00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבת חינם

האי הבודד ותושביו הבודדים

חברים יקרים,
 
לאחר דממת אלחוט לא קצרה, הבלוג "אהבת חינם" מחדש את פעילותו.
הבלוג עוצב מחדש, לינקים שבורים תוקנו ויש הרבה סיפורים, ציטוטים ושירים חדשים שמחכים לפירסום.
אתם מוזמנים לחזור אחורה לרשומות הקודמות, שאמנם ישנות אך רלוונטיות כמו ביום בו נכתבו.
הפעם - סיפור מאת כותב אלמוני עם מוסר השכל חשוב לכולנו, במיוחד בימים אלו.
 
תודה לכל המברכים והמאחלים,
תהנו!

ינון
 
האי הבודד ותושביו הבודדים
 
היה היה פעם, לפני שנים לא רבות, אי בודד במקום לא כל כך רחוק מכאן.
תושבי האי הזה היו כולם שמחים, עליזים, בריאים ומאושרים.

ומה היה סוד אושרם, אתם בוודאי שואלים את עצמכם – היה זה "קטיפתיים חמים".

 

לא מבינים?  ככה זה עבד: כל תינוק שנולד באי, נולד עם שקית חיצונית מלאה ב"קטיפתיים חמים", שאותם היה יכול לשים לעצמו על הפנים, על הגוף, על הידיים ובכל מקום שרק רצה - והדבר נתן לו הרגשה של ליטוף נעים וחם, הרגשה שליוותה אותו זמן רב והפכה אותו למאושר.

כשסיים כל אחד להניח על עצמו את ה"קטיפתיים חמים", הכניס אותם בחזרה לשקית שלו, ושמח בחלקו.

כל האנשים באי נתנו וקיבלו בכל יום "קטיפתיים חמים" אחד מהשני, כולם היו מרוצים, שמחים, בריאים ומאושרים.

 

יום אחד, ככה זה תמיד באגדות, עפה מעל האי מכשפה רעה שממש האדימה מכעס כשראתה מה קורה על האי והחליטה לעשות מעשה.

עד מהרה היא נחתה באי והקימה בו קיוסק לממכר "קטיפתיים סינתטיים".

ההבדל בין ה"קטיפתיים חמים" ל"קטיפתיים סינתטיים" היה ש"קטיפתי סינתטי" ששמים על הגוף, נתן הרגשה נעימה רק לזמן קצר מאוד.

המכשפה מכרה כל שקית המלאה ב"קטיפתיים סינתטיים" בשקל אחד בלבד והסבירה לכל עובר ושב, שמכיוון שאין אפשרות לקנות "קטיפתיים חמים" בשום מקום, חשוב לשמור על ה"קטיפתיים החמים" שיש להם, עבור אנשים שחשובים להם באמת - ולאחרים כדאי לתת "קטיפתיים סינתטיים", אותם ניתן לקנות בשפע, כאן  אצלה בדוכן.

כך לא יווצר חס וחלילה מצב בו אדם רוצה להעניק לחבר, מכר או אהוב "קטיפתי חמים" ופתאום הוא יגלה שנגמרו לו כולם...

האנשים הקשיבו למכשפה, חלקם הנהנו בראשם ואמרו שיש צדק בדבריה ושקל אחד זה באמת לא הרבה כסף וקנו שקית של "קטיפתיים סינתטיים"; אחרים זכרו שאף פעם לא הייתה להם בעיה של חוסר ב"קטיפתיים חמים" והמשיכו משם הלאה.

 

מאז אותו יום, כשנפגשו שני אנשים ברחוב, מספיק שלאחד מהם הייתה שקית של "קטיפתיים סינתטיים" כדי שהם יעצרו לחשוב לרגע לפני ששלחו ידם לשקיות ה"קטיפתיים".

עתה היה עליהם להחליט, האם באמת כדאי לתת לאדם שפגשו ברחוב כעת "קטיפתי חמים", או שאולי כדאי להם לתת לו "קטיפתי סינתטי".

בעלי שתי השקיות החליטו לתת לחלק מהאנשים "קטיפתיים סינתטיים" במקום "קטיפתיים חמים" - ולחלק המשיכו לתת את ה"קטיפתיים חמים" כרגיל.

האנשים גם רצו לראות מה יתנו להם האנשים שפגשו לפני שיחליטו בעצמם מה לתת להם בחזרה.
האנשים שקיבלו "קטיפתיים סינתטיים" הרגישו טוב לזמן קצר ואח"כ כשההרגשה הטובה חלפה, התחילו לחשוב לעצמם: "מדוע נתן לי פלוני אלמוני דווקא "קטיפתיים סינתטיים"?  מדוע לא נתן לי "קטיפתיים חמים"?  אולי הוא לא אוהב אותי מספיק?  אולי הוא לא באמת חבר שלי?  אולי הוא חושב שאני לא בסדר?"

 

אנשים החלו להסתובב באי מהורהרים ומוטרדים.

בהמשך כבר תלו כולם על בגדיהם שקיות של "קטיפתיים סינתטיים", בנוסף לשקית הקבועה של "קטיפתיים חמים" והיו בוחנים ושוקלים לאיזו שקית לשלוח את היד כשפגשו מישהו ברחוב.
גם אם החליטו האנשים לתת לאדם שמולם "קטיפתיים חמים", היו מציצים קודם לשקית בכדי לוודא שלא יישארו עם "קטיפתיים חמים" מעטים מידי, כי מי יודע מי יפגוש אותם ומתי - ויחליט לתת להם מה"קטיפתיים חמים" שלו?...

הרי עלול להיווצר מצב שכל מלאי ה"קטיפתיים חמים" שלהם יגמר ומאיפה ישיגו אז עוד "קטיפתיים חמים" עבור האנשים היקרים להם ביותר?

חלק מהאנשים אפילו הפכו לחולים מרוב דאגות, חשדנות ומחשבות טורדניות שניתחו מפגשים שחוו עם אנשים אחרים במשך היום.

המכשפה הייתה מאושרת מהמצב, העסקים פרחו והאנשים כבר לא היו בריאים ומאושרים כמו קודם.

 

יום אחד, כאילו לא היה מספיק רע כבר כך, מכשפה נוספת, שתמיד ניסתה לעקוף את חברותיה המכשפות, שמעה על המהפך שחוללה חברתה המכשפה הראשונה באי והחליטה אף היא לרדת לאי ולהרוויח.

היא פתחה באי קיוסק מתחרה לקיוסק הראשון ומכרה בו "קרים דוקרים".

ההבדל בין ה"קטיפתיים חמים" וה"קטיפתיים סינתטיים" ל"קרים דוקרים" היה שכאשר שמתם "קר דוקר" על הגוף מייד הרגשתם קרירות דוקרת.

המכשפה מכרה כל שקית המלאה ב"קרים דוקרים" בחצי שקל בלבד והסבירה לכל עובר ושב, שכדאי לקנות אצלה שתי שקיות של "קרים דוקרים" במחיר כל שקית אחד של "קטיפתיים סינתטיים", כך יוכלו האנשים לתת הרבה יותר אחד לשני ויותר בזול!...

היא הבטיחה לכולם שמלאי ה"קרים דוקרים" שלה לא ייגמר לעולם ושהם יכולים לקנות ממנה כמה שרק ירצו.
האנשים הקשיבו למכשפה, חלקם הנהנו בראשם ואמרו שיש צדק בדבריה, ושחצי שקל זה לא הרבה כסף עבור שקית מלאה ב"קרים דוקרים", ושבאמת יש אנשים שאותם הם לא כל כך מכירים או אוהבים - שלהם ניתן יהיה לתת מה"קרים דוקרים" החדשים והזולים.

 

המצב באי הלך והחמיר.

כולם כבר החלו לתלות על הבגדים שקיות רבות של "קרים דוקרים".

אנשים היו עסוקים כל הזמן בחשבונות וחישובים: "אתמול נתת לי "קטיפתיים סינתטיים" אז היום אני גם אתן לך "קטיפתיים סינתטיים", בבוקר לא נתת לי "קטיפתיים חמים" כמו שציפיתי, אז אני אתן לך עכשיו "קרים דוקרים" וכו` וכו`.

אנשים העדיפו לתת לרוב האנשים "קרים דוקרים", כי הם היו הזולים ביותר, לחלק מהאנשים המשיכו לתת "קטיפתיים סינתטיים" ורק לקבוצה מצומצמת מאוד של אנשים קרובים המשיכו לתת "קטיפתיים חמים".

אנשים אלו היו בדרך כלל: הורים וילדיהם, בעל ואישה, חבר וחברה, מכרים קרובים מחוג המשפחה וחברים טובים.

רבים באי הפכו להיות שקטים, עצובים, כעוסים ונעלבים בקלות.

הם גם היססו להראות שהם נותנים מייד "קטיפתיים חמים" למישהו והפכו להיות ציניים, ספקניים וחשדנים זה כלפי זה.



נעזוב לרגע את תושבי האי הבודדים.
האם אנחנו כל כך שונים מהם?
האם אנו מחלקים "קטיפתיים חמים" בשמחה וחביבות - או שאנו מספקים לבן שיחנו הינהון מהיר, הקשבה חטופה וחיוך מאולץ, בעודנו חושבים על משהו אחר, חשוב יותר - היינו "קטיפתיים סינטטים"?

למי עוד מלבד בני משפחה וחברים קרובים אנו נותנים כיום "קטיפתיים חמים", בלי להרגיש שנוצלנו, שאנחנו תמימים, נאיבים, פראיירים?
כמה אנשים סביבנו מעוניינים לתת לנו "קטיפתיים חמים" - ואנחנו בגלל גאווה, חוסר סבלנות ואנוכיות מחלקים ביד נדיבה "קרים דוקרים"?... 



"אם לא מחייכים אליך, היה נדיב ותן אתה חיוך.  אין אדם הזקוק לחיוך יותר מהאדם שאינו מסוגל לחייך לאחר."  (הדלאי למה)

"אם כך זכור: יש רק זמן חשוב אחד - עכשיו.  הוא חשוב משום שהוא הזמן היחיד שבו יש לנו שליטה על עצמנו; והאדם החשוב ביותר הוא זה שנמצא איתך, כי איש אינו יודע האם יהיה לו שיג ושיח עם מישהו אחר; והמטרה החשובה ביותר היא לעשות לו טוב, כי זאת המטרה היחידה שלשמה האדם נשלח לחיים אלה."  (לב טולסטוי)

"רצונך להיות אהוב? היה אוהב."  (הבעל שם טוב)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת