00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵא מִזֶּה אֲנִי קוֹנֵה מַתָּנוֹת לְכֻלָּם!

"כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם
כשאני יוצא מזה אני איש חדש בעולם
כשאני יוצא מזה ואני יוצא מזה

סולם זהב בקצה של בור
הגוף יש לו סוף
לנשמה אין לה סוף אין לה סוף

תן לשינוי לצמוח
אל תפחד מהפחד

את מי אני אוהב אותך או אותי
למי אני נאמן לך או לי
גם את עם מישהו לומדת לאהוב
כמו שאני עם מישהי לומד לאהוב
(לומד לאהוב)

בשבילי הכאב והפרידה
אני בדרך הביתה
היא רגש הצלה קרקע פוריה

תן לשינוי לצמוח
אל תפחד מהפחד
ופחד הוא רגע
זה רגע לפני
בין לילה ליום
הפחד הוא שער
 


תן לשינוי לצמוח
אל תפחד מהפחד
תן לשינוי לצמוח
אל תפחד מהפחד

כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם
כשאני יוצא מזה אני איש חדש בעולם"

 

תזכרו! כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם! (לא להתלהב, דברים סימליים!)

ותודה לאביתר בנאי על המילים והשיר המושלם שמלווה אותי לא מעט..

שבת שלום לכולם!

לדף הרשומה

יוֹמֻוּלֶדֶת שָׂמֵחַ!

יומולדת שמח אתה בן 28!

שמח? קצת פחות..

לא חשבתי שאחווה דיכאון וחרדה ביומולדת שלי.

אני בתהליך, אני יודע. אבל גם בתהליכים יש עליות וירידות.

לפעמים הכל כ"כ חשוך שלא רואים את האור ולפעמים אני פשוט אומר לעצמי "תגיד לי אתה סטלן? אולי מזוכיסט?"

אז ocd הבנתי שאין לי, אבל כן יש לי חרדה. חרא כאילו דה..

אז הגעתי לפה קצת לפרוק ביום הולדתי הלועזי כי מותר לי! וחוץ מזה ביומולדת העברי השתדלתי לעשות דברים שעושים לי טוב :)

מקווה שבשנה הבאה נתראה בשמחות!

לדף הרשומה

Take 2

אוקיי, אז עברו יומיים מהפוסט הראשון.. מה נשתנה אתם שואלים?

מצד אחד השתנה והצד השני בתהליך.

הייתי אצלו.. נו אתם יודעים... המילה הזאת שהופכת אותך לדפוק.. "פסיכיאטר".

הרצתי וגוללתי את סיפור חיי.. האמת? בערך.. רק את הנקודות החשובות..

אם באמת הייתי מגולל את סיפור חיי, בטוח היה שולח אותי לאישפוז במחלקה סגורה או מנסה לנחם אותי על חרא הילדות שהייתה לי.

אני לא אלאה אתכם בפרטים אבל היה לי חרא אבא אלים.. הדבר הכי טוב שקרה למשפחה שלנו זה שאמא שלי התגרשה ממנו אחרי שהוא בגד בה.

בנוסף, הייתי ה"ילד כאפות" של הכיתה.. תמיד פחדתי להחזיר.. כשהלכתי לאמא שלי להגיד לה שהרביצו לי, היא אמרה לי "אולי אתה אשם??"

אמא שלי עם כמה שאני אוהב אותה, היא אף פעם לא הייתי מההורים המעורבים שמתערבים או שיגנו על הילדים שלהם. סוג של צאן לטבח.

אני החלטתי שלא אהיה כזה, אבל עם כמה שהיא כזאת (ואני מאמין שאבא שלי גרם לה להיות כזאת או עוד יותר כזאת) אני יודע שהיא אוהבת אותי ורוצה את הכי טוב בשבילי.

אז אחרי הרקע ילדות שלי אני אחזור לנושא.. Take 2

Take 2 למה?

שאלה טובה.. אז אחד הסיבות שבחרתי בשם הזה לפוסט, כי אני לוקח "ניסיון נוסף" מזתומרת? בפעמים הקודמות שחוויתי את ה"מקרה" הייתי אצל הפסיכיאטר נרשמו לי כדורים אבל לא נגעתי בתרופה.

אחרי שהבנתי שמריחואנה זה לא כ"כ חוקי ועסק די יקר (מה גם שלא בטוח שזה יעזור לי ולא, לא עישנתי בחיים אפילו לא סיגריה/נרגילה)

החלטתי הפעם לקחת צ'אנס ולקחת את התרופה או יותר נכון תרופות.  שזה בעצם מסביר מה הסיבה השניה שקראתי לפוסט Take 2

הפסיכיאטר רשם לי 2 כדורים שעליי לקחת כל יום (Take 2), לוריוון ובריינטליקס (תרופה חדשה בשוק שדומה לציפראלקס רק בלי תופעות לוואי קשות)

הלוריוון הוא זמני לחודש עד שהבריינטליקס יהיה אפקטיבי.

אז מה בינתיים? לקחתי אתמול את הלוריוון, האמת? השפיע די מהר.. פשוט עייף אותי ונתן לי סחרחורת קלה.

קמתי בבוקר בהרגשה מנומנמת, התארגנתי ויצאתי לעבודה, נרדמתי בתחב"צ וכשהגעתי לעבודה, אחרי 10 דקות הבנתי שזה לא הולך להיות יום פשוט, אני גמור מעייפות.

יצאתי הביתה אחרי רבע שעה ועכשיו אני כותב את הפוסט שניה לפני שאני הולך לישון.

היום אני נפגש עם הפסיכולוגית.. נראה מה יש לה להגיד.. מקווה לא להירדם לה.. Wish me luck!

לילה טוב!

 

 

לדף הרשומה

"בָּאנוּ חֹשֶׁךְ לְגָרֵשׁ"

אז.. החלטתי לפתוח בלוג! יאיי!

למה?  האמת אין לי תשובה מדוייקת.. אולי במטרה לשחרר, אולי במטרה למצוא הזדהות מאנשים אחרים. ואולי סתם כי אין לי משהו יותר טוב לעשות.

אז בקצרה עליי, מי מה ומו.

טוב, אני לא באמת הולך לרשום מי אני ומה אני אבל סוג של קלסטרון שכרגע מתאים לי לספר על עצמי.

אני בן 27, סובל מכל מיני דברים לא ברורים ADHD, דכאונות, חרדות, מחשבות והרשימה עוד ארוכה

הכל התחיל בגיל 19, *יצאתי מזה*

המשיך בגיל 23, *יצאתי מזה*

ושוב בגיל 26, *יצאתי מזה*

והפעם, בע"ה אצא מזה ובתקווה *לתמיד*

אז מה באמת קרה בכל פעם?

האמת? קצת מסובך להסביר, בכ"ז פוסט ראשון שלי.

אבל על קצה הקרחון, כל פעם שדבר כזה קרה, לקח לי בערך שנה +- לצאת מזה.

ומה באמת היה שם? חוסר שקט, מחנק, חוסר תאבון, ירידה במשקל, ייאוש, חוסר תקווה ועוד..

בכל פעם שנכנסתי ל"מצב" הספקתי לבקר אצל פסיכיאטר, לקבל כדורים ולא לקחת אותם. תמיד האמנתי בעצמי שאצא מזה ללא עזרה.

חוץ מהפעם הראשונה שנכנסתי ל"מצב", כל פעם ראיתי פסיכולוג אחר, כך שהפעם זאת הפעם השלישית שלי.

גדלתי בבית שלהוציא כסף על פסיכולוג זה זריקת כסף לפח וכל אגורה חשובה. לכן, בפעם הראשונה לצערי לא ראיתי פסיכולוג.

אחרי שחוויתי את ה"מצב" שוב, החלטתי שאני חייב לדבר עם מישהו. עברתי לא מעט קשיים בחיים שנאלצתי להתמודד איתם לבד.

לצערי כסף לא היה לי כ"כ ונאלצתי להתפשר וללכת פסיכולוג בסבסוד הקופ"ח. מה שאומר-> פסיכוטרפיסטית סוג ז'.

וכמו שקראתם, ככה היא בדיוק עזרה לי.. חוץ מלשלם 100 ומשו שקל, לא יצא מזה כלום ואחרי כמו פגישות, ויתרתי.. התמודדתי לבד ולבסוף יצאתי מזה.

כשזה חזר שוב בפעם השלישית, התחלתי לחפש קצת יותר באינטרנט על "הבעיה" שלי ומצאתי מישהי שנשמע שהיא מבינה בעניין. הלכתי אליה,

עלה כמובן יותר אבל חשבתי שהיא תעזור.. אחרי כמה פגישות הבנתי שאין כ"כ פתרון, מה גם שהיא תמיד אמרה שעליי לפתור את הבעיות לבד

ללא עזרת כדורים, "לכדורים יש תופעות לוואי" "אתה רוצה להיות כל החיים על כדורים?!" לבסוף הצלחתי לצאת מ"המצב" הזה שוב לבד ללא כל עזרה.

הפעם - הפעם אני אצל פסיכולוגית קלינית, האמת? לא זול. היא לא נגד כדורים, היא בגישה שרק אני יודע אם אני זקוק לכדור שיעזור או מצליח להתמודד לבד.

האמת? אני רק בפגישה שלישית אצלה אז נראה מה יהיה, מאמין שהיא יודעת הרבה יותר טוב מהקודמות שהייתי אצלהן.

בנוסף, השבוע יש לי תור לפסיכיאטר, אולי באמת הגיע הזמן לקחת גם כדור...

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פרוע במערב אלא אם צויין אחרת