00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דברים שרציתי לומר ולא היה למי...

מזל טוב לאדם הכי יקר לי בעולם כולו!

הילדה שלי היום בת שנתיים!!!


זיכרון מאז....
הנה אני... כבר אחרי הורדת נתונים משעממת עם האחות על מחשב שקיבל גם הוא צירים, לבושה בחלוק פרחוני שהובא ישר מכיכר המדינה (כן בטח!) עם נעלי בית ועיניים דומעות, ישובה על מיטה בתוך חדר לבן מחכה בחושך לאחות... "לא רוצה קיסרי" בכיתי לאחות שהתפלאה מדוע אני יושבת בחדר חשוך... "הרי את מודעת למצב שלך, הרופא דיבר איתך נכון.." "כן" עניתי "אבל אפילו, אני רוצה רגיל, רוצה ללדת רגיל אפילו בלי זריקה לא מעניין אותי רוצה רגיל!!" והיא מולי אחות מסכנה ניסתה לרמות אותי מעט בכך שסיפרה לי שניתוח קיסרי לעיתים אף מוזמן מראש, כי חלק מהנשים כל כך פוחדות מהתהליך, נו לפחות ניסתה, מה הפלתי עליה בלילה שכזה, ידעתי שהילדה היתה הפוכה ולכן זה חייב קיסרי ולמרות שידעתי זאת גם לפני ההגעה לבית החולים, היתה בי עוד תקווה קלושה שזה הולך לצאת בדרך הטבע... אבל יותר מכך ידעתי שבטחון העובר קודם לכל משאלת נפש שלי, ניגבתי דמעה ואז הגיעה המיילדת שהכינה אותי... מתוך דלת צדדית הופיעו להם בעלי הנרגש ומכרים מחוייכים, מזל שלא הייתי באמצע בדיקת פתיחה או משהו... נשיקות וצילומים וזהו לוקחים אותי לחדר ניתוח!

וזה כמו בסרטים, האורות חולפים ואני שוכבת במיטת ברזל, ואני בצירים (איך שכחתי) פתיחה של 3 אצבעות (זה מעניין מישהו? לא הפתיחה האצבעות? או בעצם השילוב בניהם...) מובלת לחדר ניתוח, והדלת נפתחת.... לא זוכרת כאב כלל וכלל אפילו הזריקה האפידורלית לא זכורה לי, רק זוכרת שקפצתי ממיטה למיטה כאילו אני בשיעור ארובי, הרופא הזכיר לי שיש לי צירים! ... ואני עדיין זוכרת רגעים, הייתי ערה לחלוטין ושמעתי את כל התהליך כולו והנה הגיע הרגע, הרגשתי מעט לחץ ושקט... ואז קול עדין ושמיימי של בכי... זה היה נפלא... הראו לי אותה עטופה בסדין, מכוסה כולה בחומר לבנבן, זה היה הדבר הכי יפה שאי פעם ראו עיני, הדבר המקסים והשמיימי הזה היתה בתי הקטנה... השעה 00:04 והמצלמה צילמה הכל!!! (היא הועברה {המצלמה, המצלמה} מאחות לרופא מנתח.. יצא ממש בוק!).


מאותו יום השתנתי, הפכתי להיות אדם אחר! הפכתי להיות אמא וכל סדרי עולם השתנו להם והכל כלל אותה!


אז היום, במבט לאחור אני נזכרת ומוחה דמעות מול מסך וכותבת... מאושרת במזלי הגדול, מאושרת כל כך! הילדה שלי היום בת שנתיים, כל כך נהדרת ומתוקה, קסם אמיתי! אהבה שכזו לא תעלו על דימיון, צריך להיות שם בשביל להבין מהיא עוצמתה של אהבת אם לילדה...!


אז מחר בערב נחגוג ב"על האש מסורתי" הרי לא לחינם שיפדתי 4 קילו שישליק!!! טיבלתי, הכנתי, רחצתי ויש עוד המון עבודה מחר! מחר בעזרת השם, אני אדליק בעוגה נרות, כי הבת שלי הקטנה כבר בת שנתיים!


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרדסית כחולת עיניים אלא אם צויין אחרת