אליקו בן לולו
Active member
שודר בערוץ ספורט 5 LIVE.
משחק מס' 5 בסדרה. במשחק הראשון, טובאייס האריס קלע שיא קריירה בפלייאוף עם 37 נק', כך למרות 59% שלנו מהשדה במחצית השניה, ירדנו מופסדים. במשחק השני, ראסל ווסטברוק נקלע לתגרה מול אוהד של פילדלפיה, שפיזר עליו פופקורן. המשחק לא היה תחרותי כבר מהמחצית. במשחק השלישי, לא היתה תחרות, המשחק היה חד-צדדי מהרגע הראשון. במשחק הרביעי, ג'ואל אמביד נפצע, ווושינגטון ניצלה זאת, כדי להימנע מ'סוויפ' ראשון בסדרת פלייאוף מאז 2007; פציעות משמעותיות בשתי הקבוצות. בפילדלפיה יותר, כאמור, כאשר ג'ואל אמביד, אחד ממועמדי העונה לתואר ה-MVP, שנפצע במשחק הקודם, לא שיחק הלילה. אצלנו, דאביס ברטאנס. ראול נטו פתח על חשבונו של ברטאנס בחמישייה, וכך חזרנו לחמישייה המורכבת משלושה גארדים -- מה שלא עבד בשני המשחקים הראשונים בסדרה, וזכה לקיתונות של ביקורת;
ברבע הראשון, שתי הקבוצות פתחו בצורה חסרת אנרגיות וכפו עצמן עם זריקות מחצי מרחק שלא נכנסו. אף על פי כן, וושינגטון היתה קצת יותר טובה, התחילה לשחק פנימה ככל שהדקות עברו בהיעדרו של ג'ואל אמביד, והיתה מהירה לכל כדור אובד. מכאן שתוצאת הרבע היתה מאכזבת מאוד מבחינתנו. שיוויון 29. כבר הובלנו 7 הפרש והיינו בדרך לבריחה. בראדלי ביל הוביל עם 11 נק'.
ברבע השני, פילי נהנתה מיכולת הובלה טובה של טאייריז מקסי, אחד מהבולטים בשורותיה במחצית הראשונה, למרות 1 מ-4 מהשדה ברבע הראשון. אבל לא הצליחה לתרגם את זה מעשית לנקודות. כדקה לסיום המחצית החל הכאוס: שלשת מעבר של טובאייס האריס נתנה יתרון ראשון למארחת מזה זמן רב. בהמשך, כמה רגעים של מחלוקת, כמו זה במאבק בין בראדלי ביל לסת' קרי על כדור אובד הסתיים בעבירה של קרי, שהיה נסער. הפרשנות של צוות השופטים היתה, שהעבירה שביצע ביל איננה עבירה, כך שכל הסתכלותם היתה על העבירה של קרי, שנעשתה בסיום המהלך, שמשך אותו למטה, וזו אכן היתה השריקה הנכונה. החלטה מוצדקת, למרות הבעת חוסר אמון מצד קרי. אלא שכל זה החזיק מעמד התקפה אחת או שתיים לכל היותר, ובשניות הסיום של המחצית השופטים שרקו לעבירת תוקף שלנו בניסיון לחדש את המשחק מהחוץ -- רצף אירועים שהחדיר מומנטום בקבוצה המארחת, והכניס לעניינים גם את הקהל. 63-65 לפילדלפיה. בולטת ברבע השני היתה האטת קצב המשחק, כאשר כל קבוצה הלכה לקו פעמים רבות. ואף על פי שוושינגטון נהנתה מרבע של 56% מהשדה ו-14 מ-16 מקו העונשין, פילדלפיה היא זו שניצחה את הרבע עם 11 מ-13 מהעונשין ו-7 אס' מול 0 איבודים. טובאייס האריס הוביל עם 11 נק'. אצלנו, 10 לביל, שסיים את המחצית עם 21 נק' ב-20 דקות.
ברבע השלישי, קרי כבר הגיע לשיא קריירה של 26 נק' ב-28 הדקות הראשונות של המשחק. וושינגטון פתחה עם 3 שלשות ב-5 הדקות הראשונות של הרבע, ואם היה נדמה שזה מספיק, זה לא - ראסל ווסטברוק היה עצבני ועשה עבירות מתוך נקמנות אישית, בראדלי ביל נעלם, והצוות המסייע היה חלש ומוחלש. פילדלפיה הרימה את הרמה שלה גם בהגנה, וכך כדקה לסיום הרבע היא הגיעה ליתרון דו-ספרתי ראשון. 93-102 לפילדלפיה. עוד רבע שבו המארחת עשתה את הנזק מהקו: 10 מ-14. אנו מצדנו קלענו את השלשות עם 5 מ-7, אבל הורדנו רק 6 כדורים חוזרים, שמלמד על אחוז גבוה של היריבה מכל הטווחים, דבר שקשה להתמודד איתו. קרי הוביל עם 12 נק'.
ברבע הרביעי, החל מאמצע הרבע, פילי ברחה ליתרונה הגדולה ביותר - 16 הפרש, ולא הותירה הזדמנות. בסיום 112-129 לפילדלפיה. העונה שלנו הסתיימה! האם המאמן סקוט ברוקס אימן את משחקו האחרון בקבוצה? איך תיראה עונתו הבאה של דני אבדיה בליגה הטובה בעולם? האם בראדלי ביל יחתום על הארכת חוזה? האם וושינגטון תיבנה לפלייאוף נוסף בעונה הבאה?
השחקן המצטיין: סת' קרי. 30 נק' [17-10 מהשדה, 6-3 משלוש, 7-7 מהקו] ב-31 דקות. 30 זה שיא איש שלו בפלייאוף. בהחלט לא "האח של", ואני שמח להזכיר שהייתי מהראשונים ש"גילו" אותו, כשפרץ במדי סקרמנטו קינגס בהיותי אוהד הקבוצה בתקופת עמרי כספי;
בן סימונס עם טריפל-דאבל שלישי בפלייאוף בכל תולדותיו כשחקן NBA. סיים עם 19 נק', 10 ריב' [2 בהתקפה] ו-11 אס' [4 איבודי כדור] ב-39 דקות; טובאייס האריס השלים עם 28 נק' [2 שלשות], 9 ריב' ו-6 אס' [ללא אף איבוד כדור]; עוד נדבר בערב הזה על שלושה שחקני ספסל שעשו את ההבדל ונתנו הופעה נהדרת: נתחיל מדווייט הווארד. לראשונה בסדרה שארצה לדבר על דווייט. 12 נק' [2 זריקות בלבד מהשדה! הודות ל-8 מ-10 מהעונשין = עד לפני כמה שנים, מי היה מאמין] ו-8 ריב' [4 בהתקפה]. גם 3 חס' היו לו ב-16 דקות; טאייריז מקסי עם 13 נק' ו-6 ריב' ב-26 דקות. דיברתי על הכדורסל המתקדם שלו יחסית לגילו הצעיר. בתנועת הגוף ובהובלת הכדור, הזכיר את ג'ה מוראנט; וכן, פורקאן קורקמאז, שמשחק שני ברציפות נכנס לרצף של סלים בכמה דקות ותרם את חלקו. הפעם 10 נק' ב-14 דקות;
בוושינגטון, בראדלי ביל הקלע המוביל עם 32 נק', ובאחוזים לא רעים. שיחק 40 דקות ועשה כמיטב יכולתו, אבל כמו שגילינו לאורך כל הסדרה, לא היתה מספיק עזרה מסביב, והוא לבד לא מספיק, מפני שלא עושה יותר מדי חוץ מנקודות; ראסל ווסטברוק סיים עם 24 נק', 8 ריב' [2 בהתקפה] ו-10 אס' [4 איבודים]. ראס די נחלש במשחקים האחרונים, למרות שתמיד מגיע למספרים שלו; רוי האצ'ימורה עשה את העבודה עם 21 נק' [8 מ-13 מהשדה], מתוכן 8 ברבע האחרון, ב-43 דקות משחק. מסכם סדרה נהדרת שלו, למרות איך שהסתיימה; דניאל גפורד פתח ותרם 8 נק' ו-7 ריב' [2 בהתקפה], גם 2 חס'; ולסיום, ראול נטו, שחזר לחמישייה בעקבות פציעתו של דאביס ברטאנס, קלע 8 נק' ומסר 3 אס' [ללא אף איבוד] ב-30 דקות;
דני אבדיה: לא שיחק [פצוע - סיים את העונה];
** Chris Smoove מתקצר.
המשחק הבא -- בעונה הבאה! הפנים קדימה לעונת ה'סופמור' של דני אבדיה בליגה הטובה בעולם.
אפילוג: אם כן, סיימנו עונת סיכומי משחקים נוספת. עונה מרתקת במיוחד, שהתנהלה תוך כדי מגפה עולמית, ובה היתה לנו נגיעה אישית בזכות השתתפותו של דני אבדיה הישראלי. אבדיה הצעיר נפצע, ובסיכום הדברים אפשר לומר שקיווינו לקצת יותר, אבל הוא רק התחיל את הקריירה ועוד נחווה רגעים גדולים איתו. זכינו להכיר את ראסל ווסטברוק על כל צדדיו הבלתי-צפויים, מתחילת עונה קטסטרופלית שבה "הוביל" את הקבוצה להפסדים מרובים ועד למחצית שנייה של העונה [לאחר פגרת ה'אול סטאר'] שבה התפוצץ והפך לאחד השחקנים היותר אפקטיביים בליגה, ובכוחות עצמו משך את הקבוצה לפלייאוף, ועוד מהמקום השמיני, ולא מהפליי-אין. זכינו גם להכיר את בראדלי ביל, שסיים שני בטבלת הקלעים של הליגה עונה שנייה ברציפות, והתגלה כספורטאי וכאדם חיובי. זכינו לגלות את ה"הוק שאט" של רובין לופז, שהפכה מהר מאוד לאחת הזריקות היותר בטוחות בליגה. זכינו להכיר את רוי האצ'ימורה היפני, וחוסר היכולת שלו לשמור בהגנה או/ו לקלוע שלשות בהתקפה, אם כי חייבים לשמוח על הסדרה שנתן נגד פילדלפיה. זכינו להכיר את הצוות המסייע - שבהחלט סייע, בחלקים רבים של העונה - ראול נטו, ישמעאל סמית', גריסון מתיוז, אלכס לן. לא הצוות המרשים ביותר, אבל עשו את העבודה. זכינו להכיר את העוצמתיות והכישרון הגדול של דניאל גפורד, שהגיע בטרייד כשחקן שקבוצתו הקודמת לא ראתה בו כלום, ואין ספק שבעונה הבאה יהיה חלק מרכזי מהפאזל. זכינו להכיר את המגרעות של דאביס ברטאנס, ה"לייזר הלטבי", שאולי סיים את העונה ב-40% משלוש, אבל החטיא המון זריקות פנויות, ואולי זה דוקא מעודד לקראת העונה הבאה. ולסיום, זכינו להכיר את סקוט ברוקס, מאמן שמסיים חוזה בן 5 עונות בוושינגטון, ומה יש לומר על העונה שלו? עשה יותר מדי טעויות, אבל דבר אחד עשה טוב - נתן לווסטברוק "להשתולל", וזה השתלם. לפעמים צריכים יותר מזל משכל. ברוקס, כאמור, מסיים חוזה, ורוב הסיכויים שלא נזכיר את שמו בעונה הבאה, למרות שאם יש מאמן טוב לראסל ווסטברוק, זה הוא, וזה גם שיקול שילקח בחשבון. אז זהו, אני רוצה להודות לכל המעורבים ומאחל לכולם פגרת אוף-סיזן מהנה.
להתראות בשמחות NBA ואחרות!
גו דני אבדיה!
גו וושינגטון וויזרדס!
משחק מס' 5 בסדרה. במשחק הראשון, טובאייס האריס קלע שיא קריירה בפלייאוף עם 37 נק', כך למרות 59% שלנו מהשדה במחצית השניה, ירדנו מופסדים. במשחק השני, ראסל ווסטברוק נקלע לתגרה מול אוהד של פילדלפיה, שפיזר עליו פופקורן. המשחק לא היה תחרותי כבר מהמחצית. במשחק השלישי, לא היתה תחרות, המשחק היה חד-צדדי מהרגע הראשון. במשחק הרביעי, ג'ואל אמביד נפצע, ווושינגטון ניצלה זאת, כדי להימנע מ'סוויפ' ראשון בסדרת פלייאוף מאז 2007; פציעות משמעותיות בשתי הקבוצות. בפילדלפיה יותר, כאמור, כאשר ג'ואל אמביד, אחד ממועמדי העונה לתואר ה-MVP, שנפצע במשחק הקודם, לא שיחק הלילה. אצלנו, דאביס ברטאנס. ראול נטו פתח על חשבונו של ברטאנס בחמישייה, וכך חזרנו לחמישייה המורכבת משלושה גארדים -- מה שלא עבד בשני המשחקים הראשונים בסדרה, וזכה לקיתונות של ביקורת;
ברבע הראשון, שתי הקבוצות פתחו בצורה חסרת אנרגיות וכפו עצמן עם זריקות מחצי מרחק שלא נכנסו. אף על פי כן, וושינגטון היתה קצת יותר טובה, התחילה לשחק פנימה ככל שהדקות עברו בהיעדרו של ג'ואל אמביד, והיתה מהירה לכל כדור אובד. מכאן שתוצאת הרבע היתה מאכזבת מאוד מבחינתנו. שיוויון 29. כבר הובלנו 7 הפרש והיינו בדרך לבריחה. בראדלי ביל הוביל עם 11 נק'.
ברבע השני, פילי נהנתה מיכולת הובלה טובה של טאייריז מקסי, אחד מהבולטים בשורותיה במחצית הראשונה, למרות 1 מ-4 מהשדה ברבע הראשון. אבל לא הצליחה לתרגם את זה מעשית לנקודות. כדקה לסיום המחצית החל הכאוס: שלשת מעבר של טובאייס האריס נתנה יתרון ראשון למארחת מזה זמן רב. בהמשך, כמה רגעים של מחלוקת, כמו זה במאבק בין בראדלי ביל לסת' קרי על כדור אובד הסתיים בעבירה של קרי, שהיה נסער. הפרשנות של צוות השופטים היתה, שהעבירה שביצע ביל איננה עבירה, כך שכל הסתכלותם היתה על העבירה של קרי, שנעשתה בסיום המהלך, שמשך אותו למטה, וזו אכן היתה השריקה הנכונה. החלטה מוצדקת, למרות הבעת חוסר אמון מצד קרי. אלא שכל זה החזיק מעמד התקפה אחת או שתיים לכל היותר, ובשניות הסיום של המחצית השופטים שרקו לעבירת תוקף שלנו בניסיון לחדש את המשחק מהחוץ -- רצף אירועים שהחדיר מומנטום בקבוצה המארחת, והכניס לעניינים גם את הקהל. 63-65 לפילדלפיה. בולטת ברבע השני היתה האטת קצב המשחק, כאשר כל קבוצה הלכה לקו פעמים רבות. ואף על פי שוושינגטון נהנתה מרבע של 56% מהשדה ו-14 מ-16 מקו העונשין, פילדלפיה היא זו שניצחה את הרבע עם 11 מ-13 מהעונשין ו-7 אס' מול 0 איבודים. טובאייס האריס הוביל עם 11 נק'. אצלנו, 10 לביל, שסיים את המחצית עם 21 נק' ב-20 דקות.
ברבע השלישי, קרי כבר הגיע לשיא קריירה של 26 נק' ב-28 הדקות הראשונות של המשחק. וושינגטון פתחה עם 3 שלשות ב-5 הדקות הראשונות של הרבע, ואם היה נדמה שזה מספיק, זה לא - ראסל ווסטברוק היה עצבני ועשה עבירות מתוך נקמנות אישית, בראדלי ביל נעלם, והצוות המסייע היה חלש ומוחלש. פילדלפיה הרימה את הרמה שלה גם בהגנה, וכך כדקה לסיום הרבע היא הגיעה ליתרון דו-ספרתי ראשון. 93-102 לפילדלפיה. עוד רבע שבו המארחת עשתה את הנזק מהקו: 10 מ-14. אנו מצדנו קלענו את השלשות עם 5 מ-7, אבל הורדנו רק 6 כדורים חוזרים, שמלמד על אחוז גבוה של היריבה מכל הטווחים, דבר שקשה להתמודד איתו. קרי הוביל עם 12 נק'.
ברבע הרביעי, החל מאמצע הרבע, פילי ברחה ליתרונה הגדולה ביותר - 16 הפרש, ולא הותירה הזדמנות. בסיום 112-129 לפילדלפיה. העונה שלנו הסתיימה! האם המאמן סקוט ברוקס אימן את משחקו האחרון בקבוצה? איך תיראה עונתו הבאה של דני אבדיה בליגה הטובה בעולם? האם בראדלי ביל יחתום על הארכת חוזה? האם וושינגטון תיבנה לפלייאוף נוסף בעונה הבאה?
השחקן המצטיין: סת' קרי. 30 נק' [17-10 מהשדה, 6-3 משלוש, 7-7 מהקו] ב-31 דקות. 30 זה שיא איש שלו בפלייאוף. בהחלט לא "האח של", ואני שמח להזכיר שהייתי מהראשונים ש"גילו" אותו, כשפרץ במדי סקרמנטו קינגס בהיותי אוהד הקבוצה בתקופת עמרי כספי;
בן סימונס עם טריפל-דאבל שלישי בפלייאוף בכל תולדותיו כשחקן NBA. סיים עם 19 נק', 10 ריב' [2 בהתקפה] ו-11 אס' [4 איבודי כדור] ב-39 דקות; טובאייס האריס השלים עם 28 נק' [2 שלשות], 9 ריב' ו-6 אס' [ללא אף איבוד כדור]; עוד נדבר בערב הזה על שלושה שחקני ספסל שעשו את ההבדל ונתנו הופעה נהדרת: נתחיל מדווייט הווארד. לראשונה בסדרה שארצה לדבר על דווייט. 12 נק' [2 זריקות בלבד מהשדה! הודות ל-8 מ-10 מהעונשין = עד לפני כמה שנים, מי היה מאמין] ו-8 ריב' [4 בהתקפה]. גם 3 חס' היו לו ב-16 דקות; טאייריז מקסי עם 13 נק' ו-6 ריב' ב-26 דקות. דיברתי על הכדורסל המתקדם שלו יחסית לגילו הצעיר. בתנועת הגוף ובהובלת הכדור, הזכיר את ג'ה מוראנט; וכן, פורקאן קורקמאז, שמשחק שני ברציפות נכנס לרצף של סלים בכמה דקות ותרם את חלקו. הפעם 10 נק' ב-14 דקות;
בוושינגטון, בראדלי ביל הקלע המוביל עם 32 נק', ובאחוזים לא רעים. שיחק 40 דקות ועשה כמיטב יכולתו, אבל כמו שגילינו לאורך כל הסדרה, לא היתה מספיק עזרה מסביב, והוא לבד לא מספיק, מפני שלא עושה יותר מדי חוץ מנקודות; ראסל ווסטברוק סיים עם 24 נק', 8 ריב' [2 בהתקפה] ו-10 אס' [4 איבודים]. ראס די נחלש במשחקים האחרונים, למרות שתמיד מגיע למספרים שלו; רוי האצ'ימורה עשה את העבודה עם 21 נק' [8 מ-13 מהשדה], מתוכן 8 ברבע האחרון, ב-43 דקות משחק. מסכם סדרה נהדרת שלו, למרות איך שהסתיימה; דניאל גפורד פתח ותרם 8 נק' ו-7 ריב' [2 בהתקפה], גם 2 חס'; ולסיום, ראול נטו, שחזר לחמישייה בעקבות פציעתו של דאביס ברטאנס, קלע 8 נק' ומסר 3 אס' [ללא אף איבוד] ב-30 דקות;
דני אבדיה: לא שיחק [פצוע - סיים את העונה];
** Chris Smoove מתקצר.
המשחק הבא -- בעונה הבאה! הפנים קדימה לעונת ה'סופמור' של דני אבדיה בליגה הטובה בעולם.
אפילוג: אם כן, סיימנו עונת סיכומי משחקים נוספת. עונה מרתקת במיוחד, שהתנהלה תוך כדי מגפה עולמית, ובה היתה לנו נגיעה אישית בזכות השתתפותו של דני אבדיה הישראלי. אבדיה הצעיר נפצע, ובסיכום הדברים אפשר לומר שקיווינו לקצת יותר, אבל הוא רק התחיל את הקריירה ועוד נחווה רגעים גדולים איתו. זכינו להכיר את ראסל ווסטברוק על כל צדדיו הבלתי-צפויים, מתחילת עונה קטסטרופלית שבה "הוביל" את הקבוצה להפסדים מרובים ועד למחצית שנייה של העונה [לאחר פגרת ה'אול סטאר'] שבה התפוצץ והפך לאחד השחקנים היותר אפקטיביים בליגה, ובכוחות עצמו משך את הקבוצה לפלייאוף, ועוד מהמקום השמיני, ולא מהפליי-אין. זכינו גם להכיר את בראדלי ביל, שסיים שני בטבלת הקלעים של הליגה עונה שנייה ברציפות, והתגלה כספורטאי וכאדם חיובי. זכינו לגלות את ה"הוק שאט" של רובין לופז, שהפכה מהר מאוד לאחת הזריקות היותר בטוחות בליגה. זכינו להכיר את רוי האצ'ימורה היפני, וחוסר היכולת שלו לשמור בהגנה או/ו לקלוע שלשות בהתקפה, אם כי חייבים לשמוח על הסדרה שנתן נגד פילדלפיה. זכינו להכיר את הצוות המסייע - שבהחלט סייע, בחלקים רבים של העונה - ראול נטו, ישמעאל סמית', גריסון מתיוז, אלכס לן. לא הצוות המרשים ביותר, אבל עשו את העבודה. זכינו להכיר את העוצמתיות והכישרון הגדול של דניאל גפורד, שהגיע בטרייד כשחקן שקבוצתו הקודמת לא ראתה בו כלום, ואין ספק שבעונה הבאה יהיה חלק מרכזי מהפאזל. זכינו להכיר את המגרעות של דאביס ברטאנס, ה"לייזר הלטבי", שאולי סיים את העונה ב-40% משלוש, אבל החטיא המון זריקות פנויות, ואולי זה דוקא מעודד לקראת העונה הבאה. ולסיום, זכינו להכיר את סקוט ברוקס, מאמן שמסיים חוזה בן 5 עונות בוושינגטון, ומה יש לומר על העונה שלו? עשה יותר מדי טעויות, אבל דבר אחד עשה טוב - נתן לווסטברוק "להשתולל", וזה השתלם. לפעמים צריכים יותר מזל משכל. ברוקס, כאמור, מסיים חוזה, ורוב הסיכויים שלא נזכיר את שמו בעונה הבאה, למרות שאם יש מאמן טוב לראסל ווסטברוק, זה הוא, וזה גם שיקול שילקח בחשבון. אז זהו, אני רוצה להודות לכל המעורבים ומאחל לכולם פגרת אוף-סיזן מהנה.
להתראות בשמחות NBA ואחרות!
גו דני אבדיה!
גו וושינגטון וויזרדס!