00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

מחברות הטורקיז



היום מצאתי  בתוך הספריה שלי שתי מחברות ספירלה מעופשות  בצבע טורקיז.  לא נגעתי במחברות האלה שנים.
הן היו מונחות בין צילומים של הילדונת מהעידן האנלוגי, מעטפות של הסטודיו בשינקין וגלויות מהטיול בפראג. כמה ציורים  סרוקים של קנדיסקי, רשימת קניות של דיסקים ורשימת הוצאות והכנסות מתקופת הייאוש הגדול.
שנים אני נמנעת מלפתוח את המחברות האלה. אולי כי זכרתי שיש בהן המון עצב.
והבוקר, משום מה פתחתי וקראתי.
ואין חדש תחת השמש.
גם בטרום עידן הבלוג תמיד כתבתי. כל בדל רגש ומחשבה הייתי חייבת להעלות על הנייר.
כל יצירת אמנות שריגשה אותי, כל ספר שקראתי, כל חלום שחלמתי, כל יצירה מוזיקלית שהאזנתי לה. הכל כתוב.

המחברת נפתחת בציטוט הזה:

1.2.97
"התאבדות אינה כואבת. היא מביאה איתה שינויים. אני יכולה לבחור בה או לא, כרצוני"
פתיחת הסרט מ.א.ש, רוברט אלטמן.


"מטרת המחברת: לגלות מה תפקידו של המוות בחיי. איזה חללים הוא ממלא? מה יקרה אם אצטרך לוותר עליו? מה ישאר לי?"

טוב. עכשיו אני מבינה למה לא נגעתי במחברות האלה שנים. אני כבר לא מתעסקת במוות ולא מוכנה להתקרב למקומות האלה. מספיק לפתוח  את המחברת כדי להרגיש את העשן, את חוד המספריים, את כל המשחקים ששיחקתי עם המוות.
שקר.
לא שיחקתי.
הכל היה אמיתי.
יותר אמיתי מהחיים הנוכחיים שלי.


22.3.97
"אחת בלילה. אני מקשיבה לחמישיית המיתרים של שוברט, הנושא השני באדג`יו. הקטע הזה כלכך מופלא, כלכך זועק ומתריס, תיד גורם לי לתחושה של להט, לרצון לצעוק לאלוהים, להכריח אותו לרדת למטה, לתת לי כמה תשובות"

אז עוד האמנתי באלוהים.
יום אחד זה נעלם. התאדה לגמרי.


2.4.97
"ההתמכרות שלי לקול האנושי. ה"אגנוס דאי" של באך בביצוע של אלפרד דלר.
שירים על מות ילדים של שטראוס  בביצוע ג`אנט בייקר.
אצל מונטוורדי, השפחה המספרת  לאופאוס על מותה של אורידיקה. הבעת הכאב שלו, הרגע שבו מתמצה האסון: OHIME -  אבוי.
והדממה שאחר-כך

אפילו המוזיקה שהיא יסוד חיי היא קינה."



והמוזיקה. מתי ויתרתי על המוזיקה?
ספרייה של 500 דיסקים, מעלה אבק.
החיים שלי היו מלווים בפסקול, בעיקר מוזיקה מתקופת הרנסנס והבארוק, שמושכת למטה. הקנטטות של באך בכל ביצוע אפשרי, קינות של מונטוורדי, פרסל, כל רקוויאם אפשרי, פרידה מהחיים בעשרות אופנים.
זה כבר לא בשבילי.
עכשיו אני אמא.


10.5.98
"הבוקר קמתי עם תקווה: היום אני פוגשת את א. (הפסיכולוגית שלי)
אני מקשיבה לג`אנט בייקר האלוהית שרה בקולה הקטיפתי שירים של גבריאל פורה. אני מביטה בציור של גינתר פורג. הגריד, כמו סורגים של כלא, דמויות לא מובחנות מאחור, נואשות. העבודות האלה צועקות. והמוזר הוא שבתוך הכאב הזה יש חלונות צהובים וכתומים, כמו תקוה. פתטית אבל קיימת. והמילים, שטופות דם, כתובות בפראות, בחזרה טקסית:
Guilty. Why.Guilty. Why"

17.12.1998
"הייתי רוצה לצלם. את המקום שבו נגמרת השפה.
להביט מבפנים החוצה, דרך חלונות או מוטב סורגים. להציץ ממקום נטול חיים למקום שוקק חיים.
החלון או הסורגים יכולים לתפקד כרשתית נוספת, עדשה מעוותת, וגם להגן עלי.
אני רוצה לצלם אבל מבפנים.
הצילום כעשיה הכרוכה בפעולה.
להילחם בפאסיביות שלי, לא לחשוש מהאור.
ואולי פעם אוכל לצאת לצלם בחוץ"



זהו להיום:-)



ציור - Gunter Forg
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

97 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת