00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הפלנטה הפוליטית

בית בורבון - הראי של אירופה - חלק א`

על בית בורבון נאמר פעם ע"י טליראן כי "הבורבונים לעולם אינם זוכרים דבר, והם אינם שוכחים דבר", ונראה כי היה זה נכון ביותר מפעם אחת.
 
תזכורת קצרה: בית בורבון היא שושלת אירופאית, אשר היא בעצמה ענף של השושלת הקאפטינגית, שהחליפה את בית ולואה (גם הוא ענף של הקאפטינגים) בשנת 1589 עם עליית המלך אנרי הרביעי לכס המלוכה הצרפתי. אך מלבד צרפת בית בורבון שלט גם בארצות אחרות. בממלכת נאפולי למשל, שלטו הקאפטינגים מאז 1266 עד ל-1442 ומ-1734 עד 1861. בספרד (שם בית בורבון שולט כיום) היו רק שלושה פעמים בהיסטוריה שבהם שלטונם הופרע:בפעם הראשונה - (1808-1813) ע"י נפוליאון שהכתיר את אחיו ז`וזף כמלך ספרד; בפעם השנייה - (1870-1874) הופרע שלטונם בשל המהפיכה המהוללת שהביאה ליבוא מלך מאיטליה (אמדאו ה-1) ושהוחלף מיד לאחר מכן ברפובליקה הספרדית הראשונה; ובפעם השלישית - (1931-1975) כאשר עלתה הרפובליקה השנייה ושבעקבותיה (במלחמת האזרחים הספרדית) עלה פרנקו לשלטון בספרד.
 
אז מה כל כך מיוחד בבית בורבון?! מדוע בכלל להקדיש להם יותר מחצי מילה? הרי הם שייכים לדפי ההיסטוריה לא?  ובכלל... מאז לואי ה-16 מה הבורבונים האלה בכלל תרמו להתפתחות ההיסטוריה?
 
ובכן מסתבר שהדברים הם לא כל כך פשוטים. בית בורבון (בגלגוליו השונים) מגלם בכל גלגול צד אחר של המציאות הפוליטית באירופה.  וברשומה זו אני מתכוון לסקור את אותם תהליכים היסטוריים ואיך שהם השתקפו והשפיעו על שושלת זו.
 
1. המדינה המודרנית והאבסולוטיזם.
 
 
 בראשית היה הכתר. ככה לפחות נראה שצריך להתחיל בפרק זה. צרפת של סוף המאה ה-16 הייתה מדינה מאוחדת. איחוד זה לא בא בקלות אלא בדם, באש ותמרות עשן; לאחר שנים של מלחמות פנימיות (מסע הצלב האלביגנזי, מלחמות הדת בצרפת) וחיצוניות (מלחמת מאה השנים, המלחמות האיטלקיות) לצרפת היה את הכוח הצבאי הגדול והמשמעותי ביותר ביבשת אירופה. כאשר עלה המלך אנרי הרביעי לכס המלוכה, השתרר בצרפת סוף סוף שקט פנימי בין הרוב הקתולי והמיעוט ההוגנוטי. כאשר עלה נכדו, לואי ה-14, החלה מדיניות עקבית של ריכוז השלטון בידי המלך ומועצת שריו.
מדיניות זו, של ריכוז העוצמה המדינית בידי המלך, והוצאת האצולה המסורתית מכל מוקדי כוח מתחרים לאלו של המלך הייתה אומנם תהליך שקרה במקביל גם במדינות אירופאיות אחרות (פרוסיה תחת פרידריך הראשון, ספרד תחת קרלוס השלישי).
 
אגב קרלוס השלישי, מעניין מאוד לציין כי כמלך לבית בורבון, הוא איחד באופן אבסולוטי את ספרד והפך אותה מאוסף של ממלכות היסטוריות (קסטיליה, לאון, אראגון, נסיכות קטלוניה, נווארה, וגרנדה) למדינה אחת מאוחדת כפי שעשו אבותיו בצרפת.
 
אך היה דבר אחד שהיה חסר בתהליך האחדתה של המדינה (הדי מוצלח בסיכומו של דבר), וזה היה ייצוג והשתתפות העם בניהול המדינה.
 
כאשר מאמצע המאה ה-18 החל תהליך של תיעוש בזעיר אנפין באירופה החלו המעמדות הנמוכים לעבור מן הכפר אל העיר ושם הם החלו לעסוק במקצועות יותר "תעשייתיים" (אם אפשר לקרוא לזה כך), כך שבמקום להיות איכרים נבערים שבקושי למדו בבי"ס יסודי שנתיים את המקצועות הבסיסיים (קריאה, כתיבה וחשבון פשוט); בעיר, הם למדו בבי"ס יסודי עד כיתה ו` או ז` ושם הם למדו גם היסטוריה, גיאוגרפיה, לשון, וכו`, וכך נהפכו המעמדות הנמוכים ליותר מודעים לעצמם ולסביבתם.
 
כמובן, שעם העלייה במודעות החלה העלייה בדרישה לייצוג ובהשתתפות בשלטון. וכך, לאחר שהגיעו הדי מלחמת העצמאות האמריקנית לאירופה, היה זה בית בורבון שייצג עד לאותה עת את הקידמה והמודרנה למייצג העבר החשוך של ימי הביניים.
 
2. המהפיכה הצרפתית והטוטליטריזם "בשם רצון העם".
 
נפילת הבסטיליה - ציור אנונימי
 
הרעיונות החדשים שהגיעו מהצד השני של האוקיאנוס האטלנטי לא היו אמורים להפתיע אף אחד, ובכל זאת הם הצליחו להפתיע כמעט את כולם. רעיונותיו של ז`אן ז`אק רוסו החלו להתפרסם כבר בשנות ה-60 של המאה ה-18; ספרו תומס הובס "לויתן" התפרסם כבר בשנת 1651. ועדיין נראה במבט לאחור כאילו החצר המלכותית בוורסאי נתפסה לא מוכנה לשינויים הצפויים כביכול. מדוע?
למעשה זוהי הייתה רק אשלייה. מה שקרה זה שהחצר המלכותית נבגדה ע"י אותם האנשים שלמענה הם עבדו.
כפי שידוע לכל, האבסולוטיזם של המאה ה-18 בא לידי תמצית בציטוט מדבריו של המלך לואי ה-14 "המדינה זה אני". הלך דברים זה הביא לכך שפרט לדעותיהם של המלך ושל קומץ שרים/יועצים אשר נמצאים תמיד בסביבת המלך, דעותיהם של כל השאר פשוט לא היו רלבנטיים; וכיוון שכך הרי שהתסכול והזעם של האצולה הזוטרה וכן של המעמד הבינוני העירוני היה רק שאלה של זמן עד אשר יתפרץ במלוא עוזו.
 
ב-ב-14 ביולי, 1789 נפלה הבסטיליה, אבל זה עדיין לא היה סופו של שלטון בית בורבון בצרפת. במשך השנתיים וחצי הקרובות היה המלך שותף (מאונס אומנם, אך עדיין) לעבודת ניהול המדינה, לקבלת החוקה החדשה (של 1791), ולעבודה בשיתוף פעולה עם האסיפה המחוקקת. ואולם, עם התחזקות השמאל הרפובליקני מחד, והתחמשותם של מרבית אנשי האצולה תומכי המשטר הישן בגבולותיה של צרפת, נפל הפור לגבי גורלה של משפחת המלוכה ועם תחילת הקרבות של צרפת כנגד שכנותיה הוצא לואי ה-16 להורג יחד עם אשתו מארי אנטואנט.
 
עם הוצאת המלך להורג החל עידן חדש באירופה שייגמר רק עם נפילת נפוליאון ב-1815. עידן זה מחולק ל-2: עידן הרפובליקה הראשונה בצרפת, ועידן הקיסרות הראשונה של נפוליאון.
האמת היא, שעל תקופת הרפובליקה הראשונה אין על מה להרחיב את הדיבור, וזאת מהסיבה הפשוטה שפשוט בגלל שהרפובליקנים למעשה הצליחו במשימתם לדחוק את בית בורבון מחוץ לדפי ההיסטוריה (ולו רק לתקופה קצרה). ולגבי עידן נפוליאון, והמאה התשע-עשרה אדבר בחלק ב'.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל oren1neu1dag אלא אם צויין אחרת