00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג שלי

תובנות מליל הסדר

ביום שני בערב ישבתי, כמו כל עם ישראל, וערכתי בביתי סדר פסח.

התובנה שתפסה אותי בעקבות זאת, ושרציתי לחלוק, היא הנעימות המשכרת (והמשקרת) שהתלבשה עלי באותן שעתיים שבהן ישבתי מול מדריך מוסמך שמסביר לי בדיוק - אבל בדיוק - מה ואיך אני צריך לעשות.

ההגדה הרי רצופה "הוראות". מעבר לפרקים הרגילים של הסדר (קדש ורחץ, כרפס יחץ וכו') יש גם הוראות ביניים - לגלות את המצות, לכסות את המצות, להרים את הכוס, להוריד את הכוס, לטבול את זה, לכרוך את זה וכו'. וגיליתי, שיש משהו מאוד נעים בזה שאתה יודע, ולו לפרק זמן קצר, בדיוק מה נכון ומה צריך לעשות.

יש משהו מאוד נחמד במערכת חוקים מוקפדת כזו, שכל אחד יכול להביט בה ולתקן את האחרים. אם מישהו קרא מילה לא נכונה, מיד מישהו יקפוץ ויגיד לו: "זה לא כך, זה כך", ואם שכחתי לגלות את המצות ברגע המתאים, מיד מישהו יקפוץ ויגיד: "לא, לא, עכשיו צריך לגלות את המצות!". כל אחד יודע מה נכון, כל אחד יכול לפקח על כל אחד אחר, וכולם יודעים בדיוק מה צריך לבוא עכשיו, ואיך צריך לעשות את זה.

החיים של החילוני רצופים בלבטים מטרידים. בכל צעד ושעל הוא שואל את עצמו האם הבחירה שהוא עשה הייתה נכונה, והחיים שלו בדרך כלל מלאים בחרטות על בחירות לא נכונות, ודרכים אלטרנטיביות שהוא יכול היה ללכת בהן. בכל יום ויום הוא ניצב מול אינספור דילמות וצריך להתמודד איתן לגמרי לבד.

והנה, ברגע שהוא קצת "מתחזק" (מה שלדעתי צריך להיות קרוי "נחלש"), מיד עוטפים אותו באינסוף "מדריכים מוסמכים" לאיך צריך להתנהל בחיים. יש לך תורה, וסידור, וגמרא, ואלף ספרי הלכה ו"חכמה", ותמיד יש את הרב שאפשר לשאול אותו כל דבר ולקבל ממנו תשובה "מוסמכת" על כל שאלה ותהייה.

החרדי חי בעולם שכולו "הגדה". כל הזמן "מגידים" לו מה לעשות. מרגע שהוא פוקח את העיניים בבוקר ועד שהוא הולך לישון בערב, מרגע שהוא נולד ועד רגע שהוא מת, הוא יודע מה "נכון" ומה "צריך" לעשות. איזו ברכה אומרים אחרי שקמים בבוקר, מה אומרים אחרי שיוצאים מהשירותים, מה אומרים לפני ואחרי שמכניסים חתיכת לחם לפה, באיזו שעה צריך לעשות את התפילה הזו ובאיזו שעה את התפילה הזו, איזה בגדים צריך ללבוש, איזה ספרים צריך לקרוא, איך ומתי אפשר (או צריך) לשכב עם האשה, וכו' וכו' וכו'.

כאמור, עד ליל הסדר, הייתה לי הרגשה שאורח חיים כזה הוא בעיקר מכביד ומגביל, והנה, גיליתי, שיש בזה גם צדדים נעימים, כביכול. אין לי ספק שיש אנשים מסויימים שאורח חיים כזה תפור עליהם בדיוק.

אני, כמובן, חושב שבסופו של יום, החסרון באורח חיים כזה גדול בהרבה מהיתרון. ההשתעבדות שלך ל"הוראות מגבוה", חוסר הבחירה שלך בחיים, והכבילה שלך ל"פקודות" נוקשות של מישהו אחר שקולה לכניסה לכלא מרצונך. גם בכלא הרי יש מערכת חוקים ברורה, וגם שם יש אנשים שמרגישים יותר טוב מאשר בחוץ. רובנו, עם זאת, מעדיפים כמובן את חיי החירות שבחוץ על חיי ה"נוחות" שבפנים.

לכן, כסיכום, אין ספק שיש משהו נעים בזה ש"מסדרים" לך את החיים, אבל, לדעתי, זה תופס רק (ובקושי) לשעתיים בשנה, בליל הסדר. בכל שאר הזמן אני שמח מאוד להיות חופשי ומאושר, בדרכי שלי, ובלי תכתיבים "מגבוה". כמה שנאמר: ברוך שהוציאנו מעבדות לחרות, מאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה, ונאמר אמן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יצחק כהן1 אלא אם צויין אחרת