Trainspotting - חלק א
מה יש בו בעיסוק המוזר והאזוטרי הזה? מה גורם לאדם, בגיר ושפוי לכאורה, לבלות שעות בצפייה במסילות ברזל, במה שנע או נח עליהן? מה יש בה במשיכה הזו שגורמת לאדם אחראי, מיושב, לתפוס שעה גנובה, בין ישיבה לישיבה, להתייצב בחליפה ובעניבה ליד הפסים. מהיכן נובע אותו פיתוי לקפוץ מן הרציף אל המסילה ולגשת לקטר החונה שם בדיוק מחוץ הטווח הזרוע, כדי להתבונן מקרוב. אפילו בקרב העתקים המסתובבים על המסילה – שתי כפפות גדולות, מלוכלכות בגריז, אחוזות ביד אחת, לבושים באפוד זוהר בצבעי בטיחות: ירוק-ניאון – יש שמביטים בו בתמיהה, מה הוא מחפש כאן? מה מעניין כל כך בקרונות ובקטרים שיש לתעדם במצלמה? מיעוטם, בד"כ המבוגרים יותר, מביטים בו ומחייכים בהבנה – הוא נדבק בחיידק – הם כבר ראו כשכמותו בעבר. עומד לו שם ומביט ימינה ושמאלה, אוזנו קשובה לכל צפירה מעבר לעיקול, נהנה להבחין בין צפצופיו העצבניים-העולים ויורדים של ה- IC3 לבין צפירתו הרמה-עמוקה של קטר G16 זקן. חיוך עולה על פניו כאשר במגרש הדומם מתחילים לפתע שלושים קרונות שטוחים עמוסי מכולות בשקשוק, כל אחד בתורו, מדמה לעצמו רוח-רפאים נעלמה אשר החליטה לשחק בהם כבשורת קוביות דומינו ענקיות המפילות זו את זו במשחק ילדות. מקשיב ללחישה ארוכה של לחץ אויר משתחרר אי-שם ושוב דממה. מביט מרותק כשקטר העיתוק מאיט הילוכו לעבר המסוט בפיצול המסילות, העתק הנאחז בו בחזיתו קופץ באלגנטיות אל החצץ מן הקטר הנע, ניגש אל ידית המסוט ומנענע בה אנה ואנה בדיוק בתזמון המושלם, מיד לאחר שחלף הקטר על פניו וכך שלא יצטרך כמעט לעצור מהילוכו האיטי, אלא לשלב מיד להילוך אחורי ולשוב אל המסילה המקבילה. עוצר ליד קרון תפזורת ענק וחום העומד ליד הרציף, כמה מגרעיני הדגן שהוא מוביל בבטנו מצאו להם פיסת קרקע מפתיעה על אחד ממשטחי המתכת ונבטו להם, צובעים את המשטח החום במעט דשא ירוק. כל כלי מתקרב מעורר עניין, אם הוא מוכר, אזי מתבוננים בקפידה לראות, מה קרה לו מאז שראינו אותו בפעם האחרונה? צבע חדש? אולי רק רחיצה? האם תקנו את הפנס, האם נסדק החלון? שינויים זעירים, חסרי משמעות ובכל זאת מין חידון מרתק בזכרון חזותי. אם אינו מוכר לו וזה לראשונה נצפה, זוהי חגיגה קטנה. פרטיו נרשמים, היכן זיהינו אותו לראשונה, מה עשה, דמותו מתועדת במצלמה, כשישוב לביתו יברר כל שניתן עליו. לעיתים כשיניח ראשו על הכר הוא יראה את אותם קטרים גדולים וחמקמקים, על רקע נופים קסומים, מתקרבים אליו לאיטם, כשהשמש מאירה אותם במלוא תפארתם.
