00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים זה לא הכל...

סרטן יקר.

פורסם במקור ב30 ביולי 2008, 09:08
 
לא לא התבלבלתי. ולא סתם אני מכנה אותך "יקר". כי דווקא מן המקום הקשה והכואב שבאת אלי. דווקא משם אני החלטתי להצמיח את עצמי. ולא את הגידולים שאולי תכננת למעני.
 
בדיוק שנה חלפה. מהיום בו גיליתי אותך באחד המקומות הכי רגישים אצלנו הנשים. בשד.מקור החיים והחיות. מקור הנשיות. כאילו רצית להחריב את המקדש. את קודש הקדשים.
 
ברגע שהוציאו אותך. לקחת איתך גם כאבים אחרים. הקשורים בהורות, בנישואים לא מוצלחים,בדימוי עצמי ובפחדים.
 
בכל טיפול כימותרפי מלא רעל. דמיינתי איך אני שותפת את השרידים שאולי השארת אצלי בגוף. ויחד איתם את כל הספיחים שנשארו אצלי מחיים קודמים.
 
הרופא אמר שאולי היית אפילו 10 שנים בגוף לפני שגיליתי אותך.
כל כך סימבולי בעיני.  10 שנים של צמיחה והתפתחות. עשר שנים של ניעור הישן אך גם קבלתו. עשור של טהור ועבודה עצמית. ובסוף
הניקוי הסופי הוצאתך מהגוף.
 
אני לא פוחדת ממך. כי אני יודעת שיש בי את הכח. להיישיר אלייך מבט. אלייך ואל כל השדים האחרים שבתוכי. אני אחרת.
אני לא מתכוונת לאפשר לך לחזור יותר אלי. אבל גם אם תעיז. אני כבר יודעת להתמודד איתך. ונראה לי שלא ממש בא לך להתעסק איתי.
 
היום אנחנו נפרדים באופן סופי. כל התותחים הכי כבדים כוונו אלייך.
כל הטיפולים המקובלים נתנו לך בכמות נדיבה. (קמצנית לא תוכל לומר עלי...) נתת לי איתות וסימן. ועכשיו עלי להתוות את הדרך.
החיים ימשיכו במסלולם. אך בהחלט לא יהיו כשהיו.
 
אז באופן פרדוקסלי ולא מובן אני מודה לך. מודה לך שאפשרת לי שנה תמימה להסתכל עמוק פנימה. עמוק אל תוך נשמתי. עמוק אל תוך פחדי הכמוסים ביותר. לא יודעת אם הייתי עושה זאת בלעדייך. מלאת תפקיד רב משמעות בעיצוב תפיסת החיים המחודשת שלי. בעיצוב ה"אני" הבוגר שהפכתי להיות.
 
ועכשיו אני משחררת אותך ואת עצמי. אני לא כועסת עליך. ולא מאשימה. לא נוטרת ולא נוקמת. אני ממשיכה.
 
ואתה? סיימת את תפקידך. אין לך מה לחכות לי. כי אני לא מתכוונת להגיע.
 
שחף.
 
 
לכל חברי הוירטואלי המקסימים. הייתם פה בשבילי בשנה הארוכה הזו. נכנסתם לליבי ולנשמתי. ואני מוקירה לכם תודה. ומלאת אהבה כלפיכם. הרגשתי שאתם נותנים לי יד ומלווים אותי. שלושה חודשים במשך יום יום. צחקתם איתי וידעתם גם להיות שותפים ברגעים הקשים. בלי שפוטיות עם המון המון טוב לב. ואני שוב זכיתי.
הבלוג ואני נצא לחופשה. ובוודאי שנשוב. כי אני כבר לא יכולה בלעדיכם.
הסרט שלי יהיה כבר אחר. רק חיה תשאר אותה חיה.
 
מלאת אהבה כלפיכם.
חיה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

152 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל shahf11 אלא אם צויין אחרת