00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ראבק, מה נסגר איתכם?

בסך הכל חיפשתי חתיכת שמיים ויצאתי חשוד

יקירתי היקרה,

מידי פעם, כשאני עוזב את מעוני שבחו"ל ובא לבקר בארצי מכורתי, אני נתקל לשמחתי (לא!) בכל מיני תופעות חו"ליות להפליא. אחת המובילות שבהן היא השרות המאסיבי של סוקרי ומוכרי הטלפונים. וכיוון שאני מי שאני, אני אוהב להילחם חזרה.

אז למשל, הייתי בארץ לא מזמן. ובלא מזמן הזה יצא שהייתי צריך להתקשר לספק אינטרנט שאולי לא יפה שאזכיר את שמו שמתחיל במילה האנגלית ל"רשת" ומסתיים במילה האנגלית ל"ראייה". שאלתי מה ששאלתי, והם שאלו למה אני שואל. הסברתי שאני מגדיר מחדש את הרשת האלחוטית ומיד שאלו אם אפשר להציע לי רשת משלהם. אמרתי להם שבעצם כבר עמדתי לקנות בחנות השכונתית את מה שאני צריך, אבל הם ביקשו צ`אנס. אמרתי בסדר. אחרי הצהריים באותו יום התקשרה נוגה ושאלה מה שלומי. הרגשתי מצויין. נוגה שאלה כמה שאלות כדי להראות שהיא מתעניינת וגם מבינה גדולה, ואז נתנה לי מחיר. תשלומים חודשיים שהיו בערך כפול ממה שעמדתי לשלם בחנות. אז אמרתי יפה תודה ולא תודה. והיא שאלה למה. אז אמרתי לה. אז היא אמרה "כן, אבל אנחנו נותנים אחריות". "גם החנות" עניתי. "כן, אבל אנחנו נבוא להתקין". "אין צורך", אמרתי. "אני אתקין לבד". "אבל אתה לא מבין ברשתות" היא אמרה.

שוב. "אבל אתה לא מבין ברשתות", היא אמרה. אמרתי "סליחה?" והיא חזרה על זה. אז שאלתי "למה את חושבת ככה?"  והיא ענתה: "כי אם היית מבין ברשתות לא היית מתקשר אלינו. מי שמבין ברשתות לא מתקשר אלינו". הבנו את זה? אמרתי לה שהיא צודקת ושלום.

אבל זה היה סיפור משני, והרי הסיפור העיקרי:

 

פה, במעוני הקנדי, כבר הגעתי לכדי ייאוש. ובגלל זה כשהם מתקשרים אני בדרך כלל מנתק. או מבקש שיסירו אותי מהרשימה. או אומר שעברתי דירה. או שאני מת. או שאני חולה ועומד למות. או שכל מיני דברים אחרים. ולפעמים, כשנחה עלי המוזה, אני גם עונה להם.

לא מזמן הופיע על צג השיחה המזהה שם של חברת נסיעות. הם מתקשרים מדי פעם ופותחים ב"אנחנו לא מוכרים כלום" ובסוף הם כן מנסים. ועוד פרט חשוב -  יש לי שם משפחה שגם לכמה מידידנו במדינות השכנות לנו יש אותו. לפיכך, חלק מהחברות הגדולות מראש מקצות את הטלפון שלי לדוברי ערבית שפותחים את השיחה "אהלן וסהלן אחי, מה שלומך היום?" שאלה שהתגובה הטבעית שלי אליה "אללה הוא אכבר" וקול של פיצוץ עז. אז ככה, כמו שהופיע השם של החברת נסיעות על הצג, הזוגה שאיתי נותנת לי את הטלפון ואומרת "קח, תתעלל". אני הייתי עסוק בפאזל של 1,500 חתיכות ולא יפה להפריע לי כשאני מחפש לאיפה מתאימה חתיכה כחולה לחלוטין בפאזל שכולו שמיים. עניתי.

"מר ראבק?" "בוודאי" עניתי. "אני לא מוכרת כלום. אני רק צריכה 2-3 דקות מזמנך לסקר שאנחנו עושים על הרגלי נסיעה. אפשר?" "בטח" עניתי.

"אתה יוצא לחופש לפחות שבוע בשנה?"

"בוודאי".

"לאיפה נסעת פעם אחרונה?" היא שאלה.

"לאפגניסטן".

"ולאיפה אתה מתכנן את החופשה הבאה?"

"לעיראק".

"ובדרך כלל אתה מתגורר במלון או מוטל?"

"לא. בדרך כלל אנחנו גרים באוהלים. את מבינה? זה מחנה אימונים".

"אתה נשוי?" שאלה, וכבר הבחנתי ברעד קל בקולה. "לא, אנחנו כולנו רווקים". היא לא שאלה מי זה אנחנו.

"אתה מרוויח בין 30-60 אלף דולר לשנה". אמרתי שזה אישי ואני לא מוכן לענות על זה, אבל התגמול שלי יבוא בעולם הבא.

כאן הסתיימה השיחה. צחקנו וחזרתי לשמיים של הפאזל.

הדרכון שלי דורש חידוש. הגשתי בקשה. אמור לקחת שבועיים. לא הגיע הפספורט. התקשרתי. אמרו שזה בעבודה. התקשרתי שוב. עדיין. שוב. טרם. אז נסעתי לשם. תור של שעתיים. בדקו. "אתה צריך ראיון". "למה?" ככה. ביקשתי שיזרזו. זירזו. זה הראיון:

"שלום מר ראבק".

"שלום גם לכם" (היו שניים כי יותר עדיף).

"תגיד, ראבק, לאן אתה עומד לנסוע?" שאלו.

"עוד לא החלטתי. למה?".

לא ענו. "מתי אתה עומד לנסוע?".

"לא יודע" עניתי, "אני מחכה לטלפון".

"ממי?" הם שאלו.

"תגידו" אמרתי (כי אני חצוף), "אני תורם את תרומתי לחברה באופן קבוע ושוטף, לא מגיע לי שתגידו לי למה?"

"היית באפגניסטן בשנה האחרונה?" שאלו. ישר הבנתי. עשיתי את עצמי חושב ואמרתי "לא חושב".

 "אתה עומד לנסוע לעיראק בזמן הקרוב?" שאלו.

"רק אם יהיה מבצע באייר קנדה", אמרתי. עקבתי בעניין לראות אם מישהו מהם מושיט את היד ללחוץ על איזה כפתור אדום מתחת לשולחן.

"מר ראבק, הגיעו אלינו נתונים שאתה נוסע למדינות עימות".

"וזה אסור?" שאלתי.

"זה מותר", ענה אחד מהם בנימוס, "אבל רצינו לדעת למה בדיוק".

"לאיזו מדינה אתם רוצים הסבר?" שאלתי תוך כדי שהפנתי את תשומת ליבם לכך שגם עם ארצות הברית של אמריקה יש לנו כמה אי הבנות. "למשל למזרח התיכון", ענו.

"המזרח התיכון זה לא מדינה", הבהרתי בנימוס, "המזרח התיכון זה אזור".

הם לא אהבו אותי.

"תראה", אמרו, "בוא נעשה את זה בצורה ידידותית, כי זה יכול לקחת זמן, ואם אתה צריך את הדרכון אולי כדאי שתסביר".

אז הסברתי. בעצם שאלתי. "לפני שאני אסביר", אמרתי, "זו שיטה חדשה של הממשלה? להתקשר לכל ה-30 ומשהו מיליון איש בטלפון ולשאול שאלות לאיפה הם נוסעים?".

"למה אתה מתכוון?" הם שאלו.

"אני מתכוון לזה שאתם שואלים שאלות שעניתי למישהי שהטרידה אותי בטלפון עם סקר לסוכנות נסיעות", עניתי. "ואם אתם כל כך משכילים וחכמים, מישהו סיפר לכם שלישראלים וליהודים הכניסה לאפגניסטן קצת מוגבלת?"

בקיצור, קיבלתי את הדרכון בסוף. הם לא גילו לי מאיפה באה השמועה, אבל אני יכול לנחש.

לפני כמה שנים איזה מישהו עם "שמועה" כזו חזר לקנדה והטיסה שלו עברה דרך ארצות הברית. האמריקאים שאלו את הקנדים, הקנדים אמרו "שמענו עליו" והאמריקאים העלו אותו על טיסה ל....סוריה. שם עינו אותו, וכשהוא חזר כולם התנצלו ושילמו לו 20 מיליון דולר פיצויים.

רשימת בקשות לתרומות ניתן לשלוח דרך התגובות לסיפור.

 

שלך,

ראבק

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Rabakkk אלא אם צויין אחרת