shalom from Vilnuis
- פותח הנושא Annie46
- פורסם בתאריך
../images/Emo13.gif יופי יופי...פורום דור2 נהנה...
...מטיולים בעולם.... טוב לצאת קצת מהאוירה הלוחצת להתאוורר ולצבור כוחות כדי שוב לצאת למאבק, לעשות את הארץ ואת החיים בה מעט נעימים יותר מעט פחות רותחים פחות מהבילי קצף , של פוליטיקה אינתיפאדה גוועת, מיתון שמאפשר לכה רבים עדדיין, לצאת חו'לה לנפוש, או ללטייל בגליל, לשחות בחופי הכינרת , שיהיו עכשיו עוד יותר ספוגים בארץישראלהטובהוהישנה , מי על חופי הים התיכון עם שנים או שלושה מצילים על התחנה, עם טובע אחד או שניים אבל מי סופר. ולאיש או אישה לעשות את מאבקו האישי לרווחה, שקט, מציאת עבודה, מציאת חתן, עשיית ילדים או קירבה לילדיו הקיימים, נחת מנכדיו, חיתון או בר מצוה לילדיו, או אפילו סתם סיפוק שהם גדלים וחורשים לעצמם את התלם בחייהם בעזרתנו, לידנו. כנגדנו. עוד מעט תבוא הלחות המבעבעת ב מישור החוף, עוד מעט אמצע הקיץ: טוב בארץ קשה בארץ אבטיחים,דוכדבנים,מלונים, עגבניות. גלידות מהמון סוגים. תוצרת טנא נגה אדני ארטיק גלידה פלדמן או ויטמן היו פה עד לפני שנכבשנו על ידי התאגידים נסטלה מול המגנום (יפה אני יודע מותגים). אני נזכר ומזכיר-איזה ארץ זבת חלב ודבש יש לנו. רק לשלוח את כולנו החוצה להתאוורר קמעה כדי לחזור שוב ולמרוט אחד לשני את הנוצות שנזכור: אנו יהודים, אנו רבּים,אנו רָבים זה כוחינו זה עוצמתינו זה חולשתינו- "אמא , אני עייף......." ואז כשיהביל הכל- יבואו החגים ואיתם הסתיו שיתנו קצת קרירות ויתנו לימני ולשמאלי לדתי ולחסיד בראסלאב לערבי מטירה שעובד איתי, ולעזתי שנלחם וכפי הנראה לא רוצה לוותר לכל תושבי הארץ הברוכה הזאת מעט שקט ' והארץ תשקוט 40 שנה אולי שנתיים אפילו על חצי שנה ' היה שייקה הגשש מתפשר. ונחבק איש את רעהו ויותר נשמח בחלקינו ונדע כי מגיעה לנו כאן מנוחה נכונה.
...מטיולים בעולם.... טוב לצאת קצת מהאוירה הלוחצת להתאוורר ולצבור כוחות כדי שוב לצאת למאבק, לעשות את הארץ ואת החיים בה מעט נעימים יותר מעט פחות רותחים פחות מהבילי קצף , של פוליטיקה אינתיפאדה גוועת, מיתון שמאפשר לכה רבים עדדיין, לצאת חו'לה לנפוש, או ללטייל בגליל, לשחות בחופי הכינרת , שיהיו עכשיו עוד יותר ספוגים בארץישראלהטובהוהישנה , מי על חופי הים התיכון עם שנים או שלושה מצילים על התחנה, עם טובע אחד או שניים אבל מי סופר. ולאיש או אישה לעשות את מאבקו האישי לרווחה, שקט, מציאת עבודה, מציאת חתן, עשיית ילדים או קירבה לילדיו הקיימים, נחת מנכדיו, חיתון או בר מצוה לילדיו, או אפילו סתם סיפוק שהם גדלים וחורשים לעצמם את התלם בחייהם בעזרתנו, לידנו. כנגדנו. עוד מעט תבוא הלחות המבעבעת ב מישור החוף, עוד מעט אמצע הקיץ: טוב בארץ קשה בארץ אבטיחים,דוכדבנים,מלונים, עגבניות. גלידות מהמון סוגים. תוצרת טנא נגה אדני ארטיק גלידה פלדמן או ויטמן היו פה עד לפני שנכבשנו על ידי התאגידים נסטלה מול המגנום (יפה אני יודע מותגים). אני נזכר ומזכיר-איזה ארץ זבת חלב ודבש יש לנו. רק לשלוח את כולנו החוצה להתאוורר קמעה כדי לחזור שוב ולמרוט אחד לשני את הנוצות שנזכור: אנו יהודים, אנו רבּים,אנו רָבים זה כוחינו זה עוצמתינו זה חולשתינו- "אמא , אני עייף......." ואז כשיהביל הכל- יבואו החגים ואיתם הסתיו שיתנו קצת קרירות ויתנו לימני ולשמאלי לדתי ולחסיד בראסלאב לערבי מטירה שעובד איתי, ולעזתי שנלחם וכפי הנראה לא רוצה לוותר לכל תושבי הארץ הברוכה הזאת מעט שקט ' והארץ תשקוט 40 שנה אולי שנתיים אפילו על חצי שנה ' היה שייקה הגשש מתפשר. ונחבק איש את רעהו ויותר נשמח בחלקינו ונדע כי מגיעה לנו כאן מנוחה נכונה.
חברים יקרים - חזרתי!!!
תודה לכולם על העידוד. מה אומר - אני עדיין מלאה ברשמים, וקשה לי להתבטא. טוב, אנסה... אז ככה. העיר וילנה יפה מאוד. נסענו בקבוצה גדולה, כך שמצד אחד לא חשתי שממש עזבתי את הארץ, אך בעצם כן הייתי שם... הייתי בפונאר... הייתי ב-Fort ה-9 (קובנה, היום מכנים אותה "קאונה"). שם נרצחו אלפים מאחינו. עברנו ביעף בגטו קאונה (קובנה). סיירנו בגטו וילנה. היינו ביערות הפרטיזניים. והיינו בפונאר... התחברתי לכל הזיכרונות הללו, לכאב הזה, בשוטטי לבד ברחובות וילנה. דמיינתי לעצמי איך היא (אמי) שוטטה אז. מה נשאר ומה נהרס. ונדהמתי לגלות כי אימי למעשה גרה באחד הרחובות המפוארים ביותר בווילנה (אם לא המפואר ביותר). הם היו בזמנו מאוד עשירים. האנשים בליטא נחמדים, ותסלחו לי, אבל הם מזכירים לי את כלב האמסטף, זה שהרג את הילדה, ואח"כ ישב רגוע, כאילו דבר לא קרה. לא יודעת איך להגדיר זאת. והכל כל-כך ירוק, כל-כך פורח. יש להם לבני-הז... מדינה יפיפייה, פורחת. ופגשתי שם את המדריכה שלנו, שהיתה בת ונכדה לחסיד אומות עולם, שהציל יהודים. הוא היה אחד מ-600 הליטאים שעשו זאת. רק 600... וכל יהודי וילנה כמעט נִספו. מעל 95%!!! (70 אחוז מהם עוד בפונאר...). טוב, אני קצת עייפה, אך אני מקווה כי בקרוב אתאפס לכתוב רשמים באופן מסודר יותר. שולחת לכולכם - הרבה, הרבה אהבה.
תודה לכולם על העידוד. מה אומר - אני עדיין מלאה ברשמים, וקשה לי להתבטא. טוב, אנסה... אז ככה. העיר וילנה יפה מאוד. נסענו בקבוצה גדולה, כך שמצד אחד לא חשתי שממש עזבתי את הארץ, אך בעצם כן הייתי שם... הייתי בפונאר... הייתי ב-Fort ה-9 (קובנה, היום מכנים אותה "קאונה"). שם נרצחו אלפים מאחינו. עברנו ביעף בגטו קאונה (קובנה). סיירנו בגטו וילנה. היינו ביערות הפרטיזניים. והיינו בפונאר... התחברתי לכל הזיכרונות הללו, לכאב הזה, בשוטטי לבד ברחובות וילנה. דמיינתי לעצמי איך היא (אמי) שוטטה אז. מה נשאר ומה נהרס. ונדהמתי לגלות כי אימי למעשה גרה באחד הרחובות המפוארים ביותר בווילנה (אם לא המפואר ביותר). הם היו בזמנו מאוד עשירים. האנשים בליטא נחמדים, ותסלחו לי, אבל הם מזכירים לי את כלב האמסטף, זה שהרג את הילדה, ואח"כ ישב רגוע, כאילו דבר לא קרה. לא יודעת איך להגדיר זאת. והכל כל-כך ירוק, כל-כך פורח. יש להם לבני-הז... מדינה יפיפייה, פורחת. ופגשתי שם את המדריכה שלנו, שהיתה בת ונכדה לחסיד אומות עולם, שהציל יהודים. הוא היה אחד מ-600 הליטאים שעשו זאת. רק 600... וכל יהודי וילנה כמעט נִספו. מעל 95%!!! (70 אחוז מהם עוד בפונאר...). טוב, אני קצת עייפה, אך אני מקווה כי בקרוב אתאפס לכתוב רשמים באופן מסודר יותר. שולחת לכולכם - הרבה, הרבה אהבה.
נגה כוכבית
New member
../images/Emo24.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.