00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מה שיותר עמוק

my best friend.

20/12/2009
ישבתי בחדר שלי, בבית של ההורים. הוא שוב חזר להיות הבית שלי, חזרתי לחוף המבטחים של כל ילד להורים טובים. הייתי צריכה לעזוב את העיר הגדולה כדי לגלות את הדברים הקטנים - ובינתיים זה לא כל כך עבד.
ההרגשה שלי הלכה וכשלה. לא מצאתי דברים טובים בחיים שלי, לא מצאתי נקודות אור. את היחידות הייתי חייבת לעזוב, הן היו שייכות ל"אנשי העולם הגדול" שלי, שלא עשה לי טוב. לפחות לא באותה התקופה.
 
"אני לא יכול יותר. נראה לי שזה נגמר." הוא אמר לי, בלי שלום, בלי מה נשמע. ככה. הטלפון צלצל, אני עניתי, וזה מה שהוא אמר. שהוא לא יכול יותר.
 
"מה? יונתן, ספר לי מה קרה. איך קרה? לא היה יותר טוב?"
"לא ככה. לא כשהיא איתו. לא חשוב. אני חייב ללכת." הוא אמר. אני עמדתי באמצע רחוב קניות עלוב בעיר הקטנה שלנו, כשאמא שלי קונה בגדים לטיסה. מחר היא ואבא ממריאים לשלושה ימים לאירופה, משאירים אותי לבד במצב שאף אחד חוץ ממני לא יודע כמה חמור הוא.
חוץ ממני, ומיונתן.
 
יונתן ידע הכל. הכרנו רק לפני חצי שנה וכבר הפכנו להיות החברים הכי טובים. אני הייתי נשפכת בפניו על אהוב ליבי והוא היה מתמרמר על יעלי שלו, מתמרמר ומתאהב, מתמרמר ומתאהב. הוא היה שטיח לרגליה של הבחורה הזאת. הוא היה עבורה כל מה שרצתה ויותר. פעם אחת לא ראיתי אותה, את יעלי, ונדמה היה לי תמיד שהכרתי אותה כמו את כף ידי. לפעמים היא הזכירה לי את עצמי; בחוסר הביטחון שלה שמלווה באהבה לא ברורה למישהו שהוא ממש לא כוס התה שלה. במידה מסוימת היא הזכירה לי אותי לפני שנתיים. ואכן, היא קטנה מאיתנו בשנה, ומדהים לחשוב עד כמה ההבדל משמעותי בגיל הזה. ואולי זה לא הגיל, אולי זה הנסיון, ואולי זה פשוט האופי. אני לא יודעת. אני רק ידעתי שהיא לא אהבה אותו. לא באמת. היא לא הצליחה לאהוב אותו במאה אחוז, כי יונתן ויעלי אף פעם לא התאימו באמת.
 
באותה התקופה יונתן הוא כל מה שהיה לי. כל אוהבי נטשו אותי לטובת חיפוש החיים שלהם, בטענה שאני חייבת לחפש לעצמי את האושר. זה היה בולשיט גמור אבל לפחות זה נתן לי עילה לרחם על עצמי ולהזדקק לאנשים שעזבו. האשמתי את עצמי, האשמתי אותם, האשמתי את העולם. בעיקר האשמתי את ההורים שלי על שהביאו אותי לעולם. לא ניסיתי למות, אך הרגע הזה היה קרוב. יעלי הצילה אותי ממוות. אלמלא הייתה מתחרמנת עם האקס שלה בדיוק בזמן שיונתן מגיע לביתה בהפתעה, סביר להניח שלא הייתי כאן היום.
 
כן. יעלי והאקס שלה ניהלו סוג של רומן קטן בשבועיים האחרונים. זה לא התקדם כל כך, כי בפעם הרביעית שהם נפגשו (לדבריה), יונתן תפס אותם על חם. ריחמתי עליו נורא, אבל גם קצת שמחתי, כי התמימות סוף-סוף נעלמה מעיניו. אולי זה יבגר אותו, חשבתי, שיפסיק לסמוך על בחורות בעיוורון כזה.
הוא לא ידע מה לעשות. 11 בליל חמישי ואני ישבתי לבד בבית, בחדר, ההורים בדרך לנמל התעופה ואני שבר כלי. באמת שרציתי למות, באמת שחשבתי לקפוץ מהמרפסת. אבל אפילו לקום מהמיטה לא היה לי כח. אז פשוט המשכתי לשכב שם, מאופרת ולבושה, כאילו שהרגשתי שאני רוצה למות יפה.
ופתאום, כשאני שוכבת כגוויה שצוחצחה כדי להיקבר בארון שקוף, אני שומעת דפיקה בדלת. בגלל שיכולות הסיפור שלי לא משתוות לאלו של הרלן קובן, כותב ספרי הטיסה הידוע, אתם ודאי מבינים שכשפתחתי את הדלת הופיע מולי יונתן, עצוב וכואב, אבל בעיקר עצבני ופגוע.
"יונתן?! עד לכאן הגעת?!"
 
"לא ידעתי לאן ללכת. לא יכולתי להישאר שם, ועם כל החברים שלי כבר הפסקתי מזמן להיות בקשר, בגללה. אז הנה אני כאן."
 
"תיכנס..."
 
אמרתי לו. הוא לא ידע מה רציתי לעשות באותו רגע, הוא לא הבין מה עבר לי בראש. הוא נכנס והוציא מתיקו בקבוק וודקה.
 
"אין ברירה אחרת", אמר, והראה לי את הואן גוך המנצנץ.
 
"בוא נגיד שאתה צודק" אמרתי לו, והוצאתי כמה כוסות-שוט מהואזה של אמא שלי. בתוך חמש דקות כבר שתינו חמישה שוטים.
חיכינו כמה דקות, צחקנו קצת, והמשכנו לשתות. ולשתות. ולשתות.
 
בשלב מסוים, לא זוכרת אחרי כמה שוטים או כמה דקות, שמתי את ראבר-סול במערכת. "כי נראה לי שבתוך הלב שלך באמת יש נשמה שאי אפשר לשבור", אמרתי, "למרות הכל."
"אני לא יודע אם זה בגלל שאני כבר די שיכור, אבל זה יפה מאד, מה שאמרת עכשיו."
"זה כנראה בגלל ששנינו שיכורים..." אמרתי וצחקתי.
 
בפזמון כבר השתגענו. "בייייייביייי יו קאן דרייב מיי קארררררררררררררר"
"ייייסססס איים גוין טו בי אה סטארררר"
"יס יו אר!"
ושנינו ביחד:
"אנד בייבי איי לוב יווווו!!!"
 
"זה יהיה נורא צפוי אם נתנשק עכשיו." אמרתי.
"מה זאת אומרת?"
"נו, אתה יודע. אני חצי מתה, זרקתי את כל החיים שלי, איבדתי את החברים, איבדתי אתכם, חזרתי לבית של ההורים - ואתה תפסת את חברה שלך במיטה עם האקס. אנחנו אחרי שלושתרבעי בקבוק ואן גוך עם הביטלס ברקע בבית ריק ביום חמישי ב12 בלילה. החברים-הכי-טובים, שבורי הלב, מתנשקים."
"סקס הנחמה הקלאסי."
"תכלס. זה צפוי מדי בשבילנו, הסיטואציה הזאת."
"כן, זה נכון. אבל זה לא שלא רציתי אותך מהרגע הראשון."
"וווואווווו... אין מצב שאתה מפלרטט איתי ככה! "
הוא צחק. "מה?"
"נו באמת, יונתן, תכף גם תגיד לי שהעיניים שלי זה הדבר הכי יפה שראית בחיים ואף פעם לא ראית כחול כל כך עמוק!"
הוא שוב צחק.
"אז מה להגיד לך?"
"מה שאתה חושב! זה לא שלא חשפתי בפניך את הדברים הכי אינטימיים בעולם! חוץ מזה, אנחנו כל כך שיכורים שזה לא משנה!"
"אבל אמרתי מה שאני חושב..."
"אבל זה לא טוב. כי אנחנו נכנסים לזה עם רגשות וזה לא טוב. אנחנו צריכים סקס נחמה וזהו. ועכשיו אנחנו ניכנס לזה שתמיד היה ביננו מתח מיני ותמיד חשבתי איך יהיה להיות איתך, ואם אנחנו נשכב עכשיו, זה יהיה מעבר לסתם משהו, ואז היחסים שלנו יהרסו, כי אם נמשכנו אחד לשני מהרגע הראשון, אף פעם לא היינו ידידים באמת."
"אלוהים, כשאת שיכורה את מדברת הרבה יותר!"
"כי אני דואגת!"
"גליה. תראי. אם זה יקרה, ואני לא אומר שזה יקרה, אבל אם זה יקרה, אנחנו באמת נשכב. את יודעת, גליה, אני מפחד לומר את זה אבל אני חושב שנעשה אהבה. כי אני לא רוצה להזדיין איתך, ואני לא רוצה... לא יודע. לטמא אותך."
"עוד פעם השטויות האלה. מה יש לעולם?! למה אף פעם , אף פעם זה לא יכול להיות סטוץ נטו? למה כל בחור שאני מתקרבת אליו ישר נבהל כי זה לא יהיה סתם זיון?"
"כי נורא קל להתאהב בך. כי את מהממת ואת חכמה ואת נקיה כל כך, ואת שילוב של תמימות עם אמת, ואת ילדה אבל בוגרת, ואת... את משהו שאסור לעזוב ואסור לזלזל בו. את משהו שצריך לשמור עליו."
"אתה סתם שיכור"
"אני מתכוון לכל מילה. אני לא יודע למה את יושבת כאן עכשיו במקום לכבוש את העולם. ואני לא יודע למה רע לך כל כך. ואני לא יודע למה היינו צריכים ואן גוך בשביל לדבר על מה שיש ביננו. אבל אני יודע שיש ביננו, כבר המון זמן, וזאת אולי הנחמה היחידה במה שקרה היום עם יעלי. שאני לא צריך להרגיש אשם על מה שאעשה עכשיו. כי ידעתי שזה יקרה, גליה, ידעתי שיום אחד זה יקרה - וככל שהזמן עבר כך פחות יכולתי להחזיק את עצמי. ועכשיו, כשעניין יעלי סוף-סוף מאחורי, אני חייב."
 
סקס עם החבר הכי טוב שלך לפעמים יכול להציל ממוות.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ציפור שחורה כחולה אלא אם צויין אחרת