WHY GOD WHY?

BrownEyedGirl

New member
WHY GOD WHY?../images/Emo7.gif

עליתי היום על המשקל, מה שלא עשיתי כבר קרוב לחודשיים... חשכו עיני!. עליתי 4 ק"ג בחודשיים את אותם קילוגרמים שלקח לי חצי שנה להוריד! לא, אלו לא שרירים, ההיקפים גם כן גדלו והרבה. רק הפנים והרגליים נשארו רזות. מה עושים? אני חושבת שאני אוכלת די נכון, בסביבות ה1200-1300 קלוריות ביום לפי תפריט של דיאטנית, לא הייתי אמורה להשמין ככה. אבל בשביל לרדת בקצב של 1/2 ק"ג לשבוע צריך להפחית 500 קל´, נכון? אז יוצא שמותר לי רק 700-800 קלוריות ביום במשך 8 שבועות, במילים אחרות, הרעבה לכל הדעות! מה עושים? אני דווקא מתעמלת 3 פעמים בשבוע, שורפת 200 קלוריות בכל אימון אירובי (45 דקות) ועובדת על האנ-אירובי אלא שאין שום התקדמות. מה עושים? לא רוצה להרעיב את עצמי! לא רוצה לאבד עוד פעם את המחזור! לא רוצה להיות במגננה...
 
תגידי משהו..........

יש סיכוי שאי פעם תצליחי להסתכל על עצמך כאדם שלם????? כמה שנים עוד תמשכי את האובססיביות של העיסוק הבלתי פוסק באוכל? עד שאמא שלך תגיד לך : " או, עכשיו את מספיק רזה בשביל שאקבל אותך כביתי, מהיום- אני אוהבת אותך!!!" ?? יש סיכוי שפעם אחת תוכלי להתחיל לחיות בלי קשר לארבע קילו המטופשים האלה? שתלמדי לאהוב ולכבד את עצמך בלי קשר לזה שהתחת שלך הוא קצת יותר מכלום? ונניח שתשקלי 200 קילו- זה אומר שאת אמורה לוותר על החיים?? חשבת על זה שאולי את לא יורדת כי הגוף שלך לא צריך לרדת במשקל?? חשבת על זה שהמידות שלך הן כפי שהן אמורות להיות ולאו דווקא כפי שאת החלטת שהן צריכות להיות? את כל הנעורים והיופי שלך את מבזבזת על האובססיביות סביב אוכל והמראה שלך, שהוא לכל הדעות יפה ומקסים !!!!! את שמה לב כמה משקל יש לרוחב התחת שלך על חייך? על האושר שלך? על שמחת החיים שלך? מתי תתעורריי???? מצטערת אם נשמעתי בוטה, אבל היות ואני עוקבת אחרייך כבר הרבה זמן, יודעת מהם המימדים שלך ויודעת את הרקע שלך...הייתי פשוט חייבת להגיד את זה!
 

BrownEyedGirl

New member
פג...

אני לא אובססיבית לגבי אוכל. למעשה מעט מאד אנשים יודעים שזה מפריע לי. כל הבעיה היא הפחד מההשמנה. לא רוצה לחזור לימים ה"שמנים", לא רוצה להיות חיילת שמנה ולא סטודנטית שמנה. נמאס לי שמסתכלים עלי בזכוכית מגדלת ומתרגשים מכל תפוח שאני אוכלת ומכל טלפון שאני מקבלת. הלוואי שיכלתי לאהוב את עצמי באמת אלא שיש עוד כל כך הרבה מה לתקן בשביל להגיע לשלמות. אני לא נהנית מחיי חברה תוססים במיוחד, בעצם, מרגישה די בוז לכל השכבה התינוקית שלי שבוחנת כל אינץ´ ולפי זה ולפי הדציבלים בוחרת אם להתעלם מקיומי או לא. כמו שאמרתי, בערכים המעוותים שלהם מי שלא שומעים אותו-נמחק. מי שתופס יותר מדי מקום- גם כן נמחק. אני כבר חצי מחוקה מבחינתם.
 
אוי נערונתתתתת

אילו רק יכולתי הייתי עכישו מחבקת אותך כל כך חזק וכל כך מכיל..שהיית יכולה להתכרבל לך כמה שאת רוצה... תקשיבי, זה המשפט שלך שהפריע לי כל כך : " שיש עוד כל כך הרבה מה לתקן בשביל להגיע לשלמות" עכשיו תשמעי טוב: את כבר מושלמת!!!!!! למה ואיך את שואלת?? בואי נראה, לפי אילו סטנדרטים את בוחנת את המושלמות שלך? של אמא? של אבא? של החברה? מי הם ישחליטו מהי מושלמות? מי הם שיחליטו מתי את מושלמת ומתי לא? את, את היחידה שיש לה היכולת לקבוע תא מושלמותך. את מושלמת כמו שאת. את מקסימה, חכמה, אינטליגנטית, ורזה. את היית מושלמת גם לו שקלת 90 קילו ( כמוני). זה ברור לך? את יודעת מה מאפיין כמעט את כל הלוקות בהפרעות איכלה? התחושה שהן פגומות, ושרק אם יהיו רזות יותר- יהיו מושלמות וראויות לאהבה. זו חשיבה חולה, מעוותת. למה את ממשיכה לחיות ע,פ הערכים שאת בעצמך קוראת להם מעוותים? למה את ממשיכה להיכנע למסרים החולניים שנמצאים סביבך? את חייבת להביט פנימה, לקחת אחריות על חייך ולהבין שאת מושלמת כפי שאת. את לא שמנה, וגם לא תהיי חיילת או סטודנטית שמנה..אבל רק לשם הויכוח- ואם כן? אז מה??????? אני הייתי גם וגם. אז מה????? זה מוריד ממני? מוריד מהערך שלי? מהמיוחדות שלי? מהאהבה שמגיעה לי??? לא!!!!!! וכל מי שאומר לך אחרת- משקר!
 

מוןשרי

New member
נערונת, את בגיל ההתבגרות

ומתרחשים שינויים בגוף שלך שלא בהכרח קשורים בתזונה. את צריכה ייעוץ מקצועי מקיף. מה עם הדיאטנית שנתנה לך את התפריט? את הולכת אליה, מתייעצת איתה? מספרת לה את כל מה שאת מספרת לנו על התחושות שלך? על תפיסת הגוף שלך? על ההתיחסות שלך לעצמך? אולי תניחי לגוף שלך להירגע, תניחי לקלוריות, תאכלי אוכל מזין ובריא וטעים ואחרי חודשיים תשקלי שוב ותראי מה קורה, אולי תהיה לך הפתעה? בקשר למחזור, שלא תעזי לעשות משהו שיפגע בו שוב, תשמרי על עצמך !!! ושוב אני שואלת את אותה השאלה שאני תמיד שואלת: איפה ההורים שלך? האם הם מודעים לכל מה שעובר עלייך?
 

Extra Large

New member
נערונת

מהבקר אני חושבת על ההודעה שלך, על הכאב שבוקע ממנה ועל כמה שאני רוצה לנסות להגיד משהו שיכול אולי לעזור, ואני לא בטוחה שאני יודעת איך. האמת שהדחף הראשון שלי הוא לתפוס אותך ולחבק אותך חזק, כמו שאני עושה עם ילד שבוכה, גם כאשר הוא כועס ומיואש ולא רוצה כלום. לחבק חזק ולעשות קולות קטנים עד שקצת נרגע הבכי. אבל את זה אני לא יכולה לעשות, אז ראי את עצמך כמי שקבלה חיבוק גדול.
הדחף השני שלי הוא להגיד לך כל הכבוד על המודעות לכך שהרעבה היא לא הפתרון. אין שום צורך לרדת לתפריט של 800 קלוריות ביום וגם לא טוב לעשות את זה, כמו שאת בעצמך אומרת ויודעת. אני לא אומרת את זה בציניות אלא במלוא הרצינות, שממש כל הכבוד שהפנמת את העניין הזה ואת לא רצה להעניש את עצמך על העלייה במשקל על-ידי הרעבה. (יופי. עד עכשיו הסכמתי איתך שאת אומללה ושאת מה שאת ממילא מתכננת לעשות הוא נכון, אבל שום תכל´ס עוד לא תרמתי.) אז לתכל´ס. את יודעת שהגוף שלך הוא לא מכונה. הוא לא עובד לפי תרשימים, מספרים והוראות. ואת יודעת גם שעד לפני כמה שבועות המצב לא היה מי-יודע-מה (הרבה זמן בלי מחזור, נכון?). את לא רוצה להכנס למגננה - אבל סביר מאד להניח שהגוף שלך עדיין במגננה ממה שהיה לפני שחזרת למסלול נכון ובריא. תני לו זמן. אחת הבעיות עם אכילה לא מספקת היא שהגוף מייעל את חילוף החומרים עד כדי כך שכמעט כל גרם נכנס לספיירים, למקרה שלא יהיה מספיק אוכל. את צריכה ללמד את הגוף שלך שהוא יכול לסמוך עלייך לתת לו מספיק אוכל במשך כל היום, ויקח לו זמן להגיע לזה. מאד מדכא לראות 4 ק"ג נוספים - אבל הדרך הנכונה היא לקחת הרבה אויר, להרגע, ולהמשיך בדיוק באותה דרך כמו עכשיו. אם תמשיכי ככה, הקילוגרמים יירדו. אבל את באמת צריכה המון סבלנות. נערונת, תני לעצמך הזדמנות. אני לא יודעת איזה יום הולדת זה שיש לך ב- 12 בינואר, אבל אני מנחשת שזה 17 או 18 - אין לאן למהר עם עניין המשקל. תני לזה לבוא לאט, בקצב שלו, ותפסיקי - עד כמה שאת מסוגלת! - למדוד את עצמך לפי זה. העצב שלך שובר את הלב, נערונת. נסי לחייך לעצמך קצת! בהמון איחולי הצלחה וחיבוקים חמים, קרן.
 
למעלה