בהנהלת:

אופן הצפייה:
הסתרת שרשור מעל   תגובות
עץ הודעות:

     



      פורום "הורים ועוד", לשעבר פורום "הורים פלוס" שפעל ב-ynet, שמח להמשיך לפעול בביתו החדש וישמח לצרף לשורותיו משתתפות ומשתתפים חדשים. אין תנאי קבלה, צריך רק להיות אמא או אבא."הורים ועוד" הוא המקום להשוויץ, לפרוק, לשתף, להתייעץ, לרגש,להתרגש. הפורום הוא מקום בו אנחנו כהורים יכולים להגיד הכל – על הילדים שלנו, על ההורות שלנו, על המשפחה שבנינו והמשפחה שסביבנו. כאן המקום לשתף בלבטים הרבים שמלווים אותנו – מטחינת המרק הראשון ובצבוץ השיניים, דרך ההסתגלות למערכות החינוך השונות ועד ליחסים חברתיים של ילדינו ההולכים וגדלים. מטרתנו היא למשוך הורים מכל הגוונים – הורים עובדים, הורי חינוך ביתי, הורים יחידניים, הורים חד מיניים, הורים מאסכולות חינוך שונות, הורים מכל קצוות הארץ והעולם, הורים בעלי השקפות עולם מגוונות, וכל זאת כדי ליצור מקום לרב-שיח שמטרתו אינה לשכנע את האחר בדעותינו, אלא ללמוד ולהרחיב את אופקינו בדרכים וגישות חדשות, לקבל ולהכיל, לחמול ולתת אמפתיה גם אם אין הסכמה. אתם מוזמנים לחלוק אתנו את חוויות ההורות שלכם, את רגעי השיא ורגעי המשבר, לקבל ולתת עצות על הורות ועל החיים בכלל (בשביל זה ה"ועוד").




בין אמא לחמות - שחרור קיטור שגרה
49תגובות
28/07/14 10:15
742צפיות
אני ממש מתוסכלת מההתנהגות של אמא שלי שבולטת יותר אל מול ההתנהגות של חמותי. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, הדוגמאות כל כך רבות. 
דוגמא 1: ילדתי קיסרי מתוכנן מראש, עם 2 ילדים קטנים בבית בחופשת חג. חמותי פנתה את החג לעזור לנו, באה אלינו, לקחת את הגדולים אליה כדי לעזור לבעלי כשאני...

(המשך...)
אני ממש מתוסכלת מההתנהגות של אמא שלי שבולטת יותר אל מול ההתנהגות של חמותי. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, הדוגמאות כל כך רבות. 
דוגמא 1: ילדתי קיסרי מתוכנן מראש, עם 2 ילדים קטנים בבית בחופשת חג. חמותי פנתה את החג לעזור לנו, באה אלינו, לקחת את הגדולים אליה כדי לעזור לבעלי כשאני בבית חולים. אמא שלי תכננה טיול...
דוגמא 2: חודשיים אחרי הלידה היא הזמינה אותנו אליה וארגנה לנו "יחידה פרטית" שנוכל לנוח כשהם שומרים על הילדים - בגלל שאחד ינק - ככה היא תוכל לקרוא לי אם הוא יזדקק לי ושאר הזמן נוכל להשלים שעות שינה. אמא שלי לא חושבת על זה עצמאית, וכשאני כבר טרוטת עיניים מתקשרת זה תמיד מתחיל בתביאי אותם אלי אבל לא עכשיו ורק לקצת זמן וכשאנחנו כבר באים היא תמיד ממשיכה בענייניה ולא מתפנה להיות באמת עם הילדים
דוגמא 3: הייתי חולה עם 40 מעלות חום 3 ילדים קטנים בבית, חמותי (שגרה בעיר אחרת) קודם כל הכינה לי מרק והביאה לי אותו, כל כמה שעות - הודעה ממנה מתעניינת בשלומי, היא בטלה את התכניות שיו לה לשבת כדי שבעלי יוכל לבוא אליה עם הילדים וככה אני אוכל לנוח והיא תוכל לעזור לו עם הילדים וכמובן, ציידה אותו באוכל לשבוע הקרוב. אמא שלי - אפילו סמס לשאול לשלומי לא שלחה (וידעה שאני חולה)
דוגמא 4: כשהיא באה אלינו זה תמיד עם חיוך והולכת עם הילדים לשחק ומתעניינת ומושיטה יד לעזרה (תמיד תשאל אם אני רוצה שהיא תעזור לי בכביסה, בבישול, או בכל דבר אחר - תמיד נכונה לעזור). אמא שלי, כשהיא באה (גרה ליד - זה בדרך כלל אחרי שיחת תחנונים) מגיעה, מתיישבת לידי ומסתכלת על הילדים משחקים או איך אני משחקת איתם, לפעמים תוך הערות מתחכמות (ואמא שלי - היא אשת חינוך מדופלמת שכל הזמן מתהדרת בחיבתה העזה לילדים ובקשר הטוב שהיא יכולה ליצור איתם)
דוגמא 5: הילדים לא יוצאים יחד לחופש. כשחמותי שמעה את זה היא ישר התנדבה לעזור לי עם זה שיוצא מוקדם יותר, עד שכולם יהיו בחופשה כדי לחסוך לי את ימי החופש מהעבודה. אמא שלי - כשבקשתי עזרה, הסכימה על יום אחד אולי, וגם זה בשעות תחומות מראש
ויש עוד מלאאאאאאאאאאא
 
יש לי 2 אחיות. אחת נשואה ליתום מאם והשניה עם חמות לא נחמדה, אז אמא שלי מצטיירת בעיניהן כמלאך בהתגלמותו והן לא מבינות מה אני רוצה - אז זה גם מרחיק אותי מהאחיות שלי. ככלל פתאום אני מוצאת את עצמי מעדיפה להיות ב"צד השני" שם נח לי יותר
 
וגם לבעלי יש אחים, הוא לא בן יחיד ושתי האמהות גמישות עם המחויבויות שלהן (אף אחת לא עובדת משרה מלאה או משהו כזה) ובעלות תחביבים ובכל זאת, אני כל הזמן מתוסכלת מאמא שלי.
אז אני יודעת שהיא לא חייבת לי כלום ועל מה שהיא נותנת צריך להגיד תודה. אבל קשה לי איתה כל כך ואני מאוכזבת ממנה מאד מאד
 
נו אז גם לי יש שאלה שקשורה חלקית להורים וחלקית
28/07/14 18:43
306צפיות
לחוויות ילדות שלכם.
מה אמצתם מהמודל החינוכי שקיבלתם בבית ומה החלטתם לתקן?
אני שמתי לב שלפעמים מרוב הרצון להתרחק מהמודל ההורי הלא מוצלח, יש נטיה לפעמים לאמץ התנהגות הפוכה אבל גם היא קיצונית.
למשל אמא שלי סבלה כל חייה מזה שלא אפשרו לה לפספס בית הספר ותמיד באופן אוטומטי גיבו את המורים. אז היא אימצה התנהגות הפוכה שאומרת שאפשר להפסיד בית הספר תמיד וגיבוי אוטומטי של הילד (אבל בלי להגיע לבית הספר, עד כאן) כתוצאה למשל מתוך 12 שנות לימוד, למדתי בצורה מסודרת רק בשלוש שנים הראשונות כשגרתי עם סבתא שלי (אותה אחת שכן דוגלת לא לפספס יום לימודים ובעצמה לא פספסה לא לימודים ולא יום עבודה, לא משנה מה).
אז אני למשל אמצתי יותר את המודל של סבתא שלי אבל כן אפשרתי לילדות יום בחירה, פעם בסימסטר שמאפשר להן להשאר בבית, גם ללא מחלה או סיבה מוצדקת אחרת.
אני תמיד אהבתי שבית שלי פתוח לחברים שלי, לא היתי צריכה אישור כדי להביא חברים, סבתא שלי תמיד אירחה בשמחה, תמיד הסכימה לקחת חברה ביחד איתנו לטיולים שהיא לקחה אותי, לחוף, לפארקים ואני זוכרת כמה נהנתי מזה, ולכן גם אצלי אני מאוד זורמת עם הבנות (ופה למשל אולי לקחתי את זה לקיצוניות ואני זורמת מדי)
 
כמה דברים שאני יכולה לחשוב עליהם:
28/07/14 20:50
152צפיות
אני בתור ילדה זוכרת תחושה מאוד חזקה שתמיד אני יכולה להתקשר הביתה, בכל שעה ותמיד יבואו לעזור לי. למשל, אני זוכרת שכשהייתי נערה יצאתי בערב יום העצמאות עם חברים, וכשרצינו לחזור לא הצלחנו למצוא מונית (כולן היו תפוסות). אז החלטנו להתקשר לאחד ההורים (אולי היינו צריכים 2 הורים לא לגמרי זוכרת). ואני זוכרת שלא היה לי שום היסוס שאני יכולה להתקשר להורים שלי והם יבואו. זה דבר שאני משתדלת להעביר גם לילדים שלי.
גם כן בעניין אירוחים - בבית שלי לא היה מקובל להזמין הרבה חברות ולארוח ארוך. אני לא זוכרת שזה הפריע לי בתור ילדה, אבל אני מאוד גמישה עם הילדים בעניין של האירוחים.
ולפעמים יש שינויים בדברים האלה. לפעמים דברים שהיו בבית הורי, ואני מחליטה שאצלי לא יהיו, בסופו של דבר לא עומדים במבחן המציאות ואני בכל זאת מוצאת את עצמי נוהגת כמו שהיה נהוג בבית ההורים
הדבר היחיד שהחלטתי באופן מודע כבר כשהייתי ילדה
28/07/14 20:52
179צפיות
שאני אתקן כאמא ואני אכן מקפידה עליו גם כשזה קשה לי - זה לא להגביל ביקורים של חברים כי הבית מבולגן/מלוכלך/אין לי כוח/אין אוכל. לאמא שלי היה תמיד קשה עם אירוחים. הכול היה צריך להיות מתוכנן ומאורגן. אי אפשר היה סתם לקפוץ אליה לקפה והזמנה של חברים תמיד הייתה מדודה ומתוכננת עם חישובים של "מי חייב למי אירוח". עם חברים שלנו זה לא היה עד כדי כך, אבל אירוחים היו מלחיצים אותה. פעם אחת חזרתי מבי"ס עם חבר בלי להודיע והיא הייתה ממש הסטרית וסילקה אותו מהבית, כי לא היה מספיק אוכל מוכן או משהו כזה ואז החלטתי שהבית שלי יהיה פתוח לחברים של הילדים בלי לחץ.
חוץ מזה גדלתי בבית מאוד לא שגרתי מבחינת חלוקת התפקידים כי אבא שלי היה המטפל הראשי בילדים. אז אפשר לומר שלקחתי ממנו את המוכנות לטפל בילדים או להגיד שאני אמא הרבה יותר אמהית מאמא שלי כסוג של קונטרה.
מה לקחתי ומה שיניתי?
28/07/14 21:26
133צפיות
אני חושבת שבעיקר שיניתי. אמא שלי - זכרונה לברכה, היתה החברה הכי טובה שלי. אני שינינתי את זה מתוך אמונה שהילדים שלי לא צריכים עוד חברה. הם צריכים אמא.
הם יכולים לספר לי הכל (זה מה שהיה בבית שלי), אבל, וזה השינוי אני לא עונה באותו מטבע. אני בהחלט ממדרת אותם. מספרת מה שנכון ומה שצריך ולא מעמיסה. כמובן שאני לא מסתירה דברים. אבל, אני לא שוכחת שהם הילדים שלי. הם לא תכנית בידור, הם לא חברים שלי, הם לא חייבים לקבל אותי. אלא להפך. 
מה שעוד שיניתי הוא הקשר עם האבא. בעלי הוא דמות מאוד דומיננטית ומשתתף פעיל בחינוך. באסיפות הורים, בטיולים, בשיחות. הוא חלק מהבית. כשאבא שלי היה מגיע הביתה היינו עוברים לדום מתוח ולא מערבים אותו בדברים הקשים, אלא רק במה שטוב ונעים. 
רק כי שאלת אני חושבת על זה לעומק...
28/07/14 21:26
132צפיות
אצלנו (כלומר - בבית הורי) היה שילוב די מקסים, של הקפדה על כל מיני דברים, וזמני ארוחות, ונימוסים וכו' (כי בכל זאת - יקים), ומצד שני - מתן חופש בכל מיני דברים שונים ומשונים (כי אמנם יקים, אבל בכל זאת - יוצאי קיבוץ) 
אם הייתי יכולה, הייתי מאמצת בשתי ידיים את המודל החינוכי הזה, לפי צרכי ויכולתי. 
רק מה? התחתנתי עם בחור נחמד , ששונה ממני בתכלית, וגם לו יש כמה דעות לגבי מודלים חינוכיים. 
וכיוון שהוא הרבה יותר "רך לבב" ממני, אני מוצאת את עצמי מאמצת הרבה פעמים את הצד עם ה"דעות הקשוחות" , רק על מנת ליצור איזון. 
אבל מבחינתי: אין לי בעיה עם מתן הכשר להברזות מביה"ס (לנו נתנו הכשר, ומעולם לא השתמשנו בזה יתר על המידה), אני מאוד זורמת עם לכלוך ובלאגן - אין שום דבר שמים חמים או רובוט שאיבה לא יכולים להוריד, ואם לא - אז מבחינתי זו קארמה, ואני מאוד "קשוחה" עם זמנים (ארוחות מסודרות ובשעות קבועות, הליכה לישון וכו'). בטוח יש עוד, אני רק צריכה לחשוב על זה קצת יותר. 
תודה  בזכות השאלה שלך אני נזכרת בפכים קטנים ומקסימים מהילדות...
גם אצלי, כמו אצל אור אורה
28/07/14 22:21
110צפיות
מערכת היחסים עם ההורים היתה חברית מידי (לטעמי כיום כאמא בעצמי) והיו בה הרבה פחות מידי סמכות, עצות והדרכה הורית.
עם ילדי אני משתדלת להיות ביחסים חמים ונעימים עם ערוץ תקשורת פתוח ושוטף אבל לכלם ברור שאני האמא והם הילדים. 
מאוד חשוב לי לספק אוזן קשבת , עצה טובה והדרכה מתוך נסיון מה שלא היה כ"כ אצלי בבית כשהייתי ילדה.
 
מה שכן אימצתי בשתי ידיים זה את הבית הפתוח לאורחים של הילדים , כמו שהיה בבית הורי . מאןד אהבתי את זה בילדותי
ומיישמת היום עם ילדי.
אמון, אחריות אישית, ו"חנוך לנער על פי דרכו"
28/07/14 22:21
128צפיות
אלה שלושה עקרונות שהיו מאד נוכחים בבית שלי, ואני מאד רוצה לנהוג לפיהם.
 
בנוסף - גדלתי בבית מאד זורם ושונה מהסטנדרט. בעיקרון, לא היו אג'נדות שהיינו חייבים לעמוד בהם מלבד "לפני הכל תהיי בן אדם". ההורים חברים מאד טובים שלנו, הפתיחות קיימת, הגבולות ברורים אך ללא נוקשות, אין היררכיה ברורה אם כי המילה שלהם היא האחרונה, בתנאי שניתנה לנו הזכות להביע דעה באופן מכובד. כל ילד התנהל באופן שמתאים לו, וקבל יחס והזדמנויות שמתאימות לו. היו למשל דברים שהיו מותרים לי ולא לאחותי, ולהפך, ושתינו הבנו וקבלנו את זה. יכולנו להחליט אם ללכת ללימודים או לא, בידיעה שאם נחליט שלא, נקבל פתק מסוג "נעדרה בידיעתי" ואז היה עלינו להסביר למורה למה, כך שההחלטה והתוצאה שלה היו באחריותנו. גדלנו בלי צורך בהתחשבנות מה יש לי ומה לא, והערך "משפחה" ו"האחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד" דובר כערך ששווה להשקיע בו.  אני ואמא שלי הפוכות לחלוטין ביחס שלנו לדברים מהותיים מסוימים, אז נדרשנו לגשר על פערים תמיד, ולעשות את זה בצורה שתצמיח אותנו ולא להפך.
היינו יוצאים באופן קבוע לטיולים באמצע השנה על חשבון הלימודים , וזה היה כיף. בכלל - היינו משפחה מטיילת והטיולים בהרכב מורחב בחופשים היו מקודשים (עד היום). הדיונים היו חלק בלתי נפרד מההוויה המשפחתית, ועד היום סעודות משותפות אורכות שעות.
 
והיתה המון אהבה, והמון יחס אישי (אמא שלי יכלה לחזור רק בלילה, אבל לחזור עם משהו שהיא שמעה שנגמר לי / שאני צריכה), והמון ילדות תמימה ורכה. הפשטות וההנאות מהדברים הקטנים סבבו אותנו. היה לב ברוחב העולם.
 
בגילאי ההתבגרות העניינים השתנו משלל סיבות, ושם רכשנו חוסן נפשי, התבגרנו מהר, התהפכו שם התפקידים פעם אחרי פעם, ולמדנו שוב מה זאת משפחה, מה זה אומר,  ואיך לשמור על מסגרת שמחה ומוגנת גם כשמסביב הגלים גבוהים. למדנו להישאר טובים גם במצבים רעים. 
 
בין לבין, מסתבר, היה לי בית פמיניסטי מאד, עם אמא מפרנסת עיקרית וסופר משכילה, ואבא, משכיל אף הוא, אבל גבר "קלאסי". איכשהו, יש לנו ב- DNA איזה צורך בחותמות רשמיות והשגים שניתן לכמת , מה שגורם לכולנו להיות מאד שאפתניים ומאד מאמינים בשילוב של עבודה וחיים. את זה אני רוצה להצליח לשנות מעט, כדי לדעת לקבל בשמחה בחירות אחרות ו"פשוטות" יותר של בנותי.
 
אני שונה בהורות שלי, כי אני מחושבת הרבה יותר. אני פרפקציוניסטית וביקורתית, ובהורות אין כמעט אף פעם 100%, מה שמצריך עבודה לא קלה מצדי, וצורך קבוע להזכיר לעצמי שהן רק ילדות, ואני יכולה לצפות מהן להכל, אבל בגבול ההגיוני לגילן. אבל משתדלת לחפות על זה באותו חום לבבי ומגן שגדלתי בו אני.
 
אז מה אני לוקחת? הכל. את כל הטוב שכתבתי עליו פה, ואת כל הקשיים (המאד לא קלים) שלא כאן המקום לפרטם. חלק איישם אצלי, חלק איישם בצורה ההפוכה. אבל תמיד אזכור שהיה להורי חלק נכבד במי שאני ובאפשרויות שזומנו לי, ועל כך תודתי הנצחית.
דיון מעניין:)
28/07/14 23:20
113צפיות
אימצתי הרבה דברים. פתיחות, נדיבות, חינוך עם גבולות אבל לא בנוקשות אלא בנועם. לימדו את ערכה של השכלה, מצוינות ושאיפה לגבוה אבל לא בפרפקציוניזם. הלוואי ואדע להנחיל לילדי את בל מה שהנחילו לי.
לא אימצתי, מאמא שלי- פולניות. פעם כשהבכורה שלי היתה תינוקת תפסתי את עצמי אומרת לה- אבל למה את לא אוכלת? התאמצתי והכנתי במיוחד בשבילך! זו היתה הפעם הראשונה ואחרונה שאמרתי דבר כזה. זה (ועוד) גרמו לי להבין שבהרבה דברים חונכתי על ברכי נקיפות המצפון ואני שונאת את זה. משתדלת מאוד (ולדעתי גם מצליחה) שלא להניע את בנותי (בני עוד קטן) בצורה הזו.
 
מנסה לא לאמץ- סדר וארגון. אצלם המצב קטסטרופה, אני נלחמת בזה כל הזמן.
אימצתי ולא בטוחה אם זה טוב - הילדים מעל הכל.
 
השרשור הזה והשרשור למטה גרמו לי להבין- ההורים שלי מעולם לא איכזבו אותי. היו שם תמיד כשנזקקתי. היום זה כבר עם סייג של ״לפי יכולתם״, כי הם כבר מבוגרים. אבל גם היום יסעו עבורנו לירח וחזרה.
אם הייתי יודעת לעשות אייקון של לב, זה היה המקום שלו
אני משקיעה בזה הרבה מחשבה
29/07/14 08:17
84צפיות
כי חשוב לי מאד לא לעשות ההפך. כי ההפך זה לא בהכרח נכון.
וחשוב לי להשקיע מחשבה בהורות שלי
 
מה לקחתי? לא הרבה.
בעיקר את זה שחשוב לי ללמד את הילדים שלי שכסף לא גדל על העצים, הערכה לכסף, לעבוד בשביל הדברים שלהם. לא בשביל הכל. לשמחתי אני יכולה לתת ולקנות. אבל חשוב לי גם שילמדו לחסוך, לעבוד, להעריך.
אצלנו בבית לא קיבלנו דמי כיס. אבל כל פעם כשרצינו לצאת קיבלנו כסף.
אבל אם רצינו משהו יקר נידרשנו לעבוד בשביל זה. לפעמים חסכנו את כל הכסף (ולרוב אבא שלי בסוף היה קונה לנו ונותן לנו להשאיר את כל החיסכון אצלנו. כי שוב, לא הייתה בעיה של כסף. זה היה מתוך עיקרון), לפעמים הוא עשה איתנו הסכם של חצי-חצי.
עוד משהו שקלחתי מאבא שלי- אבא שלי תמיד מוכן לעזור. תמיד הסיעה, והקפיץ, וקנה, והביא, ועזר, ותמך.
 
מה לא לקחתי:
את הביקורתיות התמידית. למדתי במקום זה לתמוך. לשמור את הביקורת שלי לדברים חשובים.
אני מקפידה לא להגיד אוטומטית "לא" על כל דבר. לפעמים אני אומרת "לא", לפעמים אני לוקחת לי זמן למחשבה, לפעמים אני מתייעצת. אבל אני לא אומרת "לא" על כל דבר.
אני מרשה לכעוס, להביע רגשות, להעלב, להתעצבן. אני נותנת חיבוק או זזה הצידה לפי הצורך. אבל אני לא מטיפה מוסר לילד שנמצא במקום הנמוך הזה.
אני מנסה לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים. הם עוד קצת צעירים אז אני לא יודעת אם זה יצליח. אני מקווה.
אני לא משקרת. לא ממציאה שטויות. גם אם לפעמים שקר יכול להיות הדרך הכי פשוטה להתמודד מול הילד.
הילדים שלי יכולים להגיד לי "לא" (הכוונה היא לא שהם יגידו לי "לא" על איזה גבול או חוק שהצבתי. אלא שאם אני רוצה פיצה לארוחת ערב והם לא הם יכולים לסרב ואני אקשיב כי דעתם חשובה), יכולים לתת לי ביקורת, יכולים לנסות לשכנע אותי לשנות את דעתי. זה לא תמיד יעבוד, זה לא תמיד יהיה מקובל עלי. אבל להגיד אני מרשה (כל עוד זה נאמר בצורה יפה ומכובדת).
אני נותנת לילדים שלי את המקום לטעות ולנסות וליפול שוב. בלי להגיד להם "אמרתי לכם" (טוב, לפעמים יוצא לי).
אני מבינה שהם שונים ממני. הם צריכים דברים אחרים, הם פועלים אחרת. הם לא אני. לכן הם לא חייבים לאהוב את מה שאני אהבתי או להיות טובים במה שאני הייתי טובה בו.
 
אני משתדלת להיות קצת יותר משחררת וזורמת
29/07/14 09:30
72צפיות
אמא שלי מאד מתוכננת, הכל מתוקתק ומאורגן ומסודר.אני במודע ושלא במודע הרבה פחות.גם בהקשר של הסדר בבית וגם בהתנהלות הכללית.אני מנסה לשחרר קצת יותר.יתלכלך-ננקה, יתבלגן-נסדר, יבואו אורחים-בכיף.חוץ מזה, בענייני חינוך אני חושבת שאמא שלי היא אחת הטובות.למדתי ממנה הרבה על נתינת אמון וביטחון, על שיתוף ושותפות, על שיחות פתוחות,על מתן מרחב למידה וחוויה, על התמודדות עם השכול...
ההורים שלי לא היו מאושרים יחד
29/07/14 10:16
94צפיות
אני רוצה מאוד לגדל את הילדים בבית מאושר עם הורים שאוהבים אחד את השני. בינתיים זה די מצליח חמסה.
כמו שאחרות כתבו כאן, אני שמה גבול יותר ברור מבחינה זו שאני משתדלת לא לספר להם על עניינים שלי שלא מתאימים לגילם. ברור שזה קל יחסית כרגע כשהם צעירים מאוד, מקווה לעמוד בזה גם כשיגיעו לגיל ההתבגרות, אבל זה די טבעי לי ממילא (אני אדם די פרטי) כך שאני אופטימית
ברוב הדברים שקשורים בחינוך ילדים אשמח אם אצליח ללכת בעקבות אמא שלי.
 
שאלה מעוררת חשיבה
29/07/14 11:11
54צפיות
אמא שלי מאוד נוקשה בהוויה שלה. הכל צריך להיות מדויק ולעמוד בזמנים. אני למדתי שגם אם באים חברים ויש הרבה בלגן - הוא נגמר אחרי שעתיים ואפשר לסדר. זה עדיף על להיות בלחץ בזמן האירוח על מה יהיה כשהם ילכו. לקחתי מאמא שלי את הנסיון לחנך לתזונה נכונה ולחיים פעילים, מקווה שיצליח לי - כי אני באמת קטונתי לידה (מצד שני - אצל אמא שלי יש רק אוכל מבאס  אני משתדלת שיהיה אצלי גם טעים). חוץ מזה מאמא שלי לקחתי את הגישה החינוכית ואני גם נהנית להתייעץ איתה בהרבה דברים, היא לימדה שנים במכון אדלר ובאה עם נסיון רב. זה נעים לי לקבל ממנה פידבקים חיוביים על האמהות שלי ואני בהחלט רואה בה מצפן לאימהות שלי
תהיות אקטואליות -לא לציטוט!!!!
81תגובות
27/07/14 09:03
592צפיות
בעקבות הארועים אשמח לשמוע את עמדתכן לגבי תפקיד התקשורת בזמן שכזה.
א. התקשורת צריכה להיות מגויסת לטובת הצד שלנו. להיות סוג של שופר להחלטות הממשלה... להצגת תמונה מפושטת יש כמובן כוח בבנית מורל לאומי, איחוד מסביב להחלטות הממשלה, התגיסות העם...
ב. התקשורת צריכה להיות יותר מבקרת, להציג גם את הצדדים...

(המשך...)
בעקבות הארועים אשמח לשמוע את עמדתכן לגבי תפקיד התקשורת בזמן שכזה.
א. התקשורת צריכה להיות מגויסת לטובת הצד שלנו. להיות סוג של שופר להחלטות הממשלה... להצגת תמונה מפושטת יש כמובן כוח בבנית מורל לאומי, איחוד מסביב להחלטות הממשלה, התגיסות העם...
ב. התקשורת צריכה להיות יותר מבקרת, להציג גם את הצדדים שפחות נוחים לנו לראות (כמו תמונות קשות מעזה...), כדי להבין שהתמונה של המציאות יותר מורכבת מ"הם רעים", "אנחנו טובים"... משום שזה יעזור לנו להבין איך העולם רואה אותנו ואיך המציאות מתנהגת באמת.

ברור לי שבזמן נורמלי, תפקיד התקשורת הוא ב', אבל בזמן מלחמה אני מתקשה להכריע.

ועוד שאלה שאני מתקשה איתה. כשאומרים שהשמאל יכול להשמיע את קולו, שלא נורא והביקורת לא תהרוג אותנו , מיד יהיו כאלו שיאמרו, בצדק, שאם ככה, למה אנחנו כל כך מתרגשים שהימין הקיצוני משמיע את קולו?
והאמת שמבחינה ריגשית, אני מאוד מתקשה לספוג ימין קיצוני וכן מסוגלת לספוג שמאל קיצוני (אפילו של גדעון לוי).
אבל אני לא מצליחה לנמק למה. אם יש למישהי תחושות דומות עם הסברים אני גם אשמח לשמוע.

ושוב, לא לציטוט!!!!
למי יש המלצה או דיס על ד"ר יובל קליין, כירורג פלסטי? חשוב לי
28/07/14 23:35
74צפיות
ואעריך כל דעה. תודה רבה.
גניקולוג מלווה היריון
28/07/14 08:33
152צפיות
שלום לכולם. אני חברה בקופת חולים מכבי. אני גרה ברמת גן. אני בהריון ראשון. עברתי הנה מהדרום. מחפשת גניקולוג שילווה אותי בהריון. המלצות?
º
שיהיה בשעה טובה ובהצלחה לא מכירה ברמ"ג
28/07/14 09:56
13צפיות
גבעתיים הולך?
28/07/14 21:01
41צפיות
אם כן, אז ממליצה בחום רב על ד"ר דב לקסמן.
º
יש את דוקטור גולן, הוא נמצא ברמת החייל
29/07/14 12:45
5צפיות
בהמשך לשרשור של "אמא יש אחת" למטה
28/07/14 15:28
308צפיות
*דיר בלאק לא לציטוט"*
 
עוזר (לי לפחות) להסתכל מהכיוון השני - איזו מין בת אני לאמא שלי.
כי אני באמת משקיעה בה הרבה זמן ומאמץ (הרבה יותר מאחי, שסיבותיו עמו, הרבה יותר מרוב הבנות של החברות שלה, שגרות רחוק, חלקן בכלל לא בארץ), ואני באמת זמינה לה, והיא גם יודעת את זה ומדי פעם מראה שהיא מודעת לפריבילגיה, אבל גם היא מאוכזבת ממני לעתים קרובות. כי אני לא מספיק לבבית כמו שהיא טורחת לומר לי כל פעם, כי אני לא ממלאת את כל המשימות הרבות שהיא מטילה עליי מהר כמו שהייתה רוצה, כי אני לא מתקשרת מספיק, כי אני לא מספיק נחמדה לילדים שלי, כי לא הגשמתי את שאיפותיה האקדמיות והקרייריסטיות (והיא יכולה גם לקנא בחברותיה שבנותיהן עשו קריירה אקדמית בחו"ל וגם לרחם עליהן שהבנות רחוקות ולא רואים אותן בכלל).
ואני יודעת שאני לא כל מה שהיא הייתה רוצה. אולי אני לא מספיק אמפטית, אולי אני לא מספיק סבלנית, אולי אני ביקורתית מדי, אולי היא מרגישה שלבוא אליה זו לא העדיפות הראשונה שלי. אבל יבאס אותי לחשוב שהיא תחשוב עליי כאכזבה במקום להודות על מה שאני כן. ולכן, עם כל הקושי שיש לי אתה, ומשקעי העבר ומה שלא יהיה - אני מאוד משתדלת לא לחשוב עליה כעל אכזבה.
º
כתבת הכי נכון בעולם
28/07/14 15:49
55צפיות
לא מבינה איך זה עוזר
28/07/14 16:29
189צפיות
זה שאת לא חושבת עליה כאכזבה לא אומר שהיא לא חושבת עליך ככזו.
או שאולי לא הבנתי אותך טוב
 
לי למשל הביקורתיות הזו מפריעה מאד. ותמיד הפריעה לי. וזה חלק מהאישיוז שיש לי עם אמא שלי.
הביקורת התמידית. חוסר הפרגון, חוסר התמיכה.
יש מצב שהיא מאוכזבת ממני. מכמות הביקורת שיש לה עלי בהחלט אפשר להגיע למסקנה שזה נכון.
ואני לחלוטין מאוכזבת ממנה. וגם אם אני אצליח לעשות אצלי סוויץ' בראש ולהפסיק להתאכזב ממנה ולהפסיק לחשוב כמה היא לא מוצלחת זה לא אומר שהיא פתאום תחשוב שבעצם אני בת נפלאה ומוצלחת.
 
אני חושבת על אמא שלי והאמהות שלה הרבה דברים רעים.
מה שאני עושה טוב עם המחשבות האלה זה ללמוד מהן מה לעשות נכון יותר עם הילדים שלי
ימים יגידו אם זה באמת עובד.
את יכולה להסתכל על זה אחרת.
28/07/14 17:48
123צפיות
יכול להיות שהיא מחזיקה ממך מאד, ומאמינה שיש לך פוטנציאל מטורף להיות האמא המושלמת / הקרייריסטית המושלמת / בת הזוג הנהדרת ביותר או כל תחום אחר בו היא משמיעה לך ביקורת. כשהיא מבקרת אותך, זה לא כי היא מוכזבת, אלא כי היא רואה שהצלחת עד כה, ואת יכולה להגיע ליותר.
 
אני טיפוס ביקורתי. לשמחתי, אני מודעת לזה מאד. יכולה להעיד על עצמי שתמיד הביקורת נובעת ממקום של "אתה יכול לעשות את זה יותר טוב / אתה מסוגל להצליח / תפוס את עצמך בידיים", ולכן אני אבחר בפיצנטה למי להשמיע אותה, כי ממי שלא אכפת לי, גם לא אבקר אותו, כי למי אכפת איך ומה. אלו שחשובים לי, שזו בעיקר המשפחה הקרובה, יודעים מאיפה זה בא, ומקבלים את זה או מתעלמים מזה, אבל יודעים מה באתי להגיד. אולי גם היא ככה, ובגלל שהיא מרגישה איתך בנוח, זו הדרך שלה לדבר?
 
קוראים את הקושי שלך  לא יודעת מה הייתי עושה במצבך. אבל רק מנסה להקל ולנסות להראות שאולי אפשר לעשות את הסוויץ', איכשהו.
 
גם אני חשבתי ככה
28/07/14 18:01
77צפיות
אולי זו ראיה של אנשים ביקורתיים. יודע ביקורתי נפש רעהו
אולי זו דווקא נקודה שלך
28/07/14 18:23
96צפיות
להסתכל טוב טוב ולבדוק שאת לא ביקורתית מדי עם האנשים שאכפת לך מהם ואיך את אומרת את הביקורת הזו.
שהם לא יגדלו להיות מבוגרים ממורמרים כמוני.
 
ואני אומרת את זה באמת רק כדי לתת לך נקודה למחשבה.
 
קודם כל אמא שלי מבקרת את כולם. לא רק אותי. כלומר, זה לא בא רק ממקום של אכפתיות.
שנית, כשאתה שומע רק ביקורת ואף מילה טובה אתה מפסיק להאמין שזה לטובתך.
 
את יודעת מה? יכול להיות שהיא חושבת שזו הדרך לדחוף אותי יותר.
יכול להיות שאחרי כמעט 40 שנה היא יכלה כבר להבין לבד שזו לא הדרך.
יכול להיות שאחרי שאמרתי כמה פעמים, בע"פ ובכתב שהביקורתיות התמידית הזו ופגעת בי וגורמת לי לא לרצות להפגש יותר.
 
אנשים הם שונים והם מגיבים שונה.
יש אנשים שאם תגידי להם: כל הכבוד שקיבלתם 90 במבחן בחשבון הם יהיו מרוצים ויעשו מאמץ לשמור על זה. ויש כאלה שיגידו- טוב אם מספיק 90 אז אני לא אתאמץ יותר.
מצד שני יכול להיות שאם "רק 90? למה לא 100?" אז יהיו אנשים שזה יגרום להם להתאמץ יותר ויהיו אנשים שיגידו- אם לא מעריכים את המאמץ שלי על ה-90 ובהנחה שאין לי סיכוי לקבל 100, כבר עדיף שאני אקבל 60 ודי.
 
אז אני מקווה בשבילך שהקרובים לך יודעים לקבל את הביקורת שלך.
אולי זה כי את יודעת גם לתת אותה
אולי זה כי את יודעת גם למהול אותה עם עוד דברים.
אבל אני מאסתי בביקורת תמידית.
מצטערת, אבל אם היה אכפת לה ממני היא יודעת בדיוק מה מפריע לי. היא מסרבת להקשיב, בטוחה שהיא נפלאה ושאני מדברת שטויות.
 
אני דרך אגב לצערי לאחרונה רואה איך ההתנהגות שלה מפריעה לילדים שלי כבר. ניסיתי לחיות באשליה שאיתם היא אחרת. אבל אני רואה דברים שלאט לאט מחלחלים
אני בהחלט מכירה את החלק הפחות נעים של זה.
28/07/14 18:28
92צפיות
וכמו שכתבתי, לשמחתי אני מודעת, ובמקביל לביקורת, הם שומעים ממני הרבה דברים טובים, ונוכחים לדעת במעשים שאני אוהבת אותם. אני חושבת שאני מצליחה לדעת למי לתת אותה ולמי לא, וכשאני נכשלת, אני יודעת לתקן (לרוב).
 
זה נשמע אצל אמא שלך משהו שיטתי. ברור שזה קשה. אבל רק באתי להראות שזה לא מחייב שהיא מאוכזבת ממך.
 
(לא התכוונתי לפגוע, רק להאיר נקודת מבט שונה)
לא פגעת בכלל
28/07/14 18:29
82צפיות
נורא קשה להעביר בכמה הודעות את ה-40 שנה האלה.
 
יכול להיות שהיא לא מאוכזבת ממני.
אבל בגלל שלא שמעתי מחמאה עד גיל 30 ומשהו (ואז היא אמרה לי שאני עושה עבודה טובה עם הילדים שלי) אלא רק ביקורת אז קצת קשה לי  להתחבר לזה שהיא לא מאוכזבת.
את יודעת, סבתא שלי כזאת
28/07/14 18:35
88צפיות
אני משתגעת מזה, אפילו הבנות בביקור האחרון התחילו לשים לב לזה. כתבתי על זה פעם כאן, שהשיא היה כשהערתי שהלוואי והיתי יכולה לאמץ תינוק אוקראיני שאמא שלו זרקה אותו וחבל שאוקראינה לא מאפשרת אימוץ לישראלים, והיא אמרה שטוב שכך, כי עדיף לו לגדול בלי אמא מאשר לגדול איתי. הבית שלי מבולגן, אני לא ממשתי את הפוטנציאל שלי, אני תלויה בבעלי, אין לי קריירה (כשאמרתי אבל אני לומדת משפטים, אמרה אבל זה לא משנה כי לא יצא ממך כלום)
אני מחנכת את הבנות רע כי הן גם בלאגניסטיות ולא ימצאו בעל וכהנא וכהנא.
ואמרתי לה אבל סבתא, כבר לא אשתנה, די, אין לך מילה טובה להגיד, רק דברים רעים?
אז היא ענתה שדברים טובים כבר יש והיא אומרת את דברי הביקורת כדי שאוכל להשתפר. זה מעצבן בטירוף. אבל אני חורקת שיניים וב99% מהמקרים פשוט מתעלמת. כמו שהיא לא תשנה אותי, אני לא אשנה אותה.
אבל מסכימה שזה לא פשוט בכלל.
התכוונתי הפוך - אני לא רוצה שהיא תחשוב עליי כעל
28/07/14 20:17
72צפיות
אכזבה למרות שאני יודעת שיש הרבה דברים בי שהם לא מה שהיא הייתה רוצה, ולכן משתלדת לא להגדיר אותה כאכזבה למרות שיש הרבה דברים בהתנהלות שלה שהם לא לרוחי.
ניסיתי לחשוב היום אחרי שכתבתי ואני מבינה שמנקודת המבט שלי היא דורשת הרבה טיפול ולא עוזרת בכלום, אבל מנקודת המבט שלה היא מתאמצת הרבה - היא נותנת לפעמים כסף (שלא צריך ואנחנו לא מבקשים), היא קונה לילדים כל מיני עיתונים (יותר מדי, שהם לא מספיקים לקרוא, אבל הם אוהבים ולה זה חשוב), היא דיברה איתי בשבוע שעבר שעה על איך היא לא התעצלה ועברה על כול הבולים שלה לחפש להם בולים שהם יאהבו, היא מכינה להם חידות (שהיא מתעקשת לשאול בסיטואציות הכי לא מתאימות), היא מנדנדת לילדים כמה הלימודים חשובים, והיא קונה להם שוקולדים שהיא נותנת להם בכמויות בזמנים לא מתאימים והיא שומרת לי מעיתוני נשים כל מיני המלצות בריאותיות בגרוש, ומתערבת לי בהורות ואומרת שאני צריכה להיות יותר טובה לילדים שלי - המאמצים שלה לא תמיד עוזרים לי ולפעמים רק מטריחים ולפעמים משגעים אותי, אבל ברור שיש לה כוונות טובות, ושמבאס אותה שאנחנו לא מעריכים אותן מספיק.
אז יכול להיות שיש גם אמהות שלא מנסות בכלל ושאי אפשר למצוא את נקודת הראות שלהן שממנה הן יוצאות טוב - אבל אם אפשר, עדיף לנסות. כי כשאני לא מנסה, או לא מצליחה (ואני לא תמיד מנסה או מצליחה), באמת אפשר להשתגע.
זה (כמעט) בדיוק מה שכתבתי למעלה.
28/07/14 17:40
124צפיות
מינוס עניין האכזבה. היא, בדיוק כמוני (כנראה שזה אכן עניין של חינוך והרגל) מאד גאה על היותי מי שאני, ומקבלת את החסרונות כחלק מהמכלול (ותאמיני לי שהם ישנם).
מרגישה צורך להבהיר משהו.
28/07/14 18:03
118צפיות
כשקראתי מה שכתבתי זה היה נראה לי לא במקום, כאילו אצלי הכל דבש, ובאסה לכן.
זו לא היתה הכוונה. לא באתי לבאס. לאמא שלי יש מערכת יחסים מאד מסוימת. לו הייתי רוצה, הייתי יכולה לפתוח שרשורי קיטור מפה עד סוף העולם. אבל באמת, אני אפילו לא כותבת את זה, כי אם אכתוב, אבין מיד שאני מציגה רק את הצד שלי, ושיש גם צדדים אחרים לסיפור. וכשאני חושבת על זה, אני נזכרת לשמוח על הצדדים הנהדרים באמת האחרים.
 
באופן מקביל - אני באמת בת לא משהו לפעמים. אבל בדברים שבאמת חשובים - אני חושבת שאני בסדר גמור. אז כל פעם שיש לי רגשות אשם כלפי עצמי, אני מנסה לראות דרך עיניה גם את הדברים האחרים, ונרגעת (ואם אני לא מצליחה, בעלי עוזר לי לראות). זה לא שאין משברים, או שאין קשיים. ברור שיש, ואצלנו בפרט. אבל אני באמת מודה על כל הכיף שיש, ומסובבת את חיי לפיו. אחרת הייתי היום במקום אחר לגמרי.
 
אז אני בטוחה שאמא שלך נהדרת בדרכה שלה, ואני בטוחה שאת בת נהדרת במסגרת יכולותיך. בעיני, זה מספיק 
 
עכשיו הבנתי
28/07/14 18:28
112צפיות
יש לכן גם כיף.
 
אז אין לי. או לי זה ההבדל.
אין לי על מה להישען.
אם להיות קיצונית...
28/07/14 18:29
107צפיות
היית מעדיפה שהיא פשוט לא תהיה פה?
 
אם התשובה היא "כן" - אז קטונתי. לבי איתך 
תראי
28/07/14 18:34
121צפיות
כרגע אני לא ממש בקשר איתה. היא לא מפריעה לי ביום יום מלבד מדי פעם שדברים עולים עם הילדים.
וזה פתרון נהדר מבחינתי. אני לא מדברת איתה, אני לא בקשר איתה, אין לי מושג מה קורה איתה כמו שלה אין מושג מה קורה איתי.
בשנתיים האחרונות נפגשנו פעם אחת לפני כמעט שנה לכמה ימים בשל אישפוז של משהו במשפחה ופעם אחת לפני כמה ימים.
 
להגיד לך שאם היא לא תהיה יותר זה יגרום לי עצב?
אז לא. אין לי מערכת יחסים להיות עצובה בגללה. אם כבר זה ישפר את מערכת היחסים שלי עם אבא שלי שהתקלקלה בגלל שאני לא בקשר עם אמא שלי.
פעם התביישתי להגיד את זה. התביישתי בכמה רע לי איתה.
היום אני כבר לא מתייחסת לזה כבעיה שלי. הבושה צריכה להיות שלה.
טוב לי במקום שאני נמצאת בו. עם המשפחה שלי והמשפחה של בעלי.
 
שלא ישמע כאילו אני לא מסוגלת בכלל לקבל ביקורת. אני בהחלט כן. אבל פה מדבור על משהו קיצוני
אבל אצלך זה באמת מצב חריג
28/07/14 18:37
107צפיות
כי כשאני מסתכלת על ההורים שלי, עם כל הרע אני מצליחה לראות את הטוב. אצלך זה נשמע קיצוני כל כך. אגב, יש לך אחים? הם בקשר איתה?
לא כולם צריכים להיות הורים. זה הכי פשוט שיש. חבל שאנשים לא מבינים את זה.
אני מסכימה שאני מקרה קיצוני
28/07/14 18:40
136צפיות
ואני שמחה שאני קיצונית ולא הממוצע.
 
יש לי אחים.
אחד לא בארץ כבר כמה שנים. לא ממש בא לבקר גם. אנחנו לא ממש בקשר.
השני... ובכן מנהל גם את עיקר הקשר דרך אבא שלי. כי אבא שלי הוא בן אדם שאפשר לדבר איתו. אבל ממעט לדבר איתה ומתחמק מארוחות משפחתיות וחגים ודברים כאלה.
גם המשפחה המורחבת שלה לא ממש בקשר איתה (מדוייק יותר להגיד שהיא רבה עם כולם)
º
נשמע לא פשוט בכלל
28/07/14 18:45
30צפיות
אחותי האובדת
28/07/14 19:38
119צפיות
כמה מבינה אותך....
מה תרצו שיהיה בדור הבא של הפורומים?
28/07/14 13:22
88צפיות
אנו מתחילים בימים אלו  תהליך אפיון ועיצוב מחדש של הפורומים בפרדס ומאוד מעוניינים שאתם תהיו שותפים לו.

  
כרגע אנחנו ממש בתחילת התהליך ונשמח לקבל מכם הצעות... מה פורום החלומות שלכם?

|שמש| איפה בעיניכם החוזקות של הפורומים|?|  באילו דברים לדעתכם אסור לגעת|?|
|שמש| אילו פיצ'רים חסרים לכם|?| מה לדעתכם כדאי להוסיף|?|


אתם מוזמנים להגיב בפורום פורומים 2015

תעתיקו את האיקונים מווינט
28/07/14 13:25
152צפיות
יש לכם ממש מעט והם לא נוחים לכתיבה
 
מסכימה, ומוסיפה:
28/07/14 13:30
127צפיות
את העיגול לצד ההודעה כדאי לשנות לאייקון של "+" כשיש תגובה, ולא לשים אייקון כשאין. (במקום עיגול מלא או ריק)
 
 
º
אחד הדברים החשובים - אפשרות עריכת הודעות לאחר שליחה.
28/07/14 14:39
24צפיות
º
ביקשו להגיב בפורום הייעודי ולא פה.
28/07/14 15:18
21צפיות
לסדר צעצועים ומשחקים. וגם ספר
28/07/14 08:13
247צפיות
שלום רב.
יש לי מספר שאלות שלא קשורות. אשמח אם תוכלו לענות מתוך ניסיונכם
1) מאיזה גיל דרשתם מהילד לאסוף ולסדר משחקים\צעצועים? האם זה בן או בת?
 
2) אם לילד יש שער קצר (או פוני). כל כמה זמן אתם הולכים לספר? כמה זה עולה? או שמספרים את הילד בעצמכם (במקרה שאתם לא ספרים מקצוענים).
 
תודה רבה
והמשך יום טוב
...
28/07/14 09:57
92צפיות
1. מגיל צעיר מאד. שנתיים אולי? כבר לא זוכרת. בן ובת (למה שיהיה הבדל?)
2. הולכים לספר פעם חודש וחצי בערך.
º
1. מגיל שהבינו מה זה "לשים במקום". 2. לא יודעת.
28/07/14 10:02
48צפיות
סידורים
28/07/14 10:28
60צפיות
לא רואה הבדל בין בנים לבנות. כבר בגיל שנה, כשהם מתלהבים מלהכניס עצמים לקופסאות אני מנתבת את זה לסידור המשחק בתום השימוש. לדרוש אני לא דורשת. אבל הם יודעים שלחדר מבולגן אי אפשר להזמין אורחים, אז הם מסדרים מיוזמתם מפעם לפעם
תשובות
28/07/14 10:36
61צפיות
מהרגע שהוא יודע לסדר לבד, שיסדר, לא משנה בן או בת
אני מספרת לבד (אני הסבתא) 
לגבי 2 - תמיד מספרת בעצמי
28/07/14 11:28
55צפיות
עכשיו גם כשאני רוצה שילך למספרה הוא לא מוכן.
 
לגבי 1, לא זוכרת, מהרגע שיש עם מי לדבר. גיל שנתיים , שלוש מתחילים.
עונה
28/07/14 11:45
63צפיות
1. מגיל די צעיר אבל כמובן לפי היכולת של הילד. בהתחלה זה ביחד איתי ורק להכניס לתוך קופסא. לאט לאט זה גם לבד, וגם להחזיר ממש למדף. תלוי ביכולת של הילד.
יש לי גם בן וגם בת. אני כן יכולה להגיד לך שבגיל 9 (בת) ו-5 (בן) אני עדיין רודפת אחריהם
 
2. בהתחלה הלכנו עם האפרוח להתספר כל כמה חודשים. אבל התספורות מראש היו קצרות והלכנו רק כשהשיער נכנס לעיניים. ככה שאפשר היה לחכות חודשיים-שלושה. עכשיו אנחנו מספרים אותו בבית עם מכונת תספורת.
אפשר להדחף?
28/07/14 12:40
75צפיות
באיזה גיל התחלתם עם מכונת תספורת?
אני מתה לספר את הקטנים שלי ככה, אבל לא נראה לי שזה עוד יעבור טוב (בני 1.5)
אני לא כל כך זוכרת
28/07/14 12:49
54צפיות
אני חושבת שאחרי 1.5
וזה לא היה פשוט ועדיין לא כל כך.
זה מציק לו ומעצבן אותו והוא מבקש להפסיק באמצע. זה הולך ומשתפר אבל זה עדיין לא עובר חלק
...
28/07/14 11:49
59צפיות
1. מגיל שנה וחצי בערך
2. כשאני רואה שמתחיל להפריע לו או שהיו יותר פרוע ממסודר. כל חודש וחצי - שלושה - תלוי כמה קצר הסתפר בפעם שלפני
סדור חפצים- כמו כל דבר בחינוך - מתחילים ממש מההתחלה
28/07/14 13:11
69צפיות
סידור חפצים זה שמירה על גבולות והקניית הרגלים. כבר בגיל מאוד צעיר (מספר חודשים) האמא יכולה להגיד " סיימנו לשחק ועכשיו אוספים" בגיל כזה היא תאסוף  לבד ועם ההתפתחות הקוגנטיבית והמוטורית הילד יתחיל לאסוף יחד איתה ולבסוף יאסוף לבד.  אם דורשים מהילד אחרי שמעולם הוא לא קיבל דרישה לכך הוא בוודאי יתנגד. 
אז כמו כל דבר שקשור לחינוך-  בהתאמה לגיל ובעקביות. 
º
כתבת יפה
28/07/14 17:33
7צפיות
עליית עמוד ההודעה החדש ב|תפוז|
27/07/14 12:02
104צפיות
גולשות וגולשים יקרים,
היום העלנו את עמוד הוספת הודעה החדש בכל הפורומים :-)

העמוד החדש כולל:
- עורך חדש בעמוד ההודעה שיאפשר הדגשת טקסט, לינקים, גדלי וצבעי פונט שונים.
- העלאת מספר תמונות  / סרטוני וידיאו / קבצים אחרים להודעה אחת.

בכל עניין (טכני או כללי) ניתן לפנות אלינו בשרשור המיועד בפורום משוב, במסר ל"הנהלת הפורומים" או למייל forums@tapuz.co.il.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?for...

מעניין
28/07/14 08:54
90צפיות
ניסיון אחת שתיים שלוש
פרוייקט ילקוט לכל ילד במתנה
27/07/14 21:37
109צפיות
כבכל שנה גם השנה- פרוייקט ילקוט לכל ילד באהבה ,מעניק ילקוט עם ציוד ראשוני-מחברות,כלי כתיבה,קלמר,עטיפות,דבק מספרים מחשבון אישי ועוד, למשפחות בהם יותר משני ילדים בגילאי יסודי [בהצגת תעודת זהות] ולעולים חדשים ומשפחות מיעוטי יכולת. איסוף עצמי מתל אביב והשנה פריסה ונתינה גם לילדי הדרום האהבה [בהצגת תעודת זהות ] לבירורים ניתן לצלצל 052-6986588
050-7571054
º
טעות מספרים שגויים -לא לצלצל
27/07/14 22:52
19צפיות
שלט למאוורר WESTINGHOUSE
הודעה זו מכילה תמונות
27/07/14 15:35
134צפיות
שלום רכשתי מאוורר ווסטינגאהוס טורבו 30
דגם
GSH6T30WH09
בהום סנטר מוכרים בשבילו גם שלט
יכול להיות שיש למאוורר הזה מודול פנימי?
אני שואל כי יש לי שלט הרמוני ,האם אוכל ללמד אותו את המכשיר ללא רכישת השלט בהום סנטר?
איך ניתן ליצור קשר עם הסופרת נעמי שי?
27/07/14 02:00
231צפיות
בן התשע מעוניין לשאול אותה איפה בדיוק בחיפה מתרחש הסיפור "אסור לדבר על זה".
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=93666...
הספר מצויין, העובדה שהוא קרא אותו פעמיים וחלק אפילו בהתנדבות (שפה שניה) זו בעיני הוכחה.

הדרך היחידה שמצאתי היא דרך מועדון תרבות אבל האתר מיועד להזמנת סופרים להרצאות והאימייל לא מגיע אליהם אישית.

תודה
כתובות אינטרנט מצורפות:
º
צרי קשר עם ההוצאה.
27/07/14 08:10
31צפיות
איך נראת השגרה שלכן עכשיו?
24/07/14 10:09
439צפיות
יש גנים? עובדים כרגיל?
מה עושים אחר הצהריים?
מה השתנה ב-10 הימים האחרונים?


איזה דברים עוזרים לכן לעבור את הקושי?
אצלי אמא שלי מתחילה ממש לקחת את זה קשה
24/07/14 10:25
459צפיות
לפני כמה ימים ירדה עם הכלב לטיול. התחילה האזעקה ואמא שלי רצתה לרוץ למקלט. יש לה כולה 30 שניות להגיע לשם. והכלב, גולדן ענק וכבד, נכנס לפאניקה, סירב לזוז, אמא שלי נאלצה לגרור אותו בכוח למקלט, הצליחה להגיע רק עם הפיצוצים ובשכונה שלהם יש נפילות כל הזמן ומאז היא ממש בחרדה. ולמרות זאת הורי מסרבים לצאת לחופש. לא רק שמסרבים, אבא שלי יוצא לעבוד בשטחים פתוחים בדרום כי העבודה ממשיכה. היום צריך להגיע לאופקים. ועבודה שלו לא במשרד, אלא באתרי בניה, ללא שום אפשרות לתפוס מחסה.
ככה שהשגרה שלי לא משתנה אני רק דואגת כל הזמן להורי.
לא פשוט בכלל.
º
באעסה.
24/07/14 13:00
45צפיות
אצלנו
24/07/14 10:29
225צפיות
יש גנים ועובדים רגיל. ההבדל הוא שאני לא יורדת איתם לגינה אחה"צ אז בעשרה ימים האחרונים אירחתי כמות חברים שלא אירחתי בכל השנה האחרונה לדעתי
אצלנו
24/07/14 10:35
236צפיות
מאחר והגבר + הילדים הגדולים בחול, ירדנו למרתף, יש לנו יחידה גדולה וממש סביר.
המתח מתחיל להיות לי מעיק וקשה.
מקווה מאד שיצלחיו לחזור היום אם לא - צריכה לחשוב מה לעשות בסופ"ש.
בשכונה שלי יש סוג של עוצר, בקושי הולכים לבקר חברים, וגם זה רק בימים האחרונים, לפני כן כ-10 ימים היה פשוט עוצר.

השקט ברחובות מרגיש לי מאיים, אין תנועת מכוניות, גם לא באיילון, אין מטוסים כי שינו את נתיב הטיסה ואני לא שומעת יותר.
וככה יוצא שבשקט הזה כל רחש עלה נופל מקפיץ אותי.

אמנם יש גנים, ואני עובדת, ובמשך היום כאילו הכל בסדר אבל לא בסדר.
אחי מגוייס ולא שמענו ממנו כבר כמה ימים - זה מחרפן.
חלק מההרוגים הם ממעגל חברתי קרוב, והלב נקרע כשאני רואה את החיילים שמודיעים להם שאיבדו חבר יוצאים לכמה שעות, ללויה וחוזרים לשטח. והם כל כך צעירים.....

אני אופה, עם כל מה שאני והאחיות שלי אופות אפשר להאכיל את כל ההומלסים בתל אביב. אולי באמת יעבירו חלק מהכמויות המטורפות של האוכל לנזקקים? החילים נראה לי צריכים הרבה פחות מזה...


על חרדות האזעקות התגברנו בהסברה, משחק - האם נצליח להגיע לממד לפני שהאזעקה נגמרת? ומחכים לטילי (יש סרטון הסברה מצויין על כיפת ברזל, אצלנו ניטרל את החששות, מי שתרצה - אעביר לה (בסמס, תשלחו לי הודעה עם המס ואעביר)

אבל אזעקה 5 דקות אחרי שהוא נרדם מבהילה אותו, הוא מחוויר הפה יבש והוא לא מפוקס... אני נותנת לו רסקיו...
אצלנו במרכז
24/07/14 11:56
185צפיות
הילדים ישנים בממד למרות חוסר הנוחות בעיקרון זה החדר של הקטנה והגדולים מצטרפים אליה כל ערב עם מזרונים (בהתחלה זה הפתיע אותה שהם איתה עכשיו כבר לא )
השבוע תפסתי אומץ והלכנו לגינה תפסה אותנו אזעקה באמצע חויה ממש לא נעימה
הקטנה התחילה לפחד באזעקות (בת שנתיים) כנראה בגן הלחיצו אותם להיכנס מהר למקלט והוא ממש רועדת וצורחת היא כבר היתה גמולה ביום וחזרה לעשות פיפי על הריצפה
המסגרות כרגיל אבל ביטלו להם את כל הטייולים
הבוקר שהורדתי את האמצאי (בן שש וחצי ) לקיטנה היה טיפה מוקדם אז שאלתי אותה עם הוא יודע איפה הממד במקרה של אזעקה עם עוד לא הגיע הצוות (היה חמישה ל8) הוא אמר לי כן בטח לפני שבועיים לא היתי חולמת שזה השיחה שיהיה לי איתו
אצלנו
24/07/14 10:36
204צפיות
גנים וקייטנות כרגיל למעט יציאות. היום הקייטנה של הבכור כנראה תצא לבריכה. את הממדיון המירו לסינמטק. יוצאים רק למקומות עם מרחבים מוגנים. בגן של הבנות עושים ימי כיף ללא מתנפחים עם מים.
השבוע כבר אישרתי לבייביסיטר לקחת אותם לגינה ולא ללכת ישר הביתה. פעמיים בשבוע אנחנו בבריכה כי יש לגדולים חוג שחייה אבל אני בינתיים לא נכנסת למים ובשישי גם לא הולכים לבריכה בגלל החשש מאזעקה. בשבוע הבא נלך לסרט שהכרטיסים הוזמנו מראש, לפני המלחמה, והילדים ישנו אצל סבא וסבתא כי אנו לא רוצים להפיל על הבייביסיטר להוציא את שלושתם מהמיטות אם וכאשר תהיה אזעקה.
אצלנו
24/07/14 10:44
157צפיות
בצפון- גליל מערבי.
מבחינת אזעקות- אין כלום. השגרה רגילה לחלוטין. יש גנים והכל רגיל לגמרי.
מארחים אצלנו את המשפחה וחברים לסירוגין.
בנזוגי עובד ברפאל, ומתחילת המבצע אנחנו רואים אותו מעט מאוד. גם בסופ"שים הוא עובד.
אני דואגת למשפחה, לחברים, לחברים שגויסו. מאוד משתדלת שהלחץ לא יגיע לילדים. נפגשים הרבה עם חברים.
אין שגרה. מתחרפנים לאיטנו.
24/07/14 10:56
392צפיות
נמצאים בדרום.
פעם בשבוע נוסעים (בלי בן הזוג, כי הוא בכוננות תמידית לרגל המבצע) להורים שלי בצפון, ליום-יומיים-שלושה, לפי היכולת וצרכי העבודה.
כשנמצאים בבית, הגדרנו גבולות גזרה חדשים (רק גני שעשועים שניתן להגיע לחדר מדרגות קרוב אם יש אזעקה, או רק בחצרות פנימיות).
הרבה פעילויות בבית, או אצל חברים עם ממ"דים.
וזהו.
(וסליחה על הקיטור האישי והקטנוני, אבל מעבר לכל הטילים והגראדים,  מפחיד אותי שייגמר המבצע ואנחנו נצטרך להבין מה עושים עם אובדן ההכנסות המזעזע ).
זה לגמרי לא קטנוני!
24/07/14 11:05
261צפיות
זו מלחמת קיום, גם במובן הכלכלי
º
שולחת חיבוקים וחיזוקים.
24/07/14 11:12
46צפיות
º
זה באמת לא קטנוני ! ליבנו אתכם
24/07/14 14:53
46צפיות
אצלנו (בגבול הצפוני של 40 הק"מ)
24/07/14 10:59
267צפיות
קייטנות המועצה חזרו אחרי יום השבתה אחד.

עכשיו הגדולים עברו לקייטנה פרטית שיש בה מקלט גדול, והקיטנה מתנהלת כרגיל.

הגן של הקטן חזר לפעול אחרי 4-5 ימי השבתה, בהבדל אחד: למנוחת צהריים נשארים בכל פעם רק 6 ילדים (חצי קבוצה) כי אין אפשרות להשכחב את כולם בממ"ד.

אחה"צ נוסעת עם הילדים רק לגני שעשועים צמודי מקלט. לבריכה אני הולכת איתם רק יחד עם מבוגר נוסף, כי קשה לצאת מהמים עם 3 ילדים רטובים ולהגיע בבטחה למרחב המוגן.

בעיקרון מה שהכי עוזר זה להיפגש עם חברים - הילדים מאחרים ומתארחים וזה נחמד.

משחקי מהאמאנט הפכו להיות בשבילי סוג של תרפיה שאני לא מוכנה להפסיד. הפעילות הפיזית המבורכת מפצה קצת על הסטטיות שבלהיות בבית כל הזמן.
אצלנו
24/07/14 11:03
280צפיות
אין קייטנות כבר מעל לשבועיים.
אני עובדת כרגיל (עובדת במפעל שמוגדר מל"ח). בעלי, שעובד משמרות, ביקש לעבוד רק משמרת צהריים. אז הוא עם הילדים בבוקר בבית, ואני איתם אחר הצהריים ובערב.
הילדים בבית. מדידי פעם יורדים למתחם של הביניינים. יחד עם השכנים האחרים אנחנו מארגנים פעילויות לילדים.  
הגדול יוצא לימי התאווררות של הצופים (היו כבר שניים).
מצד שני - הגדול מאוד חושש להוציא את הכלבה (זה התפקיד שלו בדרך כלל), אז אני או בעלי מוצאים את הכלבה, בזמן שהוא נשאר עם האחיות שלו בבית.
שלושת הילדים ישנים בממ"ד. בשגרה זה החדר של הגדול, וכרגע הופקע לטובת לינה משותפת. זה די עולה לו על העצבים, כי למעשה אין לו עכשיו טיפה של פרטיות בבית. אנחנו מנסים לכבד את הצורך שלו, ונותנים לו את החדר לעצמו כל עוד אין אזעקות במהלך היום.

מה שהשתנה בעיקר זה שאני הפסקתי לבשל. אחרי כמה ימים שכל פעם שהכנתי אוכל הייתה אזעקה אני הרמתי ידיים. עברתי לקיצורי דרך - אוכל מוכן, קופסאות של אמא שלי, סנפרוסט ודומיהם. כל מה שלא מצריך הכנה ארוכה.
הדבר השני שהשתנה זה שאנחנו מאפשרים יותר צפייה בתוכניות וסרטים. הוצאנו את הטלוויזיה מהבית בפברואר, ועד לפני שבועיים הם היו רואים סרט או תוכנית אחת בשבוע בערך. עכשיו אנחנו מרשים בערך שני סרטים ביום (אחד שהבנות בוחרות ואחד שהגדול. במקרים של אי הסכמה אז הם רואים שלושה - אחד שכל אחד בוחר).

הבית כבר נהפך לסיר לחץ מרוב שהם סגורים בבית. עוזר לנסוע להתאוורר. סוף שבוע ראשון הם היו אצל בני הדודים בצפון. סוף שבוע שעבר לקחתי אותם להורים שלי בפתח תקווה (ותפסה אותנו אזעקה ברכבת, ועוד אחת איך שהגענו לפתח תקווה ויצאנו מהתחנה).
אבל כשאני עובדת בימי החול, ובעלי בסופי השבוע - קצת קשה לעשות את זה.

ואני אפילו לא חושבת מה יהיה באוגוסט - תכננו שבעלי "יטחן" משמרות בוקר ביולי, כדי שיוכל לבקש התחשבות באוגוסט שאין קייטנות, ויוכל לבקש רק משמרות ערב. אבל עכשיו זה לא יקרה, כי התחשבו בו ונתנו לו משמרות ערב ביולי, וזה לא יוכל להמשיך גם באוגוסט. ואני לא אוכל לקבל הרבה חופש באוגוסט.
שמתי לב שכשאת מכינה אוכל יש אזעקה
24/07/14 11:12
275צפיות
מתסכל ביותר.


גם אני בלחץ על סוף אוגוסט. הוא היה אמור להיות אצל הורי בדרום אבל לא רואה את זה קורה.
שלשום התפוצצה רקטה 100 מטר מהבית שלהם.
היו שיחות מלחיצות ביותר עד שנרגעו קצת, אומרים שתוך דקות תיקנו את הנזק הקל מאד שנגרם לבית...
אתמול הרגשתי כמו מלצר במסעדה מזרחית
24/07/14 11:22
279צפיות
הבעל בעבודה. אני והילדים הזמנו פיצה. איך שסיימתי להגיש להם, ולהכין כד מיץ התחילה אזעקה.
אמרתי להם לקחת כל אחד את הצלחת שלו וללכת לממ"ד, ובינתיים ארגנתי את הצלחת שלי, הכד, שלוש כוסות פלסטיק, כוס זכוכית, בקבוק שתייה, צילי וטבסקו, ואת הכלבה (אותה צריך להרים ולהכניס לממ"ד. לבד היא לא הולכת, והילדים לא מוכנים לסגור את דלת הממ"ד אם היא לא בפנים), לנעול את הבית ולהכנס לממ"ד. כל זה בסיבוב אחד, בלי להפיל כלום ובלי לשפוך.

יש לי קרייירה עתידית
º
24/07/14 14:53
13צפיות
לקטנה יש קייטנה עם ממ"ד אבל
24/07/14 11:34
204צפיות
היא ממש מתנגדת ללכת לשם. לדעתי זה בהשפעת "המצב", כי הגננת מצוינת. אבל היא לא אומרת שזו הסיבה (רוצה להיות עם ההורים, פוחדת, נניח) - היא אומרת שהיא לא אוהבת את הקייטנה...

הגבר במילואים. הוא לא לוחם, אבל הוא חסר לנו בבית כמובן, והוא עצמאי, וגם פה יש בעיה כמובן. כל הלקוחות מגלים סימפתיה אבל ברור שיש בעיה.

הסבים עוזרים הרבה, אבל אין להם בבית מקלט או ממ"ד, כך שגם זה מלחיץ.

בן של ידיד שלי נפצע.

עוזר לעבור את הקושי - לא שומעים ולא צופים בחדשות, אני מתעדכנת רק באינטרנט.

שיהיה שלום.
עד עכשיו הייתה שגרה
24/07/14 11:37
156צפיות
לשמחתי בעיר שלי היו מעט מאד אזעקות. הילדים היו בקייטנה (Vגדולה סיימה אתמול, האפרוח מסיים היום).
עבודה יש לי יותר אזעקות
בעלי במילואים, אז אני יוצאת יותר פעמים בשבוע לאסוף את הילדים.
לא מסתובבת יותר מדי במקומות בלי מרחבים מוגנים.
היינו בגינה ליד הבית (שאפשר לרוץ מהר לחניון התת קרקעי) ובקניון (שיש שם מרחבים מוגנים).
אבל לבריכה למשל אני מפחדת ללכת איתם לבד כי אני לא בטוחה שאני אצליח להוציא את שניהם ולרוץ איתם למרחב מוגן.

שבוע הבא אין לי קייטנות. הימים היו אמורים להתחלק בן הורים של בעלי (שגרים במרכז שיש בה יותר אזעקות מאשר אצלנו) לבין הבייביסיטר הקבוע שלנו (שהיא חמודה ומקסימה אבל בת 15 ולא נראה לי מתאים במצב הזה להשאיר אותם איתה) ובין בעלי.
אז כרגע אני די בבעיה החל משבוע הבא
נמצאים אצל ההורים שלי כי לנו אין ממ"ד
24/07/14 11:42
220צפיות
מראש לא תוכננו להיות בקיטנה אלא עם בן זוגי בבית (ובברכה, ים, טיולים ושאר דברים שלא עושים עכשיו...). אם להתקע בבית אז עדיף אצל ההורים שלי כי יש להם חצר ענקית וכיפית.
מתמקדים בפעילות תוך ביתית - ספרים, יצירה, משחקי קופסא, בישול (אמא שלי והגדולים פתחו פה מסעדת שף.. שווה להגיע הביתה בערב..), שותלים עם אמא שלי בחצר, מפיקים ומצלמים סרטים וקליפים...
הם מזמינים לפה חברים ומשחקים יחד בבית...

יציאות רק למקומות ממוגנים - מוזיאון תל אביב, פסטיבל הסרטים בסינמטק וכאלה.. לא למוקום בלתי ממוגנים.

אני במצב רוח מחורבן אבל הילדים דווקא מפיקים מזה את המיטב.
כאילו כרגיל
24/07/14 13:05
355צפיות
כמעט אין אזעקות מעט נפילות בסביבה
מארחים מעל 100 איש מעוטף עזה + ב"ש בקיבוץ
החופש הגדול כולו בקיבוץ אין יציאות למעט נסיעה אחת שהיתה לנחל דוד ביום של " הפסקת האש ההומניטרית"

הכל התבטל כולל הבר מצווה של בן שנדחתה עד....

החיילת בעוצר יציאות כבר 3 שבועות לפחות היא בחמ"ל מלחמה בבסיס ועדיין לא מלווה משאיות לגבול שגם יכול להיות בשל התפקיד שלה .
החבר שלה בצו 8 מתחילת המלחמה ולמרות שהוא בעוטף כבר איבד 2 חברים והמצב רוח רע . היא גם מאוד מאוד דואגת לחברים שלה שנמצאים בתוך עזה .

כאן שומעים את התותחים רועמים כל היום ואת הנפילות של הפצמרים באשכול ואת כיפת ברזל לפעמים גם רואים מעל ב"ש .

בקיצור שגרה שהיא שגרה בדיוק

מפלס החרדה שלי מאוד גבוה וכמות הדמעות שירדו ............

. זה שרשור הזוי. לאיזו "שגרה" מטורפת
24/07/14 13:19
232צפיות
הסתגלנו בכזו מהירות.
הסתגלנו זו לא מילה שהייתי בוחרת
24/07/14 13:21
183צפיות
אני מרגישה רחוקה מהסתגלות.
אני מקווה מאד שהחבר'ה יחזרו היום, איתם זו סוג של שגרה, לבד זה סוג של חרדה
º
לא התרגלנו ממש לא נשמטה המילה לא שגרה
24/07/14 13:25
65צפיות
צודקות, לא התנסחתי נכון
24/07/14 14:02
165צפיות
נקלענו אליה, נפלה עלינו, דוחקת אותנו למצבים הזויים שהפכו ליומיום שלנו.

לא זוכרת מי כתבה, אבל שיחה כזו בין אמא לבין בנה הקטן שיוצא מהאוטו לקיטנה והגיע בין הראשונים וצריך לוודא אתו שהוא יודע מה עושים אם תהיה אזעקה - זו דוגמא קטנטונת למה שאני מתכוונת אליו.
º
24/07/14 17:09
16צפיות
די קשה
24/07/14 14:32
154צפיות
זה כבר ארוך מדי בשבילי. אין אצלנו המון אזעקות, אבל המעט שיש הספיקו כדי לבטל את הקייטנות מה שאומר שהילדים בבית כל הזמן. ונראה לי שזה כבר קשה להם ולי. אני מנסה לעבוד, לא תמיד מצליחה.
בימים האחרונים כבר כמעט ולא עבדתי, ובעיקר ניסיתי לעשות איתם דברים.
כל היום בבית זה סיר לחץ לא פשוט
[אני ביום לא טוב היום, מחר מקווה לחזור לאופטימיות]
הילדים ישנים בממ"ד
24/07/14 16:03
212צפיות

היינו 5 ימים בנופש בים המלח.

רוב היום נשארים בבית, למעט יציאה אחת לסרט בקולנוע.

מה שעוזר זה ההתנהגות המופתית של הילדים
שמקבלים בהבנה את המצב למרות שזה אמור להיות החופש הגדול שלהם.
נ.ב.
24/07/14 16:15
173צפיות

נסענו באחד הימים למוזיאון הילדים בחולון ("דיאלוג בחשיכה"),
וגם שם "תפסה" אותנו אזעקה...
צריך לבדוק
28/07/14 10:32
25צפיות
אם יש מרחב מוגן. אנחנו היינו עם הנכדים בתערוכת למה (מאוד מומלצת ומיוחדת אגב) ולמזלי לא הייתה אזעקה. אבל יש שם מרחב מוגן וזה מה שחשוב... הילדים משתגעים בבית. אנחנו ברחנו מהדרום לתל אביב ותפסו אותנו אזעקות גם במרכז.. מה אפשר לעשות? 
הדבר היחיד שהשתנה
24/07/14 16:09
227צפיות
חוץ ממצב הרוח שהוא מאוד ירוד בגלל הכניסה הקרקעית
ממשיכים ללכת לגינה ולבריכה

הדבר היחיד שהשתנה הוא גם כייפי בכל העניין המאוד לא נחמד הזה
שהגדול שלי שיש לו חדר בקומה העליונה ומהחשש שתהיה אזעקה בלילה והוא לא ישמע
אז הוא ישן עם הקטנה בחדר במיטה הנפתחת החדר הוא באותה הקומה שלנו כך שאנחנו יחד
וזה כיף לראות את שניהם יחד בלילה ובבוקר

השאר נאחס אמיתי


מנסים לחזל"ש
24/07/14 21:20
157צפיות
אנחנו בצד הדרומי של המרכז, היו לא מעט אזעקות (עכשיו אני מחכה לקבועה של הערב) אבל הילדים כבר מתורגלים ללכת לחדר המדרגות גםמתוך שינה, ולא לשכוח לברר אצל השכנה אם היא צריכה עזרה כי יש לה כמה ילדים קטנים.
בסך הכל, כיון שהקטן שלי כבר בן 9, אנחנו לא ביטלנו פעילויות בגבול הסביר ואם אנחנו בחוץ בזמן אזעקה פשוט תופסים מחסה בבנין קרוב.
מצד שני בעלי בחו"ל ולא בטוח שיצליח לחזור, בינתים נדחתה לו הטיסה, התבטלה והעבירו אותו לאחרת, ונדחתה שוב...
אצלינו באשדוד
25/07/14 10:11
184צפיות
שגרת מלחמה

החופשה שלי נהרסה,  בני הבכור נמצא בגרמניה אצל הורי (מזל גדול שהוא לא כאן ויכול להנות מהחופשה שלו) ורק ילדונת נשארה איתנו, חשבתי שאנוח קצת "לבד" בזמן שהיא בגן, פגש עם חברה שלי , שנצא עם ילדה לטיולים, בריכה, ים....סיימתי את לימודי ובאותו היום התחילו אזעקות באשדוד.

אין גנים, אין קייטנות, כל הילדים בבית.

בעלי עובד כרגיל, נוסע לעבודה בכל הארץ (חוץ מצפון ואילת) ולצערי מוסר תשלום אצל חברות שבעלי עובד איתם לא משהו, ובעלי כל הזמן מאיים על פשיטת רגל....

אני עם ילדה בבית

מן הסתם אין לנו שום פעילות אחר הצהריים...כבר הספיק לי להיות איתה בחוץ כאשר היו אזעקות, זו חוויה לא נעימה בכלל.

בקושי יוצאים לנשום אוויר מתחת לבית, אתמול בעלי העיז ללכת איתה למשחקיה 5 בניינים מהבית שלנו.

אני אתמול העזתי לצאת למספרה ואפילו הספקתי ללכת לסופר ככה בקטנה

סופרת ימים לטיסה שלנו, בתקווה שכאשר נחזור בסוף אוגוסט כבר לא תהיה מלחמה.....
אין שגרה
25/07/14 13:51
193צפיות
כנראה שאני ממש היסטרית, כי זה נשמע שכל האחרים חיים כרגיל חוץ ממני..
העיר שלנו מסתבר היא מרחב היירוט המועדף על כיפת ברזל הקרובה ורסיסים נופלים פה בכמויות, אמנם רסיסים ולא טילים אבל עדיין מספיק כדי שאני לא ארצה להיות בחוץ באזעקה.
הקטנה עברה לישון בחדר של הגדולים (החדר שלהם הוא ממד) כדי שלא נצטרך לרוץ איתה באמצע הלילה.
בנוסף הגן שלה לא ממוגן בכלל, אז אחרי שבועיים קשים של חיפוש פתרונות ראש העיר הסכים לפתוח את בתי הספר והגן שלה עבר לבית ספר אז עכשיו כולם במסגרות..
נמנעים כאמור מלצאת מהבית, רק לדברים הכרחיים.
לגינה לא ניתן לצאת כי אין שום מקום לברוח אליו.
לבריכה ניסינו ללכת ואז נתקענו ב״פקק״ של אנשים בכניסה לממד באזעקה, והבנתי שגם לבריכה לא ניתן ללכת בנתיים (העיקר עשיתי מנוי השנה, כל הכסף מתבזבז)
אני מרשה להזמין חברים אבל לא ללכת לחברים, כי לא מתחשק לי ללכת בערב (שעות המטחים אצלנו) עם כולם כדי להחזיר מחבר.
לא יודעת מה נעשה באוגוסט הקרב ובא, כולם בחופש וכל התכניות..
אין לי מה לומר חוץ
26/07/14 13:31
218צפיות
מלשלוח חיבוק לכולכן, אלה שחיות את המלחמה יותר ואלה שפחות, ולחזור ולהזמין מי שרוצה להתאוורר באי של שגרה.
(אצלנו עסקים כרגיל - אין אזעקות ואין חיילים במשפחה. ומכיוון שכמעט כל הזמן יש אתי ילדים, אני גם לא שוקעת בחדשות וקצת מנותקת ממה שבאמת קורה).
ונכון שכולם דואגים לילדים ואיך הם מרגישים אבל
26/07/14 22:48
224צפיות
הנה סיפור קצר על הגולדן של ההורים שלי.
ביום יום הוא מתגורר במרפסת הרחבה של ההורים שלי (אבא שלי בגלל המחלה התחיל להיות רגיש לריח שלו ולכן המיטה של הכלב עברה אל המרפסת הגדולה והמקורה שלהם)
לרוב,קאי, ככה קוראים לו, נהנה לשהות במרפסת.
אתמול, התחיל כל הזמן לנבוח ולגלות סימני עצבנות כללים, משהו שלא מאפיין אותו בכלל. אבא שלי החליט להכניס אותו הביתה, אולי זה מה שיגרום לו להרגע.
קאי עזב את המרפסת, רץ לממד ומאתמול מסרב לצאת מהממד! פשוט לא מוכן להיות לא רק במרפסת, אפילו לא בסלון.
המצב הזה לא עושה טוב לאף אחד
מקווה שאחרי סיום המבצע כל תושבי הדרום יצליחו להמשיך בחייהם.
איזה מבאס
27/07/14 21:46
100צפיות
אצלנו בינתיים טפו טפו שקט לחלוטין, כך שיש שגרה.
ליבי איתכן והם כל החיילים.
הבן עולה לכיתה א-איזה ילקוט לקנות?
44תגובות
24/07/14 08:40
180צפיות
בני בכורי עולה לכיתה א, אני מגיעה לחנויות ורואה עשרות דגמים של ילקוטים, ואין לי מושג מה כדאי לקחת....
אז מה לקנות?
מה תמליצו לאור נסיונכם?
טווח המחירים גם  משמעותי, ומצד שני קשה להשוות מחירים כי בכל חנות דגמים שונים
הילד חוזר מבית הספר לבית ברגל, ולכן חשבתי שכדאי תיק שיש לו גלגלים,...

(המשך...)
בני בכורי עולה לכיתה א, אני מגיעה לחנויות ורואה עשרות דגמים של ילקוטים, ואין לי מושג מה כדאי לקחת....
אז מה לקנות?
מה תמליצו לאור נסיונכם?
טווח המחירים גם  משמעותי, ומצד שני קשה להשוות מחירים כי בכל חנות דגמים שונים
הילד חוזר מבית הספר לבית ברגל, ולכן חשבתי שכדאי תיק שיש לו גלגלים, אבל מצד שני כיתה א נמצאת בקומה ראשונה כלומר יש הרבה מדרגות, האם זה נוח לסחוב תיק עם גלגלים? כי להרים אותו נראה לי די כבד בגלל הגלגלים?

אשמח להערות הארות והמלצות

וחוץ מזה, מה עוד צריך לקנות לקראת כיתה א ?
Israeli Special forces
26/07/14 17:37
142צפיות
My heart and prayers go out to every member of the Israeli Special forces in Gaza and the middle east. I have a realistic idea of what you face every day. First to strike, infiltrating where no other military unit can strike effectively. I have had such experiences in a much smaller scale on South Africa operating in the Commando- corps unit. May the bravery in your hearts never face. God bless and protect Israel from her enemies.

עסקים נבחרים

עוד...
רוצה שהעסק שלך יופיע בתפוז עסקים?

האזור שלי בפורום
עוד בנושא הפורום


Flix
מקרא סימנים
ללא תוכן תגובה להודעה
הודעה חדשה אורח בפורום
הודעה מקורית הודעה נעוצה