11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

התאהבות

ביום שבת בשעה שש בבוקר  הם עמדו חבוקים על שפת המדרכה.

היא הייתה לבושה בבגדי  ערב והוא רק חלוק רחצה לגופו.

ממול חנתה מונית עם מנוע עובד.

"אבל אני לא מבינה למה הזמנת מונית," היא אמרה בראש מורכן.

"לא, תראי זה לא ככה...." הוא חייך.

"אז אתה סתם עבדת עלי אתמול בערב?" היא אמרה ונאנחה.

"לא, ממש לא, אני באמת התאהבתי בך."

"אז למה הזמנת לי מונית?"  היא התלוננה.

"אבל תביני, אני צריך ל...בלה...בלה...בלה"

היא שתקה.

"תביאי חיבוק," הוא אמר וקירב אותה אליו.

היא נענתה בחוסר רצון.

נהג המונית המתין בסבלנות.

"באמת, תאמיני לי, יש לי רגשות טובים, אני ממש אוהב אותך," הוא קירב ראשו אל ראשה.

היא כיווצה שפתיה בשתיקה.

"בואי נעבור את הכביש, המונית כבר מחכה,"

"אז אם אתה אוהב אותי ואני אוהבת אותך, מדוע הזמנת מונית?"

הם נעצרו לפני דלת המונית והתנשקו.

"יש לי  כוונות רציניות כלפיך, באמת, תאמיני לי הבעיה היא ש...בלה...בלה..בלה.." הוא צמצם מבטו.

"אז אתה תתקשר אלי?" היא שאלה בכתפיים שחוחות.

"בטח שאתקשר. רק אסיים את ...בלה...בלה...בלה."

"עוד היום?"

"בטח שעוד היום. תאמיני לי אנחנו נצא לבלות עוד פעם, אולי אפילו עוד הערב, ואם לא, אז מקסימום מחר בערב."

הוא ניסה לנשקה אבל היא כבר סובבה את פניה ונכנסה בשפתיים מכווצות אל המונית שהפליגה מיד לדרכה.

והוא פנה ועלה בדילוגים על המדרגות אל ביתו, שולי חלוק הרחצה מתבדרים מאחוריו.

לדף הרשומה

סיפורי השתיקה

נתבקשתי ע"י צבי לחשוף את הספר שהוציא 'סיפורי השתיקה'

'סיפורי השתיקה' – מה זה?
 

אלה הם סיפורי ילדותו של צבי כפליט באירופה בימי מלחמת העולם השנייה ואחר כך כנער עולה בודד. הם מסופרים בכנות יוצאת דופן וכוללים אירועים קשים בצד רגעים אנושיים מכמירי לב.

בסיפוריו מגולל צבי את יריעת חייו, החל מילדותו המוקדמת בעיר קובנה ערב מלחמת העולם השנייה, המלטות משפחתו מאימת הפלישה הנאצית אל חבל אורל שברוסיה, התמודדותו עם תלאות החיים בין השנים 1941-1954 כילד החוסה במוסדות יתומים סובל מהתנכלויות ונע ונד בתורו אחר מזון ויחס אנושי, עלייתו לארץ עם קום המדינה, התבגרותו והשתתפותו במלחמות ישראל.
דרך חתחתים בין ערים,כפרים ויערות שורצים חיות טרף,חוויות קשות מנסיעת רכבת שמופצצת ע"י הגרמנים,חשיפה למראות מזוויעות כדוגמת האם שחנקה למוות במו ידיה את ולדה,דברים שהותירו בו צלקת נפשית עמוקה.
בנתיב חייו של צבי משתקפים האירועים ההיסטוריים הדרמתיים ביותר שעיצבו את גורל העם היהודי באירופה ובארץ ישראל, במאה ה -20.

צבי נשוי למרים, אב לשלושה וסב לחמישה, מתגורר כיום ברחובות. לאחר שנים של שתיקה,  החליט להעלות את זיכרונותיו על הכתב ולהוציאם אל האור מתוך  תחושת מחויבות, לספר כדי  להמחיש ולהותיר ידע על שאירע לו בתקופה האפלה של השואה ולאחריה. תקוותו של צבי כי המודעות לאירועים אלו והפקת לקחיהם תגביר בקוראיו את הרגישות, ההתחשבות וההבנה כלפי הזולת. 

ספר חובה בכל בית בשבילכם ובעיקר...למען הילדים והנכדים שלכם! כדי שנזכור ונמנע הישנות מקרים דומים!!!

 

להקליק למידע נוסף

לדף הרשומה

אני מתלבט, משמע אני מנהיג

במרכז התמונה יושב אדם ממושקף בחליפה מוקפדת, שיערו כסוף מבטו רציני, ושפת גוף סמכותית. הוא מוקף בשש דמויות ארבעה גברים ושתי נשים  הוא במרכז ההתעניינות שלהם.  שניים רוכנים לעברו, כולם מצפים למוצא פיו. האישה שלצידו מניחה כפות ידיים ענוגות על כתפו, ספק מגוננת עליו ספק מבקשת את הגנתו. הוא המנהיג, אין ספק, והמנהיג מתלבט, כל הסובבים ממתינים בנשימה עצורה להחלטה, האם יעדיף מופלטה או מעדני קוקוס, או קרמל בשומשום, או מרציפן, או עוגיות בוטנים, אולי גם וגם וגם. האישה שעומדת מאחוריו בשמלה חגיגית היא כנראה המארחת,  העייפות ניכרת על פניה, זה לא פשוט להרים הפקה כזו בטח לא כאשר ראש הממשלה ורעייתו מוזמנים, והיא מעבירה אצבעות בשיער ראשה לסלק את העייפות להעביר את הזמן עד אשר המנהיג יאמר את דברו.  האיש מימין אוחז מגש גדול עמוס פינוקים על ראשו תרבוש אדום כמיטב המסורת, יש לו ארשת פנים סבלנית – לפחות כלפי חוץ. בכל זאת לא כל יום מגיע ראש ממשלה מתלבט.

וההתלבטות קשה לו. הוא דווקא היה רוצה מרציפן וגם עוגיות בוטנים, אבל מה עם מעדני הקוקוס לא חבל? המבחר כל כך גדול שאפשר להשתגע. קשה, קשה להחליט. האישה שלצידו ידיה על כתפו, אולי היא רומזת לו : "אל תמהר, קח את הזמן שלך,  תמשיך להתלבט בוא נמצה את הרגע, תן להם להישאר במתח." ואכן, הוא לא ממהר. הוא שונא להתלבט אבל הוא עוד יותר שונא לקבל החלטות בשליפה מהמותן. ההחלטות הכי גרועות בחייו התקבלו בשליפה והיו לא מעט כאלה. לא, הוא לא יכול סתם ככה לשלוף תשובה. הוא חייב לחשוב על כל האפשרויות ולמצוא את הטובה ביותר, זו שתשרת רק אותו, את סדר היום שלו, את הישרדותו הפוליטית ולעזאזל כל השאר.

אבל אולי ידיה הענוגות שמונחות על כתפו מנסות לרמוז לו בעדינות: "מה אני עושה כאן לעזאזל ? מה זה העונש הזה? יאללה בוא נחתוך הבייתה."

הבד האדום שמסביב לצילום מקנה להתכנסות הזו מימד תיאטרלי, סוג של תיאטרון בובות. יש בובות ויש חוטים. יש מושכים בחוטים ויש נמשכים.  אין ספק שהמנהיג מושך בחוטים של הסובבים. יכול להיות שזו שלצידו היא זו שמושכת בחוטים שלו? אולי  זה ההסבר לידיים הענוגות המונחות על כתפו. 

הצילום מוצג בתערוכת צילומי עיתונות במוזיאון ארץ ישראל, צולם בידי אבישג שאר ישוב בחגיגיות המימונה באור עקיבא 2014

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל oded1947 אלא אם צויין אחרת