00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Aurora Borealis

אנוכיות או לא?

למרות שאיני גרה בתל אביב, בכל יום שישי אנחנו מקבלים את העיתון "עכבר העיר". אולי ביקורות המסעדות והפאבים לא עוזרות לי, אבל אני נהנית מאד לקרוא את המדורים - במיוחד `רישומון` ו`עכבר הכפר`.
לכבוד פורים, כל כתב הועבר למדור אחר. מישהו בעל דעות מוצקות ומעניינות דווקא הועבר למדור `העיר בירוק`, שכפי שאפשר לנחש משמו, עוסק באיכות הסביבה.
אותו אחד ערך מעין "ראיון" עם כדור הארץ. העמדה שהוצגה שם היתה ברורה (וגם דומה לעמדה המוצגת ב `פארק היורה`) - לא מכדור הארץ אכפת לנו, אלא מעצמנו. כדור הארץ נמצא כאן כבר מיליוני שנים, וּודאי ימשיך גם אם אנחנו נמות מהזיהום שאנחנו גורמים לעצמנו. כל פעילי הסביבה לטענת הכותב, הם בעצם אנוכיים - מעצמם אכפת להם. ומה רע בכלל, הוא שואל, בכל הטכנולוגיה? איך אנחנו יכולים להחליט מה טוב ומה רע לכדור הארץ?
(הכתבה כאן)
 
בבסיסו, הרעיון נכון. המחשבה כי אנחנו יכולים להשמיד את כדור הארץ היא יהירה מאד. בעצם מהאנושות אכפת לנו, מעצמנו. אנחנו לא רוצים שאנחנו נמות.
 
אין ספק שאיננו מעוניינים במוות של עצמנו, ולמען האמת, אני לא רואה בכך אנוכיות כלשהי. אחד היצרים הקדמוניים ביותר, הטבועים בכל יצור חי, הוא יצר ההשרדות. אם אינני טועה האדם הוא היצור היחיד שהורג את עצמו (אני מתכוונת להתאבדות, לא רצח אחד של השני) לבד מסוג של חרק, אך הוא מתאבד מסיבה אחרת לגמרי - במקרה של חוסר במזון, מייבש את עצמו בשמש בכדי להשאיר מזון רב יותר לצאצאיו. לכן אפשר לומר שאנחנו המתאבדים היחידים.
אין ספק שהרחקנו את עצמנו מהטבע ומהיצרים הבסיסיים שלנו, וזו דוגמה חזקה לכך. דוגמאות נוספות הן שבעבר שרדנו בלי אקמול, בלי דאודורנט, בלי תגלחת, בלי סנדלים ונעלים - ובכל זאת, התאבדות עדיין נחשבת לתוצאה של פסיכוזה כלשהי ונתקלת בהתנגדות עזה ואף דחייה מרוב האוכלוסייה.
אם כך הסכמנו כי יצר ההישרדות חזק גם באדם, עדיין, למרות הריחוק הרב מהטבע ומהאופן בו חיינו לפני מליוני שנים.
לכן אך טבעי הוא שהאדם יתנגד לאפשרות שהוא עשוי להיכחד. אנוכיות היא דאגה של הפרט לעצמו, לא לכל מינו - ודאג של פרט לכל מינו היא אחד מהדברים הרחוקים ביותר מאנוכיות שאני יכולה לחשוב עליהם, במיוחד בעידן בו כל אדם חי את חייו ומרבית הפרטים לא מתעסקים בנושאים שמעבר לדור הפלאפון שלהם.
כן, אני מודה, אכפת לי מהאנושות. אני לא רוצה שהאנושות תכחד. אם מתחשק לכם, אתם יכולים לקרוא לכך אנוכיות, אם כי לדעתי אנוכיים יותר האנשים אשר מתרכזים רק בנוחיותם שלהם וסומכים על הירוקים שימחזרו מספיק בשביל לכסות על הגרעון שהם גורמים.
כן, אכפת לי מהאנושות. יש בה המון דברים מזעזעים, וככל שאני מתעמקת יותר בהיסטוריה, אני נחרדת יותר - ולמרות זאת, על כל דבר נורא שקורה, מתרחשים חמישים דברים טובים; והאנושות, מעבר לכל הזבל שנמצא בה, היא דבר יפהפה. היא זקוקה להרבה תיקון, זה נכון. יש בה המון חרא. אבל כן, אני רוצה לחיות את חיי, אני רוצה שנכדי וניני יחיו את חייהם, אני לא רוצה שתקטע האנושות.
רוצים לקרוא לזה אנוכיות? תהנו. אני לא חושבת שזה אנוכיות.
 
וכל זה מבלי להזכיר את העובדה שפעילי סביבה שומרים גם על בעלי החיים, והאנושות יכולה לשרוד מצוין בלעדיהם. לי קצת קשה לקרוא לאנשים שנתלים על ספינות בכדי למנוע ציד לווייתנים "אנוכיים".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל JustRain אלא אם צויין אחרת