00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לקרא בין השורות

שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום

מעטים הם ספרי הילדים שמצליחים לגעת בצד היפה של המציאות הכואבת. שעוסקים, בלי יומרה, הטפה או חדווה ניו אייג'ית בדברים הקטנים. בחמלה אמיתית, טוב לב אנושי יום-יומי.

אלה הדברים שאני רוצה לאחל לעצמי ולכם לקראת השנה החדשה. ילד שמכיר חבר חדש. שכנה ששומרת על התינוק כדי שלא תצטרכו לצאת אתו בגשם להביא את אחיו מהגן/בית הספר. שמחות קטנות של יום חולין.

שני סיפורים, אחד ותיק מאד, ואחד חדש מאד. שניהם אהובים עלי במיוחד. שניהם מרירים-מתוקים בדיוק במידה הנכונה.

הסיפור "קובי יודע" מופיע בספר "סיפורי הבית המשותף" (1981) וכן ב"ספר הגדול של נירה הראל" (1992). גרסת שמע משובחת מופיעה בדיסק "סיפורים לפני השינה" של טליה שפירא.

נירה הראל נוגעת בנושאים עדינים ומורכבים בתבונה וברגישות, ויותר מזה בחום אנושי פשוט ומלא אופטימיות. גירושין, אבדן, זקנה ובדידות, נושאים שספרות הילדים נמנעת בדרך-כלל מלעסוק בהם, על אף שהילדים נתקלים בהם בחיי היום-יום. ייחודו של הסיפור הזה הוא באיזון העדין בין מה שיש בו ומה שאין, בין מה שנאמר בקול רם, ומה שיש לקרוא – בין השורות.

קובי הוא ילד מפתח, אביו עזב את הבית ואמו עובדת קשה כדי לפרנס אותם. הראל מציגה את הקשיים, וגם את נקודת המבט המדוייקת, אך הלא פשוטה לעיכול – "בלי עבודה הרי אי אפשר, כי מה יאכלו? בלי חברים קשה, אבל אפשר. בינתיים אין." זהו. ככה זה. לא תמיד הכל דבש.

יום אחד, מגיע לביתו של קובי זקן מבולבל שהלך לאיבוד, קובי והזקן מבצעים "אימוץ הדדי" זה זוכה בסבא, ואינו צריך עוד לשוב לבית ריק, וזה זוכה בנכד, וממלא גם הוא את הריק שלו. (ואני תמיד תוהה, איך ילדים בעידן שלנו מקבלים את זה שמישהו נכנס לדירת השכנים כדי לטלפן. ומילא איך הם יקבלו את זה, כמה זקנה אני נשמעת כשאני מספרת שכשעברנו דירה כשהייתי בת שש בערך לקח חודשים ארוכים עד שחיברו אותנו לטלפון?)

הספר השני הוא ספר חדש, שרבות נכתב עליו (ובצדק). "יונה חצי לבנה" של אילנה זיידמן ומאיה שלייפר. ספר יוצא דופן שכתוב בחלקו בערבית עיראקית. עוד דבר יוצא דופן בספר הזה הוא שאין בו ילדים כלל. גיבורות הסיפור הן זקנה ירושלמית טובת לב ו"סתם יונה. חצי אפורה וחצי לבנה". מאיה שלייפר, המאיירת הוסיפה לספר כמה ניצבים בדמות ילדים (ילדים ירושלמיים אמיתיים, עם כיפה ובלעדיה, עם חצאית וגרביים ארוכים או במכנסיים קצרים).

 

גם כאן מתפתחים בין היונה לבין הזקנה יחסים של נתינה הדדית, וכמו ב"קובי יודע" הצדדים הפחות נעימים של מציאות חיינו אינם מודחקים, או נפתרים במטה קסם, אלא רק מתקבלים בקלות רבה יותר, כשהם מוצגים בכפיפה אחת עם כל הטוב שבכל אחד מאתנו.

 

שנה טובה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לקרא בין השורות אלא אם צויין אחרת