00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

קבורה חינם או - גם במוות צריך פרוטקציה

 
 
התמונה מאתר "נגישות ישראל"
 

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:
הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵירָה;
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן....
(פרקי אבות, פרק ג`, משנה א`)

 

 

 

כבוד המת הוא ערך חשוב ביהדות, וקבורת המת היא ערך דתי / חברתי שכל הקהילה לוקחת בה חלק "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה" (קהלת ז`, 2).

בעבר פעלו "חברות קדישא" על בסיס התנדבותי. עם קום המדינה הוכרו חברות קדישא כגוף המקצועי לענייני קבורה.

החוק בישראל קובע כי הקבורה תהיה חינם, והביטוח הלאומי משלם ישירות לחברות קדישא עבור הוצאות הקבורה סכום קבוע שכיום הוא עומד על סכום של כ- 6000 ש"ח.

מוות הוא חלק מהחיים. רק שתמיד הוא מגיע בהפתעה, גם כשקודם לו תהליך מחלה קשה וכואב.

כשאבא ניפטר, היפנו אותנו לחברה קדישא. מסתבר שיש הרבה "חברות קדישא" . חברה קדישא של האשכנזים, חברה קדישא של הספרדים, חברה קדישא של יוצאי צפון אפריקה, חברא קדישא של התימנים, חברא קדישא של הכורדים וכן הלאה וכן הלאה. לכל חברה קדישא יש חלקת אדמה עם קברים שהיא משווקת -  וזה שם המשחק.

כסף.

למוצא העדתי אין כמעט משמעות ואפשר לפנות לכל חברא קדישא שרוצים. יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק.  

וזה סיפור המעשה.

אבא ניפטר ביום שישי בצהרים ולכן נאלצנו לחכות עד ליום ראשון בבוקר כדי להסדיר את הקבורה. הגופה הושארה כמובן בבית החולים כל שישי, שבת וחלק ניכר מיום ראשון.

ביום ראשון בבוקר שמנו פעמינו לחברה קדישא מסוימת. בפגישה עם הנציג הוא שטח בפנינו את התורה כולה.

אומנם אנחנו זכאים על פי חוק לקבורה חינם אבל -

בית הקברות הקרוב לבית הורי מוגדר בית קברות "סגור", כלומר - אין בו מקומות קבורה. לא ברור לי מי בודק את הנתונים אבל לפי ההסבר שקיבלנו לגבי התשלומים בבית העלמין "הסגור",  "שווה" לבית העלמין להיות "סגור" כי הרווח הוא אדיר.

חלקת קבר בודדה ולא אטרקטיבית במעלה ההר עולה כ- 20.000 ש"ח. הוא מיד פסל את הרעיון לאחר שהניח, ובצדק, שאימי מבוגרת ותתקשה להגיע לשם ברגל. חלקת קבר בתוך בית העלמין עולה 30.000 ש"ח ואם חשקה נפשנו בחלקת קבר כפולה נתכבד וניפרד מ 60.000 ש"ח.

אבל, אם נרצה בכל זאת להשתמש בזכותנו החוקית לקבורה בחינם,  נתכבד ונקבור את אבינו בבית הקברות החדש – מרחק כשעה נסיעה מבית הורי.

או קיי אמרנו – קבורה חינם ואנחנו מוכנים לנסוע רחוק עבורה.

יפה שאדם עומד על זכותו, אמר הנציג, כל הכבוד, אבל – זה לא בדיוק חינם.

כלומר? הקשיתי

החינם שבחוק הוא רק בקבורה בתוך כוכים שבקיר, אמר.

הבטנו בו בתדהמה, למה הכוונה?

כמו בתקופת הסנהדרין, ניסה לרצות.

ויתרנו על הכבוד. לא תודה אמרתי, אנחנו רוצים קבר רגיל. סתם קבר באדמה.

אי אפשר, חזר ואמר.

אבל מגיע לנו, בקושי עצרתי את דמעותי. 

לא מדויק, הבהיר, מגיעה לכם קבורה חינם רק בכוכים. באדמה – זה עולה כסף.

אז למה אומרים חינם, התעקשתי.

כי זה חינם לניפטר אבל עולה כסף לזוגתו.

אבל אימי, שתיבדל לחיים ארוכים עדיין חיה, מחיתי.

אכן, שתיבדל לחיים ארוכים, אבל הקבורה באדמה היא "בכפולות".

כלומר?

בעל ואישה נקברים אחד על השני. החינם הוא עבור הנפטר הראשון והתשלום עבור הקבר השני.

לא התאפקתי ושאלתי, מה קורה אם בת/בן הזוג נישאים לאחר זמן מה, למי שמורה הזכות המכובדת להיקבר בקבר המשותף?

הוא לא ענה, רק נעץ בי מבט חלול.

לא תודה, אנחנו רוצים רק קבר אחד, מיהר אחי לאמר כדי להסיח את דעתו של הנציג מדברי ההבל של אחותו המבוגרת, תוך שהוא שולח בי מבט מצמית.

רק בכוך, פסק הנציג.

נבוכים היבטנו זה בזו ובאנחה שאלנו – כמה זה עולה?

7500 ש"ח, ענה בלי להתבלבל.

עבור מה? שאלנו.

עבור חלקת הקבר של אימכם, שתיבדל לחיים ארוכים.

אבל גם לה מגיעה קבורה חינם, בעוד 120 שנה כשתבוא שעתה, תהיתי.

כן, אבל אנחנו שומרים לכם את המקום.

אבל אני לא רוצה לשמור מקום, אנחנו מוותרים.

אז בכוך, חזר ופסק.

להזכירכם מדובר ביום ראשון, 10:30 בבוקר ( אנחנו המתנו מ 0830 עד 10:00 לנציג החברה קדישא) ועוד המלאכה מרובה לפנינו – מודעות אבל, קניות, הודעה לאנשים, הסעה וכד`.

מה עם הנחה?

כבר קיבלתם, ענה, בזכותה של העובדת מ. הסתבר לנו ששכנתינו היקרה עובדת במקום. מעולם לא שמחתי יותר מקירבתנו השכנתית אליה. גם במוות צריך פרוטקציה.

 או קיי , אמרתי והוצאתי את כרטיס האשראי.

לא, אנחנו לא מקבלים כרטיסי אשראי רק מזומן, שק בנקאי או שק רגיל.

בלית ברירה, עייפה ומותשת, חיטטתי בהיסטרייה בתיק ומצאתי שק מקופל מספר פעמים לריבוע קטנטן, דחוס באחד התאים בארנק. לפי הצבע הדהוי והנייר הבלוי אפשר להבין שלא השתמשתי בשקים מספר רב של שנים.

כמעט בחגיגיות חתמנו על המסמך המקנה לנו זכות לשני קברים. איש לא ביקש לראות ת.ז של אימי, איש לא ביקש את אישורה אפילו לא הטלפונית, איש לא ביקש לראות תעודה מזהה כלשהי של מי מאיתנו. 

בדרכנו החוצה החלטתי להתקשר לחברה קדישא אחרת, רק רציתי לדעת. שאלתי כמה עולה קבר בכפולות.

12.500 ש"ח ענו מהצד השני בלי להתבלבל.

 אז זהו – קבורה חינם בסגנון ישראלי. 

מעיון בעיתונות מצאתי את נתונים הבאים:

- בחברה קדישא תל-אביב, הייתה עלות שכר המנכ"ל 42.000  ש"ח בחודש.

-  בחברה קדישא "קהילת ירושלים," עמדה עלות שכרו של מקבל השכר הגבוה ביותר על יותר מ45.000- ש"ח בחודש.

-  בכפר-סבא עמדה עלות שכר המנכ"ל  על כ50.000- ש"ח לחודש.

סתם לידיעה.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת