00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

צלילי המוזיקה בחלונות הגבוהים

אני צופה עכשיו ב"כוכב נולד", וממש כבר חבל לי על כל זמר שמודח. נדמה לי שהפעם יש לקט של זמרים יוצאים מהכלל. חוץ מאשר על נדב, שהייתי מוכנה לוותר עליו, ואולי גם על דניאל, שטרם הודח, כבר אין מישהו שאוכל לוותר עליו בלי להצטער. מצד אחד, אני מוקסמת ממרינה מקסימיליאן משהו המדהימה, יפהפיה, סקסית, נראית קצת כמו חוה אלברשטיין בצעירותה, רק עם גוף גדול וגמלוני. ואני מתה על אליסה שפרגה, ריקי-גל שכזאת. גם אותה אני רוצה לראות כוכבת-נולדת. מצד שני, גם בקרב הזמרים הבנים יש כמה שקשה יהיה לוותר עליהם, כמו דורון הזמיר השמן, בועז הקאובוי התימני, שלומי הרוקר, וגם אדיר אוחיון, שעכשיו שיחק אותה שלום חנוך בכבוד.  

 

בצהריים ראיתי שידור חוזר של המיני-סדרה "יורים ובוכים", על הלהקות הצבאיות, וחשבתי לעצמי כמה חבל שכבר אין להקות צבאיות. איך להקת הנח"ל, להקת חיל הים, להקת פיקוד צפון ועוד בעצם היו החממות שהניבו לנו את הכוכבים. הם נולדו בסוף שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-70, הכוכבים האלה, ורובם נשארו בסביבה מאז, מאכלסים את שמי הבידור והתרבות שלנו.

אז "כוכב נולד", למרות כל המסחור והשטיקים מסביב, הוא סוג של להקה צבאית. אהבתי את הספיישל הים-תיכוני בשבוע שעבר, ובכלל, אני אוהבת כשהזמרים הצעירים מרעננים שירים "קלאסיים". נראה מי מהם באמת ישרוד לאורך שנים, ולא יהיה סתם אינסטנט.

 

 

 

לכן גם היה מרגש לצפות בביצועים העדכניים לשירי "החלונות הגבוהים", שבימים אלה מלאו להם 40 שנה. החלונות הגבוהים הם הסיקסטיז שלנו. אין כמו "יחזקאל", "אינך יכולה", "איפה הם כל אבותינו?", "הורוסקופ", וכמובן גם "חייל של שוקולד", "אהבה ראשונה", ו"זמר נוגה" (התשמע קולי) המדהים.  הייתי לפני כשבוע במופע הצדעה לחלונות שנערך בנמל ת"א, ביוזמת ערוץ 24.

 

אז אמנם ערן צור הרג לי את "הנביא יחזקאל", פשוט אני לא בנויה לשמוע עיבוד אחר לשיר הגאוני הזה, וגם הגירסה המופרעת של שאנן סטריט ל"אז מה" היתה מיותרת לי לגמרי.

 

אבל כל השאר היה מקסים למדי. חמי רודנר, דנה ברגר, אפרת גוש, דנה עדיני, ואפילו נינט, שרו את להיטי החלונות הגבוהים, וזה לגמרי החזיר אותי אחורה. אריק איינשטיין לא היה, הוא מזמן לא בא. גם שמוליק קראוס לא, וכשראיתי אותו בכתבה במוסף הארץ גם הבנתי שבאמת לא היה טעם לגרור אותו לבמה בבית הכחול. ג`וזי כץ ייצגה אותם בחן. צפיתי בהם מהשורה הראשונה, ממש חצי מטר מהבמה, ונינט נראית בחיים מעולה יותר מבטלוויזיה. גם דנה עדיני. 

 

ועוד נוסטלגיה של זמר עברי, בקטנה: איזה יום השבוע התעוררתי בחמש בבוקר ולא יכולתי להמשיך לישון. הדלקתי ערוץ 33, ונפלתי על מופע הצדעה לבני אמדורסקי. הוא שר עם הדוד השני, ישראל גוריון, הוא שר עם יהורם גאון, ועם הפרברים. והראו קטעים של "הטוב, הרע והנערה". ולסיום, הוא הופיע עם הבן שלו, אסף, שניגן בגיטרה חשמלית. היה מוזר, אבל גם יפה, לשמוע את קולו המלטף של האב, שכל כך לא מסתדר לי עם גיטרה חשמלית, אבל בכל זאת הסתדר יפה בשיר של אב ובנו.

 

שלכם,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת