00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

גן הירק של סבתא

באמצע  שנות החמישים התגוררנו בעיירה הצפונית, בבדון ללא מים זורמים, בעוד סבא וסבתא, הוריה של אמא גרו במעברה ברמתיים. לעומת תנאי המחיה שלנו, הם חיו בתנאים מפליגים. הצריף שלהם היה עשוי עץ, וליד כל צריף היה ברז פרטי עם מים זורמים! סבא בנה סככה בכניסה לצריף וסבתא שתלה שתילי גפן שעם הזמן כיסו את הסככה ויצרו צל נעים. גם מאחורי הצריף היה שטח קטן של אדמה חולית שסבא גידר בקרשים. סבתא שתלה בוטנים, עגבניות, מלפפונים ואבטיחים, וטיפלה באהבה בחלקת אלהים הקטנה שלה. לברז שבחוץ חיברו צינור וכך השקו את הגינה.

 

גם השכנים גידרו חלקות אדמה שליד צריפם, ובלב החולות הלוהטים קמו איים קטנים של ירוק.

 

בחופש הגדול אמא נסעה עם אחי טומי`קה ואיתי לסבתא. עלינו על אוטובוס אגד חום, שקרטע כל הדרך ועצר בכל תחנה. הנהג היה קורא בקול בשם הישוב בכל עצירה. כאשר שמענו "כפר סבא" ידענו שאנו קרובים ליעדנו, ואני אפילו הפסקתי להקיא.

 

אמא ישבה עם הוריה כמה שישבה, היא ואמה גם ניצלו את ההזדמנות לריב בקולי קולות עד שהשכנים אמרו: “אה, כנראה הבת של גב` דוד באה לביקור".

 

ואז היתה אוספת את תיקה, נפרדת מאיתנו בנשיקות וחוזרת הביתה מתרוננת כעפרוני, בעוד המטען העודף – טומי`קה ואני – נשארנו אצל סבתא לחודש תמים.

 

אני ואחי אהבנו להיות אצל סבתא. בדרך כלל לא הוצעו לנו אפשרויות בילוי, וגם לא ציפינו לזה. אבל סבתא היתה שולחת אותנו למכולת, נתנה לנו לעדור בגינה, ולפעמים אספנו ירקות טריים מן הגינה ואכלנו אותם בסלט. אהבנו לחפור בוטנים מהאדמה החולית, לפצח את קליפתם ולגרוס אותם עם החול בפינו. גולת הכותרת היתה האפשרות להתרחץ בחוץ, עם הצינור, ישר מהברז הפרטי של סבתא.

 

פעם הוצע לנו בילוי מיוחד. סבתא הציעה שסבא יקח אותנו ללונה פארק. לונה פארק לא היה במקום קבוע אלא נדד ברחבי הארץ. היזמים השתלטו על שטח פנוי, הקימו בו מתקנים שונים, ושהו במקום מספר שבועות עד שהחליטו כי מיצו את האיזור.

 

מאחר שסבתא היתה אחראית לפיננסים בבית, היא נתנה לסבא סכום כסף יפה כדי שנוכל ליהנות בלונה פארק, שעל מתקניו התבוננו  בערגה ימים לפני כן.

 

סבא היה קמצן, ולא לעיתים קרובות שם ידיו על סכום כסף נאה. הוא שילם עבור שלושתנו את דמי הכניסה שהיו נמוכים, וכבר תכנן בראשו איך להגדיל את הסכום כאשר ידווח לסבתא. להפתעתו המרה, הסתבר שעבור כל מתקן צריך לשלם בנפרד.

 

במתקן המכוניות הקטנות סבא אמר שאין טעם לעלות, מפני שאין ספק כי המתקנים הבאים יהיו הרבה יותר מעניינים. כשהגענו לקרוסלה, סבא אמר שזה מסוכן, והוא לא מוכן לסכן את שני נכדיו היחידים.  אחר כך ראינו מטוסים קטנים שחגו במעגל לקול מוסיקה עליזה. סבא אמר, נו, זה לא שונה הרבה מן הקרוסלה, ואותה כבר ראיתם.

 

וכך סבבנו בכל המתחם, ואכן ראינו את הלונה פארק מקרוב ממש.

 

כאשר יצאנו מהשער סבא אמר כי היה קונה לנו גלידה, אבל פחד שנצטנן. היה חודש יולי.

 

סבתא שמחה מאד כי בילינו עם סבא כל כך יפה, ואנחנו ידענו בחוש שלא להגיד דבר.

 

סבתא היתה תופרת במקצועה. מכונת הזינגר שלה  שעמדה מתחת לחלון הרעישה כל היום והיא השגיחה עלינו דרך החלון, בעוד אנו יושבים על מיטת סוכנות בצל הצריף. היו לנו דפים ועפרונות צבעוניים, אהבנו לצייר ולדבר עם סבתא דרך החלון.

 

כשקליינטיות היו באות לסבתא אהבתי להתבונן בהן בעודן מעלעלות בז`ורנלים שהיו כמובן מפריז, כי הגברות במעברה הקפידו על המודה האחרונה. סבתא היתה נותנת לי פיסות בד מיותרות ואני ניסיתי כוחי בתפירה.

 

באחד הימים טומי`קה נשלח למכולת, ואני ישבתי לבדי מאחור, שקועה בתפירה. פתאום הבחנתי באיש שעומד מולי ומבושיו חשופים. הבנתי שהאיש רוצה להטיל את מימיו וכנראה לא שם לב שאני שם. לכן עשיתי עצמי שקועה בכל לב בתפירה שלי, שמא יבחין בי האיש ויובך.

 

לפתע פרצה סבתא מהצריף עם מגריפה בידיה, ותוך קללות נמרצות בהונגרית היא רדפה אחרי האיש המסכן, שנס על נפשו. סבתא לא הרפתה עד שהצליחה לחבוט באיש בגבו.

 

כשסבתא חזרה, אני הסברתי לה כי האיש רק רצה לעשות פיפי. אז סבתא אמרה לי בכעס שהאיש לא רצה שום פיפי. נותרתי די נבוכה, כי אם כך למה הוא התפשט?

 

בגינה של סבתא צמח אבטיח אחד מפואר. השאר צמקו ונבלו מבלי שהגיע למצב אכילה. סבתא התעוררה כל בוקר ורצה ישר לאבטיח לבדוק מה שלומו. אנחנו רצינו לאכול את האבטיח אבל סבתא אמרה כי האבטיח ממשיך לגדול, ואנו צריכים לתת לו לגמור לצמוח. היא הבטיחה שביום שאמא תחזור לקחת אותנו אנחנו נאכל יחד את האבטיח.

 

בינתיים טומי`קה ואני הבחנו כי בגינת השכנים צמחו חמניות. וגם אצלם רוב החמניות היו קטנות ומצומקות, אבל אחת עלתה כפורחת. טומי`קה ואני שיחקנו עם ילדי השכנים, ואף הם      ציפו בדריכות ליום תבשיל החמניה והם יקטפו אותה ויאכלו את גרעיניה.

 

כל יום היינו בוחנים את האבטיח והחמניה, ולאט לאט החמניה כבשה אותנו כליל. הרי האבטיח היה שלנו, אך החמניה לעולם לא תהיה שלנו, ועל כן חשקנו בה יותר ויותר.

 

אחרי כמה ימים טומי`קה נהיה אובססיבי לחמניה. הוא דמיין עצמו מגרד מתוכה את הגרעינים, ולא דיבר על שום דבר אחר. עד שהחליט. טומי`קה הודיע לי כי אנחנו עומדים לגנוב את החמניה.

 

וזאת לדעת. טומי`קה גדול ממני בשנה וקצת, אבל הוא אחי הגדול. אין שום סיכוי שאני לא אסכים לקחת חלק במשהו שהוא יוזם. למעשה זה כבוד גדול שהוא בכלל חושב אותי ראויה להשתתף עימו בהרפתקה כלשהי.

 

טומי`קה סוחב את המספרים של סבתא. תפקידי לאחוז בגבעול הארוך של החמניה ולכופף אותה עד שטומי`קה יקפד את ראשה. סבתא עסוקה בשלה, ושנינו יוצאים מהבית בפרצוף תמים.

 

כבר ערב, כמעט חשוך. אנו מתגנבים לגינה של השכנים אני מכופפת את החמניה, טומי`קה עושה קליק מהיר במספרים והאוצר בידינו. נדמה לנו שאנו שומעים את דלת השכנים נפתחת, וממהרים לברוח הביתה, סבתא עסוקה בחלקה הקדמית ואינה רואה שאנו נכנסים. הרעש בחוץ גובר, ואנו שומעים את צעדי השכנה קרבים והיא צועקת כל הדרך. בחוץ היא פוגשת בסבתא, ואומרת לה כי נכדיה גנבו את החמניה.

 

טומי`קה טוב במצבי משבר. הוא סוחב אותי ואת החמניה אל מתחת למיטת הברזל, שהכיסוי שלה מסתיר את אשר תחתיה.

 

סבתא מודיעה כי הנכדים שלה לעולם לא גונבים דבר, ואף טוענת שאנו כנראה משחקים בבית. הן נכנסות הביתה אבל כמובן אנחנו לא בבית. אז סבתא אומרת לשכנה כי אנו משחקים בחוץ, אך כשנחזור היא תברר את הסוגיה, למרות שאין לה ספק שלנכדים שלה אין יד בדבר.

 

אנחנו מתחת למיטה כבר כשעה, בחוץ חושך וסבתא מתחילה לדאוג. היא קוראת לנו בקול, ואנחנו שותקים. סבתא אומרת לסבא שהם צריכים לצאת ולחפש אותנו בכל המעברה.

 

עכשיו זה הופך רציני. טומי`קה מרים את כיסוי המיטה ומיילל: “סבתא, אנחנו פה". סבתא כמעט מקבלת שבץ, אבל נרגעת כשהיא רואה שאנו בריאים ושלמים.  אז מתפשטת על פניה תמיהה גדולה ואף זעם  והיא צועקת עלינו: “תנו לי מיד את החמניה!”

 

אני מוציאה את ראש החמניה מתחת למיטה, היא נראית מבויישת ונבולה. סבתא לוקחת את החמניה ואומרת, חכו חכו, כשאחזור אתם תקבלו את מה שמגיע לכם!

 

היא יוצאת בדרכה אל השכנים. אנחנו רוצים להבלע תחת המיטה, אבל רואים שסבא מתפקע מצחוק.

 

סבתא עוברת דרך הגינה האחורית שלה כולה מכוונת מטרה, אבל משהו חסר לה במראה הנוף. ואז היא מגלה לזוועתה כי האבטיח אינוו. טוב, מה לעשות, קודם צריך לגמור עם הבושה הזאת, ולהחזיר את החמניה.

 

סבתא נכנסת נמוכת רוח לשכנה, החמניה בידיה, והיא מוכנה להתנצל בכל לשון. משום מה השכנה לא חוגגת את נצחונה, עיניה מושפלות, והיא אומרת לסבתא "נו, כן, ילדים עושים דברים שהם לא למדו בבית, מה לעשות".

 

כשסבתא מחזירה לה את החמניה, השכנה מתכופפת להרים משהו, ושמה בידיה של סבתא את האבטיח.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

29 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת