Trainspotting - חלק א

מצב
הנושא נעול.

Golf Bravo

New member
Trainspotting - חלק א

Trainspotting - חלק א
מה יש בו בעיסוק המוזר והאזוטרי הזה? מה גורם לאדם, בגיר ושפוי לכאורה, לבלות שעות בצפייה במסילות ברזל, במה שנע או נח עליהן? מה יש בה במשיכה הזו שגורמת לאדם אחראי, מיושב, לתפוס שעה גנובה, בין ישיבה לישיבה, להתייצב בחליפה ובעניבה ליד הפסים. מהיכן נובע אותו פיתוי לקפוץ מן הרציף אל המסילה ולגשת לקטר החונה שם בדיוק מחוץ הטווח הזרוע, כדי להתבונן מקרוב. אפילו בקרב העתקים המסתובבים על המסילה – שתי כפפות גדולות, מלוכלכות בגריז, אחוזות ביד אחת, לבושים באפוד זוהר בצבעי בטיחות: ירוק-ניאון – יש שמביטים בו בתמיהה, מה הוא מחפש כאן? מה מעניין כל כך בקרונות ובקטרים שיש לתעדם במצלמה? מיעוטם, בד"כ המבוגרים יותר, מביטים בו ומחייכים בהבנה – הוא נדבק בחיידק – הם כבר ראו כשכמותו בעבר. עומד לו שם ומביט ימינה ושמאלה, אוזנו קשובה לכל צפירה מעבר לעיקול, נהנה להבחין בין צפצופיו העצבניים-העולים ויורדים של ה- IC3 לבין צפירתו הרמה-עמוקה של קטר G16 זקן. חיוך עולה על פניו כאשר במגרש הדומם מתחילים לפתע שלושים קרונות שטוחים עמוסי מכולות בשקשוק, כל אחד בתורו, מדמה לעצמו רוח-רפאים נעלמה אשר החליטה לשחק בהם כבשורת קוביות דומינו ענקיות המפילות זו את זו במשחק ילדות. מקשיב ללחישה ארוכה של לחץ אויר משתחרר אי-שם ושוב דממה. מביט מרותק כשקטר העיתוק מאיט הילוכו לעבר המסוט בפיצול המסילות, העתק הנאחז בו בחזיתו קופץ באלגנטיות אל החצץ מן הקטר הנע, ניגש אל ידית המסוט ומנענע בה אנה ואנה בדיוק בתזמון המושלם, מיד לאחר שחלף הקטר על פניו וכך שלא יצטרך כמעט לעצור מהילוכו האיטי, אלא לשלב מיד להילוך אחורי ולשוב אל המסילה המקבילה. עוצר ליד קרון תפזורת ענק וחום העומד ליד הרציף, כמה מגרעיני הדגן שהוא מוביל בבטנו מצאו להם פיסת קרקע מפתיעה על אחד ממשטחי המתכת ונבטו להם, צובעים את המשטח החום במעט דשא ירוק. כל כלי מתקרב מעורר עניין, אם הוא מוכר, אזי מתבוננים בקפידה לראות, מה קרה לו מאז שראינו אותו בפעם האחרונה? צבע חדש? אולי רק רחיצה? האם תקנו את הפנס, האם נסדק החלון? שינויים זעירים, חסרי משמעות ובכל זאת מין חידון מרתק בזכרון חזותי. אם אינו מוכר לו וזה לראשונה נצפה, זוהי חגיגה קטנה. פרטיו נרשמים, היכן זיהינו אותו לראשונה, מה עשה, דמותו מתועדת במצלמה, כשישוב לביתו יברר כל שניתן עליו. לעיתים כשיניח ראשו על הכר הוא יראה את אותם קטרים גדולים וחמקמקים, על רקע נופים קסומים, מתקרבים אליו לאיטם, כשהשמש מאירה אותם במלוא תפארתם.
 

Golf Bravo

New member
Trainspotting - חלק ב

Trainspotting - חלק א
מה יש בו בעיסוק המוזר והאזוטרי הזה? מה גורם לאדם, בגיר ושפוי לכאורה, לבלות שעות בצפייה במסילות ברזל, במה שנע או נח עליהן? מה יש בה במשיכה הזו שגורמת לאדם אחראי, מיושב, לתפוס שעה גנובה, בין ישיבה לישיבה, להתייצב בחליפה ובעניבה ליד הפסים. מהיכן נובע אותו פיתוי לקפוץ מן הרציף אל המסילה ולגשת לקטר החונה שם בדיוק מחוץ הטווח הזרוע, כדי להתבונן מקרוב. אפילו בקרב העתקים המסתובבים על המסילה – שתי כפפות גדולות, מלוכלכות בגריז, אחוזות ביד אחת, לבושים באפוד זוהר בצבעי בטיחות: ירוק-ניאון – יש שמביטים בו בתמיהה, מה הוא מחפש כאן? מה מעניין כל כך בקרונות ובקטרים שיש לתעדם במצלמה? מיעוטם, בד"כ המבוגרים יותר, מביטים בו ומחייכים בהבנה – הוא נדבק בחיידק – הם כבר ראו כשכמותו בעבר. עומד לו שם ומביט ימינה ושמאלה, אוזנו קשובה לכל צפירה מעבר לעיקול, נהנה להבחין בין צפצופיו העצבניים-העולים ויורדים של ה- IC3 לבין צפירתו הרמה-עמוקה של קטר G16 זקן. חיוך עולה על פניו כאשר במגרש הדומם מתחילים לפתע שלושים קרונות שטוחים עמוסי מכולות בשקשוק, כל אחד בתורו, מדמה לעצמו רוח-רפאים נעלמה אשר החליטה לשחק בהם כבשורת קוביות דומינו ענקיות המפילות זו את זו במשחק ילדות. מקשיב ללחישה ארוכה של לחץ אויר משתחרר אי-שם ושוב דממה. מביט מרותק כשקטר העיתוק מאיט הילוכו לעבר המסוט בפיצול המסילות, העתק הנאחז בו בחזיתו קופץ באלגנטיות אל החצץ מן הקטר הנע, ניגש אל ידית המסוט ומנענע בה אנה ואנה בדיוק בתזמון המושלם, מיד לאחר שחלף הקטר על פניו וכך שלא יצטרך כמעט לעצור מהילוכו האיטי, אלא לשלב מיד להילוך אחורי ולשוב אל המסילה המקבילה. עוצר ליד קרון תפזורת ענק וחום העומד ליד הרציף, כמה מגרעיני הדגן שהוא מוביל בבטנו מצאו להם פיסת קרקע מפתיעה על אחד ממשטחי המתכת ונבטו להם, צובעים את המשטח החום במעט דשא ירוק. כל כלי מתקרב מעורר עניין, אם הוא מוכר, אזי מתבוננים בקפידה לראות, מה קרה לו מאז שראינו אותו בפעם האחרונה? צבע חדש? אולי רק רחיצה? האם תקנו את הפנס, האם נסדק החלון? שינויים זעירים, חסרי משמעות ובכל זאת מין חידון מרתק בזכרון חזותי. אם אינו מוכר לו וזה לראשונה נצפה, זוהי חגיגה קטנה. פרטיו נרשמים, היכן זיהינו אותו לראשונה, מה עשה, דמותו מתועדת במצלמה, כשישוב לביתו יברר כל שניתן עליו. לעיתים כשיניח ראשו על הכר הוא יראה את אותם קטרים גדולים וחמקמקים, על רקע נופים קסומים, מתקרבים אליו לאיטם, כשהשמש מאירה אותם במלוא תפארתם.
Trainspotting - חלק ב
האם יש בהתנהגות הזו שריד להתנהגות אבותינו הקדומים אשר היו יושבים-אורבים על השבילים בסבך? מחכים דרוכים לחיה המתאימה לצוד, החנית או הקלע מוכנים בידם. אחת אחר השניה חולפות החיות על פניהם, זו גדולה מכדי להכריעה, האחרת קטנה מכדי להשביע את הפיות הרעבים במשפחה. צריך סבלנות, היא תגיע ללא ספק, זהו השביל. היא לא תסטה מן השביל הכבוש בדרכה אל בור המים. כבר בהיותו ילד נהנה לארוב ליד המסילה, מניח מטבע של 25 פרוטות על הפס וממתין לרכבת. מיד לאחר שחלפה, פונה לחפש את פיסת המתכת המוארכת, עליה מרוחים בקווים דהויים ומעוותים איוריו של המטבע. לימים גילה, כמעט באקראי, כי לאביו הייתה את אותה אהבה בארץ ניכר רחוקה. אהבה שלא חלפה למרות שעל אותן מסילות, עליהן אהב לצפות שעות וימים, נסעו הוא והוריו מזרחה. הם אל מותם, הוא אל חיי עבדות וחולי. על אותן מסילות גם שב אל עירו, יחד עם שני יהודים-ניצולים נוספים כמוהו מן התבערה, אותות הזוועה על פניהם וגופם. לאחר נדודים של ימים, מדלגים בין רכבת אחת למשניה, הגיעו לבסוף לתחנה המוכרת לו כל כך, ישובים על קרון פחם. כשעצרה הרכבת בתחנה, קפצו מן הקרון והחלו חוצים הפסים בדרכם אל העיר. פועלי המסילה שהיו שם, עובדים על תיקון הפסים, הביטו בהם ואחד אמר, בקול רם שייחרט בזיכרונו: "הם חוזרים רבים יותר משהלכו...". מאותה עת הפכה אהבתו למסילות, לקטרים ולקרונות מהולה בכאב הזיכרונות על שנוצלו למטרות רשע ועוול. לצפות במסילות לא שב עוד. היום אני יושב, מצלמה בידי ומחכה. השביל כבוש, סטיה ממנו אין. מי יעבור בו היום?
 
לדעתי, זה סוג של מרגוע.

Trainspotting - חלק ב
האם יש בהתנהגות הזו שריד להתנהגות אבותינו הקדומים אשר היו יושבים-אורבים על השבילים בסבך? מחכים דרוכים לחיה המתאימה לצוד, החנית או הקלע מוכנים בידם. אחת אחר השניה חולפות החיות על פניהם, זו גדולה מכדי להכריעה, האחרת קטנה מכדי להשביע את הפיות הרעבים במשפחה. צריך סבלנות, היא תגיע ללא ספק, זהו השביל. היא לא תסטה מן השביל הכבוש בדרכה אל בור המים. כבר בהיותו ילד נהנה לארוב ליד המסילה, מניח מטבע של 25 פרוטות על הפס וממתין לרכבת. מיד לאחר שחלפה, פונה לחפש את פיסת המתכת המוארכת, עליה מרוחים בקווים דהויים ומעוותים איוריו של המטבע. לימים גילה, כמעט באקראי, כי לאביו הייתה את אותה אהבה בארץ ניכר רחוקה. אהבה שלא חלפה למרות שעל אותן מסילות, עליהן אהב לצפות שעות וימים, נסעו הוא והוריו מזרחה. הם אל מותם, הוא אל חיי עבדות וחולי. על אותן מסילות גם שב אל עירו, יחד עם שני יהודים-ניצולים נוספים כמוהו מן התבערה, אותות הזוועה על פניהם וגופם. לאחר נדודים של ימים, מדלגים בין רכבת אחת למשניה, הגיעו לבסוף לתחנה המוכרת לו כל כך, ישובים על קרון פחם. כשעצרה הרכבת בתחנה, קפצו מן הקרון והחלו חוצים הפסים בדרכם אל העיר. פועלי המסילה שהיו שם, עובדים על תיקון הפסים, הביטו בהם ואחד אמר, בקול רם שייחרט בזיכרונו: "הם חוזרים רבים יותר משהלכו...". מאותה עת הפכה אהבתו למסילות, לקטרים ולקרונות מהולה בכאב הזיכרונות על שנוצלו למטרות רשע ועוול. לצפות במסילות לא שב עוד. היום אני יושב, מצלמה בידי ומחכה. השביל כבוש, סטיה ממנו אין. מי יעבור בו היום?
לדעתי, זה סוג של מרגוע.
כל אדם סביר זקוק למרגוע מידי פעם. יש מי שיוצא לדוג, יש מי שיושב על שפת הים ומאזין לגלים, אני מכיר אנשים רבים שיושבים על המרפסת ומביטים בעוברים ושבים , לכל אדם סביר ישנה איזו פעילות שבאמצעותה הוא נרגע וצובר כוחות נפשיים להמשיך.
 
WOW סיפור יפה ומרגש../images/Emo106.gif

Trainspotting - חלק ב
האם יש בהתנהגות הזו שריד להתנהגות אבותינו הקדומים אשר היו יושבים-אורבים על השבילים בסבך? מחכים דרוכים לחיה המתאימה לצוד, החנית או הקלע מוכנים בידם. אחת אחר השניה חולפות החיות על פניהם, זו גדולה מכדי להכריעה, האחרת קטנה מכדי להשביע את הפיות הרעבים במשפחה. צריך סבלנות, היא תגיע ללא ספק, זהו השביל. היא לא תסטה מן השביל הכבוש בדרכה אל בור המים. כבר בהיותו ילד נהנה לארוב ליד המסילה, מניח מטבע של 25 פרוטות על הפס וממתין לרכבת. מיד לאחר שחלפה, פונה לחפש את פיסת המתכת המוארכת, עליה מרוחים בקווים דהויים ומעוותים איוריו של המטבע. לימים גילה, כמעט באקראי, כי לאביו הייתה את אותה אהבה בארץ ניכר רחוקה. אהבה שלא חלפה למרות שעל אותן מסילות, עליהן אהב לצפות שעות וימים, נסעו הוא והוריו מזרחה. הם אל מותם, הוא אל חיי עבדות וחולי. על אותן מסילות גם שב אל עירו, יחד עם שני יהודים-ניצולים נוספים כמוהו מן התבערה, אותות הזוועה על פניהם וגופם. לאחר נדודים של ימים, מדלגים בין רכבת אחת למשניה, הגיעו לבסוף לתחנה המוכרת לו כל כך, ישובים על קרון פחם. כשעצרה הרכבת בתחנה, קפצו מן הקרון והחלו חוצים הפסים בדרכם אל העיר. פועלי המסילה שהיו שם, עובדים על תיקון הפסים, הביטו בהם ואחד אמר, בקול רם שייחרט בזיכרונו: "הם חוזרים רבים יותר משהלכו...". מאותה עת הפכה אהבתו למסילות, לקטרים ולקרונות מהולה בכאב הזיכרונות על שנוצלו למטרות רשע ועוול. לצפות במסילות לא שב עוד. היום אני יושב, מצלמה בידי ומחכה. השביל כבוש, סטיה ממנו אין. מי יעבור בו היום?
WOW סיפור יפה ומרגש

זה מזכיר לי שהיה לנו עוד מספר סיפורים יפים שנעלם "אביב וסתיו"
 

איבגי1

New member
פירסום יפה של פרטנר

Trainspotting - חלק ב
האם יש בהתנהגות הזו שריד להתנהגות אבותינו הקדומים אשר היו יושבים-אורבים על השבילים בסבך? מחכים דרוכים לחיה המתאימה לצוד, החנית או הקלע מוכנים בידם. אחת אחר השניה חולפות החיות על פניהם, זו גדולה מכדי להכריעה, האחרת קטנה מכדי להשביע את הפיות הרעבים במשפחה. צריך סבלנות, היא תגיע ללא ספק, זהו השביל. היא לא תסטה מן השביל הכבוש בדרכה אל בור המים. כבר בהיותו ילד נהנה לארוב ליד המסילה, מניח מטבע של 25 פרוטות על הפס וממתין לרכבת. מיד לאחר שחלפה, פונה לחפש את פיסת המתכת המוארכת, עליה מרוחים בקווים דהויים ומעוותים איוריו של המטבע. לימים גילה, כמעט באקראי, כי לאביו הייתה את אותה אהבה בארץ ניכר רחוקה. אהבה שלא חלפה למרות שעל אותן מסילות, עליהן אהב לצפות שעות וימים, נסעו הוא והוריו מזרחה. הם אל מותם, הוא אל חיי עבדות וחולי. על אותן מסילות גם שב אל עירו, יחד עם שני יהודים-ניצולים נוספים כמוהו מן התבערה, אותות הזוועה על פניהם וגופם. לאחר נדודים של ימים, מדלגים בין רכבת אחת למשניה, הגיעו לבסוף לתחנה המוכרת לו כל כך, ישובים על קרון פחם. כשעצרה הרכבת בתחנה, קפצו מן הקרון והחלו חוצים הפסים בדרכם אל העיר. פועלי המסילה שהיו שם, עובדים על תיקון הפסים, הביטו בהם ואחד אמר, בקול רם שייחרט בזיכרונו: "הם חוזרים רבים יותר משהלכו...". מאותה עת הפכה אהבתו למסילות, לקטרים ולקרונות מהולה בכאב הזיכרונות על שנוצלו למטרות רשע ועוול. לצפות במסילות לא שב עוד. היום אני יושב, מצלמה בידי ומחכה. השביל כבוש, סטיה ממנו אין. מי יעבור בו היום?
פירסום יפה של פרטנר
 

Golf Bravo

New member
תודה לכל המגיבים

Trainspotting - חלק ב
האם יש בהתנהגות הזו שריד להתנהגות אבותינו הקדומים אשר היו יושבים-אורבים על השבילים בסבך? מחכים דרוכים לחיה המתאימה לצוד, החנית או הקלע מוכנים בידם. אחת אחר השניה חולפות החיות על פניהם, זו גדולה מכדי להכריעה, האחרת קטנה מכדי להשביע את הפיות הרעבים במשפחה. צריך סבלנות, היא תגיע ללא ספק, זהו השביל. היא לא תסטה מן השביל הכבוש בדרכה אל בור המים. כבר בהיותו ילד נהנה לארוב ליד המסילה, מניח מטבע של 25 פרוטות על הפס וממתין לרכבת. מיד לאחר שחלפה, פונה לחפש את פיסת המתכת המוארכת, עליה מרוחים בקווים דהויים ומעוותים איוריו של המטבע. לימים גילה, כמעט באקראי, כי לאביו הייתה את אותה אהבה בארץ ניכר רחוקה. אהבה שלא חלפה למרות שעל אותן מסילות, עליהן אהב לצפות שעות וימים, נסעו הוא והוריו מזרחה. הם אל מותם, הוא אל חיי עבדות וחולי. על אותן מסילות גם שב אל עירו, יחד עם שני יהודים-ניצולים נוספים כמוהו מן התבערה, אותות הזוועה על פניהם וגופם. לאחר נדודים של ימים, מדלגים בין רכבת אחת למשניה, הגיעו לבסוף לתחנה המוכרת לו כל כך, ישובים על קרון פחם. כשעצרה הרכבת בתחנה, קפצו מן הקרון והחלו חוצים הפסים בדרכם אל העיר. פועלי המסילה שהיו שם, עובדים על תיקון הפסים, הביטו בהם ואחד אמר, בקול רם שייחרט בזיכרונו: "הם חוזרים רבים יותר משהלכו...". מאותה עת הפכה אהבתו למסילות, לקטרים ולקרונות מהולה בכאב הזיכרונות על שנוצלו למטרות רשע ועוול. לצפות במסילות לא שב עוד. היום אני יושב, מצלמה בידי ומחכה. השביל כבוש, סטיה ממנו אין. מי יעבור בו היום?
תודה לכל המגיבים
 
זה אתה כתבת ?

Trainspotting - חלק ב
האם יש בהתנהגות הזו שריד להתנהגות אבותינו הקדומים אשר היו יושבים-אורבים על השבילים בסבך? מחכים דרוכים לחיה המתאימה לצוד, החנית או הקלע מוכנים בידם. אחת אחר השניה חולפות החיות על פניהם, זו גדולה מכדי להכריעה, האחרת קטנה מכדי להשביע את הפיות הרעבים במשפחה. צריך סבלנות, היא תגיע ללא ספק, זהו השביל. היא לא תסטה מן השביל הכבוש בדרכה אל בור המים. כבר בהיותו ילד נהנה לארוב ליד המסילה, מניח מטבע של 25 פרוטות על הפס וממתין לרכבת. מיד לאחר שחלפה, פונה לחפש את פיסת המתכת המוארכת, עליה מרוחים בקווים דהויים ומעוותים איוריו של המטבע. לימים גילה, כמעט באקראי, כי לאביו הייתה את אותה אהבה בארץ ניכר רחוקה. אהבה שלא חלפה למרות שעל אותן מסילות, עליהן אהב לצפות שעות וימים, נסעו הוא והוריו מזרחה. הם אל מותם, הוא אל חיי עבדות וחולי. על אותן מסילות גם שב אל עירו, יחד עם שני יהודים-ניצולים נוספים כמוהו מן התבערה, אותות הזוועה על פניהם וגופם. לאחר נדודים של ימים, מדלגים בין רכבת אחת למשניה, הגיעו לבסוף לתחנה המוכרת לו כל כך, ישובים על קרון פחם. כשעצרה הרכבת בתחנה, קפצו מן הקרון והחלו חוצים הפסים בדרכם אל העיר. פועלי המסילה שהיו שם, עובדים על תיקון הפסים, הביטו בהם ואחד אמר, בקול רם שייחרט בזיכרונו: "הם חוזרים רבים יותר משהלכו...". מאותה עת הפכה אהבתו למסילות, לקטרים ולקרונות מהולה בכאב הזיכרונות על שנוצלו למטרות רשע ועוול. לצפות במסילות לא שב עוד. היום אני יושב, מצלמה בידי ומחכה. השביל כבוש, סטיה ממנו אין. מי יעבור בו היום?
זה אתה כתבת ?
אם כן, אתה ביאליק קטן....
 

DannyJJ

New member
תמונות מעולות כרגיל

Trainspotting - חלק ב
האם יש בהתנהגות הזו שריד להתנהגות אבותינו הקדומים אשר היו יושבים-אורבים על השבילים בסבך? מחכים דרוכים לחיה המתאימה לצוד, החנית או הקלע מוכנים בידם. אחת אחר השניה חולפות החיות על פניהם, זו גדולה מכדי להכריעה, האחרת קטנה מכדי להשביע את הפיות הרעבים במשפחה. צריך סבלנות, היא תגיע ללא ספק, זהו השביל. היא לא תסטה מן השביל הכבוש בדרכה אל בור המים. כבר בהיותו ילד נהנה לארוב ליד המסילה, מניח מטבע של 25 פרוטות על הפס וממתין לרכבת. מיד לאחר שחלפה, פונה לחפש את פיסת המתכת המוארכת, עליה מרוחים בקווים דהויים ומעוותים איוריו של המטבע. לימים גילה, כמעט באקראי, כי לאביו הייתה את אותה אהבה בארץ ניכר רחוקה. אהבה שלא חלפה למרות שעל אותן מסילות, עליהן אהב לצפות שעות וימים, נסעו הוא והוריו מזרחה. הם אל מותם, הוא אל חיי עבדות וחולי. על אותן מסילות גם שב אל עירו, יחד עם שני יהודים-ניצולים נוספים כמוהו מן התבערה, אותות הזוועה על פניהם וגופם. לאחר נדודים של ימים, מדלגים בין רכבת אחת למשניה, הגיעו לבסוף לתחנה המוכרת לו כל כך, ישובים על קרון פחם. כשעצרה הרכבת בתחנה, קפצו מן הקרון והחלו חוצים הפסים בדרכם אל העיר. פועלי המסילה שהיו שם, עובדים על תיקון הפסים, הביטו בהם ואחד אמר, בקול רם שייחרט בזיכרונו: "הם חוזרים רבים יותר משהלכו...". מאותה עת הפכה אהבתו למסילות, לקטרים ולקרונות מהולה בכאב הזיכרונות על שנוצלו למטרות רשע ועוול. לצפות במסילות לא שב עוד. היום אני יושב, מצלמה בידי ומחכה. השביל כבוש, סטיה ממנו אין. מי יעבור בו היום?
תמונות מעולות כרגיל
וסיפורים מענינים.
 
נהנתי לקרוא ../images/Emo13.gif

Trainspotting - חלק ב
האם יש בהתנהגות הזו שריד להתנהגות אבותינו הקדומים אשר היו יושבים-אורבים על השבילים בסבך? מחכים דרוכים לחיה המתאימה לצוד, החנית או הקלע מוכנים בידם. אחת אחר השניה חולפות החיות על פניהם, זו גדולה מכדי להכריעה, האחרת קטנה מכדי להשביע את הפיות הרעבים במשפחה. צריך סבלנות, היא תגיע ללא ספק, זהו השביל. היא לא תסטה מן השביל הכבוש בדרכה אל בור המים. כבר בהיותו ילד נהנה לארוב ליד המסילה, מניח מטבע של 25 פרוטות על הפס וממתין לרכבת. מיד לאחר שחלפה, פונה לחפש את פיסת המתכת המוארכת, עליה מרוחים בקווים דהויים ומעוותים איוריו של המטבע. לימים גילה, כמעט באקראי, כי לאביו הייתה את אותה אהבה בארץ ניכר רחוקה. אהבה שלא חלפה למרות שעל אותן מסילות, עליהן אהב לצפות שעות וימים, נסעו הוא והוריו מזרחה. הם אל מותם, הוא אל חיי עבדות וחולי. על אותן מסילות גם שב אל עירו, יחד עם שני יהודים-ניצולים נוספים כמוהו מן התבערה, אותות הזוועה על פניהם וגופם. לאחר נדודים של ימים, מדלגים בין רכבת אחת למשניה, הגיעו לבסוף לתחנה המוכרת לו כל כך, ישובים על קרון פחם. כשעצרה הרכבת בתחנה, קפצו מן הקרון והחלו חוצים הפסים בדרכם אל העיר. פועלי המסילה שהיו שם, עובדים על תיקון הפסים, הביטו בהם ואחד אמר, בקול רם שייחרט בזיכרונו: "הם חוזרים רבים יותר משהלכו...". מאותה עת הפכה אהבתו למסילות, לקטרים ולקרונות מהולה בכאב הזיכרונות על שנוצלו למטרות רשע ועוול. לצפות במסילות לא שב עוד. היום אני יושב, מצלמה בידי ומחכה. השביל כבוש, סטיה ממנו אין. מי יעבור בו היום?
נהנתי לקרוא

והתמונה שצירפת לחלק א' פשוט מדהימה. אחת היפות שראיתי.
 
צולם בחיפה מרכז ???

Trainspotting - חלק א
מה יש בו בעיסוק המוזר והאזוטרי הזה? מה גורם לאדם, בגיר ושפוי לכאורה, לבלות שעות בצפייה במסילות ברזל, במה שנע או נח עליהן? מה יש בה במשיכה הזו שגורמת לאדם אחראי, מיושב, לתפוס שעה גנובה, בין ישיבה לישיבה, להתייצב בחליפה ובעניבה ליד הפסים. מהיכן נובע אותו פיתוי לקפוץ מן הרציף אל המסילה ולגשת לקטר החונה שם בדיוק מחוץ הטווח הזרוע, כדי להתבונן מקרוב. אפילו בקרב העתקים המסתובבים על המסילה – שתי כפפות גדולות, מלוכלכות בגריז, אחוזות ביד אחת, לבושים באפוד זוהר בצבעי בטיחות: ירוק-ניאון – יש שמביטים בו בתמיהה, מה הוא מחפש כאן? מה מעניין כל כך בקרונות ובקטרים שיש לתעדם במצלמה? מיעוטם, בד"כ המבוגרים יותר, מביטים בו ומחייכים בהבנה – הוא נדבק בחיידק – הם כבר ראו כשכמותו בעבר. עומד לו שם ומביט ימינה ושמאלה, אוזנו קשובה לכל צפירה מעבר לעיקול, נהנה להבחין בין צפצופיו העצבניים-העולים ויורדים של ה- IC3 לבין צפירתו הרמה-עמוקה של קטר G16 זקן. חיוך עולה על פניו כאשר במגרש הדומם מתחילים לפתע שלושים קרונות שטוחים עמוסי מכולות בשקשוק, כל אחד בתורו, מדמה לעצמו רוח-רפאים נעלמה אשר החליטה לשחק בהם כבשורת קוביות דומינו ענקיות המפילות זו את זו במשחק ילדות. מקשיב ללחישה ארוכה של לחץ אויר משתחרר אי-שם ושוב דממה. מביט מרותק כשקטר העיתוק מאיט הילוכו לעבר המסוט בפיצול המסילות, העתק הנאחז בו בחזיתו קופץ באלגנטיות אל החצץ מן הקטר הנע, ניגש אל ידית המסוט ומנענע בה אנה ואנה בדיוק בתזמון המושלם, מיד לאחר שחלף הקטר על פניו וכך שלא יצטרך כמעט לעצור מהילוכו האיטי, אלא לשלב מיד להילוך אחורי ולשוב אל המסילה המקבילה. עוצר ליד קרון תפזורת ענק וחום העומד ליד הרציף, כמה מגרעיני הדגן שהוא מוביל בבטנו מצאו להם פיסת קרקע מפתיעה על אחד ממשטחי המתכת ונבטו להם, צובעים את המשטח החום במעט דשא ירוק. כל כלי מתקרב מעורר עניין, אם הוא מוכר, אזי מתבוננים בקפידה לראות, מה קרה לו מאז שראינו אותו בפעם האחרונה? צבע חדש? אולי רק רחיצה? האם תקנו את הפנס, האם נסדק החלון? שינויים זעירים, חסרי משמעות ובכל זאת מין חידון מרתק בזכרון חזותי. אם אינו מוכר לו וזה לראשונה נצפה, זוהי חגיגה קטנה. פרטיו נרשמים, היכן זיהינו אותו לראשונה, מה עשה, דמותו מתועדת במצלמה, כשישוב לביתו יברר כל שניתן עליו. לעיתים כשיניח ראשו על הכר הוא יראה את אותם קטרים גדולים וחמקמקים, על רקע נופים קסומים, מתקרבים אליו לאיטם, כשהשמש מאירה אותם במלוא תפארתם.
צולם בחיפה מרכז ???
 

NNN747

New member
ראיתי את הפרברית הזאתי היום ב...

אכן, היום אחה"צ, ברגע נדיר של אור
ראיתי את הפרברית הזאתי היום ב...
תחנת קרית מוצקין נוסעת לכיוון חיפה... זאת הייתה הפרברית של שעה 15:40 עכו- 16:10 חיפה-מרכז
 

NNN747

New member
איזה ענקית ה-DD ליד ה-IC3 הקטנה....

ראיתי את הפרברית הזאתי היום ב...
תחנת קרית מוצקין נוסעת לכיוון חיפה... זאת הייתה הפרברית של שעה 15:40 עכו- 16:10 חיפה-מרכז
איזה ענקית ה-DD ליד ה-IC3 הקטנה....
והצנומה!!!
 

Golf Bravo

New member
שפירא, אני מתבייש בשביל ארכיון

תזכורת: תמונת התחנה בחיפה
אם לא עקבת, הייתי במעבר, ויש תמונות אבל לא של חזית הטרמינל
שפירא, אני מתבייש בשביל ארכיון
העיר חיפה. ארבעה שבועות בשביל לתת לי גישה לתמונות. זה לא יאמן. כבר דיברתי עם מנהלת הארכיון, כבר ניסיתי למצוא מעקף בעמותה לתולדות העיר. שום דבר. פשוט בושה! עדיין לא התייאשתי, אבל אני קרוב לזה.
 
אולי נכתוב לראש העיר

שפירא, אני מתבייש בשביל ארכיון
העיר חיפה. ארבעה שבועות בשביל לתת לי גישה לתמונות. זה לא יאמן. כבר דיברתי עם מנהלת הארכיון, כבר ניסיתי למצוא מעקף בעמותה לתולדות העיר. שום דבר. פשוט בושה! עדיין לא התייאשתי, אבל אני קרוב לזה.
אולי נכתוב לראש העיר
 
עוד תחסר לנו הצפירה של הקטרים

Trainspotting - חלק א
מה יש בו בעיסוק המוזר והאזוטרי הזה? מה גורם לאדם, בגיר ושפוי לכאורה, לבלות שעות בצפייה במסילות ברזל, במה שנע או נח עליהן? מה יש בה במשיכה הזו שגורמת לאדם אחראי, מיושב, לתפוס שעה גנובה, בין ישיבה לישיבה, להתייצב בחליפה ובעניבה ליד הפסים. מהיכן נובע אותו פיתוי לקפוץ מן הרציף אל המסילה ולגשת לקטר החונה שם בדיוק מחוץ הטווח הזרוע, כדי להתבונן מקרוב. אפילו בקרב העתקים המסתובבים על המסילה – שתי כפפות גדולות, מלוכלכות בגריז, אחוזות ביד אחת, לבושים באפוד זוהר בצבעי בטיחות: ירוק-ניאון – יש שמביטים בו בתמיהה, מה הוא מחפש כאן? מה מעניין כל כך בקרונות ובקטרים שיש לתעדם במצלמה? מיעוטם, בד"כ המבוגרים יותר, מביטים בו ומחייכים בהבנה – הוא נדבק בחיידק – הם כבר ראו כשכמותו בעבר. עומד לו שם ומביט ימינה ושמאלה, אוזנו קשובה לכל צפירה מעבר לעיקול, נהנה להבחין בין צפצופיו העצבניים-העולים ויורדים של ה- IC3 לבין צפירתו הרמה-עמוקה של קטר G16 זקן. חיוך עולה על פניו כאשר במגרש הדומם מתחילים לפתע שלושים קרונות שטוחים עמוסי מכולות בשקשוק, כל אחד בתורו, מדמה לעצמו רוח-רפאים נעלמה אשר החליטה לשחק בהם כבשורת קוביות דומינו ענקיות המפילות זו את זו במשחק ילדות. מקשיב ללחישה ארוכה של לחץ אויר משתחרר אי-שם ושוב דממה. מביט מרותק כשקטר העיתוק מאיט הילוכו לעבר המסוט בפיצול המסילות, העתק הנאחז בו בחזיתו קופץ באלגנטיות אל החצץ מן הקטר הנע, ניגש אל ידית המסוט ומנענע בה אנה ואנה בדיוק בתזמון המושלם, מיד לאחר שחלף הקטר על פניו וכך שלא יצטרך כמעט לעצור מהילוכו האיטי, אלא לשלב מיד להילוך אחורי ולשוב אל המסילה המקבילה. עוצר ליד קרון תפזורת ענק וחום העומד ליד הרציף, כמה מגרעיני הדגן שהוא מוביל בבטנו מצאו להם פיסת קרקע מפתיעה על אחד ממשטחי המתכת ונבטו להם, צובעים את המשטח החום במעט דשא ירוק. כל כלי מתקרב מעורר עניין, אם הוא מוכר, אזי מתבוננים בקפידה לראות, מה קרה לו מאז שראינו אותו בפעם האחרונה? צבע חדש? אולי רק רחיצה? האם תקנו את הפנס, האם נסדק החלון? שינויים זעירים, חסרי משמעות ובכל זאת מין חידון מרתק בזכרון חזותי. אם אינו מוכר לו וזה לראשונה נצפה, זוהי חגיגה קטנה. פרטיו נרשמים, היכן זיהינו אותו לראשונה, מה עשה, דמותו מתועדת במצלמה, כשישוב לביתו יברר כל שניתן עליו. לעיתים כשיניח ראשו על הכר הוא יראה את אותם קטרים גדולים וחמקמקים, על רקע נופים קסומים, מתקרבים אליו לאיטם, כשהשמש מאירה אותם במלוא תפארתם.
עוד תחסר לנו הצפירה של הקטרים
הצפירה של ה-G16 ודומיו. הIC3 רכבת מקסימה אבל הציפצוף שלה מעצבן, זו לא צפירה של קטר, זה כמו ציפצוף של איזו ציפור מוזרה. והמבין יבין
 

scooby5

New member
זה תלוי

עוד תחסר לנו הצפירה של הקטרים
הצפירה של ה-G16 ודומיו. הIC3 רכבת מקסימה אבל הציפצוף שלה מעצבן, זו לא צפירה של קטר, זה כמו ציפצוף של איזו ציפור מוזרה. והמבין יבין
זה תלוי
(קודם כל, לדעתי הכוונה היא או ל-G12 או ל- G26, אבל לא ל-G16...) IC יש שלושה סוגי צופרים: 1. כמו של רכב פרטי (משמש בעיקר לאזהרת נוסעים בעת כניסה לתחנה) 2. שני צופרים חזקים, אחד בעל צליל גבוה ואחד בעל צליל נמוך אתם אומרים שזה נורא... שמעתם את הצפצוף של קרון הניהוג של ה-DD???!??! זה ממש מעליב הצפצוף שלו.
 

NNN747

New member
חח.., צודק סקובי, זה נשמע כמו...

זה תלוי
(קודם כל, לדעתי הכוונה היא או ל-G12 או ל- G26, אבל לא ל-G16...) IC יש שלושה סוגי צופרים: 1. כמו של רכב פרטי (משמש בעיקר לאזהרת נוסעים בעת כניסה לתחנה) 2. שני צופרים חזקים, אחד בעל צליל גבוה ואחד בעל צליל נמוך אתם אומרים שזה נורא... שמעתם את הצפצוף של קרון הניהוג של ה-DD???!??! זה ממש מעליב הצפצוף שלו.
חח.., צודק סקובי, זה נשמע כמו...
ברווז מת!!!
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה