missed me?

missed me?

שלום. כן, כן, אני יודע שכבר הרבה זמן לא כתבתי פה. יש לי כמה וכמה תירוצים. טוב. אז בעקבות סדנת הכתיבה התחלתי לכתוב סיפור. באופן אישי אני יכול להגיד שהסיפור הזה הייתה המשימה הכי קשה שהייתה לי ככותב. אני רק מקווה שהצלחתי לכתוב משהו אחרי כ"כ הרבה זמן של יובש. בלי להכביר במילים הנה הסיפור. זמן הווה רע עכשיו. כדור יושב. כדור יושב וקר לו. אני כדור, אני יושב וקר לי. חושך. חושך לא נעים. מים קרים. מגיעים מלמעלה, מרביצים חזק. למה הם עושים את זה? אני לא יודע. הרבה זמן ככה, לא נגמר. קשה מאוד. כדור חי, אני חי, אבל לא קל. פעם היה קל, עכשיו לא. אני רעב כבר הרבה זמן. אוכל לא נמצא קרוב. רוצה לחפש אוכל אבל המים מרביצים. גג לא נותן למים לעבור. גג טוב. כשהוא היה לא היה קשה. הוא נעלם ונהיה קשה. פעם הוא היה, עכשיו קשה. למה הוא נעלם? לא יודע. כדורים לא יודעים. לא יודעים כלום. יודעים שפעם היה קל. אני עכשיו חושב על פעם. קר עכשיו. נעים עכשיו. הוא והיא יושבים על הספה. הקיר מהבהב ורואים דברים. הוא והיא נהנים. כדור נהנה. היא קמה, "אבא? אפשר לתת פודג'ו לכדור?". "כמובן, מותק." הוא אומר. כשהיא אומרת כדור היא מתכוונת אליי. כשהיא אומרת פודג'ו היא מתכוונת לאוכל שלי. היא רוצה לתת לי את האוכל שלי. אני יאכל אותו. היא הולכת למקום שיש בו אוכל. היא מוציאה קופסה. בקופסה יש את האוכל. מצויר על הקופסה צורות קטנות בשורות והוא אומר שזה לא חשוב. אני לא יודע למה צריך לצייר צורות לא חשובות על קופסה של אוכל. אולי צריך שזה יהיה יפה יותר. היא מנסה לפתוח את הקופסה. היא לא מצליחה. היא תמיד לא מצליחה. היא נותנת את הקופסה לו. הוא מצליח. ריח טוב. זה הקופסה עושה. היא שופכת את הקופסה לידי. טעים עכשיו. כדור אוהב שנותנים לו אוכל. אני אוהב שנותנים לי אוכל. הוא הולך ולוחץ על כפתור. הקיר נפתח ויוצא משהו גדול. פעם פחדתי מהמשהו הגדול. חשבתי שהוא רע. עכשיו אני חושב שאני לא מפחד. הדבר הגדול טוב. הוא זז בחדר לגמרי לבד ואז כל הלכלוך נעלם. הוא העלים את השאריות של האוכל. אני שבע. הוא נחמד. היא נחמדה. הם נותנים לי אוכל. הם נחמדים. אם לא היה לי אוכל אז היה לא טוב. היה רע. אבל לא יהיה רע. למה לא יהיה רע? כי הם פה. אם הם פה אז טוב. הם תמיד פה, לפעמים הם הולכים אבל הם חוזרים. כדור מחכה שהם חוזרים. למה הוא מחכה שהם חוזרים? כי הם נותנים לו אוכל. היא אומרת שהיא אוהבת את כדור. כדור יודע שזה טוב. אני עייף. גם הוא עייף. גם היא עייפה. הכל מיטשטש. כדור חושב שהוא עכשיו ילך ליש אני ער. קודם ישנתי, עכשיו לא. עכשיו בוקר. אני לא ישן כי בבוקר מתעוררים. הם ישנים עדיין על הספה. הם נרדמו על הספה כי הם היו מאוד עייפים. הרבה, מאוד. אבל עכשיו הם יתעוררו. עוד מעט הם יתעוררו ולא יהיו עייפים. גם אני לא עייף. אחר כך הוא ייקח אותה לבית ספר. היא הולכת לבית ספר, הוא לא. הם ייצאו החוצה ואני גם ייצא. הוא והיא יכנסו לתוך משהו גדול מאוד. הרבה גדול. כל כך גדול עד שהם אפילו נכנסים לתוכו בקלות. אחר כך הוא לוחץ על כמה כפתורים והדבר הגדול מתרומם לאוויר. אז פתח גדול נפתח בקיר ורואים דרכו את הבחוץ. הדבר הגדול והוא והיא בתוכו יוצא אל תוך הבחוץ ועף באוויר. בחוץ נורא גבוה וזה מפחיד את כדור. לכן אני נכנס אל תוך הבפנים. אחר כך הוא יחזור וייתן לי אוכל וילטף אותי. אחר כך הוא יכין לעצמו אוכל. אז הוא יאכל את האוכל שהוא הכין לעצמו. אחר כך הוא יגיד "כדור, אני הולך לעבודה." ויחייך. אם הוא מחייך הוא שמח. אני גם שמח, למרות שאני לא יודע איפה זה עבודה. אבל כמו שהיא צריכה ללכת למקום שקוראים לו "בית ספר" הוא צריך ללכת למקום שקוראים לו "עבודה". אז הוא יחזור והיא תחזור ויהיה אוכל. זה מה שקורה. זה ה שקורה אחרי שהם מתעוררים. הם עדיין לא ערים. הם עוד ישנים. כדור צריך לחכות שהם יתעוררו. כדור רעב אבל לא נורא. תמיד יש אוכל במקום שבו יש אוכל. הם יוציאו אותו בשביל כדור. כדור מחכה. אני מחכה. כבר עבר הרבה זמן. עכשיו כדור יותר רעב. כדור לא יודע למה הם לא מתעוררים. הם גם קרים, קר להם. הוא הדליק את החום אתמול. למרות זאת קר להם. החום לא מספיק וצריך לשים עוד יותר ממה שיש עכשיו. עכשיו חושך. עכשיו שוב אור. אני מחכה. אני רעב. עכשיו כבר עוד פעם חושך. עבר כבר יותר זמן ממה שקודם עבר זמן. הם לא מתעוררים. הם צריכים להתעורר, ככה זה קורה. הם לא. שוב אור. למה הם לא מתעוררים? כדור לא יודע. כדור רק יודע שרעב לו. מאוד רעב לו. לא טוב עכשיו. כדור צריך אוכל אבל הוא והיא לא מתעוררים. רע. לא טוב. רע. זה היה פעם. עכשיו כבר כדור היה רעב הרבה פעמים. הם לא התעוררו. כדורים אחרים אומרים שהם לא יתעוררו מעכשיו ועד לתמיד. אני לא מאמין להם. אני הולך לראות כל יום. כלום לא קורה. הם נראים מוזר ורע. על הספה. כדור כבר לא חושב על זה עכשיו. צריך לחשוב על אוכל ועל המים שמרביצים. צריך חום, אבל אין אף אחד שידליק אותו. עכשיו מים הפסיקו. עדיין קר. יש רוח. כדור הולך בבחוץ. אני מחפש אוכל. יש ריח של אוכל. אני הולך ומחפש. יש בית. כדור הולך לפתח ויש שם את הריח. אני נכנס. בפנים יש כדור אחר. יש לו אוכל. אני בא. הוא מתרחק. אני אומר לו תעצור. הוא אומר לי לא. אני אומר לו למה. כדור רוצה קצת אוכל. אוכל שלי, הוא אומר. אבל כדור רעב. גם אני רעב הוא אומר. כרעב זה רע, לא טוב כשרעבים. הוא לא נחמד. זה להיות רעב, אני אומר. טוב, אוכל גם שלך, הוא אומר. אני רעב ואני אוכל מהר. כי אני רעב. קצת יותר טוב עם האוכל. אבל עדיין רע. סיימתי לאכול. אין לו יותר אוכל. אני לא שבע. אני לא רעב. אני רוצה עוד אוכל אבל אין. קשה. אני חושב שוב על מה שהיה פעם. למה הם נעלמו, אני שואל אותו. לא יודע, הוא אומר. אף אחד לא יודע. אני לא יודע מי יודע. כדורים לא יודעים. כדורים לא יודעים כלום. לפעמים זה רע לא לדעת. זה רע לא לדעת איך למצוא אוכל. זה רע לא לדעת מה לעשות. אבל אולי זה לא רע לא לדעת למה הם נעלמו. אפילו את זה אני לא יודע. הכדור האחר גם חושב. חם פה אבל הכדור לא נחמד. אם יוצאים יש קר. אם בפנים אז כדור לא נחמד. צריך להיות בפנים. כדור מאוד הרבה עייף. מאוד רוצה ללכת לישון. לכדור כבר אין מיטה רכה. היה לי פעם, כשהוא היה. עכשיו הוא נעלם ואין. היא תמיד השכיבה את כדור לישון. ליטפה אותו ואמרה "לילה טוב, כדור." והיא התכוונה אליי. היא אמרה לי לילה טוב ושמה את הכיסוי החם כדי שיהיה נעים. אני חושב מחשבות כאלה ועצוב לי. הרצפה קשה וקרה.קשה לישון אבל צריכים כי אני עייף. אני הולך לישון כי אני ועייף ואז אנ
 
זמן הווה - חלק ב'

הם לא מתעוררים. כדור כבר לא שואל למה. אני חושב עכשיו רק על דבר אחד. אני חושב על אוכל. אני רעב הרבה מאוד מאוד הרבה. יש אוכל במקום שבו יש אוכל. אני הולך אליו. הוא גדול מאוד ולבן. כדור לא יודע איך לעשות שיהיה פתח כמו שהוא עשה. אני חושב על זה עכשיו. הוא הלך ואז הוא לחץ על כפתור. כן, זהו. את זה הוא עשה. זה מה שאני צריך לעשות ואז יהיה לי אוכל. אני יודע מה לעשות. לדעת מה לעשות זה טוב בשביל כדור. עכשיו צריך להגיע לכפתור. את זה איך לעשות כדור לא יודע. אני חושב על זה. בסדר. עכשיו כדור מקפץ על הרגל שלה. הרגל זזה. אבל זה בגלל כדור. לא בגלל שהיא מתעוררת. הרגל קרה. כדור מטפס עליה למעלה. למעלה אני הולך לספה. הספה ליד השולחן. השולחן מאוד גבוה וכדור עכשיו מאוד גבוה. אני בקצה הספה. בין השולחן לקצה של הספה יש רווח. ברווח יש חור. מתחת לחור יש את הרצפה. אני גבוה והרצפה הרבה מאוד למטה. גבוה זה מפחיד אבל כדור אמיץ. זה אפשרי ליפול ואז גבוה ונופלים וכואב. כדור לא מסתכל כדי לא לפחד. זה עוזר קצת. כדור רץ ואז קופץ, לא מסתכל. כדור מרגיש קצת אוויר ואז קשה. נפלתי על השולחן. כדור עוצר רגע כדי להפסיק לפחד ואז ממשיך. אני הולך על השולחן. על השולחן הם יושבים ואוכלים. אני אוכל על הרצפה. הם על השולחן כי הם גדולים מאוד. אני הולך ומגיע לדבר הלבן. זה המקום שיש בו אוכל. כדור רואה את הכפתור. אדום וגדול כמעט כמו כדור אבל קטן יותר. אדום זה צבע יפה. שוב יש רווח עם חור. כדור הולך אחורה כדי שהוא יוכל אחרי זה ללכת קדימה ולקפוץ. הלכתי קדימה מהר וקפצתי. התנגשתי בכפתור האדום. זה היה כואב הרבה. נפלתי אל תוך הפתח שנהיה בלבן. היו שם המון דברים. המון קופסאות ובהם גלולות קטנות. הוא והיא אכלו אותן. אני צריך אוכל שלי. חיפשתי קופסה שמצויר עליה צורות קטנות בשורות. אבל יש הרבה קופסאות עם צורות מצוירות. שלי עגולה. מה שמצויר על הקופסה שלי הוא קצת שונה מקופסאות אחרות. אני רואה את זה כל פעם כשהיא נותנת לי פודג'ו. מצאתי את הציורים. הוא אומר שהציורים לא חשובים. אולי הוא טועה. אם לא היו ציורים כאלה מיוחדים לא הייתי מוצא את הקופסה. אם לא הייתי מוצא את הקופסה לא היה לי אוכל. בגלל הציורים יש לי אוכל. אז הציורים כן חשובים. צריך לצייר את הצורות על הקופסה. עכשיו אני יודע למה. אני שמח לרגע אחד. אז כבר לא. צריך להוציא את הקופסה מהפתח. אני הולך למאחורה של הקופסה. למרות שהיא עיגול יש לה מאחורה. כדור דוחף. זה קשה אבל היא זזה. כדור דוחף עוד. היא זזה יותר. כדור כבר מתעייף. אני צריך אוכל. עוד דחיפה. הקופסה נופלת מהפתח ויש רעש כשהיא פוגעת ברצפה למטה. כדור אמיץ אבל הוא פוחד. עכשיו מאוד גבוה והוא לא יודע איך לרדת. הקופסה למטה. אין דרך לרדת. כדור לא מסתכל וקופץ. כואב הרבה מאוד מאוד הרבה הרבה מאוד. יש אוכל, אבל כואב. כבר לא רעב אבל כואב. כואב מאוד. רע. כואב. כדור כבר הרבה זמן בחוץ וקר. לכדור שני אין עוד אוכל, צריך ללכת לחפש עוד. אני לא יכול יותר. קשה. קר. רע. כואב. כל הכדורים ככה. הם נתנו אוכל פעם. יום אחד כולם נרדמו ולא קמו. אנשים ישנים באמצע הרחוב. אנשים ישנים בתוך הבניינים. אנשים ישנים בכל מקום. עבר מאוד הרבה הרבה מאוד ויותר זמן מאז. הם עוד לא התעוררו. הכדורים עוד מחכים. חלק כבר לא מחכים. חלק גם ישנים ולא קמים. כמו הכדור שפעם ראיתי. הוא היה שם על הרצפה של הרחוב. הוא נראה שרע לו. היה קר. תמיד קר. באתי אליו. הוא ניסה להתרחק אבל לא הצליח. הוא היה עייף ולא היה לו כוח. כדור המשיך להתקרב אליו. הוא לא רצה לעשות לו כלום. רק לעזור לו. בוא, אני אומר, קום ונלך. לא, הוא אומר. אני לא יכול, הוא אומר. אני אומר לו אתה רעב. אני אומר לו בוא ונחפש אוכל לאכול. הוא לא רוצה. הוא אומר לי שהוא רוצה לישון. הוא אומר לי שאולי הוא יישן ולא יתעורר כמו האנשים. אולי שם נעים. זה לא טוב ככה, אני אומר לו. בוא נחפש חום ואוכל. לא, הוא אומר. לך מפה. בוא אני אומר. לך מפה הוא אומר. הוא לא נחמד. אני הולך. הוא הולך לישון. אחרי הרבה זמן באתי לראות אותו. הוא ישן. באתי אחרי עוד הרבה מאוד זמן לראות אם הוא רוצה לבוא לחפש אוכל. הוא ישן. הוא לא התעורר אחר כך. הרבה כדורים ישנו ולא התעוררו. למה הם לא מתעוררים? אני לא יודע. כדורים לא יודעים. לא יודעים כלום. כדורים רק יודעים שטוב להם ורע להם. אם טוב הם נשארים והם לא אז לא. אולי הם לא מתעוררים כי טוב לישון. אני לא יודע. אולי. רע פה, אולי בשינה טוב. רע. כואב. קר. אני עייף מאוד. אני כבר רוצה לישון. לישון ולא לקום. זה טוב. זה הכי טוב. זה יותר טוב מקר וכואב ורע. לישון ולא לקום. אני מאוד מאוד עייף. אני נרדם לאט. בקור. אני רעב מאוד הרבה. אבל עוד מעט הכל יהיה טוב. כדורים ישנים לא אוכלים. אז הם לא רוצים אוכל כי יש להם. ונעים להם. אני מרגיש את עצמי נחלש. הולך מהכל. הולך מהרחוב הקר. הולך מהרעב. הולך מהחושך. הולך מהמים שמרביצים. הולך מהכל. נכנס אל תוך אור גדול. כמו חיבוק. מהאור היא באה. כבר לא קרה ומוזרה כמו על הספה. היא באה כמו תמיד. מחייכת. שמחה. היא מלטפת אותי, "לילה טוב, כדור." נעים עכשיו.
 

אסור ל

New member
מה שלומך?

ברוך הבא. ועכשיו לסיפור: מצטערת, לא אהבתי. הרעיון נחמד, אבל הכתיבה בעייתית. אני מבינה שניסית לכתוב בקול של דמות אינפנטילית, אבל לדעתי התאמצת יותר מדי להעביר את המסר: 'אני דמות אינפנטילית', עד שזה נהיה מעיק. לדוגמא: "למה הם לא מתעוררים? אני לא יודע. כדורים לא יודעים" השאלה בתחילת המשפט מספיקה כדי לגרום לקורא להבין שהוא לא יודע למה הם לא מתעוררים. אין צורך לענות עליה, ואתה עוד עונה פעמיים - 1. אני לא יודע, 2. כדורים לא יודעים. צורת הכתיבה הזו חוזרת לאורך כל הסיפור, וזה מעייף וגם מוריד את רמת העניין. תסמוך יותר על הקורא שלך שהוא יבין את הסיטואציה, ותוריד את ההסברים המיותרים. מפריע שלפעמים הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי ולפעמים בגוף ראשון. אני לא רואה יתרון לכפילות הזו - עדיף לדבוק באחד מהם ולהיות עקבי. ממליצה על שכתוב...
 

mp38

New member
ברוך השב

טוב לראות אותך שוב בפורום. ועכשיו - תגובה לסיפור. בנוסף להערות של רחל (איתן אני מסכימה) - יש לי הרגשה שלא חשבת על הרעיון עד הסוף. הוא חמוד, אבל הוא מתפספס בגלל כל מיני נקודות לא ברורות. למשל: - לא ברור למה הרבה כדורים נרדמו ולא התעוררו. אלו השפעות מאוחרות של מה שפגע בבני האדם? הם אכלו אוכל לא טוב? הם התייאשו ואיבדו את הרצון לחיות? - לא ברור מה פגע בבני האדם. שווה לתת יותר תיאורים והסברים. בייחוד תיאורים שלו ושלה, כי זה גם ישפיע על הכדור מבחינה רגשית. - התבונה של הכדור שלך לא עקבית - מצד אחד הוא לא מבין שהם מתים, מצד שני הוא יודע שהוא חי (וזו רק דוגמה, יש חוסר עקביות גם בנושאים אחרים). - הפגישה שלו עם כדור אחר - לא הבנתי בדיוק את האינטראקציה ביניהם. הוא בכלל פגש עוד כדורים, ידע שיש עוד כמוהו? למה הכדור השני הגיב כמו שהוא הגיב (בהתחלה מאוד מתנגד, אבל ההתנגדות שלו נשברת מאוד מהר)? - הבניינים נהרסו או לא? כי מצד אחד נראה שלא היה נזק לרכוש, מצד שני לא ברור אם נשאר גג או לא ("מים קרים. מגיעים מלמעלה, מרביצים חזק. למה הם עושים את זה? אני לא יודע... גג לא נותן למים לעבור. גג טוב. כשהוא היה לא היה קשה. הוא נעלם ונהיה קשה. פעם הוא היה, עכשיו קשה. למה הוא נעלם? לא יודע.") - ה"משהו הגדול" שאתה מדבר עליו הוא רובוט? אם כן, למה אין אזכורים שלו בהמשך הסיפור? ניטפוקים שואר ירקות: - אתה לא חייב לשים מרכאות בדיאלוג שלהם, במיוחד אם הם לא מתקשרים בדיבור, אבל בבקשה רד שורה כשמתחלף הדובר. - "אני יאכל אותו." - זה בכוונה? אם כן, למה? - "זה מה שקורה. זה ה שקורה אחרי שהם מתעוררים." חסרה לך מ'. - "הרצפה קשה וקרה.קשה לישון אבל צריכים כי אני עייף." רווח אחרי הנקודה. הסוף יפה
יהיה שכתוב?
 
מובן שיהיה שכתוב

תגובה גם לך וגם לרחל (אני מאוד חסכוני
) כל הקטעים של "למה ככה? אני לא יודע" והחזרות על דברים זה פשוט בגלל שככה הדמות חושבת. הוא חוזר על דברים בשביל עצמו, הוא שואל שאלות את עצמו ועונה לעצמו. אני אל אוהב להסתכל על הכדור כדמות אינפנטילית. זאת פשוט דמות שרואה דברים ממקום אחר ובדרך אחרת. למיכל - ה"משהו הגדול" הוא רובוט שואב אבק. הכנסתי את הקטע שלו ושל המקרר וכולי בשביל להראות את השגרה, לא באמת חיוני להזכיר אותו מאוחר יותר. מים מרביצים - גשם ברחוב. אין נזק לבתים אבל רחוב היה תמיד ומאחר שהוא צריך ללכת ממקום למקום הוא היה הרבה ברחוב. הכדורים הם חיות מחמד שמקבלות אוכל, חום, קום לישון והכל בעצם מבני אדם. רק טבעי שאם כל בני האדם גם כדורים מסוימים לא יצליחו לעמוד בחיים עצמאיים וימותו גם. כמו שקורה לכלבים עזובים וכו' לדעתי הסיבה שבגללה בני האדם מתו היא פשוט לא חשובה. וגם אם כן אין מצב שהכדור יוכל לתאר אותה בדרך כלשהי שתהיה ברורה. מפגש - אם כבר באינפנטיליות עסקינו, זאתי תגובה שמאוד מתאימה לילדים קטנים וכו' - סירוב החלטי לפעמים בלי סיבה ואז שינוי מהיר של הדיעה במאה שמונים מעלות. תראו, העולם של הכדורים מאוד מוגבל. הם חושבים בצורה מוגבלת. מדברים בצורה מוגבלת. מבינים בצורה מוגבלת. אולי תקראו לזה אינפנטילית, כל עוד הרעיון מובן. וכמובן, ניטפוקים התקבלו בברכה, קללות ודפיקות מעוצבנות על המקלדת
 

mp38

New member
בקשר לדמות

זה ברור שככה היא חושבת, ככה היא מתנהגת. אבל זה נואר מייגע לקריאה, ואני חושבת שגם אם תמעיט קצת בתיאורים האלו עדיין יהיה מובן שזו דרך החשיבה שלה. מים מרביצים - בקושי אמרת שהוא צריך לצאת לרחוב. מבחינתי כמעט כל הסיפור התרחש אצלו בבית, ושם הוא ישן וכו'. לכן כדאי לחדד. סיבת המוות שלהם - עדיין, לא ברור אם היא פיזית או נפשית/רגשית. ואני חושבת שכדאי לציין את זה. המפגש - אוקיי, קיבלתי. צודק. דפיקות מעוצבנות על המקלדת? לאלאלא, זה רק גורם לעוד שגיאות שצריך לנטפק!
בהצלחה עם השכתוב.
 

mp38

New member
זה ייתן לי עוד מידע

גם על העולם, גם על הגזע של הדמות וגם על הדמות עצמה. זה יסביר יותר את המשמעות של האסון שפגע בבני האדם - אם הוא היה ביולוגי שפוגע רק בבני אדם או אם הוא פגע גם בכדורים. זה יוסיף המון על הגזע של הכדורים - איזה מין יצורים הם? איך הם חיים, עד כמה הם מודעים לחיים שלהם? האם הם יצורים שמסוגלים להתאבד? וזה יגרום לי להכיר יותר את הדמות - האם המוות שלו בסוף הסיפור היה בלתי נמנע או לא? האם הוא קיבל את ההחלטה לגבי המוות או שזו לא היתה ברירה שלו? מבחינתי דברים כאלה מוסיפים לסיפור עוד עומק, עוד רבדים, ואני אשמח לראות אותם שם.
 

mp38

New member
עדיין לא.

יעלה, אני מקווה, בסוף השבוע. כשאהיה בבית.
 

Yuli Gama

New member
וקצת באיחור ../images/Emo13.gif

ברוך שובך
סיפור חמוד, עם סוף יפה, אבל, בנוסף לכל מה שנאמר: 1. השגרה זה דבר משעמם. לא באמת מעניין אותי לדעת על שגרת היום של "הוא" ו "היא". אתה לא מחדש לנו כאן כלום, כולנו מכירים את השגרה הזאת. כן, אתה מעביר אותה דרך נקודת מבט של הדמות, אבל הפואנטה עוברת גם בשלב של האכלה (על ההתחלה), ולאחר מכן כל תיאור נוסף של "הוא" "היא" דרך עינים שלו נעשה מעיק. 2. ניטפוק : גופות מרקיבות ומסריחות. 3.ניטפוק: אם זה היה כלב, הוא היה אוכל את הגופות. 4. ושוב סעיף 1. פחות תיאורים לא רלוונטים שדרכם אתה מנסה להראות לנו את נקודת מבט של הדמות. אם מה שהיא רואה לא קשור לעלילה, אל תראה אותו. בעיקר כי התיאורים האלו מעיקים, וצריך סיבה טובה מאוד כדי שהם יהיו בסיפור. 5. למה חשוב לספר לנו על סוג האוכל שלו? 6. ניטפוק : אם הוא נכנס למקרר כדי להוצאי אוכל, הוא לא קצת נתקע בפנים? 7. הם כולם "כדורים", או שהוא חושב עליהם ככאלו?
 
יותר טוב מאוחר מאף פעם

1. יהיה שכתוב, אבל לדעתי כדאי להשאיר את רוב תיאורי השגרה. כן, זה חשוב לעלילה, זה מראה הרבה קונטרסט בין המצב הקודם שלו, החום והנעימות ושהיה לו הכל, לבין המצב הנוכחי, רע וקר ומסכן. 2. מי אמר שיש לכדורים חוש ריח? מי אמר שהם לא חושבים שזה ריח טוב אם יש להם חוש ריח? 3. איזה כלב? על מה את מדברת? 4. ושוב סעיף 1.
5. ניטפוק... זה חלק מהשגרה, יש לו אוכל מיוחד לכדורים, ככה החלטתי 6. זה מקרר בעתיד, אין לך שום דרך לדעת איך הוא בנוי. גם אם זה לא היה בעתיד הוא היה פשוט יכול לפתוח את הדלת ולהשאיר אותה פתוחה. 7. אני כותב את זה מנקודת מבטה של הדמות. מה שהיא רואה זה מה שכתוב. אם עד כדי כך חשוב לדעת האם כל השאר גם כדורים, תנסי להבין את זה מתוך הכתוב. אם את לא מוצאת שום רמז לכך אז מה לעשות, תאלצי להישאר עם התהיה הזאת לעד
ובקיצור, מה שכתוב כתוב. אם את רוצה לדעת סתם מבחינת העולם, אני יכול לספר שכן, כולם כדורים. אבל שוב, לדעתי זה לא חשוב.
 

Yuli Gama

New member
תירוצים, תירוצים, תירוצים!

אל תסביר לי, ההסבר שלך צריך להיות בסיפור. אני רק מצביע על מה שנראה לי כחסר, לא מובן, לא אמין ולא עובד. 1. תיאורי השגרה של האנשים הם משעממים. אתה לא מחדש לנו שם דבר, כולנו מכירים את השגרה שלנו. מה שכן, השגרה של כדור, דווקא מעניינת ואולי עדיף שתציג אותה, במקום משהו שכולנו מכירים. 2. אני רק מציינת, ריקבון אגב, זה לא רק ריח. צבע, ריח, צורה ועוד. קשה לאמין שהוא לא שם לב שהם הופכים ירוקים וכו'.אגב, יש דבר קטן כמו חידקים ורימות, ואם אין אותם, זאת אומרת שהכדורים לא ביאולוגים. 3.זה הרגיש כמו כלב, כי אתה לא נותן לנו שום רפרנס אחר ליחוס. 5. אין לי בעיה עם אוכל מיוחד לכדורים, זה אפילו מתבקש, אבל למה אתה מזכיר את השם שלו? זה חשוב? זה מכדם את העלילה? בכל הסיפור שלך יש לך שתי שמות: כדור, והשם של האוכל. זוכר את הדיון שהיה למנו בזמנו על נפנופי הידים ברקע? 6.אני לא צריכה לנחש, אם אתה לא אומר לנו זאת, אני מצפה שהמקרר יסגר אליו. מצידי שהמקרר ירחף באוויר וישיר, אני לא צריכה לנחש את זה. 7.זה חשוב אם כל השאר גם כדורים, ולו ברמז. כי חשוב שנבין אם כדור זה שם או יצור. אם יש לך הרבה יצורים, שלכולם קרואים "כדור", זאת אומרת שהם לא ביולוגיים(אחרת זה לא אמין). למרות שאפילו לרובוטים היו נוטנים שמות שונים. 8. ביקורת קצת לא עדינה, אבל תירוץ "זה מה שרציתי" זה באמת תירוץ רע.
 
למעלה