רוח. בין הפרסומות בידיעות אני מוצאת תמונות גדולות ומילים קטנות. הכל כרגיל, שום דבר לא הכין אותי לבאות.

לפתע צלצל הטלפון בצורמנות, הייתה לי תחושה רעה בלב, מין נבואה שניתנה לחכמים. על הקו היה המקור שלנו במפלגת העבודה ובפיו בשורה נוראה, "ישנן שמועות", כך לחש כממתיק סוד, "ישנן השמועות במפלגה, שאהוד ברק וארבעה חברים יפרשו הבוקר ממפלגת העבודה". בדיעבד אני יודעת שחיי יתחלקו לשניים, כל מה שקדם לשיחת הטלפון הזאת ומה שבא לאחריה. פתאום הפנמתי ביטויים ספרותיים כמו "חרב עלי עולמי", או "זיעה קרה כיסתה את גופי", זה אשכרה אמיתי.

יש לי נוהל חירום מיוחד למצבים כאלו, אני שונאת להיתפס בלתי מוכנה. נטלתי את ערכת החירום הכוללת מכשיר הקלטה, פנקס ועט וממחטות. לגבי האחרון הייתה לי תחושה שאזדקק לזה, לא ידעתי כמה אני צודקת. בליבי בירכתי את עצמי שלא התפתתי לעבור לגור בתל אביב, ברדיו שמעתי את הכתבים מדברים בהתרגשות ומתפללים שיספיקו להגיע בזמן מאזור המרכז, אני כבר הייתי בעניינים.

מי שאין בו את החיידק, לא יוכל להבין את זה. אני אמנם לא פוליטיקאית, אבל יש לי את היכולת לכוון את הפוליטיקאים, איך אומרים? לפעמים אדם מבחוץ רואה טוב יותר את המציאות. אני לא צריכה להבחר או להתחנף לחברי מרכז, יש לי חופש עיתונאי להביע דעה ברורה ולפעול בדיוק כמו שאני חושבת.

לא אלאה אתכם במסיבת העיתונאים המחרידה הזאת של אהוד ברק, הוא היה זחוח ויהיר כאילו הוא נהנה לדרוך עלינו העיתונאים, אבל אני חייבת להעיר משהו על נקודה אחת חשובה. ברק השווה את עצמו לבן גוריון ולאריאל שרון, אם זה לא היה עצוב הייתי צוחקת כמו שאני יודעת לצחוק. אני לא מבינה מנין לו הגאווה לדמות את עצמו לגדולי האומה, מי הוא בכלל ומה הוא עשה בשביל מדינה?

 
אופורטוניסט. אהוד ברק                                אידיאליסט. אריאל שרון

עצוב לי, באמת. כבר היה נדמה שהנה אוטוטו יוקדמו הבחירות וישראל תזכה להנהגה רצינית שהיא ראויה לה. ופתאום בא האהוד הלא אהוד ומחזק את הממשלה של ביבי בצעד אופורטוניסטי מובהק. ולא די בזה, הוא משווה את עצמו לאריק שרון, לא פחות! מאיפה עזות המצח הזאת?

אהוד ברק, ואני אומרת את זה בצער כנה, הוא פשוט עיוור. אריאל שרון פרש בגלל שמרכז הליכוד לא אפשר לו לקדם תכניות חשובות למדינת ישראל, ברק לעומת זאת פרש בגלל שפחד שועידת העבודה לא תאפשר לו להמשיך את השותפות עם ביבי. יש הבדל.

זה ממש אופורטוניזם, כלנתריזם ופאשיזם. לא יעלה על הדעת שפוליטיקאי יגנוב מנדט של בוחרי שמאל כדי להציל את הממשלה הימנית של ביבי, מזתומרת גם שרון עשה את זה? שרון לא הציל את ביבי, הוא ריסק אותו. יש הבדל.

אני סולדת מאנשים שאין להם שום ערך לאידיאולוגיה, רק כסאולוגיה. אני זוכרת שכאשר אריאל שרון הקים את קדימה הוא צירף רק אנשים ידועי שם שהשררה אינה חשובה להם. אני לא רוצה להכנס לשמות, אבל כולם זוכרים שהייתי הראשונה לדווח על עריקתו האידיאולוגית של שמעון פרס לקדימה מיד לאחר שהפסיד בפריימריס לעמיר פרץ. ברק לעומת זאת, ידע שיפסיד בהצבעה בועידת מפלגתו וערק לפני ההצבעה. יש הבדל.

הייתי כל כך נסערת מההדרדרות של הפוליטיקה הישראלית שלא שמתי לב לנקודה המרכזית. הרגשתי כל הזמן שאני מפספסת משהו, אך אודה ולא אבוש, לקח לי זמן לתפוס את זה. דיברתי עם פוליטיקאית בכירה שלא אנקוב בשמה, רק אציין שהיא הייתה בסוד הקמת קדימה מראשיתה. ואז נפל לי האסימון, פתאום הבנתי מה מציק לי. העדר הדרך ואבדן הכיוון.

אריאל שרון בא מהאגף הניצי בליכוד ועשה כברת דרך ארוכה עד לשמאל. אהוד ברק הקיבוצניק בא ממפלגת השמאל המרכזית ועשה כברת דרך עד הליכוד. יש הבדל. תבינו, לא המרחק חשוב, הכיוון חשוב.

בערב חזרתי הביתה עייפה ומותשת, אל המיטה נכנסתי חסרת ביטחון מהעתיד והתקשתי להרדם. זו הפעם הראשונה שאני נדרשת לעצום עיניים במדינה אופורטוניסטית. והבחירות... קשה אפילו לחלום עליהן.

רינה מצליח, חדשות ערוץ 2. סופרת כבשים.

 



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

"חבר הלאומים"
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דניאל ינאי אלא אם צויין אחרת