need help ../images/Emo53.gif חלק 1
• אוריין היפה - התלבטות ו doctor T / אהבה ורומנטיקה ו√ כבר שלושה לילות אני לא ישן, העיניים האלה הולכות איתי לכל מקום. אני מוצא את עצמי מהרהר ומערער בעתידי שנראה עד לפני שלושה ימים ברור כשמש. אני רופא מתמחה צעיר באחד מבתי החולים במרכז, ובתור שכזה מצאתי את עצמי תורן ביום שישי בצהריים במיון. כל העולם (אשתו ואחותו גם) רואים את פורטוגל מפסידה לדרום קוריאה, אני חובש עוד שליח שהחליק עם וספה. שקט במיון, כולם רואים מונדיאל.. אני יושב בדלפק האחיות, משחק משחקי מחשב טיפשיים, לא שם לב שהיא מתקרבת. ´אני צריכה לראות רופא´ קול נשי עם מבטא זר גורם לי להתנתק ממסך המחשב ולמקד את מבטי בזוג העיניים הכי מהממות שראיתי בחיים שלי. אני ממשיך לבהות לתוך הירוק המהפנט, כשהיא מגישה לאחות את תעודת הזהות שלה. אורייןמהבהבות האותיות הירקרקות על מסך המחשב. איזה שם יפה, אני חושב, ומתפנה להביט יותר ברצינות באחת הבחורות הכי יפות שראיתי. אוריין מדברת אל האחות במבטא המוזר שלה, אני נועץ מבט בשפתיים האדומות והרכות, הגוף הנפלא, ורק אז מבחין בדגל האדום. באי רצון אני מנתק את מבטי ממנה, ומתרז במסך שלפני. מחלת נפש מתריע המוניטור, אני מרגיש איך הדם שלי קופא. יפה האחות מביטה בי במבט די חסר אונים ´היא רוצה לדבר עם רופא תורן´ היא אומרת בלחש. ´אני אדבר איתה´ אני גואל את יפה מיסוריה ומזמין את אוריין למשרד הסמוך. היא הולכת מבלי להעיף בי מבט, אני קולט שהיד שלה מגובסת. היא לא מחייכת, ואני ממהר לסגור את הדלת אחרינו. ´אני יודעת שאתה יודע, תרגע´ היא מחייכת. ´זו לא הפעם הראשונה שלי כאן, וגם לא האחרונה. אם היית טורח לקרוא היית מבין שאני בסך הכל צריכה זריקה´. אוקיי, אני מנסה לזכור שיעורים בנושא פסיכיאטריה, ומודה ביני לבין עצמי שאין לי מושג מה לעשות איתה. ´אני אזמין רופא פסיכיאטר כונן´ אני אומר במהירות. אוריין מחייכת חיוך אנטיפתי ולא עונה. אני ממשך לבהות בה בניגוד לרצוני, ומפסיק רק כשאני קולט שהיא צוחקת. אני יוצא ומבקש מהאחות לקרוא לפסיכיאטר תורן, אוריין לא מחכה לי ומתיישבת מול הדלפק מציתה סיגרייה מול שלט ´העישון אסור´, האחות מביטה בה במבט זועם ודורשת שתכבה מיד את המפגע, אני לא אומר מילה. אף פעם בחורה לא הוציאה אותי ככה מאיפוס. הפסיכיאטר מתעכב, אני חוזר למקומי מאחורי הדלפק ועושה כאילו אני משחק סוליטיר, שולח אליה מבטים בהיחבא. האחות נראית מוטרדת, משגיחה עליה בשבע עיניים, אני קולט שהיא פותרת חידות שחמט בעיתון השבת, ומתפתה להציץ בפרטים האישיים שנותרו מרצדים על הצג. היא לא נשואה. מזל, אני חושב לעצמי, שוכח לרגע איפה אני נמצא. ´אני הולכת להביא קפה´ היא מחזירה אותי למציאות. ´אני אבוא איתך´ אני אומר מבלי לחשוב. ´אם הייתי רוצה לברוח לא הייתי באה לכאן מלכתחילה´ היא קוראת את מחשבותיי ומחייכת את החיוך המדהים הזה שלה. אני לא יכול להוריד ממנה את העיניים. ´אתה יכול לבוא אם אתה רוצה´ היא ממשיכה, ואני לא מבזבז שניה. בעיני האחות עוד יצאתי שאקל, משקיען... אנחנו יוצאים מהמיון לכיוון דוכן הקפה, אני מחייך חיוך שנדמה לי שהוא סימפטי, היא מחייכת חיוך שאני לא מצליח להחליט אם הוא בעדי או נגדי. מה שבטוח, אני יודע שאני רוצה אותה. אנחנו מגיעים אל מוכרת הקפה החמודה, היא מזמינה שוקולטה, אני בכלל לא שותה קפה, אבל מבקש קוראסון. אוריין נראית רגועה אבל עצובה, אני מנסה להיות נחמד ומציע לה סיגרייה. היא צוחקת למראה המונטנה שלי, שולפת מרבלורו אדום ואומרת ש´מונטנה זה סיגרייה של כוסיות ואימפוטנטים´ ואני מדליק לה את הסיגרייה ונדלק יותר משניה לשניה. ´מאיפה המבטא?´ אני שואל שאלה ניטרלית. ´זה סיפור ארוך´ היא אומרת ולא ממשיכה. אני מבין את הרמז וממשיך לשתוק. במיון עדיין שקט כשאנחנו נכנסים פורטוגל מקבלים בתח@ והאפילו באחות צופה במשחק בחדר האחיות. אוריין חוזרת לכיסא שמול הדלפק, אני ממשיך להעמיד פנים שאני משחק במחשב. עלק. בא לי עליה. אני יודע שלא. אני יודע שאסור. אני ממשיך לחכות לפסיכיאטר התורן שיגאל אותי מיסוריי. הוא מגיע אחרי שעה. אוריין הולכת אחריו במין כניעה. הוא נעלמים מאחורי הוילון, היא יוצאת לאחר כמה דקות, חיוורת כמו סיד. סינדרלה. אחרי שהוא מוודא שמישהו לוקח אותה ומשחרר אותה לביתה אני מעמיד פני מתעניין ושואל עליה. ´משהו מיוחד´, מחייך הפסיכיאטר ´בחורה מבריקה´ ולא ממשיך. אני רוצה אותה עכשיו יותר ממקודם. אני כבר כמה ימים מתחבט בעניין. לעשות מעשה לא מוסרי בעליל ולקחת את מס´ הטלפון שלה מהתיק הרפואי? אני לא רוצה שתעלם לי ככה סתם, אבל מצד שני לעשות דבר כזה יהיה בבחינת חציית כמה וכמה קווים אדומים ביותר. הממ זקוק לעצה. טי
• אוריין היפה - התלבטות ו doctor T / אהבה ורומנטיקה ו√ כבר שלושה לילות אני לא ישן, העיניים האלה הולכות איתי לכל מקום. אני מוצא את עצמי מהרהר ומערער בעתידי שנראה עד לפני שלושה ימים ברור כשמש. אני רופא מתמחה צעיר באחד מבתי החולים במרכז, ובתור שכזה מצאתי את עצמי תורן ביום שישי בצהריים במיון. כל העולם (אשתו ואחותו גם) רואים את פורטוגל מפסידה לדרום קוריאה, אני חובש עוד שליח שהחליק עם וספה. שקט במיון, כולם רואים מונדיאל.. אני יושב בדלפק האחיות, משחק משחקי מחשב טיפשיים, לא שם לב שהיא מתקרבת. ´אני צריכה לראות רופא´ קול נשי עם מבטא זר גורם לי להתנתק ממסך המחשב ולמקד את מבטי בזוג העיניים הכי מהממות שראיתי בחיים שלי. אני ממשיך לבהות לתוך הירוק המהפנט, כשהיא מגישה לאחות את תעודת הזהות שלה. אורייןמהבהבות האותיות הירקרקות על מסך המחשב. איזה שם יפה, אני חושב, ומתפנה להביט יותר ברצינות באחת הבחורות הכי יפות שראיתי. אוריין מדברת אל האחות במבטא המוזר שלה, אני נועץ מבט בשפתיים האדומות והרכות, הגוף הנפלא, ורק אז מבחין בדגל האדום. באי רצון אני מנתק את מבטי ממנה, ומתרז במסך שלפני. מחלת נפש מתריע המוניטור, אני מרגיש איך הדם שלי קופא. יפה האחות מביטה בי במבט די חסר אונים ´היא רוצה לדבר עם רופא תורן´ היא אומרת בלחש. ´אני אדבר איתה´ אני גואל את יפה מיסוריה ומזמין את אוריין למשרד הסמוך. היא הולכת מבלי להעיף בי מבט, אני קולט שהיד שלה מגובסת. היא לא מחייכת, ואני ממהר לסגור את הדלת אחרינו. ´אני יודעת שאתה יודע, תרגע´ היא מחייכת. ´זו לא הפעם הראשונה שלי כאן, וגם לא האחרונה. אם היית טורח לקרוא היית מבין שאני בסך הכל צריכה זריקה´. אוקיי, אני מנסה לזכור שיעורים בנושא פסיכיאטריה, ומודה ביני לבין עצמי שאין לי מושג מה לעשות איתה. ´אני אזמין רופא פסיכיאטר כונן´ אני אומר במהירות. אוריין מחייכת חיוך אנטיפתי ולא עונה. אני ממשך לבהות בה בניגוד לרצוני, ומפסיק רק כשאני קולט שהיא צוחקת. אני יוצא ומבקש מהאחות לקרוא לפסיכיאטר תורן, אוריין לא מחכה לי ומתיישבת מול הדלפק מציתה סיגרייה מול שלט ´העישון אסור´, האחות מביטה בה במבט זועם ודורשת שתכבה מיד את המפגע, אני לא אומר מילה. אף פעם בחורה לא הוציאה אותי ככה מאיפוס. הפסיכיאטר מתעכב, אני חוזר למקומי מאחורי הדלפק ועושה כאילו אני משחק סוליטיר, שולח אליה מבטים בהיחבא. האחות נראית מוטרדת, משגיחה עליה בשבע עיניים, אני קולט שהיא פותרת חידות שחמט בעיתון השבת, ומתפתה להציץ בפרטים האישיים שנותרו מרצדים על הצג. היא לא נשואה. מזל, אני חושב לעצמי, שוכח לרגע איפה אני נמצא. ´אני הולכת להביא קפה´ היא מחזירה אותי למציאות. ´אני אבוא איתך´ אני אומר מבלי לחשוב. ´אם הייתי רוצה לברוח לא הייתי באה לכאן מלכתחילה´ היא קוראת את מחשבותיי ומחייכת את החיוך המדהים הזה שלה. אני לא יכול להוריד ממנה את העיניים. ´אתה יכול לבוא אם אתה רוצה´ היא ממשיכה, ואני לא מבזבז שניה. בעיני האחות עוד יצאתי שאקל, משקיען... אנחנו יוצאים מהמיון לכיוון דוכן הקפה, אני מחייך חיוך שנדמה לי שהוא סימפטי, היא מחייכת חיוך שאני לא מצליח להחליט אם הוא בעדי או נגדי. מה שבטוח, אני יודע שאני רוצה אותה. אנחנו מגיעים אל מוכרת הקפה החמודה, היא מזמינה שוקולטה, אני בכלל לא שותה קפה, אבל מבקש קוראסון. אוריין נראית רגועה אבל עצובה, אני מנסה להיות נחמד ומציע לה סיגרייה. היא צוחקת למראה המונטנה שלי, שולפת מרבלורו אדום ואומרת ש´מונטנה זה סיגרייה של כוסיות ואימפוטנטים´ ואני מדליק לה את הסיגרייה ונדלק יותר משניה לשניה. ´מאיפה המבטא?´ אני שואל שאלה ניטרלית. ´זה סיפור ארוך´ היא אומרת ולא ממשיכה. אני מבין את הרמז וממשיך לשתוק. במיון עדיין שקט כשאנחנו נכנסים פורטוגל מקבלים בתח@ והאפילו באחות צופה במשחק בחדר האחיות. אוריין חוזרת לכיסא שמול הדלפק, אני ממשיך להעמיד פנים שאני משחק במחשב. עלק. בא לי עליה. אני יודע שלא. אני יודע שאסור. אני ממשיך לחכות לפסיכיאטר התורן שיגאל אותי מיסוריי. הוא מגיע אחרי שעה. אוריין הולכת אחריו במין כניעה. הוא נעלמים מאחורי הוילון, היא יוצאת לאחר כמה דקות, חיוורת כמו סיד. סינדרלה. אחרי שהוא מוודא שמישהו לוקח אותה ומשחרר אותה לביתה אני מעמיד פני מתעניין ושואל עליה. ´משהו מיוחד´, מחייך הפסיכיאטר ´בחורה מבריקה´ ולא ממשיך. אני רוצה אותה עכשיו יותר ממקודם. אני כבר כמה ימים מתחבט בעניין. לעשות מעשה לא מוסרי בעליל ולקחת את מס´ הטלפון שלה מהתיק הרפואי? אני לא רוצה שתעלם לי ככה סתם, אבל מצד שני לעשות דבר כזה יהיה בבחינת חציית כמה וכמה קווים אדומים ביותר. הממ זקוק לעצה. טי