22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

הבנות נחמה

אני חושב שזאת הפעם הראשונה שאני הולך להופעה של להקה שאני מכיר רק שיר אחד שלה, שגם הוא לא ממש נגע בי. אתמול בארוחת צהריים אפילו ניסיתי לזמזם לרותי את So far ולא הצלחתי. ועדיין, סקרן אותי מאד לראות את הבנות נחמה בהופעה, ואמרתי לאהובה שכשהן יגיעו לקמלוט הרצליה, אנחנו הולכים. ההרמוניה המושלמת של הקולות שלהן הייתה משהו שהייתי חייב לשמוע באופן בלתי אמצעי. חוץ מזה, מצא חן בעיניי הפרופיל התקשורתי הנמוך שלהן, זה שלא היו ריאיונות איתן במוספי הבידור ולא גייסו אותן לפרסם שום דבר. קצת הופתעתי שביום ראשון השבוע עשו חיקוי שלהם ב"ארץ נהדרת". כאילו שמסעודה משדרות, בבת עינם של הבוסים עם הסיגרים, אמורה לזהות את מושא החיקוי ולצחוק מזה. גם בגוגל לא מצאתי כמעט שום דבר ראוי עליהן (חוץ מאשר זה), אבל התברר שהן כבר מגיעות בשקט בשקט לאלבום זהב, ושמחתי בשבילן.

יש גם חיסרון לפרופיל הנמוך: אני תמיד סקרן לדעת מאיפה האמן בא, לאיזו מוסיקה הקשיב בבית, וכשמדובר בלהקה, מעניינים אותי יחסי האנוש בתוכה. נוסיף לזה את העובדה שרוב המלים של הבנות נחמה הן באנגלית, כך שלא יכולתי לעקוב אחר המלים ולהתחבר אליהן רגשית, ונבין מדוע שאבתי את מירב ההנאה מהביצוע ופחות מהמוסיקה. בכלל, המוסיקה שלהן לא דומה לשום דבר שאני מכיר. מצד הצליל וההרמוניות, הן הזכירו לי את הצמד סוזאן ופרן משנות השבעים: גם הן היו אנגלופוניות וגם להן היו קולות שנשמעו נפלא ביחד. אבל לסוזאן ופרן היו שירים שאפשר לזמזם בקלות, והשירים של הבנות נחמה הם יותר סוג של דיבור על רקע של נגינה. אולי קוראים לזה היפ הופ, אני לא מספיק מתמצא כדי לומר. זה יכול להיות מאד יפה, אבל לא לגמרי מובן. נגיד, אני יודע שנהניתי לשמוע ברדיו קטעים של מאסיב אטאק, אבל אם יבקשו ממני לנקוב בשם שיר שלהם, לא יהיה לי.

מצד הביצוע, מאד בולט לעין שקרולינה נהנית לעמוד על הבמה, ויש תחושה שהיא מאד מגובשת עם מה שהיא רוצה להגיד. היא גם יושבת באמצע, והתאורה שעוברת דרך תסרוקת האפרו שלה משווה לה מראה מלכתי לעילא. יעל דקלבאום משמאלה מנסה לתקשר עם הקהל, אבל נראה שלא כל כך נוח לה עם זה, שהיא נבוכה, שהיא מכריחה את עצמה לעשות את זה. דנה עדיני בכלל לא מדברת. היא יושבת באגף הימני ועושה את העבודה שלה בפרצוף חמוץ, כמי שבכלל לא רצתה להיות שם. שלא יובן אחרת- שלשותן מוכשרות מאד, שלושתן מנגנות להפליא בגיטרות וההרמוניות הקוליות שלהן באמת נפלאות. הכל מאד מלוטש ומרשים. ועדיין, מההופעה של אריק ברמן, למשל, נהניתי יותר.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת