11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרובנס יום 4- מערת סנט באום, אופני רכבת, נוף עוצר נשימה וארוחה קצת מוזרה

את הרעיון למסלול היום הזה לקחתי מתוך הבלוג הנפלא של זיוה רענן ״שמתי לב״

מלכתחילה נדלקתי על האופציה של אופני הרכבת, אבל לא הצלחתי ״להדביק״ להם אתר קרוב. וכשקראתי את ההצעה של זיוה לטייל במערת סט באום ובסנט מקסימין הקרובים לאופני הרכבת, נפל הפור. אני אוהבת ימים שיש בהם שילוב של כל מיני דברים. טבע, היסטוריה, תרבות, דת, אמנות. טעימות מכל מיני תחומים. או ימים שיש בהם שילוב של פעילויות: הליכה ברגל, רכיבה על אופניים, וכו׳. 

אז זה תוכנן להיות יום שכזה. קראתי על מריה מגדלנה הקדושה לנוצרים, שאזור פרובנס שימש תחנה חשובה בחייה, ושיש בו מקומות הקדושים לנוצרים המוקדשים לה. המפורסמים שבהם הם מערת סנט באום שם היא הסתתרה לפי האגדה, וכנסיית סנט מקסימין שם כנראה קבורות עצמותיה. בשילוב נוף יפה ורכיבה על האופניים, נראה היה שיהיה זה יום נחמד. לסוף היום תוכננה ארוחה במסעדה שהגעתי אליה במקרה דרך גוגל, ועל כך בהמשך...

היום התחיל פשוט לגמרי, נסיעה מהירה וקלה על הכביש המהיר (העולה כסף רב...). אולם בשלב מסויים הג׳י.פי.אס הוריד אותנו מהכביש המהיר לכבישים שהלכו והפכו יותר ויותר מאתגרים, עד לכביש צר מאד ומפותל שהתפתל לו על צלע ההר בפיתולים ממש חדים, עם מכוניות הנוסעות עליו במהירות מולינו ומאחורינו. היה קצת מאתגר לנהג וליושבת לצידו. הבונוס היה שככל שהכביש התפתל יותר, כך הנוף הלך ונעשה מהמם יותר ויותר מרגע לרגע. ירוק ורחב ונפרש לכל עבר. עם זאת, כשהגענו למנזר הקטן שנמצא למרגלות הסלע הענק בו חצובה מערת סנט באום, נשמנו לרווחה בהקלה גדולה. אנחנו לא מנהגי האקסטרים...

כאן המקום להגיד כמה מילים על מנווטי הדרך האלקטורניים למיניהם. הג׳י.פי.אס שהותקן ברכב השכור לא היה משהו. ניתן היה להקליד בו רק כתובות, וכתובות רבות לא הופיעו בו כלל או שהוא לא מצא אותן. waze עבד בדרך כלל מצוין, אך בגלל שלא היה לנו מתקן לטלפון הנייד ברכב, זה היה מוכב יותר. בסופו של דבר, הגבר התחבר ל navigator של Apple ו״השתלט״ על הג׳י.פי.אס של הרכב, וכך יכולנו לנסוע בנוחות לכל מקום. הבעיה הקטנה היתה המבטא של הנווט הזה שביטא את שמות המקומות בצורה מצחיקה ביותר עד קשה מאד להבנה... המנווטים למיניהם בוחרים לא אחת את הדרך ״הקצרה״ או ״הדרך המהירה״ שהיא לאו דווקא הדרך הנוחה למטייל. לכן אנחנו נעזרנו (במיוחד אחרי ההרפתקאה הזו) גם במפה של האזור שקנינו בארץ על מנת להבין לאן הנווט לוקח אותנו ואם אין דרך אחרת נוחה יותר. 

הגענו למנזר בדיוק בשעת הצהרים, כאשר לשכת המידע למטיילים היתה כמובן סגורה...

אם ממשיכים ממש טיפונת עם הכביש יש מגרש חניה גדול (לא מגרש החניה של המנזר), המהווה את נקודת היציאה למסלול הרגלי. המסלול הוא מסלול לא ארוך, אך הוא כולו בעליה די תלולה. נדרש קצת כושר כדי לעשותו. הוא מתמתח בתוך יער ירוק, סמיך ויפה מאד. כשמגיעים למעלה, דבר ראשון עוצרים ומסדירים את הנשימה, רק כדי שהיא תעצר שוב כשמסתכלים למטה על הנוף המפעים...

בתוך הסלע הענק חצובה מנהרה ובתוכה כנסיה קטנה, שם לפי האגדה התגוררה מריה מגדלנה. 

תחילת המסלול, הכל נראה סבבה לגמרי, תוהים מעט איך מגיעים למערה החצובה בסלע שנראה גבוה מכאן... היער יפיפיה ומפעים ביופיו. בדרך יש מעט שלטי הסבר בצרפתית. אנחנו נעזרים בגוגל טרנסלייט כדי להבין מה כתוב. הסבר על עולי רגל רבים ומכובדים שעלו בדרך זו לתת כבוד למריה מגדלנה, ביניהם מלכים חשובים. בהמשך הדרך נתהה האם המלכים טיפסו את השביל התלול בעצמם או שהיו עבדים מסכנים שסחבו אותם?!

המדרגות האחרונות של העליה. לוקחים נשימה...

ואז מסתובבים ורואים את הנוף. שום מצלמה לא תצליח לתפוס ולהעביר את היופי הזה. 

שלא נתבלבל, לא הגענו לכאן כדי לצפות בנוף

הכניסה לכנסיה חצובה בתוך הסלע:

אתר האינטרנט של מערת סנט באום

הירידה מההר היתה קצת יותר קלה, אבל עדיין מאתגרת. המסלול לקח לנו יותר זמן ממה שתכננתי, ולכן נאלצתי לוותר על הכנסיה בסנט מקסימין. מיד כשירדנו מהמערה שמנו פעמינו אל מסלול אופני הרכבת הנמצא במרחק של כ 50 דק׳ נסיעה מהמערה. הדרך מהמערה למסלול אופני הרכבת קלה לנהיגה ונוחה וללא אתגרים. אנחנו הזמנו אופניים לשעה 15:00, והגענו ממש בדקה ה 99 מתנשפים למדי. 

בצרפת יש מספר מסלולים של אופני רכבת. אלו מן אופניים שמותקנים על פסי רכבת ישנים וכך אין צורך לדאוג לניווט כי אופני הרכבת מובילים את הנוסעים בתוך המסלול. זו חוויה נחמדה מאד. הנסיעה היא בקבוצה, כאשר כל ״קרון״ כולל 2 זוגות אופניים, וספסל עליו יכולים לשבת עוד כ 3 אנשים. הרוכבים יכולים להתחלף במהלך הנסיעה. האופניים הם רגילים וחשמליים, כך שכשקשה ניתן להעביר למצב חשמלי והן נוסעות מעצמן. המסלול שאנו עשינו נמשך כשעתיים, בנוף נהדר. האמת שחשבנו שנתאמץ פיזית קצת יותר, ואף חששנו מכך לאחר המאמץ שבעליה אל ההר, לא היינו בטוחים שנשאר לנו כח ברגלים... אבל הרכיבה ממש קלה. הדרך הלוך היא רובה בירידה והאופניים די נסעו מעצמם. בדרך חזור (זו אותה דרך) היתה עליה קלה וכשהיה קשה הפעלנו את האופניים החשמליים. חוויה ממש כיפית ונחמדה. 

אתר האינטרנט של אופני הרכבת

תחנת הרכבת ממנה יצאנו לרכיבה:

לסיום יום הטעימות וההתנסויות הקצת מוזר הזה, הזמנו מקום במסעדה בכפר סמוך לצימר שלנו - הכפר רוביון. שם המסעדה נשמע מבטיח ״המטבח של סבתא שלי״. בעלת המקום מספרת כי סבתא שלה היתה בשלנית ושהיא מבשלת את המתכונים המסורתיים של סבתא שלה. כשקראתי את זה זה נשמע לי חוויה מעניינת, וגם הביקורות היו מצוינות. אז הזמנתי מקום. חשבתי לעצמי מסעדה בתוך בית מקומי, יכולה להיות חוויה...

חשוב לציין שכשתכננו את הטיול אמרנו לעצמנו שנהיה מוכנים לטעום דברים מעניינים, אבל לא נאכל ארנבות ולא נאכל צפרדעים. ובכן...

כשהגענו המקום היה נראה קצת חשוך ולקח לנו זמן למצוא אותו. אבל לא חשדנו. רק כשנכנסנו פנימה הסתבר כי אכן מדובר במסעדה בתוך בית מגורים, ושאנחנו האורחים היחידים הערב...

המסעדה מעוצבת ממש חמוד, במן מרפסת סגורה של הבית. בעלת הבית מאד נחמדה, אם כי קצת מופנמת ובישנית דבר שמעורר סוג של מבוכה. היא שאלה אותנו אם אנחנו רוצים לשמוע מה בתפריט, ולאחר שהשבנו בחיוב אמרה: סלט מקומי המכיל כל טוב, ולמנה עיקרית...מאכל מקומי מסורתי - ארנבת cool. אז גם הבנתי שאם המסעדה היא בתוך בית, אין מבחר, אלא רק מה שבעלת הבית הכינה לאותו ערב. ומה נגיד לה לאחר שהכינה לנו ארנבת במיוחד? שאנחנו לא אוכלים ארנבת? מה גם שהיא שם כדי לשאול לגבי כל מנה, איך זה, אם אהבנו וכו׳... היינו ממש במלכוד. כדי לרכך את הבשורה המרה הזמנו בקבוק יין מקומי. היין היה מעולה ממש ובעודו זורם בעורקינו התחלנו קצת להשתחרר ולהרגיש נח. 

הסלט במנה הראשונה היה טרי, טעים מאד, והכיל המון הפתעות וכל טוב. 

אחר כך הגיעה הארנבת. זה למעשה תבשיל בשר שמבושל בבישול ארוך. החלטתי להעמיד פנים שמדובר בבשר שאני מכירה. ברגע שהחלטתי את זה, נהניתי מאד מהמנה (סליחה מכל הצמחונים והטבעונים). למעשה זה היה מעדן...

לקינוח קיבלנו עוגה מעשה בית עם גלידה. טעימה בטירוף. 

לסיכום החוויה: האוכל היה מצוין. חוויה קולינרית ואנתרופולוגית. אכילת הארנבת השאירה אותנו עם ייסורי מצפון מסוימים ותחושה מסוייגת, למרות שהיה טעים. הארוחה הפרטית היתה מוזרה. היא היתה קצת פחות מוזרה לדעתי אם היינו מוכנים לכך. בעצם היתה זו ארוחת שף פרטית. בעלת הבית סיפרה לנו שהיא כבר אירחה כמה קבוצות מטיילים מישראל. כך שאם אתם מגיעים בקבוצה ומתארחים קרוב, או שאם אתם זוג שבא לחופשה רומנטית ומעוניינים בארוחת שף פרטית, זו יכולה להיות חוויה נהדרת. למי שיש לו תנאים לגבי הארוחה, פשוט צריך להגיד למארחת מראש, ואז היא תבחר תפריט אחר שמתאים יותר לטעמכם. בעלת הבית היא ללא ספק בשלנית מעולה. 

חיסרון נוסף: היא לא מקבלת כרטיס אשראי... לנו היו רק שטרות גדולים ובטח שלא סכום מדוייק ולה לא היה עודף, כך שנאלצנו לחזור אליה למחרת כדי לשלם, דבר ש״דפק״ לנו את ארוחת הערב של היום למחרת. 

אתר האינטרנט של המסעדה

לסיכום, זה היה יום מוזר ולא שגרתי, יחד עם זאת חווייתי וקצת הרפתקני, ולמה נוסעים לטיול אם לא כדי לחוות כמה הרפתקאות בקטנה?

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פרובנס - אצא לי השוקה: איל סור לה סורז׳ ופונט דו גארד

08/11/2018

שלום, שמי דורית ואני מכורה לשווקים...

אחד הדברים שהכי התרגשתי לקראתם בטיול בפרובנס הוא הביקור בשווקים. ולכן בבוקר יום ראשון, הבוקר השלישי לחופשתנו בפרובנס, קמתי אל קרני שמש זהובות שחדרו אל חדרנו בין חריצי הוילון. הציפורים צייצו ובישרו על יום שוק מושלם. לשוק הראשון של טיולנו צריך היה לבחור את השוק המרשים ביותר, ולכן, ללא היסוס, לאחר שראיתי תמונות שהעלתה מישהי בקבוצת הפייסבוק ״ישראלים מטיילים בפרובנס״, היה ברור שהשוק שאיתו נפתח את סיורי השווקים בפרובנס יהיה השוק של איל סור לה סורז׳. העיירה, היא עיירה תיירותית למדי והגדולה באזור הכפרי שבו היה הצימר שלנן. כמה מהמסעדות בהן סעדנו בהמשך ארוחות ערב , היו ממוקמות בעיירה זו, על הרחוב שלאורך הנהר. יש המכנים את העיירה ״ונציה של פרובנס״ על שם נהר הסורג הזורם בתוכה ויוצר מעין אי בין פלגיו. 

  

השוק של איל סור לה סורג הוא בין הגדולים בשווקי פרובנס. הוא מתקיים בימי ראשון וכולל שוק פשפשים ידוע ושוק איכרים. דוכני השוק נפרשים לאורך ולרוחב סימטאות העיר העתיקה ויוצרים פסטיבל צבעוני, ריחני וטעים. הדוכנים כוללים הכל מכל כל. דוכני ירקות, לחם, בשר, פירות ים ועוד. דוכני אוכל מוכן. דוכנים של תכשיטים, עבודות יד, כלי קרמיקה, מוצרי טקסטיל ועוד ועוד. פשוט חגיגה שלא נגמרת. בכל סימטא יש עוד דוכנים ועוד הפתעות. בחלק מהפינות יש גם נגני רחוב שמנעימים את הזמן. 

אם מגיעים ביום השוק מומלץ להגיע מוקדם ככל האפשר כדי למצוא חניה. אנחנו הגענו בסביבות השעה 9:00 ומצאנו את אחד המקומות האחרונים באחד החניונים הגדולים הסמוכים לשוק. תכננו להסתובב בשוק שעה שעתיים, ולבסוף בילינו במקום כ 4 שעות... סיירנו לאיטנו בשוק בין הסימטאות. התפעלנו מהדוכנים (דוכן ובו אין ספור סוגי עגבניות למשל. גדולות וקטנות, משוננות וחלקות, אדומות ואדומות ירוקות. לא ייאמן):

מיששנו והרחנו. אחר כך הלכנו קצת לחטט בדוכני שוק הפשפשים. ראינו שם כל מיני פסלונים מוזרים, כלי מטבח עתיקים, תקליטים ישנים, כל מיני מציאות מעניינות לחובבי הז׳אנר. לאחר שהסתובבנו פה ושם, רכשתי לעצמי מפה צבעונית וכמה כלי קרמיקה פרובנסיאליים, הרעב החל לנקר. עוד בעת השיטוט בין הסימטאות שמנו עיננו בדוכן שמכין כריכים מבגט טרי ומתפצפץ וניגשנו אליו. קנינו לנו כריך עסיסי מבגט טרי, עגבניה אדומה מלאת טעם, נקניקיה עסיסית וריחנית ועשבי תיבול. עברנו לגינה קטנה שבה הופיע בדיוק זמר שנסונים צרפתיים, והתענגנו על הכריך הטעים, המוסיקה הנפלאה והאוירה הנהדרת. לקינוח, הלכנו לגלידריה הסמוכה לפארק ושהוכתרה על ידי יוסי מהצימר בתור הגלידה הטובה באזור. הגלידה באמת היתה טובה מאד והיוותה סיום נהדר ליום שוק מפנק, מסעיר ומהנה. 

דוכן נקניקים. לא לטבעונים בעלי לב רגיש. הצרפתי חובבי בשר, ומבחינתם כל בעל חיים הוא פוטנציאל למאכל... לכן יש בשוק נקניקים מבשר של כל מיני חיות. למשל בשר חמור...

האם ידעתם שיכולים להיות כל כך הרבה סוגי שעושעית?

  

 

עם הגיענו לעיירה, עברה ברחוב הראשי שיירה של בעלי מכוניות עתיקות. הם פיזרו חיוכים לכל עבר ונראו גאים ומרוצים מעצמם. ככלל, הצרפתים חובבי תחביבים. לכל אחד רצוי שיהיה תחביב. הצרפתים, כך שמענו מנורית מדריכתנו ביום הראשון בסיור באקס אן פרובנס, אף מקדישים זמן מיוחד ביום לתחביביהם, מיד לאחר ארוחת הצהרים. זהו זמן קדוש ולא ניתן להמיר אותו במשהו אחר (למשל שעות עבודה רחמנא לצלן). 

       

אנחנו ביקרנו בפרובנס בסוף ספטמבר (עונה מושלמת!) לאחר קציר הלבנדר. לכן כל שוק התקשט בדוכן של זרי לבנדר יפיפיים:

אחד מדוכני האוכל המוכן: דוכן פאייה

נגני רחוב:

שוק הפשפשים של איל סור לה סורג הוא שוק פשפשים מאד מפורסם ואנשים מגיעים אליו במיוחד בסוף השבוע מכל רחבי אירופה:

   

הצרפתים מאד נאמנים לעצמם. אוהבים ויודעים לחיות. ולכן, עם כל הכבוד לעבודה ולכסף, זמן המנוחה, וזמן המשפחה לא פחות חשוב להם והם מאד מקפידים עליו. בשעה 13:00 אפס אפס. אוקלוק. בעלי הדוכנים מפרקים את דוכניהם. אז מה אם יש עוד המון תיירים עם מבט רעב בעינים וארנק פתוח. שיחכו ליום ראשון הבא. תוך דקות, הרוכלים מפרקים את דוכניהם ואין שוק. זהו. גם אם רצינו להישאר. אין. נגמר. פיניטו. 

אז לא היתה ברירה, לסור אל הנקודה הבאה. המון תכניות היו לי ליום הזה. אבל בגלל שהארכנו בשוק, וגם בגלל שהיינו במוד כזה של יום ראשון. החלטנו לנסוע רק לעוד אתר אחד. שאמנם היה רחוק יחסית, אבל ממש שווה. פונט דו גארד. פונט דו גארד הוא אקוודוקט מרשים ביותר ששרד מתקופת הרומאים. הרומאים שלטו בפרובנס ביד רמה ואף הפכו אותה לפרובינציה שלהם (מכן שמה). הם בנו בה ערים ומבנים מפוארים, ורשת תשתיות מפוארת לזמנם. 

האקוודוקט עוצר נשימה ביופיו. יש מלא דברים לעשות במקום: מעבר לצפיה באקוודוקט עצמו, ניתן להיכנס למוזיאון המסביר את הרקע, ההיסטוריה, איך בעצם בנו את הגשר הענק ועוד. במהלך שעות הבוקר ניתן לסייר בסיור מודרך שעולה גם לחלק העליון של הגשר, דבר שלא ניתן לעשותו כשמגיעים מאוחר וכבר אין סיורים מודרכים blush. כמו כן ניתן לטבול במימי הנחל הזורם למרגלותיו, לשוט בקיאקים, לעשות סיוים רגליים או לרכב על אופניים. מגניב לאללה. הדרך מאיל סור לה סורג לפונט דו גארד אורכת פחות משעה. האתר נמצא במרחק של כ 20 דק׳ נסיעה מאביניון. אנחנו הגענו קצת מאוחר. התחלנו את הביקור במוזיאון שבכניסה, על מנת ללמוד קצת על האקוודוקט וההיסטוריה שלו, אחר כך סיירנו לבד רגלית והתלהבנו מהגשר. טבלנו רגלים במימי הנחל הקרירים, הצלולים והנעימים. רצינו לשתות קפה בבית הקפה במקום, אבל חיכינו וחיכינו והמלצר לא ניגש אלינו, עד שבסוף ויתרנו. בית הקפה מתהדר במגוון רחב מאד של קוקטיילים למי שזה הקטע שלו. 

לאחר הביקור המרשים בפונט דו גארד, שמנו פעמינו בחזרה לאיל סור לה סורג, לארוחת ערב במסעדה שיוסי הזמין בה עבורנו מקום מראש. (חשוב להזמין מקום מראש לארוחות ערב, אחרת אתם עלולים  להישאר ללא ארוחה...). הושבנו בשולחן בחוץ, צמוד לתעלה הציורית. שתינו יין. אכלנו טוב. התענגנו על מופע של שירים אמריקאים (??) שנערך בפאב שליד המסעדה. הברווזים ששחו בנהר עשו קטעים מצחיים. היה טעים מאד מאד. בקיצור, סוף מושלם ליום מושלם. 

אתר האינטרנט של המסעדה: La balade des saveurs

   

אז זהו. עוד יום של שמש, טעמים וצבעים, היסטוריה ותרבות הגיע אל סופו. היה יום מושלם!!

 

 

לדף הרשומה

פרובנס - לה בו דה פרובנס וסן רמי דה פרובנס

היום השני לטיול: יום שבת, 22.9.18 : לה בו דה פרובנס וסן רמי דה פרובנס

הפעילו את הפטיפון הישן, שימו עליו תקליטים חורקים עם שנסונים צרפתיים קלאסיים, והתחילו את היום השני בפרובנס. מדי בוקר היה יוסי מקבל את פנינו לארוחת הבוקר עם מוסיקה נפלאה. צרפתית או ישראלית, תלוי במצברוח. בבוקר היום השני פגשנו במיסטרל. מיסטרל הינה רוח חזקה האופיינית לאזור. הרוח מגיעה מהים כנראה ונוצרת עקב התנאים הגיאוגרפיים של האזור. היא יכולה להיות רוח חזקה מאד. לרוב היא נמשכת בין מספר שעות למספר ימים. המיסטרל בעונה זו לא ממש מפריע לטיול. המקומיים סיפרו כי בחורף, כשקר, המיסטרל פחות נעים. היא כן קצת מפריעה לארוחת הבוקר, ולכן בבוקר זה ערך לנו יוסי את הארוחה בתוך המבנה ולא בחצר הציורית של הוילה. אחרי שטעמנו ממיטב המטעמים, וסיכמנו עם יוסי באיזו מסעדה יזמין לנו מקום לארוחת הערב, יצאנו לדרך. 

הדרך התפתלה בין שבילים צרים אפופים ירוק וכפרים ציוריים. לאורך הדרך ראינו רוכבי אופניים לרוב, ענף ספורט מאד פופולרי באזור. בקרבת לה בו דה פרובנס התפתלנו על שביל צר על צלע הר. הנוף היה יפיפה, הנהיגה קצת מאתגרת. בדרך עצרנו לצלם את הנוף העוצר נשימה. 

נושא החניה בלה בו קצת בעייתי. לקח קצת זמן למצוא חניה פנויה, אך בסוף מצאנו. יש לשים לב שהחניות בתשלום, גם אלה המסומנות שלצד הכביש. (אנחנו לא שמנו לב לכך, ומחכים לקנס שודאי יגיע...)

לה בו דה פרובנס היא עיירה ימי ביניימית יפיפיה בצורה יוצאת דופן. למיטב הבנתי העיירה משמשת לתיירות בלבד ואין בה תושבים. יש בה חנויות קטנות לרוב הממוקמות בתוך המבנים העתיקים. החנויות מוכרות מזכרות לתיירים, אוכל מקומי, ישנן גלריות אמנות ועוד. העיירה ממוקמת על גבעה, כשבראש הגבעה ישנה טירה, ששימשה כמחנה צבאי. הביקור בטירה (שאטו) מרתק. בחצר מוצבים כלי נשק עתיקים כגון תותחים שיורים כדורי אבן, עם הסברים על הביצורים והקרבות שנערכו באזור. הטירה עצמה העלתה אסוציאציה אצל חובבי הז׳אנר המבקרים במקום לסדרה ״משחקי הכס״. מכיוון שאני אינני מצופי הסדרה, נהניתי מיפיה סתם כך. הנוף הנשקף מהטירה, הן של האזור והן של הכפר, עוצר נשימה. 

אתר האינטרנט של העיירה ״לה בו דה פרובנס״

חצר בעיירה לה בו דה פרובנס:

סימטה בלה בו דה פרובנס:

חנות ממתקים מדליקה:

ועוד אחת:

הטירה:

הנוף מהטירה:

מראה גגות הכפר מהטירה:

אתר האינטרנט של הטירה שאטו דה בו הטירה פתוחה מדי יום בשעןת 9:30-18:30. בקיץ ובחופשות של הילדים מתקיימים אירועים בהם שחקנים משחזרים את הדמויות והאירועים שהתרחשו בטירה. בקופת הטירה ניתן לרכוש כרטיס משולב לטירה ולמחצבה בה מוצג המיצג האמנותי Carierres de Lumierres.

נהנינו מהביקור בטירה וכן משיטוט בסימטאות הכפר. לארוחת צהרים בחרנו בדוכן כריכים שהיו פשוט מעדן. ישבנו בגינה קטנה, אכלנו את הכריכים מלאי הכל טוב שנארזו בתוך בגט טרי ופריך, ונהנינו מכל רגע. את הקינוח רכשנו בחות שוקולדים ועוגיות מקומית (אני) ובגלידריה תוצרת בית, גלידה בטעם לבנדר (הגבר). 

משם צעדנו ברגל מרחק כמה דקות הליכה אל אטרקציה מקומית מפורסמת נוספת: carrieres de lumieres. מדובר במחצבה ישנה שהוסבה למן גלריה מיוחדת. בגלריה מוצגים מיצגים הכוללים הקרנה של יצירות אמנות, מלוות במוסיקה על קירות המחצבה. אחת לכמה זמן מתחלף האמן המתואר במיצג. ההקרנה התחילה במיצג מקסים לשירי הביטלס ועם ציורי צוללת צהובה. ולאחר מכן הגיע המיצג הראשי שיוחד לאמן פאבלו פיקאסו. המיצג כלל את יצירותיו הראשונות, שהיו יפות ורגילות, ובעצם מתאר את השינויים וההתפתחות שעברה יצירתו של פיקאסו עד לפיתוח הסגנון המיוחד לו. המיצג מרתק ואפילו מרגש, ונותן תחושה של ״להיות בתוך היצירה״. מקסים!!

אתר האינטרנט של ״קרייר דה לומייר״ בתקופת התיירות (אפריל - אוקטובר) המקום פתוח בין 9:30-19:00. בחורף השעות קצרות יותר. המקום פתוח 7 ימים בשבוע. 

כשהסתיים המיצג גילינו שבילינו חצי יום בלה בו דה פרובנס בלי להתכוון...

מלה בו דה פרובנס נסענו לסן רמי דה פרובנס. שוב, שבילים צרים בין ירוק משגע. בדרך נתקלנו לראשונה בשדרות הדולב המהממות שעוטפות ביופיין כבישים רבים בפרובנס. 

חנינו בחניון הסמוך ללשכת התיירות. נכנסנו ללשכת התיירות, לקחנו מפה וכמה המלצות. 

היעד הראשון שלנו היה המנזר ששימש בית חולים פסיכיאטרי ואשר בו אושפז הצייר ואן גוך לאחר שכרת את אזנו. כאן המקום לציין כי פרובנס היוותה מוקד משיכה לציירים מפורסמים רבים ביניהם ואן גוך ופיקסו ועוד רבים אחרים. הדרך מלשכת התיירות עד למנזר, המשמש עד היום כבית חולים פסיכיאטרי היא כק״מ אחד. בדרך יש שלטים ובהם ציורים שונים שצייר ואן גוך כששהה בסן רמי דה פרובנס. הציורים מלווים במכתבים שכתב לבני משפחתו מבית החולים. 

בחצר המנזר, יש גינה יפיפיה אותה צייר ואן גוך בציוריו. אחרי הביקור בגינה ניתן לעלות לחדר בו אושפז ואן גוך אשר עוצב בהתאם לציור שצייר במקום. מבחינתנו, חובבי האמנות, הביקור היה מרגש. 

על מסלול ההליכה בעקבות ואן גוך בסן רמי דה פרובנס

חצר המנזר בו אושפז ואן גוך, ואשר מופיעה בציוריו:

החדר בו אושפז ואן גוך ואשר גם הוא מופיע בציוריו:

לאחר הביקור בבית החולים, חזרנו בחזרה לעיר העתיקה של סן רמי דה פרובנס. בשלב זה כבר היינו קצת מוצפים מאתרים ומידע, והחלטנו פשוט לשוטט להנאתנו בסימטאות העיירה היפיפיה והציורית הזו. בגינה קטנה התכוננה להקה צרפתית למופע שייערך בערב, והנעימה את הרחובות בצלילים נעימים. בקצה העיירה התנהל לו יריד - לונה פארק כמו של פעם, מורכב ממשאיות כשעל כל משאית מתקן, או דוכן הגרלות, כמו שהיה בלונה פארק כשאני הייתי ילדה. עשינו קצת קניות. קנינו סבונים ועוד מוצרים ריחניים אופייניים לאזור בחנות מקסימה. שם ניהלנו שיחה קצרה עם המוכרת שהיגרה לכאן מבולגריה. אחר כך קנינו יין פרובנסיאלי מקומי, ולא פסחנו על חנותו של השוקולטייר הנודע Joel Durant שם טעמנו שוקולד אלוהי! כולל כמובן שוקולד בטעם לבנדר cool

תראו מה מצאנו בסן רמי בחנות למוצרי אמנות:

חנות סבונים פרובנסיאלית בסן רמי דה פרובנס. איזה ריח ניחוח:

אתר האינטרנט של חנות השוקולד של השוקולטייר הנודע ז׳ואל דורן

אחרי הסיור האיטי והקסום בסימטאות העיירה, שמנו פעמינו למסעדה בה הזמנו מקום, בכפר רוביון הסמוך לצימר שלנו. המסעדה הינה מסעדת בשרים. מסעדה טובה מאד. לא נפלנו מהמנות, בארץ אכלנו במסעדות בשר טובות יותר, אך היה בהחלט טעים ונעים. עובדי המקום אינם דוברי אנגלית, והתפריט בצרפתית בלבד. השתמשנו באפליקציית גוגל טרנסלייט כדי להבין מה בתפריט...

אתר האינטרנט של מסעדת הבשרים בה אכלנו ביום השני. מסעדת Au boeuf qui fume. ציון 3.5/5. מסעדה טובה בהחלט. אך היו בטיול טובות ממנה. 

הארוחה בלה בף:

תם לו היום השני לטיול בפרובנס. חזרנו לצימר מבוסמים מיין, נופים ואוירה. 

לדף הרשומה

פרובנס - חופשה בתוך ציור

15/10/2018

לפני שנים רבות, כשזה היה רחוק מאפשרי כלכלית ומעוד כל מיני סיבות, פינטזנו הגבר ואני על חופשה בדרום צרפת. חופשה שבה נעצור ביקבים קטנים ונטעם מתוצרתם, נסעד במסעדות משפחתיות קטנות עם אוכל מוקפד, נהנה מהנוף ולא נמהר לשום מקום. מים רבים עברו בירקון (נגיד...) מאז אותה פנטזיה רחוקה מהמציאות. וכמו שקורה פה ושם בחיים, לפעמים חלומות מתגשמים!

הילדים גדלו, ואחרי שנים רבות שטיילו איתנו, יש להם כבר עיסוקים משלהם ופרטנרים אחרים לטיול. ואת הכסף שהוצאנו פעם על משפחתונים וחיתולים אנחנו יכולים להסב היום להוצאה על טיולים. איזה כיף! אז החלטנו להגשים חלום ולנסוע לפרובנס. 

לפני שנים רבות, בדירה השכורה הראשונה שלנו בת״א, אפופים בענני פיח וצרות של דירות שכורות ישנות בת״א, קראתי את ספרו של פיטר מייל, ״שנה בפרובנס״, שהרים אותי מתוך הדירה הישנה בת״א, אל הכפרים הציוריים בפרובנס, היין הניגר כמים והקצב האיטי שאינו אץ לשום מקום. מקום בו החיים סובבים בין ארוחה לארוחה הבאה, תוך ניהול שיחות נינוחות על רוחות המיסטרל עם השכנים. 

הפעם, בחופשה הזאת, לא רציתי אתרים שחייבים לראותם. לא רציתי לרוץ ממקום למקום לפי לוח זמנים לחוץ, רציתי לקום מאוחר ולהתמתח, לקחת את הזמן, לנשום אויר, לראות ירוק ולאכול ולשתות טוב. את כל אלה קיבלתי מפרובנס במנה נדיבה. 

הכנות לטיול ומידע כללי:

טיסה: טסנו עם אל על בטיסה למרסיי. ממרסיי גם היתה הטיסה חזרה. הטיסות מ ואל מרסיי יוצאות מוקדם בבוקר. מה שאומר שביום הראשון די עייפים אחרי ״לילה לבן״. הטיסה היתה נהדרת. חלקה ועברה מהר ובנעימים. דה התעופה של מרסיי קטן יחסית והכל תקתק די מהר. 

רכב: שכרנו מחברת יורופקאר לאחר סקר שווקים אינטרנטי סביב מחירים. זו פעם שניה שאנו שוכרים רכב דרך יורופקאר ועד כה היינו מאד מרוצים מהשירות. העובדים במקום היו אדיבים, והתהליך היה מהיר ובהיר. 

מוסיקה: חשוב מאד! כיאה לטיול זוגי בפרובנס, עמלנו על הכנת פלייליסט של שירי אהבה עבריים, שהנעים לנו את הנסיעה בשבילים הכפריים של פרובנס. 

לינה: בעקבות המלצה שקיבלתי הזמנתי לינה בוילה ״מאס דה שוגול״, וזו היתה בחירה נפלאה שעליה מתבסס חלק ניכר מההנאה מהחופשה. הוילה היפיפיה שייכת לזוג ישראלים. את המקום מנהל ביד רמה יוסי, בעל ידע עצום על האזור ואתריו, מסעדות, מאפייני התושבים ולא פחות חשוב: ממה להימנע או להיזהר. את כל הידע הזה יוסי חולק בנדיבות ובחפץ לב. אני חושבת שיש יתרון רב בכך שיש מישהו דובר עברית שמכיר היטב את המקום ואפשר להתייעץ איתו ולהעזר בו.  יוסי גם אחראי על ארוחות הבוקר המופלאות והטעימות ששלחו אותנו מדי בוקר אל הירוק של פרובנס שבעים וטובי לב. החדר שאנחנו הזמנו (״לבנדר״) היה גדול ומרווח, מעוצב בעיצוב פרובנסיאלי מקסים, ואפילו היה לנו ג׳קוזי!! בחדר חיכה לנו בקבוק יין ושוקולד, לפתיחה מפנקת של החופשה. במקום יש גם בריכה, שניצלנו אותה פעם אחת בלבד, למרות שתכננו יותר. בצמוד לבריכה יש מטבחון קטן לשימוש האורחים שחפצים להכין את ארוחות הערב בעצמם ולא לאכול במסעדות האזור. המטבח מצויד היטב וכולל כל מה שצריך להכנת ארוחה טובה. הוילה ממוקמת במקום אידיאלי בקרבת רוב ״אתרי החובה״ בפרובנס (אין ממש אתרי חובה בפרובנס). ברוב הימים (למעט היום שנסענו לקניון הורדון) הנסיעה היתה באורך של מקסימום שעה (לרוב פחות). עשינו טיולי כוכב כשמדי ערב חזרנו למקום הלינה. מומלץ בחום רב!!! 

  

כסף: בניגוד למקומות אחרים באירופה אשר לשם כמעט ואיננו לוקחים כסף מזומן, בפרובנס על דברים רבים משלמים במזומן. קודם כל הקניות בשוק, הן בעיקר במזומן. מעטים מאד הרוכלים שניתן לשלם להם באשראי. כנ״ל הסיורים המאורגנים שלקחתי. גם לצימר, למעט מקדמת הרשמה ששילמנו בהעברה בנקאית, שאר התשלום הוא במזומן במקום. כך שיש להערך לכך מבעוד מועד. במסעדות ובחנויות שילמנו באשראי כרגיל. 

כבישים: חלק ניכר מהכבישים בפרובנס (היפים שבהם) הם כבישים כפריים צרים מאד. בשני צידי הכביש יש תעלות שכנראה נועדו לאסוף את מי הגשמים ולמנוע מהם להציף את השביל. רוב הכבישים אינם מוארים כך שהנסיעה בערב היא בחושך מוחלט. השבילים הצרים הנ״ל הם דו כיווניים, כך שבאה גם תנועה ממול וצריך לקחת זאת בחשבון. הכבישים הראשיים והרחבים, במיוחד הבין - עירוניים, הם בחלקם כבישי אגרה, וגם לכך יש להערך עם כסף מזומן זמין (יש מכונות שמקבלות גם אשראי). 

מסעדות: לוח הזמנים של המסעדות בפרובנס קשוח למדי. ארוחת הצהרים מוגשת בין 12:00-14:00 ואילו ארוחת הערב בין 19:00-21:00. אם מגיעים מאוחר מדי, לא נכנסים. במסעדות השוות צריך להזמין מקום מראש. אנחנו ברוב המקרים לא אכלנו את ארוחת הצהרים במסעדה. קנינו לנו דברים בסופר או בשוק ועשינו פיקניק בשטח. את ארוחות הערב ביקשנו מיוסי להזמין לנו בבוקר כדי שיהיה לנו מקום בערב, למעט 2 מקומות במסעדה שהזמנתי מהארץ. ישנו מגוון עצום של מסעדות באזור. מסעדות צרפתיות מקומיות, מסעדות עם כוכבי מישלין וגם מזללות ומסעדות רשת. 

ניווט: הרכב ששכרנו הגיע עם ג׳י.פי.אס. אנחנו התקשינו לנווט איתו משום שלא את כל הכתובות הוא איתר. נעזרנו בעיקר בווייז ובנווט של אפל. בנוסף היתה עמנו מפה שעזרה לתכנן את הדרך מכיוון שתוכנות הניווט בוחרות לפעמים מסלולים לא הגיוניים בעליל. עם כל האמצעים הללו הסתדרנו מצוין ולא היתה כל בעיית התמצאות. 

עונה ומזג אוויר: אנחנו טיילנו בפרובנס בחופשת סוכות (סוף ספטמבר). מזג האוויר היה מושלם. נע ברובו במהלך היום סביב 27 מעלות. בבוקר ובערב קר, והטמפרטורה יורדת ב - 10 מעלות לסביבות ה - 14-16 מעלות. לא ירד גשם כלל במהלך 9 הימים ששהינו בפרובנס. היה יום אחד ממש חם עם 33 מעלות. הבנתי שבקיץ היה מאד חם, באופן קיצוני ומקומות רבים לא היו ממוזגים דבר שהעיב על המטיילים בפרובנס בקיץ. יחד עם זאת הם זכו להנות מפריחת הלבנדר היפה הייחודית לאזור זה. כמו כן, שמעתי שבקיץ מקומות היו עמוסים והיה קשה למצוא חניה בחלק מהאתרים. אנחנו לא נתקלנו בבעיית חניה במקומות בהם ביקרנו. היו הרבה תיירים, אך היה מקום לכולם. 

עד כאן בעניין מנהלות, ומכאן לטיול עצמו. 

היום הראשון: יום שישי 21.9.18 - אקס אן פרובנס

אקס אן פרובנס נמצאת במרחק של כ 20 דק׳ נסיעה משדה התעופה במרסיי, והיא שער נפלא לפרובנס. באקס מתגוררת נורית גאון, ישראלית הנמצאת עם משפחתה ברילוקיישן, אשר הקימה חברת טיולים בפרובנס בשם "wow provence". נורית עורכת סיורים באקס אן פרובנס עצמה, ליחידים, משפחות וגם לקבוצות גדולות. נחשפתי לנורית בפייסבוק והזמנתי סיור אצלה מבעוד מועד. 

הסיור עם נורית באקס אן פרובנס פשוט קסום, והוא חוויה נפלאה לפתוח עמה את הטיול ובכלל. נתחיל בנורית שהיא בחורה מקסימה, חייכנית ושופעת סיפורים. נורית הובילה אותנו במשך כשעתיים בחלק העתיק של אקס אן פרובנס, העשירה אותנו בידע ובסיפורים מעניינים על המקום ועל ההיסטוריה שלו. גרמה לנו להרים מבט ולהסתכל על דברים שלו היינו עוברים שם בלעדיה בכלל לא היינו שמים לב אליהם. הסיור כולל גם טעימות מעניינות של מטעמים אופייניים לאזור עם סיפורים והסברים מעניינים. בקיצור: שווה שווה, לא להחמיץ!!!

האתר של נורית: wow provence

ציון: מצוין! 5/5 devildevildevildevildevil

עם תום הסיור, למרות הטעימות המצוינות היינו עדיין רעבים, הסתובבנו פה ושם, ובסוף בחרנו לאכול במסעדת המבורגר פריזאית. היה מושלם! מכיוון שאקס אן פרובנס היא עיר, ועוד עיר אוניברסיטאית, המסעדות בה פתוחות שעות רבות יותר וחלקן ברצף כל היום, ויש מגוון רחב מאד של מסעדות. לאחר הארוחה הטעימה הסתובבנו בעיר וקנינו מטעמים לארוחת הערב הראשונה בפרובנס, שאותה תכננו לעשות ברגוע בוילה שלנו. 

קצת תמונות מאקס אן פרובנס (בעיקר של קינוחים, כי העיר הזו מלאה בהם, מגרים, מפתים, מושלמים בצורתם ובטעמם):

דוכן ריבות בשוק

דוכן נקניקים בשוק, כולל נקניק מבשר חמור... מאכל נפוץ בשווקי פרובנס. בכלל, נראה כי תושבי פרובנס חובבי אכילת חיות באשר הן, ללא רחמים או חיבה (הם מאד אוהבים כלבים וחתולים, כך נראה, ואותם למיטב הבנתי הם אינם אוכלים, אך חוץ מהם... כל חיה ברת אכילה):

עוגות, עוגות וקינוחים:

  

ממתקים לקינוח העוגה:

אקס אן פרובנס ידועה מאד בשלל המזרקות שלה. מה הסיפור? תשאלו את נורית...

  

בעיר המון ״מבנים עם סיפור״. הנה אחד מהם:

אמנם אוכלים חיות, אך שומרים על החרקים. בית מיוחד לחרקים:

היה סיור נהדר ופתיחה נפלאה לחופשה שלנו. עשינו את דרכינו בכבישים רחבים ונוחים עד לצימר שלנו. שם קיבל אותנו יוסי בסבר פנים יפות, ולאחר שהתמקמנו, ניצלנו את העובדה שהגענו מוקדם ושהיה זה היום החם ביותר בחופשתנו (33 מעלות) וטבלנו בבריכה במים הקרירים והנעימים. אחרי רחצה בג׳קוזי המפנק, סעדנו על שפת הבריכה עם שלל המטעמים שקנינו, מלווים ביין מקומי כמובן. 

תם לו היום הראשון לטיולנו. 

 

 

 

 

לדף הרשומה

29.9.18 - פרידה מפרובנס

ב - 9 הימים האחרונים, חופשת סוכות, טיילנו בפרובנס. זה היה טיול קסום. טעים. יפה. צבעוני. רגוע. עוד אכתוב עליו בפרוטרוט. אתמול בערב סיימנו את הטיול בארוחה במסעדה צרפתית מצוינת. כך נפרדתי מפרובנס. עם טעם טוב בפה. 

 

לדף הרשומה
12345
אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת