00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עולם ומלואו משום כלום (וכמה קרטונים)

לכבוד החום הנורא, והרצון להתחבא עמוק מתחת למזגן פרסמתי בבלוג שבאתר שלי רשומה חדשה על עיר הקרטון המשובחת שיהל ואני הכנו.
מוזמנות לקרוא, ובעיקר לקבל השראה ולהכין בעצמכן (או לתת לילדים להכין) עיר קרטון, שתספק לצעירי הבית המון שעות תעסוקה על הרצפה הקרירה.
 

אני גם ממליצה למעוניינות, להרשם באתר שלי לרשימת התפוצה, כדי שתוכלו לקבל עדכונים כשאפרסם רשומות חדשות שם (את הרומן שלי עם תפוז סיימתי לגמרי מאז העדכון חירוב האחרון של מערכת הבלוגים)

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

1 בספטמבר או 'מה למדת בבית היום, ילד אהוב שלי'

גם בשבילנו, אנשי החינוך הביתי, ה-1 בספטמבר הוא יום חג - אנחנו חוגגים את הבחירה שלנו לגדל ולגדול כמו שאנחנו רוצים, חוגגים את החזרה לשיגרה הלא-שיגרתית שלנו (אחרי שבועות מהנים של בילוי עם חברים ובני-דודים שקצת יותר עסוקים במהלך שנת הלימודים), וכמובן בל נשכח - אנחנו חוגגים את שובם של הרוגע והשפיות ליערות, גני השעשועים, המוזיאונים, המעיינות ושלל השטחים הציבוריים האחרים...

למרות החגיגיות הזו תכננתי היום יום רגוע בבית. אנחנו אחרי יומיים מאוד אינטנסיביים, ואני צריכה קצת שקט של בית, וגם חייבת להכין דברים לקראת סדנא שאני מעבירה מחר. אבל.. תכניות לחוד ומציאות לחוד...

פחות מחצי שעה אחרי שהתעוררנו יהל כבר התלונן שמשעמם לו, ושהוא רוצה שאני אשחק איתו, אמרתי לו שאני צריכה לעבוד, ושהוא יכול לעשות איתי דברים שקשורים לסדנא שלי, או להעסיק את עצמו. אני חזרתי לעיסוקי, ויהל שלף כמה ניירות, שידך אותם לחוברת, והודיע שהוא מכין חוברת הוראות לבניית מכונית מרוץ מלגו.

באתי להציץ אחרי כמה דקות ומצאתי אותו כבר בשלב האחרון, ותוך כמה שניות הוא הושיט לי מכונית מרוץ וחוברת, שלפתי מצלמה כדי לצלם את ההוראות ולשלוח לעזר, שיהנה גם הוא מהיצירתיות, ויהל ביקש שנצלם סרט הדרכה [אלו מביניכן שלא מגדלות חובב לגו בבית אולי לא מכירות ומודעות לסוגה הקולנועית של סרטי ההדרכה/ביקורת המוצרים של לגו, אצלנו בבית מאוד אוהבים לצפות בכאלו...]. שיהיה... אז מה אם תכננתי לעבוד, ובינינו - הרי מדובר רק בכמה דקות של צילום, הסכמתי.

אחרי שצילמנו, חשבתי לעצמי שיהיה נחמד לשלב בסרט גם את התמונות מחוברת ההוראות, פתחתי את ה-Movie Maker, והתחלנו לערוך את הסרט.

 

בשעה 13:30 הסרט היה מוכן.

 

 

אז מה למדנו ותרגלנו בבית היום?

תכנון, עריכה, פקודות בסיסיות של Movie Maker, תרגום של תלת מימד לדו מימד ולהיפך, כתיבה, הקלדה, אנגלית (איך ניראות האותיות A ו-B ואיך אומרים "עוד צבעים"), ובעיקר - למדנו שתכניות הן בסיס לשינוי, שהשמים הם הגבול ואם רוצים אפשר, עם קצת עבודה, להגיע לשם, ושאפשר, כדאי וכיף גדול לקחת את הרעיונות היצירתיים שלנו רחוק.

לפני כמה חודשים, בשיחה עם אמא עם קילומטראז' גדול בחינוך ביתי על 'איך מסבירים חינוך ביתי' בלי לבקר בחירה בחינוך אחר, היא אמרה לי: "אני פשוט אומרת שזה מעניין אותי", קניתי את ההסבר, וימים כמו היום נותנים לו שוב ושוב תוקף.

אז אני מודה לבן-יקיר לי, שאין איתו רגע דל, ושדאג לי ליום כל כך מעניין, מהנה ומרגש.

 

יהל מציג את העמוד האחרון בחוברת ההוראות, בו מצויירת ילדה קורצת ומשחקת במכונית המירוץ



[וההכנות לסדנא? בשביל מה יש לילה?]

לדף הרשומה

סיפור ארוך על שני סלים ארוכים ואתר מתחדש אחד...

קצת מביך... מסתבר שיותר משנה וחצי לא כתבתי כלום בבלוג... מרשים!

ועכשיו אני כותבת כדי לספר שהבלוג שוב עובר דירה, הפעם לאתר המתחדש שלי.
אני עדיין באמצע האריזות וההעברות, צביעת הקירות ותליית מדפים, בתקווה שהפעם זה יהיה לתמיד...

אני מנסה לפענך איך לאפשר גם שם הרשמה לקבלת עדכונים על פרסום רשומות חדשות בבלוג, ובינתיים, עד שאמצא את התשובה, אני אדווח גם כאן על רשומות חדשות (בתקווה שהבאה לא תכתב בעוד שנה וחצי...).

מוזמנותים לקרוא שם על שני הסלים שבתמונה, שלקח לי הרבה יותר משנה וחצי לקלוע...

 

ומי שרוצה ללמוד לקלוע סל שקיות - ממש בקרוב אני מעבירה סדנא, ואני אשמח ללמד גם אותך:





 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הצי של יהל

לפני כמה שנים, לצורך תרגיל במסגרת הלימודים התישבתי במשך כמה ערבים עם קופסת שקיות התה שלי (קופסת נעליים מלאה בשקיות נייר של תיונים), וקיפלתי סירות קטנות. אני לא זוכרת בדיוק מה היה התרגיל ומה עשיתי איתן, אבל נשארתי עם קופסה עמוסה סירות נייר זעירות וצבעוניות, והמון מחשבות ורעיונות מה עוד אפשר לעשות מהן.

לפני כמה חודשים התחלתי להתכונן לסדנא בנושא 'גודש', והחלטתי להכין אהיל מכל הסירות האלו. קירות (ותקרת) חדר המשחקים של יהל צבועים בכחול, ועד שנצבע אותם בלבן (או עד שנעבור דירה... מה שיגיע קודם) ההרגשה שם מאוד "ימית", כך שאהיל סירות נראה לי הולם. התכנית המקורית היתה למתוח חוטי דייגים על שלד האהיל, ועליהם להשחיל את הסירות, אבל בסופו של דבר החלטתי להשחיל רק שורה אחת של סירות, וליצור ים ושמים משקיות פלסטיק ארוגות.

ככה הוא נראה אתמול בערב -

וכך הוא נראה הבוקר -

אתמול סופסוף תלינו את האהיל. הוא קצת גבוה מדי לטעמי, אבל החלטתי שאם אני אחכה עד שנקנה חוט חשמל ארוך יותר יש סיכוי שתלית האהיל תידחה גם היא עד למעבר הבא [אחד השיעורים החשובים ביותר בחיי דכיינית כרונית הוא לעגל פינות ולעשות ויתורים. הפעם עמדתי בהצלחה בשיעור המאתגר!]

לדף הרשומה

תכשיטי יומיום - שבוע שני

השבוע (+) השני של הפרוייקט שלי נקטע בעקבות פטירתו של חמי היקר, חנוך.

הנה פירותיו של שבוע שהתפרש על פני שלושה שבועות בערך... (לחיצה על התמונות תוביל לרשומות על כך אחד מהתכשיטים)

           

     

 

 

לדף הרשומה

תכשיטי יומיום - שבוע ראשון

שרדתי שבוע שלם, זו התוצרת:
(לחיצה על התמונות תוביל אתכם לרשומה המלאה על כל תכשיט)

     

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

תכשיט שני

מחכֶּה לכם שם

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

תכשיטי יומיום. 1/30

הקדמה:
אני פוצחת בפרוייקט חדש, ניסיתי לפני כמה חודשים להעלות אותו פה ונכשלתי כשלון חרוץ, ביאושי כי רב פתחתי במיוחד לכבודו בלוג אד-הוק, ומי יתן וזה יתן לי גם מרץ להעביר את כל תוכן הבלוג התפוזי ואת הפעילות העתידית אל מחוץ לפרדס.
אני מפרסמת את הרשומה הראשונה גם פה וגם בבלוג החדש, ומזמינה את קוראי המוזנחים לעקוב אחרי שם, כי את הרשומות הבאות אפרסם רק בו (אולי אני אתן פה תזכורות, תלוי בטוב ליבו של תפוז...)


יום ראשון...

את הפרוייקט הזה אני מתכננת להתחיל כבר כמה חודשים, כל כמה ימים אני נזכרת בו, ומוצאת מליוני תירוצים למה כדאי לחכות איתו (דכיינית כרונית? אני?!?). ביום ההולדת שלי (שגם הוא כבר עבר מזמן מזמן) החלטתי שאני צריכה להתנהג בהתאם לגילי, ולתחיל לממש, לא רק לתכנן, וממש התחלתי את הפרוייקט, ניסיתי לכתוב בבלוג, והודות לחידושים התפוזיים לא הצלחתי להעלות לכאן כלום, אז פתחתי בלוג חדש, וגם שם (ובחיים האמיתיים) נתקלתי בכמה קשיים ועיכובים, ועברו הימים והפרוייקט שוב נזנח.

אז זהו. שנה חדשה, וכמתנה שלי לעצמי החלטתי להתחיל סופסוף את הפרוייקט, "כמו שצריך".

בלי חֲרָטוֹת, כמו שנהגנו לומר כשהיינו קטנים…

אני לוקחת על עצמי אתגר קטן-גדול, כדי לעורר את המוזה המנומנמת, וכדי להפסיק להרגיש אשמה על כל הזבל שאני אוספת מצד אחד, ולהפסיק להתעלם מאוצרות מקסימים שקורצים אלי כל יום, בכל מקום, ואני משאירה אותם על הרצפה "כי אני ממילא לא עושה איתם אחר כך כלום והם סתם נערמים בחדר העבודה".

האתגר ימשך חודש, בכל יום אני ארים את אחד האוצרות שקורצים אלי בדרך, ואהפוך אותו לעוד יותר "אוצרי" – תכשיט יומיום.

לפני כמה שבועות נתקלתי בהרצאה הזו באתר TED, שדירבנה אותי עוד קצת והביאה אותי עד הלום -

[כאן אמור היה להיות מצורף הסרטון הזה, אבל תפוז לא אוהב את TED, כנראה. נוסיף את זה לרשימת ה"למה לעזוב את תפוז..."]

האוצר הראשון הוא בעצם אוצר כפול - זה התחיל מבקבוק אייריש-קרים, שהתרוקן, החלטנו להשתמש בו כבקבוק למים, אז שטפתי אותו, הסרתי את התוויות, וגם את "צווארון המתכת" שמתחת לפקק. זרקתי אותו לתוך איזו קופסת שימורים שעמדה על השיש, ואת שניהם ביחד הוצאתי והנחתי בארגז של "הנידונים למיחזור" שבחוץ. עוד לפני שהספקתי להכנס חזרה הביתה כבר התחילו לי דגדוגי ה"לא חבל? בטוח אפשר לעשות מזה משהו יפה", ומיד נזכרתי ב-El Anatsui, שבאמת עושה מהדברים האלו (יש להם בכלל שם?) דברים מופלאים ומרגשים. לא היתה לי שום ברירה - דגתי את לוחית המתכת מהארגז, והנחתי אותה על שולחן העבודה.

מאוחר יותר הגיעו אלינו אורחים, ישבנו וקישקשנו קצת ופתאום אחד מהם שם לב לכפתור שנפל לו מהמכנסיים. זוגתו מיד שאלה אותי אם אני אוספת גם כפתורים. אמרתי (כמובן) שכן, וברגע שהכפתור נחת לי ביד וראיתי את הצבע שלו הודעתי שאני עומדת מייד לעשות איתו משהו.
המייד הזה לקח כמה שעות, אבל אחריהן חוררתי את לוחית המתכת מסביב, לקחתי חוט מוזהב והכנתי את התכשיט הרשמי הראשון שלי ('רשמי' כי בנסיון הקודם להתניע את הפרוייקט כבר הכנתי שלושה או ארבעה תכשיטים).

מאחלת לעצמי שנה מלאת יצירה ויצירתיות, ולכם שנה נהדרת גם כן.

בקשה -
לצורך איכסון האוצרות אני אשמח לקבל קופסאות תכשיטים וקופסאות דומות בכל גודל, צורה ולאום.

לדף הרשומה

תקועים בבית.

נחה עלי הרוח...

 

אנחנו כבר כמה ימים בבית - אחד קטן סתום, מעוך וחם, ושניים גדולים מכרכרים סביבו.
אתמול אחר הצהריים ירד ליהל קצת החום, אז ניצלנו את המרץ היחסי להשלים פרוייקט שמחכה כבר יותר משבוע - בזמן שאני השלמתי שעות שינה יהל הלך עם אבא שלו לשכן, לבקש עיתונים, וכשקמתי ספרנו את "מוטות העיתונים" שחיכו כל כך יפה וכל כך הרבה זמן בפינה - יהל הסתדר לבד עד המוט ה-13, אחריו הוא נזקק מדי פעם לעזרה (כן היה כאן שוויץ קטן), גילינו שחסרים שישה, גילגלנו אותם ובנינו בית!

כשהעתקתי את הרשומה לאתר שלי גיליתי שרוב הקישורים להוראות כבר לא עובדים, אז עדכנתי אותם שם, מוזמנים לקרוא ואולי גם להכין בעצמכם כיפה גיאודזית מעיתונים!

 

לדף הרשומה

לבלבו רימון וגם תפוח...

01/10/2012

על התפוח/רימון הזה חשבתי לפני שנה – לקראת ראש השנה, תכננתי להכין כמה רימונים ותפוחים ולקשט באמצעותם את שולחן החג. כהרגלי התכניות נשארו תכניות, ושולחן החג נותר מיותם מקישוטי נייר. השנה חשבתי שוב להכין אותם לראש השנה, ושוב זה לא קרה, אבל לשמחתי העברתי השבוע סדנת קישוטים לסוכה מחומרי פסולת במכללת אפרתה, ומצאתי את עצמי מכינה סוף סוף את הקישוטים האלו.
ניצלתי את ההזדמנות וצילמתי את תהליך העבודה, כדי שגם אתן תוכלנה להנות ולעשות. כהרגלי עבדתי בלילה, מה שאומר איכות לא-מי-יודע-כמה של התמונות, אבל זה יותר טוב מכלום…

 

רוצה רימון או תפוח שיקשט את הסוכה שלך או את שולחן החג? את הוראות ההכנה אפשר למצוא כאן.

הוראות הכנה לקישוטים נוספים לסוכה אפשר למצוא באתר שלי

 

 

 

 

 


 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ארבל א אלא אם צויין אחרת