22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

מכונת הכסף – מייקל לואיס

05/09/2018

בסתיו 2008, כשהתרסקות שוקי המניות באמריקה נודעה ברבים, היו אלה כבר חדשות ישנות. ההתרסקות האמיתית התרחשה שנה קודם לכן, בשוקי-משנה מוזרים אליהם לא חודר אור השמש וגם הרשות לניירות-ערך לא מעזה, או לא טורחת, לחדור: שוקי הנגזרים על איגרות חוב ונדל"ן, שבהם ממציאים החְנוּנים ניירות-ערך בלתי חדירים כדי להרוויח מאומללותם של אנשים מהמעמד הבינוני-הנמוך שלא יכולים לשלם את חובותיהם. התקווה או הפחד שיתקו את האנשים החכמים שהבינו מה קורה, או מה עלול לקרות; בכל אופן, הם לא פתחו את הפה. השאלה המכרעת היא: מי הבין את הסיכון הטבוע בהנחה כי מחירי הנדל"ן ימשיכו לעלות תמידית, סיכון שהלך ונעשה מורכב מיום ליום בגלל יצירתן של אותן איגרות חוב אזוטריות המבוססות באופן רופף על ערימות של משכנתאות מפוקפקות? מייקל לואיס הופך את השאלה על ראשה בסיפור רענן, המונע על-ידי דמויותיו ומתפקע מזעם והומור שחור, המשך הולם לרב-המכר, "פוקר שקרנים". מי הבין את העסק? מי קלט ששוק הנדל"ן עומד להפוך לחור שחור, ומי בסופו של דבר עשה מיליארדים מיכולתו הנבואית? ואילו תכונות אופי גרמו לאותם מעטים להתעקש כאשר חבריהם ושותפיהם ראו בהם סתם פחדנים? מקומץ גיבורים מפתיעים – מפתיעים באמת – טווה לואיס סיפור מרתק ובלתי רגיל כמו בכל רבי-המכר הקודמים שלו, ומוכיח שוב שהוא אחד המתעדים המצטיינים והמשעשעים ביותר של זמננו.

מה, בעצם, היה הסיפור של ההתמוטטות הפיננסית בשנת 2008? קיוויתי למצוא תשובה בספרו של מייקל לואיס, אותו נטלתי מספריית ההשאלה במקום העבודה שלי. אני יודע מהי משכנתא, כמובן, ואני יודע מהי איגרת חוב, אבל לא ידעתי מה זה סאב-פריים, לא ידעתי מהן אג"ח מגובות משכנתאות סאב-פריים, לא ידעתי מהי אופציית חסר ("שורט") על אג"ח מגובות משכנתאות סאב-פריים, לא ידעתי מהו ביטוח חדלות פרעון של אג"ח מגובות משכנתאות סאב-פריים. יש רמה נוספת של אריזה ושמה CDO , שאותה עדיין אינני מבין, היות שתוך כדי הקריאה וויתרתי על המאמץ להבינה, והסתפקתי בידיעה שזו עוד רמה של אריזה. דומני שהיה בכך די כדי להבין כיצד השימוש בטכניקות האריזה הללו דירדר את הכלכלה האמריקנית, ובעקבות זאת את הכלכלה העולמית, למשבר של 2008. אומרים על המשבר של 2008 שהיה חמור כמו המשבר של 1929, אך למזלנו, נראה שטופל בצורה טובה יותר מהמשבר של 1929, שעשר שנים אחריו פרצה מלחמת העולם השניה. הנה, אנחנו בשנת 2018, מלחמת העולם השלישית טרם פרצה, ואם תפרוץ, אני מניח שזה יהיה בגלל ההתחממות הגלובלית ולא בגלל המשבר של 2008.

ובכן, הנה מה שהבנתי: המונח "סאב פריים" מתייחס להלוואות שניתנות לעניים, לאנשים שסביר שלא יחזירו את ההלוואה. להבדיל מהלוואות "פריים", שניתנות לאזרח הממוצע, שסביר להניח שיפרע את חובותיו. אג"ח מגובה משכנתאות הוא אג"ח שמונפק ע"י נותן ההלוואה, או מטעמו, והתשואה עליו אמורה לבוא מהחזר הריבית על ההלוואה. אופציית חסר היא הימור שעושים על כך שערכו של ני"ע – אג"ח במקרה הזה – יירד תוך פרק זמן מסויים למחיר מסויים. כמובן, מי שרוצה לעשות הימור כזה צריך שיהיה מישהו שירצה להמר על ההפך, כדי שיהיה מי שישלם בסוף. ראובן שואל ני"ע משמעון, ומוכר אותו ללוי, תוך שהוא מתנה עם לוי תנאי, לפיו ימכור לו בחזרה את הנייר בחזרה במועד מוסכם ובמחיר מוסכם. אם במועד המוסכם שווי הנייר גבוה יותר מכפי שהיה בזמן המכירה הראשונה, ראובן הרוויח. אם להיפך, לוי הרוויח. הסברים כאלה מופיעים בספר כהערות שוליים, וזה טוב.

מה שקרה בשנים שקדמו למשבר הוא, שמשכנתאות ניתנו לעניים בידיעה שהם לא יחזירו אותן, ובהנחה שהנכס ייועבר לרשות המלווה, המלווה ימכור אותו, ומכיוון שערכו של נדל"ן תמיד עולה, יש פה רווח למלווה. זוהי המכונה המייצרת כסף שבשם הספר בתרגום העברי. על ההימור הזה, שמחירי נדל"ן יעלו תמיד, נוספו עוד שכבות של הימור, עוד שכבות של אריזה והסתרה. הרבה אנשים השקיעו הרבה מאמץ בהסתרת הסיכון הגובר והולך שבגיבוב ההימורים הזה. כך, מה שהחל כנטילת סיכון מחושבת וסבירה, הפך למה שמכונה "תרמית פונזי", כלומר, השקעה שהתשואה עליה למשקיעים הוותיקים מגיעה ממה שמביאים המשקיעים החדשים. כמו תמיד, המגדל הזה התמוטט בסופו של דבר. מחירי הנדל"ן התחילו לרדת, וכל מי שהימר שהם יעלו לנצח, הפסיד המון כסף.

אבל עוד לפני כן, היו כמה טיפוסים תמהוניים שהריחו שמשהו כאן לא בסדר, וחשבו שיוכלו להתעשר אם ייקנו אופציות חסר וביטוחי חדלות פרעון על אג"ח מגובות משכנתאות סאב-פריים. כלומר, יהמרו שמחירי הנדל"ן יתחילו לרדת. ספרו של לואיס מביא את סיפורם, ודרכו, את סיפור המשבר הפיננסי של 2008, סיפור של תאוות בצע, רמייה עצמית והקטנת ראש. קראתי לא מזמן ריאיון עם מייקל לואיס במוסף התרבות השבועי של "ידיעות אחרונות", והוא הצטייר לי כאדם רהוט ומעניין, שיכול לספר את הסיפור הזה בצורה מוצלחת. גם זכרתי שעשו סרט מוצלח מהסיפור הזה, סרט שזכה למחמאות מהמבקרים, עם מיטב גברבריה טובי המראה של הוליווד: כריסטיאן בייל, ריאן גוסלינג, בראד פיט. דא עקא, שהספר מתחיל לשעמם מהר מאד. שוב ושוב הוא חוזר על המוטיב "אייזמן נתקל בידיעה כלכלית שנראתה לו מוזרה, אז הוא דיבר עם החבר שלו ליפמן, ושניהם ביחד לא האמינו שדבר כזה יכול לקרות בוול סטריט, אבל יותר ויותר התברר להם שכן, אז הם דיברו עם גרינברג וקנו עוד אופציות חסר ועוד ביטוחי חדלות פרעון". כן, יש הרבה שמות בעלי צליל יהודי בסיפור הזה, ולואיס לא המציא אותם, אלה שמות אנשים אמיתיים, גיבורי סיפור שהיה באמת. לזכות לואיס יש לומר, שהוא נמנע לחלוטין מציון המוצא האתני של גיבורי סיפורו, מבחינתו כולם אמריקנים.

ברבע האחרון של הספר משתנה המוטיב החוזר: מחירי הנדל"ן מתחילים לרדת, אך לתדהמתם של אייזמן וליפמן וחבריהם, וול סטריט ממשיכה לשווק את תרמית הפונזי שלה כאילו כלום. רק בארבעים העמודים האחרונים, המפולת מגיעה: בנק אחד  פושט את הרגל, הממשל הפדרלי משתמש בכספי משלם המסים כדי להציל כמה מוסדות פיננסים אחרים מפשיטת רגל, ליפמן ואייזמן וחבריהם מרוויחים המון כסף. אבל הם לא מרוצים. מסתבר, שהרבה אנשים כועסים עליהם משום שצדקו, ולא רוצים להמשיך לעבוד אתם. שנים של של עבודה מאומצת ושל ספיגת ביקורת בלתי פוסקת גבו מהם מחיר בריאותי. האנשים בוול סטריט שגרמו להדרדרות, והמנהלים שהיו אמורים להשגיח עליהם, לא נתבעו להחזיר את התגמולים השמנים שקבלו לאורך השנים. גם איתם אף אחד כבר לא רוצה לעבוד, כמובן, אבל נראה שלא צריך לדאוג להם, הם עדיין יושבים טוב. כנאמר במקורותינו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. 

אסכם ואומר, שעל אף ניסיונותיו ההירואים של לואיס להכניס דרמה לסיפור, זה עדיין ספר קשה לקריאה, עם סיפור שבשלב מסויים מתחיל לחזור על עצמו. בוודאי יש דרך לספר את הסיפור הזה בדרך תמציתית יותר, אולי בליוויית שרטוטים. אני סקרן לראות איך עשו סרט מוערך מספר כל כך יובשני, עם כל כך הרבה שמות, מספרים ומונחים טכניים מתחום שוק ההון.

מכונת הכסף, מייקל לואיס, The big Short, מאנגלית: יואב כץ, הוצאת בבל 2010, 238 עמודים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת