00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

הטרדה מינית בצבא

באמצע שנות הששים שירתתי כחיילת בבסיס חיל האויר בקריה בתל אביב. הבסיס היה ייצוגי, שם שכנה לשכתו של מפקד החיל וביקרו בו קצינים בכירים של צבאות זרים. אי לכך המשטר בבסיס היה נוקשה. גם אם עברנו לצורך העבודה מבנין לבנין, היה עלינו לחבוש את הכומתה ולהקפיד לגרוב גרביים לבנים מתחת לנעלי גולדה.

 

אם פגשנו בשביל קצין כלשהו, גם לא מוכר, או חלילה את הרס"ר, היה עלינו להצדיע.

 

בשעה שבע וחצי התקיים מסדר בוקר. הרס"ר היה עובר בין החיילים שעמדו בשלוש שורות בודק כל תג ומעיר אם הנעליים לא הבריקו.

 

פעם בשבוע עשינו תורנות שמירה. לפני כן היה עלינו לרדת לחדר המשמר ולחתום על נשק. קיבלנו רובה צ`כי כבד שלא ירה כבר ארבעים שנה. בגמר משמרת של ארבע שעות היינו צריכים לישון בחדר המשמר, כדי להיות בכוננות אם במקרה תותקף הקריה. בחדר המשמר ישנו על מיטת שדה, בבגדינו, על שמיכות שעוד הבאישו מריח זיעתם של הטורקים.

 

אחת לשלושה שבועות היתה תורנות שמירה של שישי-שבת.

 

פעמיים בשבוע מסדר נקיון. כן, ממש ככתוב בספרים, הרס"ר היה עובר באצבעו על אדן החלון, ואם האצבע היתה מתלכלכת,היית נשאר מרותק לבסיס.

 

אחת לשבוע תורנות שינה במשרד. מתיחות כלשהי בגבול הצפון – כל החיילים נשארים בבסיס.

 

שיכפלנו אלפי דפים במכונת השיכפול של גסטטנר, שהשחירו את ידינו ובגדינו.

 

לא היו מגרסות להשמדת מסמכים סודיים. על כן, בתום כל יום עבודה ירד התורן  לשרוף את המסמכים בחביות בהן בערה אש התמיד בפאתי המחנה.

 

ובלילה באו אנשי בטחון שדה ובחשו באפר החם. אם מצאו פיסת ניר לא שרופה, הם חקרו מי היה התורן והוא נשלח לכלא.

 

ןעןד לא דיברנו על תורנות המטבח, שם פגשנו לראשונה בחיינו אנשים מכוכב אחר.

 

והגשת הקפה, והשליחויות לשק"מ להביא מצרכים למפקדים.

 

זאת בנוסף לעבודה הרוטינית: הדפסה, תיוק, דואר נכנס, דואר יוצא. לחץ, לחץ, לחץ.

 

מאחר שגרתי בעיירה בצפון,  גם ביום שכבר היה ניתן ללכת הביתה, הלכתי למגורי הבנות ושם רציתי למות.

 

שנאתי כל רגע בשירות. דעתי השתבשה עלי קלות. אני חושבת שאז הפכתי למיזנטרופית.

 

בנוסף לחיי האימה שהיו מנת חלקנו, נוספה כמובן ההטרדה המינית. אז היא היתה הנורמה ולא היוצא מן הכלל. ולא היה לה שם.

 

כילדה שגדלה כאן הכרתי סוגים רבים של מטרידים: הנדבקים אליך באוטובוס, המתיישבים דוקא לצידך בבית קולנוע ריק כשמעיל חורפי  מקופל על זרועם.

 

במידה מסויימת ההטרדה בצבא היתה בוטה יותר. היא היתה גלויה לחלוטין. הקצין שלך ליטף את פניך, כביכול באופן אבהי. הוא נצמד אליך בפינת הקפה כאשר הכנת לו שתיה. גם ההתגוננות היתה קשה יותר, כי את לא יכולה להדוף את המפקד שלך ולשלוח אותו לעזאזל.

 

אני אישית הייתי בת שמונה עשרה קרתנית ודבילית. לעיתים הבנתי שהוטרדתי רק בחלוף עשרים שנה .

 

ערב אחד עשיתי תורנות שמירה בבודקה, הרובה הצ`כי על כתפי. הייתי אמורה לזהות במסמך את כל מי שנכנס לבסיס. והנה הגיע מפקד בכיר. מאד מאד בכיר. הצדעתי לו וברכתיו לשלום. ואז ביקשתי לראות מסמך מזהה.

 

אני ידעתי כמובן מי הוא, אלא שחשבתי שאולי דוקא הוא יתרגז אם לא אעשה את מלאכתי כהלכה. הקצין צחק, אך הזדהה. ואז שאל כבדרך אגב :”חיילת, מתי את מסיימת את משמרתך?”. עניתי. הוא נכנס לבסיס.

 

סיימתי את המשמרת, מיכל חברתי לשמירות באה להחליף אותי, ובעיתוי מפתיע הגיע גם הקצין הבכיר . ואז באדיבות מרובה הציע להסיע אותי הביתה. אמרתי שאני צריכה לחזור לחדר המשמר. הוא אמר שהוא יפטור אותי מכך, ואני שמחתי שלא אצטרך לישון על השמיכות של הטורקים.

 

הוא ליווה אותי למגורי הבנות. התחלתי להלחץ. מגורי הבנות היו מחוץ לתחום לבנים. ידעתי כמובן שההוראה הזו מופירת לעיתים תכופות, אבל אני הייתי חיילת ממושמעת. מה גם שחששתי שהקצין בעצם מנסה לבחון אם אנהג לפי הכללים.

 

שאז עצרתי ליד הביתן, הצדעתי לקצין ואמרתי לו כי לא אוכל להזמינו כי אין כניסה לבנים. הקצין הבכיר, המאד בכיר, שתק תחילה כשתדהמה שפוכה על פניו. הוא הצדיע חזרה, פרץ בצחוק רם והלך.

 

אחרי עשרים שנה הבנתי למה צחק הקצין.

 

באחד הימים הגיעה למשרדי הפקידה של הרס"ר ואמרה שהרס"ר מבקש לראות אותי. משהו טוב לא יכול לצאת מזה. פשפשתי במעשי ובמחדלי, אך לא מצאתי דבר מחשיד. ובכל זאת ירדתי בחרדה.

 

הרס"ר קיבל אותי בנימוס, ואף ביקש מהפקידה להכין לנו קפה, ולצאת מהחדר.

 

וכך אמר הרס"ר: "אני אדם נשוי, באושר נשוי, אבל את מבינה שאחרי הרבה שנות נישואין זה כבר לא זה. לכן אני מאד אוהב להיות בקשר עם בחורות אחרות, באופן לגמרי לא מחייב משני הצדדים. את בודאי יודעת שאני נמצא בקשר עם (וכאן נקב הרס"ר בשם המפורש של חיילת מהבסיס).

 

אני לא ידעתי, ועל כן השתנקתי קלות. הספל רעד בידי והנחתיו על הצלחת בקול קרקוש. לא נשמתי. הרס"ר, גבר שמן, קרח, שלא השתמש בדיאודורנט, שתק אף הוא.

 

ותאמינו לי שגם בשלב זה לא היה לי מושג מה הוא רוצה!

 

הרס"ר המשיך: “איקס" (שוב השם המפורש) משתחררת בשבוע הבא. אני מציע לך למלא את מקומה".

 

החרשתי.

 

הרס"ר אמר "את לא חייבת לענות לי עכשיו, חשבי על כך יום יומיים, והודיעי לי מה החלטת. את מבינה שאם תסכימי לא תעשי תורנויות, שמירות , ימי נקיון, מטבח. אני אדאג שלא תצטרכי אפילו לעבוד ממש במשרד. ואני גם גבר רגיש ואיכפתי, ואני מבטיח שתיהני להיות איתי. אני אזדקק לך רק פעמיים בשבוע.”

 

תירגעי, תירגעי, תירגעי. את לא יכולה לצעוק על הרס"ר.

 

פתאום נחתה עלי שלווה גמורה. אמרתי לרס"ר: “אני לא צריכה לחשוב על כך יום יומיים. אני עונה לך עכשיו: אני לא רוצה"

 

הרס"ר השפיל את מבטו.

 

אני ידעתי שאבלה את שארית חיי בכלא ארבע, על בסיס תלונה שקרית כלשהי, אבל בשלב זה לא היה איכפת לי מכלום.

 

הרס"ר אמר: "את לא צריכה לחשוב חלילה שאני אתנכל לך בגלל סירובך. אני מכבד את עמדתך ומקבל אותה. אני אדם הגון"

 

ברור.

 

עליתי חזרה למשרדי. הראש שלי קדח. מובן מאליו שלא סיפרתי על האירוע לאף אחד. מתתי מבושה.

 

יום העבודה נגמר, וזה היה יום השמירה השבועי שלי. מיכל חברתי עוד לא גמרה להתארגן. אמרתי "בואי מיכל, אנחנו נאחר לעליית המשמר ולחתימה על הנשק.”

 

אז אמרה מיכל: “אני לא באה איתך, קיבלתי פטור משמירות.”

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת