00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רק אני

התחלה

החיים שלי נחלקים לשניים, אלו שהיו לפני האבחון של ארבל ואלה של עכשיו.
מהקודמים אני זוכרת בעיקר שקט מתוח לקראת אסון ממשמש, או בגלל שאני נורא חרדתית מטבעי או בגלל שידעתי שמשהו איום מגיע, או בגלל שהיה לי נורא טוב והפולנייה שבי הכינה אותי, או בגלל שהחיים הם פאקינג רולטה וגם זו עובדה ידועה. בכל מקרה הזכרתי לעצמי כמעט כל יום כמה אני מאושרת וכמה צריך להנות מכל רגע כזה של אושר, כי רגעים של אושר באים במנות קטנות ורגעיות וצריך ללמוד לזהות אותן כשהן צצות ולפני שהן מתנפצות כמו בועות סבון.
 
ואז הגיע האבחון האיום.
אני זוכרת תמונות מהרגע הזה, וכמה משפטים וכוס קפה תמימה שנחה על השולחן של הרופאה.
קניתי קפה בכוס חד פעמית כמה דקות לפני שנכנסתי לרופאה, הדקות האחרונות של החיים הקודמים שלי, כשעוד חשבתי מה לעשות אחרי הרופאה (אולי נעליים חדשות) לא דמיינתי שבעוד מס` דקות לא רב, אני הופכת להיות אמא לילד אוטיסט, שעוד כמה דקות חיי ישתנו, שארבל הוא לא סתם ילד רגיל טיפה מוזר.
וכשהמשפטים "קוים אוטיסטיים" "צריך לחשוב על העתיד" "אולי הוא יהיה בבית ספר רגיל" ריחפו  כמו עדר זבובים סביב הראש, רק בהיתי בכוס הקפה הארורה כאילו היא הדבר היציב היחיד בחדר שניה לפני שאני מתה כאן ועכשיו.
 
לא מתתי למרות שנורא רציתי .
הדבר הראשון שחשבתי עליו היה שאם אני אמות מי יטפל בארבעת הילדים שלי ובבעל שלי שאני כל כך אוהבת, הבנתי שהעניין של למות לא ילך, למרות שזו נראתה לי האופציה ההגיונית ביותר דקות אחרי שאמרו לי שארבל אוטיסט.
הימים הבאים עברו בצום, בכי מתמיד וטון ורבע של וליומים, אבי לא היה בארץ ונאלצתי למסור לו את הבשורה טלפונית.
 
הלילות הראשונים עברו בשינה איומה, מרירה, הייתי נרדמת מרעב ואפיסת כוחות ולא רוצה להתעורר.
כשכבר התעוררתי מיד שמעתי את המשפט "יש לך בן אוטיסט" מהדהד בראשי וקיוויתי שאני עדיין חולמת ותיכף אתעורר מחלום הבלהות הזה.
תפקדתי כמו רובוט, תוך העמדת פנים מתמדת של "עסקים כרגיל" כדי שהילדים הגדולים לא ירגישו וגם לא אנשים בסביבה, המשכתי ללכת לאסיפות ועד, מפגשים חברתיים, סידורים וקניות, מתהלכת כסהרורית, מרחפת במציאות מדומה , מוכרת משהו מהחיים הקודמים שלי אך כה זרה עכשיו...
מה זה חשוב איזה קורנפלקס לקנות - יש לי ילד אוטיסט
למי איכפת כמה הוציאו בועד של כיתות א`- יש לי ילד אוטיסט
הסרט החדש של דנזל- יש לי ילד אוטיסט
סקס??????????- יש לי ילד אוטיסט
צחוק??????????.- יש לי ילד אוטיסט
בכי- כן והרבה- הרי יש לי ילד אוטיסט
בכי הוא האורגזמה של האבלים ואני לא גמרתי אומר מלבכות ימים כלילות, היה נדמה לי שהקילוגרמים שנושרים ממני נשרו כדמעות (למזלי זה היה קצת יותר מזה)
 
למה?
למה?
למה?
למה?
למה?
 
למה זה קרה לי ?
האם חטאתי?פשעתי? עשיתי רע למישהו (אולי האדיוט הזה מכיתה ב` 2 שהייתי מתעללת בו בהפסקות כשהייתי בכיתה ד`)
אולי מישהי ששונאת אותי שלחה עליי קללה! (יש לי כמה רעיונות לגבי מי זו)
אולי המזוזה לא בסדר (מה לי ולדת ???)
אולי הגנים שלי או שלו דפוקים מהיסוד (סביר להניח)
אולי בגלל הRH השלילי שלי (מה הקשר?)
אולי כי ילדים מיוחדים ניתנים למי שיכול לטפל בהם-כלשון הקלישאה (כן, ממש אם השנה אני...)
אולי סתם 1 ל 150 ילדים צריך להוולד אוטיסט ועליתי בגורל (מחשבה מעצנת, אך מציאותית)
 
אולי זכיתי בילד מדהים, מיוחד, מעניין, מרתק, מצליחן, מאושר (ועוד דברים שמתחילים ב-מ`) ופשוט מוקדם מדי בשבילי לראות את זה.
 
 
האבק מתחיל לשקוע
ענני הקרב מתחילים להתפזר
ורק עיניך הירוקות מביטות בי
המבט שלך יוקד ועמוק,  מה אתה מנסה לאמר לי?
 
אתה מנסה להגיד לי לא להתייאש
אתה אומר לי לאהוב אותך כפי שאתה
להיות מאושרת כמו שתמיד הייתי
להיות אמא שלך למרות ובגלל
 
אני כל כך אוהבת אותך קטן שלי
אוהבת כשאתה צוחק
אוהבת שאתה מנשק
אוהבת כשאתה מתנתק 
אוהבת שאתה שותק
 
אוהבת אותך אוטיסט
 
אמא
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל justmewoman אלא אם צויין אחרת