00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מה יקרה עם אותו אומון ?

אני סופר אני נהנה מהמילים האותיות אבל יותר מהסיפור מה נימצא מאחורי הוילון האדום כשהצגה נגמרת והאורות מחשיכים 
מה נימצא מאחורי מוח מלאה רעיונות מלאה דמיונות וסיפורים 
אומון שחיי את המציאות של השחקנים 
כשאין סוף לשום סיפור רק התחלות תמיד רעיונות 
אמן עצוב שלא מצליח לחתום על יצירת אומנות שנולדו במוחו 
ומחר זה כנרה ישוב והוא יתמלה עוד פעם במוזה משוגעת יוציא משהו מתוך ליבו 
יבקש רק הפעם לחתום אבל עוד פעם לא יצליח 
עוד סוף לא גמור 
מה יקרה עם פעם אחת מישהו יגלה מה מסתתר מאחורי המסכה של אותו אומון בודד 
אולי מישהו ירא יעזי להציץ מה הוא מבקש 
בין מוזיקה ליצירה 
ומחר שוב ישאל עם זה מה שהוא רוצה להיות אומן או לזרום לעוד כיוון 
להחליט על מקום יחיד שאליו הוא משתייך 
או להישאר חלק מכולם 
אבל כמו כל יצירה אין את התשובה 
כל רעיון נישאר סתמי ותחושה של רגע 
אולי הוא יודע אולי הוא מפחד להיות שייך 
לבקש מקום אחד שירגיש כמו בית 
אולי הוא לא מוכשר מספיק להגיד את זה בקול פעם אחת 
הוא קר לעצמו לסביבה מפחד להיות חלק ממשפחה חלק מקבוצה 
הוא רגיל להיות חלק מכולם אבל מה באמת הוא מבקש לעצמו 
אחרי שהחתימה שוב נעלמת מהדף אולי לנסות שוב אולי לתת לזה סיכוי 

כשהפחד הוא הכוח והמנוע ללכת אחרי החלומות לזרום עם רוחות התשוקה 
אבל מה קורה כשהפחד גדול מידי חזק מידי לגבור ולעלות 
מה קורה כשאתה סוגר את החלום הכי  מפחיד שלך הכי חשוך שלך והכי טהור שלך 
מה קורא כשהוא צף מעל לפני השתח והופך לרעיון אגדי בשבילך 
כשהוא הופך לנקודת התחלה מה קורה לאותו אומן שלא יודע מה הכיוון שלו 
מה קורא כשהפחד הזה הופך להיות המרכז וכל השאר מתבאר כשהכל הופך ברור אבל בעמצע עומד לו המפחד מהתמודדות עם עצמו ולא עם העולם 
עם מי שהוא בתוכו אותם רגעים טיפה חשוכים שמספרים לו על כמה שהוא יחיודי 
וכמה שהוא שונה מהם בצורה כל כך שונה מיוחדת 
מה יקרה עם הוא יפסיק לפחד ויגיד אני רוצה להיות סופר ואני צריך שתעודד אותי להצליח להיות כי אני יכול 
הוא יעמוד בזה או יברח הוא ינסה או ישתפן יספר לעולם שזה רק עוד קטע עוד רגע של מוזה רגעית או שזה בא מהלב 
הוא יעז לעודות שהוא משתנה שהעולם שלו בנוי רק מרגשות רק מחלומות וסיפורים רק מאגדות וחיוכים רקטנים בכביש ריק וקר הוא יודע שהכביש הזה נגמר עם זריחה יפיפה שהוא יצר 
הוא יעיז להילחם על החלומות שלו או יברח כמו כל פעם שזה קורא 
הוא יעיז להודות שכל יום בישבילו זה פרק מתוך סיפור אחד גדול בתוך הראש המבולגן והשופע 
או יפחד להודות שהוא רוצה לצעוק לעולם מה שהוא יכול 
כי דרך מילה הוא צועק אני אוהב 
אני פוחד 
אני רוצה 
אני יכול 
אני חולם 
אני יוצר                                                                                                                                                                                                                                                    אני סופר                                                                                                                                                                                                                                                   אני חותם                                                                                                                                                                                                                                                למה ללכת אחרי משהו שנימצא בתור הרגל ולא להילחם לא להישאר בתוך מקום קטן 
שלא נותן לעוף 
שלא נותן סיפוק 
שלא נותן מקום לחלום 
להנות מהנוף שנימצא אצלו 
או שאולי הוא בודד בתוך ליבו 
אולי הוא מפחד מהעולם שבחוץ אולי הוא פוחד להיפגע נישאר בדיסטנס מזויף 
מבקש לעצמו בדידות כשהסיבה היא חשש לליבו 
מה יקרה אם מישהו יכנס לתוך המקומות הקרים וימיס את קרח שעוטף אותו 
מה יקרה אם לרגע יפתח עניים וירא מה נימצא מולו 
מה יקרה אם הוא יתמודד אם הצללים שנימצאים עמוק בתוך גופו 
אם פעם אחד יגיד מה באמת כואב לו הוא יצליח אולי להמודד עם הקורבנות של המלחה שלו עם העולם 
אבל מול מי הוא באמת נלחם העולם לא רוצה לרעתו אז מול מי הוא נלחם מול מי הוא נאבק אם לא עצמו 
אם לא האמת שלו 
אבל מה היא האמת שנימצאת בתוכו 
אולי בלגן אולי בלבול או נורמלי ללכת לאיבוד 
וזה מה שהעולם צועק לו אבל למה בפנים זה עדין מציק לו 
משגע כל חלק בתוכו 
מבקש להשתחרר מכלא שהוא בנה ללנפש של עצמו 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

איפה הלכת אחי

מה מחק אותך אחי 
איך הלכת מימני אחי שלי 
אמרת לידי אמרת תמיד 
ועכשיו העולם מסתובב לי 
אולי אתה יכול להגיד לי 
לאין נעלמת דם משלי 
חלק מימני נימחק 
ונותר רק עוד דף חלק 
אולי מחר אני יחיך שוב 
בשבילך אחי 
אני בעולם לבדי 
נותרתי פה במקום מחוק 
השטח ריק מרחמיים 
בוא נשחק שוב 
נחזור אחורה בימים 
היו ימים טובים 
היו רגעים שמחים 
לפעמים טיפה ציחקוקים באפלה 
מנגינות נעימות בין הצלילים 
אולי נחזור לכוכבים 
אתה בטוח זוכר את הימים 
יד ביד בין השדים 
אני פה לבד אחי 
אני פה לבד במצע שדה קרב 
בין החיילים 
בין החברים 
עומד מולך בשדות ריקים 
לאין הלכת אחי 
נטשת אותי 
ברחת עם הפרפרים 
אני פה 
נוטרתי לבדי 
מדבר דברים טובים עליך 
איך הייתה שם בכל הרגעים 
מעל העניים שם עם המלאכים 
צוחק ומחייך 
בנינו גם לפעמים מעשן וטיפה רוקד 
אבל תמיד שומר 
חצי ענין לפה נותנת אגנה 
מחכה שאשוב למלחמה 
מחכה את עצמי אציל מתוך האפלה 
איך לא וויתרת אחי 
איך נישארת דם מדמי 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

find your way back home

find your way back home
זה משפט אחד 
5 מילים 
20 אותיות 
משמעות כל כך גדולה 
אני בדרך חזרה הבית רק הגאונים ביותר יבינו 
אני בדרך למקום הנכון רק האבודים יראו 
זה מולי אבל רחוק רק הלוחמים ירדפו 
זה לא הם זה אני בדרך למלכה שלי מאחורי היסטוריה שופעת מלאה בהרפתקאות מולי 
הרים וגבעות אין סוף נפילות ועליות 
עם תויים מרקדים ומנגינות צוהלות אני בדרך הבית למקום לממלכה לשלטון לעולם שלי 
אריות ונמרים מסתתרים מפחדים לצאת 
מתהלך בין היערות מחייך לכוכבים שולט בעניים 
אני הולך הבית אני לא נשאר במקום שזמנו עבר 
יש עתיד איפה שהוא שם יש תקווה בחור קטן 
אני בדרך לשם 
עוד לילה עוד שבוע עוד שנה עוד גלגול 
אני בדרך לשם גם עם הזמן יעצור והעולם לא יזוז השמש לא תזרח והירח יהפוך שחור 
אני בדרך לבית אני בדרך לממלכה שלי חזרה 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

השטן בא לבקר פרק ראשון

אני בן 19 היום וזה הזמן לספר את הסיפור שלי ועם מישהו בסוף יקרא אותו אני מבקש רק דבר אחד תלמדו מימני אל תעשו את מה שאני עשיתי כי לטעיות שלי יש תשלום כבד מידי לסחוב כבד מידי כדי להבין כבד מיד כדי לשרוד 
אני נועם נולדתי בישראל ב1998 כמו שאמרתי אני בן 19 ומעולם לא עשיתי משהו אחד נכון כי אני לא יוכל אני דפוק אני מחץ להגייון של כל מה שאתם מכירים ומה שאני ניסתי להכיר 
הסיפור שלי מתחיל בגיל 17 קטן מידי כדי להבין בודד מידי כדי לספר חושש מידי כדי לסמוך 
הייתה לי אמא רעה אני לא מאשים אותה גם לה הייתה ילדות רעה אבל היא הייתה רעה אלי כמעט אף פעם היא לא בבית ועם כן אני פחדתי אבל היא ניסת חזק מאוד להיות אמא ועל זה אני מודה לה היא גידלה אותי בבנין ברחוב עצוב הבנינים בכו כשהם גוססים והאנשים הלכו מיואשים ועדין הולכים הם רק התחלפו  אף ילד בשום גיל לא צריך ליראות את היאוש הזה אבל זה היה המציאות שלנו אמא שלי למראות שניסתה להיות אמא ריסקה אותי כל כך חזק כל כך באכזריות שכל מה שנישאר זה אפר שהתפוגג עם הרוח ילד שלא יכול לקום שלא יכול ליראות אל מעבר לקו היאוש 
אבל אז זה שתנה זה פשוט השתחחר לעולם זה לא קרא בגללי זה קרה בגללם הם אשמים לא אני הם נתנו לו לצאת לעולם הם רוצו שהוא יוצא 
בגיל 17 הגעתי לבית ספר בירושלים חדש אחרי שהספיקו לסלק אותי כבר מ5 בית ספר אחרים בלי אף אחד שיתן פה יד נכנסתי פנימה מבוהל לפני שהספקתי לנשום נידבקה אלי מורה אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול היא תפסה לי את היד וגררה אותי מהדלת ישר אל אולם גדול בתוך הבניין אמא שלי לא תרחה לספר לי שזה בית ספר דתי אבל מה כבר יכולתי לומר לה שאני לא רוצה ללכת לבית ספר אני יקבל צעקות ופחדים אני ילד יותר מידי רגיש אבל גם יותר מידי מיוחד 
הגעתנו אל האולם המורה הסתכלה עלי כאילו נפלתי לה בזמן לא טוב דחפה לי סידור והסתלקה מישם כאילו אני עוד חרק שצריך לטפל בו אישה נוראית קראו לה ריק אני לעולם לא אשכח את השם של המכשפה הזאת אנשים התחילו להגיע ולהתיישב באולם כולם עם סידורים ובגדים ארוכים מכוסים לגמריי 
זה היה אמצע הקיץ איך הם שורדים ככה אני לעולם לא אבין הסתכלתי בשעון 8 בבוקר הייתי מרוח מעייפות על הכיסה מסתכל בוחן את המקום החדש ולא מוכר המון אנשים המון סגנונות חלק הולכים להיות אויבים חלק חברים 
ואז היא התיישבה לידי אותה אחת שמאוחר יותר תהפוך להיות אהבה ראשונה של חיי אהבה תמימה של ילד שבור 
אף אחד לא יודע את העתיד אבל תמיד יש יוצא דופן בעולם שלנו יש לא מעט אבל הם שקטים בודדים כמעט מתים עם הייתי יודע שאני אחד מהם הייתי מונע את כל הבלגן הזה אבל לגורל יש תוכניות משלו 
היא חייכה אליי חיוך גדול מתוק תמים שלא יודע מה זה כעס וטינה מי היה מאמין שפגשתי מלאך אמיתי 
בחנתי אותה בחשדנות אמרתי שלום והוצאתי את טלפון דרך נהדרת כדי לא לבחון יותר מידי אנשים זה מלחיץ אותם כשאני עושה את זה אז מצאתי דרכים להפסיק 
אחרי דקה היא לחשה לי באוזן כדי שתסתיר את הטלפון לא אוהבים את זה פה הם עוד יעשו לך בעיות וזה כמובן משהו שלא רציתי היא לא וויתרה 
אתה חדש פה נכון היא שאלה הסתכלי עלי ואמרתי כן הגעתי לפה בטעות וצחקתי בלי להתכוון היה באה משהו שונה היא לא פחדה היא לא התרחקה 
הם התחילו הרב עלה והסידורים נפתחו 
אין לי בעיה עם אנשים דתים תקווה זה חשוב וזה לא שאני לא מאמין באלוהים אני פשוט מאמין שהוא עזב אותנו הוא פשוט התייש מהאנושות התייש מימה שהוא ברא 
התפילה ניגמרה וכולם התפזרו לכיתות היא התסכלה עלי עם אותו חיוך תמים וחם אני עדן נעיים להכיר ואתה ?

עכשיו בוא נסביר אני לא עוד סתם ילד הרוחות כל הזמן לידי כל הזמן מולי זה חיים מעצבנים אני יודע אבל מתרגלים והאמת שזה לא כל כך מפחיד אחרי תקופה מתרגלים לזה ואני למדתי עם הזמן לשמור את זה לעצמי אחרי הכל מי יאמין לי שאני רואה רוחות 
אני לא חברותי ואין לי שום כוונה להיות עכשיו וגם לא בעתיד אבל היא הייתה משהו אחר 
אמרתי לה בנימוס אני נועם נעיים להכיר עדן והלכתי אחרי הכל היא לא רוצה מישהו כמוני בחיים שלה ואני לא רוצה להכניס מישהו לחיים שלי עליתי לקומה שנייה והמכשפה ריקי תפסה אותי 
בוא נועם הגיע הזמן לסיור בבית ספר הקטן שלנו אני חייב להגיד שזה נשמה נעיים אבל האמת זה מפחיד כשזה באה מימנה היא מלחיצה עשינו טיול היא הראתה לי את המגרש והכיתות איפה המנהלת ואיפה אני לומד הדריכה אותי בכל הבית ספר וחזרה על הכללים מליון פעם עד שכמעט נרדמתי בעמידה 
בסוף היא סיימה ושלחה אותי לכיתה עם מבטן של מדביר כשהוא רואה חרק נכנסתי לכיתה ולא יצאת עד 12 הרגשתי אני עומדד להתפוץץ מהמקום הזה וחיפסתי פינה שקטנה עד שמצאתי מכולה ליד המגרש מאחוריה לא ראיתי אף אחד אז התקמדתי לכיוונה מה שחשבתי שיהיה שקט במקום זה קפצה לי מישם מקום בלונדינת עם מקשפיים והרבה צבע ורוד יותר מידי שזה מסנוור 
היא עמדה שם בהלם כאילו אני לא אמור להיות קיים ואז שאלה מעשן ? בחורה מוזרה הרבה ורוד הרבה דיבורים זה לא יהיה טוב 
כן אני מעשן יש לך אש ?
ידעתי שהסבכתי אבל התחלתי להיות משעומם הייתי צריך קצת אקשן זה לא קורא הרבה אבל המקום הזה יבש אותי ויש יותר מידי שקט זה מחשיד איפה נעלמו החברים השקופים שלי 
הצטרפתי אליה והדלקתי סגרייה היא הצגיה את עצמה 
היי אני ליאורה מקום שקט ורחוק מההזוים פה עדיף פה ולא שם מישהי חושבת כמוני צריך ליבדוק את הבחורה אולי היא שווה את היחס שלי 
הם דתים מותר להם להיות הזוים זה מה שהדת עושה להם עניתי עם חיוך מעומץ היא סיפרה לי שהיא גרה לא רחוק מפה ושאלה אם אני רוצה לקפוץ אליה יותר מאוחר הייא הבטיחה שיהיה מעניין 
שאלתי אותה מה שזאת אומרת מעניין ?
אתה ניראה משעומעם זה מבעס להיות ככה אולי אני יצליח לעניין אותך והיא מבינה את ההבאות פנים שלי זה חדש הסכמתי החלפנו טלפונים וקבנו להיפגש בכניסה לבית ספר לא ראיתי שעברה שעה כשניכנסתי ריקי המכשפה קפצה עלי בצעקות איפה הייתה אני מחפסת אותך כבר שעה 
אני והציניות שלי לא יכולים להירגע מול אנשים זרים ומעצבנים שעושים יותר מידי רעש 
אז כמובן שהייתי חייב להתגרות ביצור הזה ועניתי 
ברחתי מימיך לא ידעתי שאת לא מסוגלת לנשום בלעדי היא הסתכלה עלי במבט של רצח חרבות יצאו לה מהעניים עד שקלטה שאנשים מסתכלים עלינו וצוחקים 
 היא התקרבה אלי ואמרה אתה לא יודע עם מי יש לך עסק אל תנסה אותי 
וגררה אותי משם בחזרה לאולם שהייתי בוא בבוקר אבל הפעם לא היו כיסאות רק רמקולים מסביב 
הגעתי מסופו של דבר לקצה שהשני של האולם כשפתאום עדן הופיע לידי 
אתה אוהב להתגרות באנשים אה לפחות אתה נהנה הסתובבתי אליה עם גבה אחת למאלה ומבט שלא מבין 
את מנסה להתקרב לאדם הלא נכון תאמיני לי קחי את עצמך ותתרחקי אני לא אדם שאת רוצה בחיים שלך כל עוד את רוצה חיים נורמאלים וחסרי כאב  
המבט שהפנים שלה לבשו צבטו אותי .
בגלל שהענים שלי רואות את המעבר של העולם אני גם רואה את המעבר של אנשים יש אל תוך הנשמה וכל פיסה של חלק שהם בנוים מימנה 
ועדן היא היתה בנויה מאריסות של בית ומלהבות של פצעים ועדין כל כך הרבה טוב באה איך זה מסתדר בכלל 
בראש שלי זה לא אפשרי אצלי יש או שחור או לבן איך הגיע האפור 
הסתכלתי עליה וראיתי את הנשמה שלה כלואה בתוך חושך ואפלה 
אני מצטער לא התכווני לפגוע אמרתי לה 
היא חייכה כאילו לא קרא כלום 
אתה יודע מה הם עושים היא שאלה 
לא ואת 
חכה תירא זה יעלה לך חיוך 
אני אוהב את היהדות באמת זה דת יפיפה אבל הם צריכים לבדוק איך הם מראים שמחה כי הדבר הבא שראיתי זה חבורת אנשים שרוקדים כמו קופים שקיבלו הרגע כמויות אין סיופיות של אוכל 
והיא צדקה לא רק חיוך אני חושב שהפכתי לאדום כשניסתי לעצור את הצחוק 
היא הסתכלה עלי אתה רואה יפה לך יותר כשאתה מחייך 
הייתי צריך לקחת את עצמי וללכת אבל לא תמיד אני מקשיב להגיון האמת שאני אף פעם לא מקשיב להגיון 
עדן בואי נלך זה מביך ליראות את זה היא חייכה והובילה אותי אל מאחורי הבנין מקום ריק רק אדמה וספסל ישן 
התיישבנו על הספסל הוצאתי את הקופסת סגריות והדלקתי סגריה 
היא ישבה לידי כשהסתכלתי עליה ידעתי שהדרך שלה מהרגע שהכירה אותי הולכת למקום רע 
למה אתה לובש שחור זה מיצג אבל ואני בטוחה שאתה לא באבל עכשיו 
חייכתי עם עצמי ועניתי 
את חמודה אין ספק אבל כל יום מישהו מת ומישהו נולד אני באבל כל יום שאחד עוזב את אהובים שלו ואחד נכנס לעולם רקוב 
אתה צריך לילמוד לקחת את העולם בקלות נועם בסוף אתה תקרוס 
צחקתי והיא חייכה חזרה המשכנו לדבר עד ששמענו את הצלצול אני לא התכוונתי להיכנס לכיתה עדן קמה 
הייה לי כיף לשבת איתך צריך לעשות את זה יותר והלכה 
השעה 3 הגיע ואני התקדמתי לכיוון היצא עד שליאורה קפצה מאחורי 
לאיפה אתה הולך קבענו שכחת 
לא שכחתי ליאורה בואי נזוז היא חייכה ויצאנו הגענו אליה לבית ושאלתי איפה הההורים שלה 
אף אחד לא בבית אני לבד עד יום ראשון היא חייכה חיוך גדול רוצה לשתות עניתי כן חשבת היא תוצאי בקבוק מים 
אבל במקום זה הופיע מולי בקבוק וודקה 
אני לא מת על וודקה אני יותר איש של וויסיק אבל זרמתי מעניין אותי לדעת איך זה היגמר 
היא הכינה שתי כוסות ויצאנו החוצה היא הייתה נחמדה שונה היא באמת רצתה להתקרב ואני באמת רציתי לדעת עד כמה אני מסכרן אותה 
נועם בוא נשחק מישחק סובבתי את הראש ומה הוא ?
כל אחד מספר סוד שאף אחד לא יודע ושותה שוט אני יתחיל הסכמתי מזגתי לשנינו וחיכיתי ליראות מה היא תספר 
אנשים קוראים לי נביאה לפעמים ואני באמת כזאת אני יודעת שזה מוזר אבל באמת שלפעמים אני רואה את העתיד 
היא חיכתה לתשובה 
ואני עמדתי בהלם לא יכולתי לדבר בטח שלא לנשום 
עוד מישהי כמוני עוד אחת שונה באמת פגשתי מישהי כמוני זה אמיתי או חלום 
היא הורידה את השוט וחייכה חיוך מובך
אני רואה ושומע רוחות הם מדברים איתי והם תמיד סביב אני לא יודע למה הם פשוט נמשכים אלי 
הורדתי את השוט והזזתי את המבט 
את כמוני ליאורה את שונה מהאנשים שסביבנו כי העניים שלך שונות 
אחרי השיחה הזאת יצאתי הביתה ליאורה ניסתה לעצור אותי אבל אני הייתי בהלם מידי כדי להישאר שם 
זה היה היום הראשון שלי בבית ספר הזה זה היה היום הראשון שידעתי שדברים הולכים להיות קשים בשבילי אבל גם הולכים לגרום לי אושר בסופו של דבר 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הזריחה שלי

אני אוהב את השעות המוקדמות של היום לפני שהשמש זורחת 
אני אוהב את השקט שמשתרע לו ברחובות הוא מנחם את הרעש שבתוך הראש 
אני אוהב את השקט שבמוזיקה שמרגיעה את המפלצות 
אני אוהב את שקט שסורר בעיר הקטנה שלי הוא משתיק את הפצעים 
אני אוהב את השקט שנימצא מולי בשעות האחרונות של הילילה לפני שהחושך נסוג חזרה 
הוא מזכיר לי כל יום מחדש שגם לי יש תקווה 
הוא מזכיר לי שגם אצלי השמש זורכת בסוף כל לילה ויום חדש נולד 
הוא מזכיר לי את חום האור שיוצא כשהפחד נעלם והחששות מתמוגגות להם עם השעות שעוברות בכל לילה 
אבל אני גם אוהב את הלילה כשיצורים הקטנים יוצאים והעיר מתעוררת לה לאט לאט בתוך החושך העצים מדברים והרוח שרה ומעלהים הירח מנהיג את הכוכבים 
אני אוהב לשמעו את חיות הלילה שמסתובבת כשהחושך מגיע 
היללות הצרצרים מתעוררים לחיים 
אני אוהב את החיים כששמש מחליפה את הירח והוא מחליף את השמיים בכוכבים 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מלך הבודדים

הייתי שם הייתי פה

טיילתי בעולם ראיתי מקומות 

שמעתי חיות נשמתי עולמות 

חלמתי חלומות קטנים על מקומות רחוקים 

בכבישים טיילתי 

ראיתי אנשים הרגשתי את הפצועים 

התהלכתי ביערות 

ובמקומות נשכחים 

ראיתי את אותם דחוים 

הייתי על אוניות בדרך למקומות שנימצאים רק באגדות 

ביקשתי ליראות את מה שלא ראו עניי 

העולם עמד דום כשביקשתי 

השמיים הריעו כשצעקתי 

בין מלאכים ושדים הלכתי 

האדמה עצרה נשימה כשהסתכלתי 

מחתול רחוב ועד אריה שמעו את הקריאה 

המלך הגיע המהפכה התחילה 

מי יעמוד מול מנהיג הצלילים מי יעמוד מול מלך הבודדים של היקום 

שירים נרשמו מילים התעופפו אותיות חששו כשהחצוצרות החתירו 

את נסיך השדים 

מייעז להמרות את פי 

מי יעמוד מולי 

מי יעז לצעוק את שמי 

אני מלך הבודדים אני מנהיג הצלילים 

אני העניים של אלוהים

לדף הרשומה

הגיע הזמן לשינוי

אני אומן אני יוצר אני חולם ורואה אני היקום עמוק בתוך הבטן אני הכל מחובר לאדמה ולשמיים מחובר לכל אדם וכל נשמה 
אני שונה אני מיוחד אני מתנה לאנושות לעשות משהו שונה בעולם רקוב להתחיל את המהפכה להתחיל את המסע לכיוון האור והתקווה של האנושות 
לקראו לשמיים להוריד דמעות לנקות את הטינופת של יצירת האומנות של הבורא של היקום 
אני הבן המועדף בעולם חומרי אני השטן במקום שולי 
אני היחיד שונא הכל אבל אוהב את מה שסביבי 
אני סטירה לאדם ומכה לדת אני חיי מחופש הבחירה חיי מלשבור את החוקים ששומרים אותנו לכודים 
העולם הוא הלוח שחמט שלי והאנשים הם הכלים אני מול העולם אני מול הרוחות הרעים אני מול הסוף שלנו 
אני מול הפחד שמתמיד שלנו להעלם 
אני אחר אבל לא לבד אני שומר אבל לא ביחיד 
אני ראיתי את האמת מול העניים רגשתי את הפחד זורם בגב 
צעקתי לעוזני כל העם מה לא בסדר ואיפה אפשר לתקן ביקשתי תלתת סיכוי שנייי לחיות אדם חסרות כל מוסר והגיון צעקתי לעונזי אלוהים מה לא בסדר ואיפה אפשר לתקן בקשתי שינוי מול האחד שיכול לחולל סופות והרס מול האחד שיכול לתת תרופה במקום מזוהם בתועבה 
אני רוצה שינוי ואני לא לבד 
כי גם אתם כמוני עכשיו גם אתם רוצים מקום אחר טהור ונקי גם אתם רוצים את האור האמיתי זה שגורם לגוף לרעוד וללב לעצור 
אני לא לבד גם אתם תקומו ותעשו שינוי בתוך עולם אפל 
והשינוי התחיל היום אצלכם עמוק בפנים בשאלה מה לא בסדר סביבנו איפה אנחנו טועים איפה איפשר לעשות אחרת ולתקן עולם נתעב עולם חשוך מלא בדם שנשפח לחינם סורר זועמה ושחיתות 
מה עשינו לא נכון כשהלכנו אחרי כסף חסר משמעות איפה טעינו כשתעבות האדם הפכו להיות ראשונות הפכו להיות מה שאנחנו רואים כל יום 
הכל סובב סביב צרכים של חיות סובב סביב אינסטינק של הישרדות של מלחמה תמידית 
הפכנו להיות עכורים בבסיס של הנפש שלנו 
הגיע הזמן ליראות הסוף הגיע והתחלה רק התחילה לזרוח יותר נמוך נגיע ומשם נעלה קדימה אל עולם אחר אל עולם שונה 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מכונות

גדלתי רק עם אבי אני לא אדם של חברה הלבד שלי מעניק לי שקט 

עברו עלי ועליו חיים לא קלים באחד מהימים של היאוש הוא ישב לידי ואמר לי 

" בימים שחורים תעבור לאוטומט תשכח מהרגש ותעבוד כאילו אתה מכונה ולא יותר " 

הוא גידל אותי להעריץ את הגיבורים שלו דרכו פרגשתי אדם בודד שעלה מתוך ההריסות ועשה זאת בדרך שלא ניתן להסביר את היצירות שלו 

באחת מהם אומר " do nat give youseif to the unhatural peopl

machine people with machine minds and machine hearts

you are not machhinery you are nat cattie you are peopl 

אני עדין שואל את עצמי איך אפשר להגיד את מה שהוא אמר לי באותו 

יום עם הוא לימד אותי להעריץ את האדם שאמר ההפך 

החברה שלנו הפכה אותנו לרובוטים לימדה אותנו עוד מהגן להעלים רגשות להתחבות מאחורי טלפונים ומחשבים 

מאחורי קיר שאיפשר ליראות מה קורא באמת 

גדלתי מאז ובגלל האמונה ואהבה שלי באותו יוצר כל כך גדול נלחמתי בחברה שהיתה סביבי 

תמיד להיות שונה ולא ללכת עם הזרם לחפס את עצמי במקומות שמעטים דורכים להיכנס רחובות נטושים בזרמי החברה 

לבנות את עצמי מהריסות של חופש האנושות חופש האדם 

אותו אומן ליווה אותי במחשבה ובתוך הנשמה לאורך החיים וימשיך ללוות אותי במסלול החיים הבודד שבחרתי לעצמי 

זה הוא שנות ה2000 

בדידות למען חופשיות 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל noam1019 אלא אם צויין אחרת