פורומים מומלצים

טיפים

  • - אל תתפתו להושיב תינוק לפני שהוא מתיישב בעצמו
  • - בזמן הביוץ יש תחושה של נפיחות, חום וסימנים דומים
  • - בתקופת הבחילות רצוי להיות מצוידות בקרקרים בתיק
  • - לכל הורה מומלץ לעבור קורס עזרה ראשונה לתינוק
  • - עצירות לאחר הלידה: הקפידי על דיאטה עשירה
לטיפים נוספים...
 
מה שלא מדברים עליו בטיפולי הפוריות

מה שלא מדברים עליו בטיפולי הפוריות

את הקשיים הרגשיים שעוברים על כל אחד מבני הזוג הנמצאים בטיפולי פוריות, לא קשה לתאר. אבל מה קורה בין שניהם, בזוגיות? ספר חדש מציג את קולותיהן של מטופלות פריון בישראל

ערוץ הריון ולידה
פורסם :  08/08/2008 13:26:00
ספרה של הילה העליון, "גן נעול" (הוצאת פרדס), מבוסס על המודל גוף-זהות-רגש שפיתחה המחברת, הילה העליון, ד"ר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן, במהלך כתיבת מחקרה כדוקטורנטית מצטיינת. העליון, שחוותה את שגרת הטיפולים על בשרה, חושפת את סיפוריהן של 25 נשים ישראליות מטופלות פוריות. אנו מביאים לכם את הפרק המציג את הדילמות הזוגיות הכרוכות בטיפולי בפוריות.
* * * * * *  
צמד החוקרים מצביע על שני סוגים של דילמות הכרוכות בסוגיות כספיות: הראשון מכונה “הוצאה לעומת חיסכון" (spend versus save), והשני מכונה “הוצאה לעומת הוצאה (spend versus spend). הדילמה מן הסוג הראשון, “הוצאה לעומת חיסכון”, שכיחה בעיקר בקרב בני זוג שלאחד מהם יש צאצאים מנישואים קודמים. הקונפליקט נוצר בשעה שבן הזוג חסר הילדים מעוניין להשקיע ממון משותף בטיפולי הפוריות, כשמנגד בן או בת הזוג, שלו/ה צאצאים מנישואיהם הקודמים, מעדיפים להשקיע את הונם המשותף ברכישת דירה או מכונית.
 
הדילמה מן הסוג השני, “הוצאה לעומת הוצאה”, מוגדרת כתמימות דעים השוררת בין שני בני הזוג המעוניינים לעשות שימוש בהון המשותף לצורכי מימון טיפולי פוריות. הקונפליקט נוצר מרגע שהשניים חלוקים בדעותיהם לגבי אופני ההתנהלות. כך, למשל, בן הזוג מעוניין להמשיך ולממן מחזור נוסף של טיפולי הפריה חוץ–גופית, בשעה שבת זוגו מעדיפה לעשות שימוש בהון המשותף לצורכי אימוץ.
 
גורמי טרדה
 
קטגוריה זו מקיפה את מכלול גורמי הלחץ הנובעים משגרת הטיפולים הרפואיים. אפשטיין ורוזנברג מבהירים כי מדברי המרואיינים/ות עולה, שהרצף הטיפולי המתמשך גורם שחיקה ולחצים נפשיים. ההזרקות מתפרשות כמצב של דחק בחיים הזוגיים, ואילו הצעתם של הרופאים למטופלות הפוריות להיעזר בבני זוגן במהלך ההזרקות חשפה כמה אופני תגובה ייחודיים.
 
צמד החוקרים איתר שלושה סגנונות התמודדות שונים של גברים שהתבקשו ליטול חלק בהזרקות. הראשון, אימת המזרק: מאפיין גברים שסירבו להזריק מחמת חשש עז מפני מחטים ומזרקים (needle phobic), ולפיכך היה על בנות זוגם לתור אחר אדם קרוב אחר, שיגלה נכונות להזריק. הסגנון השני אפיין גברים שהפגינו מגוּשָמות גמלונית (clumsy) - והצהירו על נכונותם העקרונית להזריק, אך בשעה שהיה עליהם לממש את ההבטחה התקשו לעשות זאת. הסגנון השלישי והאחרון אפיין גברים בעלי ביטחון יתר  (overconfident), שהצהירו על נכונותם להזריק לבנות זוגם, אך מרגע שהיה עליהם לעשות זאת הפגינו חוסר רגישות. נוסף על סוגיית ההזרקות מנו החוקרים מצבי דחק הכרוכים בהליכים רפואיים נוספים כגון צילומים, בדיקות ביוץ ותזמון יחסי המין. 
  
קונפליקט הנובע מ“חיים בציפייה מתמשכת”
 
סוג נוסף של לחצים נובע מאורח חיים הכרוך בציפייה מתמשכת. טיפולי הפוריות מכתיבים לבני הזוג מציאות מעורפלת, הואיל והחלטות זוגיות נוספות, הכרוכות בהיבטים מגוונים של המערך הזוגי, נדחות במהלך הטיפולים. כך למשל, תכניות הכרוכות במעבר דירה, ביציאה לחופשה או בהתפטרות ממקום העבודה, נבחנות בכפיפות לטיפולים הרפואיים.
 
הקונפליקט הזוגי מתעורר בשעה שאחד מבני הזוג מסרב להמשיך בשגרת הטיפולים, או מבכר לבצע שינוי מסוים שעשוי לחולל עיכוב בהליך הטיפולי. החוקרים ממחישים את הציפייה המתמשכת באמצעות תיאור מקרה, המכונה “החדר הזה" (the story of that room). הגבר הציע לרעייתו לבצע שינויים בין כותלי ביתם ולהעתיק את חדר השינה לאחד מחדרי הבית, שהיה מיועד לתינוק העתיד להיוולד. בת זוגו סירבה בהגיבה בפרץ עז של רגשות, שחוללו קונפליקט זוגי מתמשך. החוקרים מצביעים על כך שהסירוב לפנות את “החדר המיועד” למטרות אחרות מתואר גם בספרות מחקרית העוסקת באבל ובאובדן.
 
 קונפליקט הנובע מן ההחלטה על הפסקת הטיפולים
 
הקונפליקטים האופייניים לקטגוריה זו נובעים מרצונו של אחד מבני הזוג להפסיק את הטיפולים לאלתר, מאחר שטיפולי הפוריות כרוכים בהשקעה מתמדת של זמן ומשאבים כלכליים ונפשיים. מרגע שאחד מבני הזוג מחליט לפרוש משגרת הטיפולים בשעה שהשני מעוניין להמשיך, עלול להיווצר קונפליקט אידיאולוגי ועקרוני, הכרוך במערכת לחצים כבדה מבחינת הקשר הזוגי. פעמים רבות נלווים לקונפליקט מעין זה חששות שמא הקשר הזוגי יכרע תחת הלחץ הרגשי העז, עד כדי פרידה. 
 
 קונפליקט הכרוך בהתמודדות בסיטואציות חברתיות
 
החוקרים ייחדו קטגוריה זו למכלול הקונפליקטים המתרחשים בסיטואציות חברתיות. פעמים רבות נלוות לטיפולי הפוריות שאלות חטטניות, המוצגות לבני הזוג בסביבתם הקרובה. שאלות אלה מחוללות מבוכה, הנובעת מאי–נכונותם לפרט בפומבי את הגיליון הרפואי הזוגי. התמודדות משברית–חברתית נוספת כרוכה בהעדפתם של בני הזוג להדיר עצמם מאירועים חברתיים שבמהלכם יהיו נוכחים ילדים.
 
החוקרים אפשטיין ורוזנברג מכנים תופעה זו בשם “פחד ממקומות פתוחים”(agoraphobia), בהסתמכם על תיאורה של אחת המרואיינות שלקחו חלק במחקרם:
 
התבוננתי באמהות ובאבות המלווים את ילדיהם הקטנים לאוטובוס שהסיע אותם לבית הספר. באותו רגע הבנתי שלעולם לא אחזיק את ידו של ילדי ואלווה אותו, כמוהם. לא יכולתי לסבול את המחשבה והפסקתי להתבונן בהם(Rosenberg & Epstein, 1996: 145) .
 
בשעה ששני בני הזוג נוטלים חלק בהחלטה להימנע מהשתתפות במפגש חברתי, הקונפליקט עלול להיות בלתי נמנע. השלכותיה של "ההימנעות החברתית” על חייהם של בני הזוג באה לידי ביטוי באמצעות צמצום מעגלים חברתיים, שעשויים היו להפוך למקור של תמיכה, הנאה והסחת דעת מליקויי הפוריות, כשתוך כדי כך מתעצמת בקרבם תחושת הבידוד, הפגיעות והדכדוך.
 
מתיאוריהן של המרואיינות עולה כי הקונפליקטים האפשריים אינם מועלים במהלך השיחה הזוגית. נשים אלו נותרות שותקות ושתוקות גם במרחב האינטימי, האמור להכילן ולהוות מקור תמיכה:
 
בהתחלה הרגשתי, כמו שאמרתי לך, שאני מגוננת עליו. ההתמודדויות שלי נשארו בצד. מבחינתי הטיפולים הם משהו הרסני לקשר שלנו, הביטול העצמי שלי מולו. מצד שני, אני נשארת מבוטלת כי אני לא מדברת איתו עליי. על מה שאני באמת עוברת, על הפחדים שלי, על הדימוי העצמי שלי שהגיע לרצפה. גם בגלל המראה, לפעמים בגלל הטשטוש, המחשבות, הבהייה. אני ממש מרגישה שאני לא אדם שלם. הטיפולים גבו מחיר גבוה, אנחנו התרחקנו מאוד, מכל היבט שמסתכלים על זה. הוא לא מאוד מעודד אותי. כל דבר אני מאוד מהססת לפני שאני אומרת. המסננת הפכה להיות דקה, ככה שרוב הדברים בכלל נשארים עמוק בבטן. אני לא מרגישה שבא לי לסחוב אותו על הגב שלי, אבל ברגע שאני מורידה אותו ואת עצמי מהמרכז, אז אין הרבה נקודות חיבור שיבנו את השלמות שלנו כזוג.
 
החוקר פישר (Fisher, 1964), טען כי לאופנים שבאמצעותם מחליטים בני הזוג להעלות נושאים לדיון במסגרת השיחה הזוגית, נודעת חשיבות מכרעת. לדבריו, בחירתו של אחד מבני הזוג להעצים או להפחית מחשיבותו של נושא מסוים, משמעותית מבחינת ההתנהלות הזוגית. ממצאי מחקרים עדכניים (Benjamin, 1998; Duck & Pittman, 2000; Sillars & Kalbfleisch, 1989; Sillars, Wesley et al., 1997) שניתחו את דפוסי השיחה הזוגית איששו את עמדתו של פישר, בנימוק שיש להתייחס לשיחה הזוגית כאל במה הממצבת את דפוסי הכוח של המערכת הזוגית. לפיכך, דומה כי ההשתקה מרמזת על תפיסת היעדר זכאות בקרב נשים:
 
המריבות, כנראה בגלל המתח, יוצאות מפרופורציה … ויש לך, איך אומרים, מין הרגשה שכל מה שנאמר פוגע בך … הרבה מאוד אני לא חושפת … אני לא אגיד לו שאני מרגישה כמו סוג ב‘ … אני לא אומרת לו שאני מרגישה רע …
 
הכחשת רגשות שליליים נלווית להצגה עצמית כוזבת, בשעה שההתנסות מוגדרת בכפיפות לניסיון לרַצות את בן הזוג. כך מושתקת האפשרות ליצור דיאלוג רגשי רב–ממדי עם בן הזוג:
 
...באחת ההפריות קיבלתי את המחזור עוד לפני שעשיתי את הביתא (בדיקת דם). ידעתי שהטיפול לא הצליח. נכנסתי לאמבטיה ובכיתי, יצאתי החוצה, ניגבתי פנים, לא רציתי שיראה את הכאב שלי … הוא מיד ידע, והתרחק … כאילו לא לדבר על זה יותר מדי. הוא הודיע לי שהוא הולך לישון, אני קראתי ספר, נתנו מרחב אחד לשני.
 
המציאות השותקת, שנועדה לאפשר לשני בני הזוג להסתגל למצב, גובה מחיר יקר הכרוך בריחוק רגשי:
 
ביום שאני מקבלת תוצאה שלילית, אני הופכת לשקטה יותר … בכלל, מאז הטיפולים אנחנו הפכנו יותר איש לעצמו … נגמרו אפילו מנהגים של ישיבה יחד בסלון … אחרי תוצאה שלילית, כל אחד תופס לו מקום אחר בבית, נניח אם הוא רואה טלוויזיה בחדר, אני בסלון, כל אחד בפינה שלו.
 
כך נעשית השתיקה אמצעי שנועד להבנות את “תחושת היחד הזוגית” (Benjamin, 1998). מבחינתן של הנשים מהווה השתיקה אקט של ויתור ((Fitzpatrick, 1988, שתכליתו ניסיון להימנע מקונפליקט גלוי לטובת שימור הקשר הזוגי ויציבותו:
 
כשהיינו חברים, כל מי שהכיר אותנו דיבר על גורל … היינו זוג שקשור בחבל הטבור … אולי מרוב אהבה התרחקנו. היום זה ככה, הפגיעות שנוצרה אצל שנינו, התעצמה. אני מרגישה שאכזבתי אותו, וכנראה שהוא מרגיש בדיוק אותן תחושות … את הרי לא יכולה להגיד משהו כי אין מה לעשות, זה מעליב. אני משוכנעת שבשבילו זה אותו דבר, תראי, גם הוא לא מדבר. איכשהו יוצא שלא מדברים על כלום.
 
לסיכום, מממצאי המחקר עולה כי טובות הנאה אישיות, מאוויים, רגשות וכעסים, נטועים בלב לבו של "האזור הלא מדובר”. כך מהווה השתיקה אקט סימבולי, מעין יריעה סמויה מן העין המפרידה בין הנשים לבין המרחב החברתי. השהיית הקונפליקט הגלוי, או הניסיון למונעו, מאפשרים לבני הזוג להתנהל במעין שגרה מסתגלת, כשבה בעת מתבססת תחושת בדידות וריחוק.
 
ההשתקה מצמצמת את מנעד פעולותיהן של נשים מטופלות פוריות בכל הנוגע להגדרת התנסותן, לניסוח בקשות וקביעות ולהבעת התנגדות. התחקות אחר שורשיה של ההשתקה עשויה להעיד על כך שלעתים זו נובעת מן הצורך לציית לאידיאולוגיה דומיננטית. פעמים אחרות השתיקה נכפית עליהן, בשעה שניסיונותיהן לנהל דיאלוג במרחב הציבורי נענים בשלילה באמצעות התזכורת המתמדת בדבר “היעדר הזכאויות”.
 
כך מיתרגם הגוף השותק ונטול השפה לרגשות מושתקים המבנים זהות נשית שותקת, המנסה לפלס את דרכה מבעד לנתיבי המלל הקיימים.
 
 "גן נעול", מאת הילה העליון, הוצאת פרדס. מחיר קטלוגי: 79 שקל
 
 
 
 
 


להמשך קריאה בנושא:

כתבות נוספות ב

ערוץ הריון ולידה באתר תפוז- נלווה אותך לאורך 9 חודשים ואחריהם
Copyright©1996-2018, תפוז אנשים בע"מ   אקום
;