00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אולי תקשיבו לפולניה מבוגרת?

זה לא חור בשן, זאת דלקת חניכיים!

רגע, רגע, לאן אתם רצים? אם כבר נכנסתם לרשומה שלי, בכדי לשמוע מה שלומי, אז תקראו איך יצאתי בזול.
מה בזול?
לא שילמתי גרוש!
וכן, והייתי אצל רופא.
הכיצד? אתם שואלים.
אז תקשיבו.
אחרי שקיבלתי את שם, הכתובת ומספר הטלפון של הרופא מחברת הביטוח שלי, צילצלתי למרפאה.
הפקידה הקשיבה לי, התיעצה עם הרופא, ואמרה לי להגיע למרפאה בשתיים עשר וחצי. את יודעת שאנו ברחוב מוריה?.. את ההמשך כבר לא שמעתי, כי הייתי בטוחה שיש לי את הכתובת.
 
נשאר לי קצת זמן, אז בדרך סידרתי כמה דברים. בין היתר ניגשתי לדוכן של מפעל הפייס לבדוק את הכרטיס. איזה יופי!  זו בפעם השניה בחיי, שזכיתי ליותר מעשר שקל נטו. שבעים שקל ביד!  בשמחה ירדתי קומה וקניתי לי גלידת שוקולד כמובן. היות ופחדתי שאולי לא אוכל "חס וחלילה" לאכול שעתיים אחרי הטיפול, אז ביקשתי גלידה גדולה. היא נתנה לי גלידה ענקית. (אוי).
יצאתי לרחוב לכיוון מוריה, כל זה, תוך כדי ליקוק הגלידה, כמו ילדה קטנה.
 
. לא זכרתי בדיוק את מספר הבית, אבל לא יכולתי משום הגלידה, להוציא את הפתק מהתיק בכדי לראות את הכתובת המדוייקת. סוף סוף מצאתי ספסל, סיימתי את גלידה תוך מחשבה שממש הגזמתי. הייתי כל כך מלאה שפחדתי, שאם הרופא יכניס לי את המקדחה טיפה יותר עמוק לגרון, אני מסוגלת תוך רגע לצבוע לו את כל המרפאה בצבע שוקו עם נקודות (ציפ).
 
על מנת להגיע למספר הרשום הייתי חייבת לחזור חזרה כמה בתים. אוי לא...חשבתי בליבי, כשראיתי את הכניסה למרפאה.
אוי, לא... זה לא אותו רופא שרבתי איתו לפני המון שנים?
השעה הייתה כבר שתיים עשר ועשרה, כשהגעתי לדלת הסגורה, בלי שום סימני חיים לא בפנים ולא מחוצה לה. מיד הבנתי שהפקידה רצתה למסור לי את הכתובת החדשה של המרפאה. שאלתי אצל כמה  שכנים, והאחרון אמר לי שהמרפאה עברה לקצה השני של הרחוב. (130 מספרים). אבל לא זכר את המספר המדוייק. מחוסר זמן,  עצרתי מונית, כי אני אדם דייקן בצורה חולנית.
 
כשיצאתי מהמונית עברתי מבית לבית, כי עליכם לדעת שרחוב מוריה נהפך לרחוב הרופאים בכלל, ושל רופאי שיניים בפרט.
הגעתי בול בזמן. הרופא שבדיוק נפרד מפציאנט הקודם, הרים את מבטו אלי....ושאל. את לא היית כבר אצלי במרפאה בכתובת הקודמת? אני?....אני לא ....זוכרת. באמת לא זכרתי את השם  והפרצוף שלו, אבל זכרתי את הכניסה והמדרגות  של הבית בו הייתה המרפאה. 
כנסי, הוא אמר לי, ותשכבי על הכסא.
 
מה מציק לך?  שאל הרופא בקול יבש.  הסברתי לו בדיוק על הבעיה. הוא הציץ לתוך הפה שלי ו......גברת, כאן נשבר לך חלק מחרסינה שעל הגשר. את צריכה לגשת לרופא שעשה לך את הטיפול, כי הוא יודע באיזו מעבדה עשו את הגשר הזה. אבל... הצלחתי בקודי לומר. אבל כואב לי. הוא הפסיק אותי.  גברת, פה אין מה לכאוב לך. יש לך טיפולי שורש במצב תקין. (זה עוד לא שמעתי. מחמאה לרופא אחר?) אז למה כואב לי? שאלתי.
כואב, כי יש לך דלקת בחניכיים,  וגם נסיגת החניכיים! הוא צעק.
 
הוא זכר, ועוד איך זכר.... הויכוח מלפני שנים היה קשור לחניכיים, ואני לא  יכולה לפרט, כי אם כן יהיה קל לזהות את הרופא.
אולי, ניסיתי, אולי זה משום שאני לוחצת חזק על השיניים?
יכול להיות, הוא השיב.
יש לך כזה מכשיר שמגן על השיניים? שאלתי שוב.
אני יכול לבנות לך. (בכל זאת פרנסה)
וכמה זה יעלה לי? שאלתי.
570 ש"ח הוא השיב בקולו היבש.
טוב, תעשה לי אמרתי בחיוך, אבל תוריד לי לחמש מאות.
זה היה הקש ששבר את גב הרופא.
הוא קם מהכסא, זרק את המכשיר, וממש צעק.
גברת! כאן זה לא שוק!!!
 
וואו, וואו, וואו.... מה שאני עניתי לו..... וואו, וואו, וואו. אם הוא זכר אותי אחרי עשרים שנה, אז עכשיו הוא יזכור אותי עד יום מותו.
 
מי אומר לפולניה, שהיא מתנהגת כמו בשוק.????
 
 
 
 

 
 
כתבתי את הרשומה פעמים, כי הראשונה נמחקה לי.
בפעם השניה נאלם לי גם החוש ההומור שלי, וגם התמונה המקסימה ששמתי קודם. אבל הבטחתי דיווח, אז אני מקיימת.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

43 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הקלפטה הפולניה אלא אם צויין אחרת