00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן חסוי

החופש הגדול הגיע

אתמול, פיצית, הלכנו בפעם הראשונה לגן.
נכנסנו למתחם חמוד ומטופח, כעשרה ילדים ישבו על הרצפה שיחקו במשחקי הרכבה, פזלים, וכדו`
הגננת ניסתה למצוא חן בעיניך. אבל לא שמת עליה הרבה...
היא הציעה לך לשחק בפאזל, אבל את רק בילגנת את החלקים בעדינות מעושה וביקשת ספר, כשהספר הגיע, ביקשת בובה, כשהיא הגיעה, ביקשת "שתיים בובה" :-) <=עוד בובה>
רק גרמת למשחקים לרדת מהמדפים אבל לא שיחקת בהם.
שמרת עלי מקרוב, צמוד לחצאית שלי, שלא יהיה ספק למישהו שהולך להיות לנו קשה...
הנחתי את פיץ על הרצפה שישחק, קיוויתי שזה יתן לך דחיפה ללכת לשחק איתו, אבל לא, הוא שיחק להנאתו, ואת נשארת לשמור עלי.
אחרי שלושת רבעי שעה כזאת, הבחנת בילדים אחרים שמוציאים מהתיקים עוגיות/קורנפלקס/פרי , והתחלת לבקש "עוגה".  לא היה עלי שום דבר שכזה, רשמתי לעצמי בראש שממחר גמני אצייד את תיקך בעוגיות. אך מכיון שבאותו רגע לא מצאתי מוצא, החלטתי שמספיק ליום ראשון בגן, אפשר לחזור הביתה.
הגננת נתנה לך בלון מנופח גדול שמהודק אליו מקל עם סוכריות.
אמרה לך שלום יפה, ואת רק היית עסוקה בלהתיישב בעגלה ולצעוק ללא הרף "אייטה אייטה אייטה אייטה..."
 
היום, שיכללנו את הרעיון, ישבתי איתך מס` דקות בודדות ואז יצאתי.
(ידעתי שאשאיר אותך מקסימום חצי שעה, אם תשאלי לאן אני כבר יכולה ללכת בחצי שעה? הלכתי לסדר גבות!!  את הרגע הראשון של החופש הגדול שלי, בחרתי להעניק לנשיותי :-) תוך עשר דקות נהיה לי אור בפנים ושמח בלב)
כשחזרתי, הגננת שפתחה לי את דלת הגן, סימנה לי בשקט שאת רגועה לגמרי, שאשאיר אותך.  אמרתי לה, שמחר אשאיר אותך קצת יותר.  לא רציתי מדי הרבה ליום הראשון לבד. חצי שעה הספיקה לי בשביל לדעת שאת עוזבת אותי בקלות גם לטובת גן עמוס ילדים)
גם היום שמחת שהולכים אייטה, כשחזרתי, רציתי לחבק אותך, אבל את בחרת אחרת, ברגע שראית את קצה העגלה נכנסת לגן, רצת לעברה בצרחות "אייטה אייטה אייטה..." התיישבת , ורק חיכית שאסיע את הכרכרה כבר לרחוב...
 
אני אגלה לך סוד?
אני מחכה כבר למחר!!
מחר אשאיר אותך בעז"ה לפחות שעתיים,
אחרי כשעתיים אתקשר בל"נ לגן, אם אשמע שאת זורמת והכל בסדר, אשאיר אותך עד הסוף.
אני לא יודעת מה אעשה קודם,  אסדר? אבשל? אכבס? אגהץ? או אולי אתקלח ואחזור לישון?
 
אפילו לא כואב לי הלב שאני מרגישה שחרור.
הענקתי לך הרבה סבלנות ואהבה במשך שנתיים. כעת אני חייבת למלא את המאגרים,
להפקיד קצת בבנק האימהוּת, כדי שיהיה מאיפה למשוך בעתיד...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת