Aladdin Sane newnic
New member
London calling
כאן משה מורד מלונדון (מישהו זוכר?). זהו – חזרתי מארץ הפלאות– תאמינו לי: כאן יותר טוב (סתם. אל תאמינו לי. אני סתם מנסה לעבוד עליכם ברשעות). מה אומר ומה אגיד – 4 ימים דחוסים. א. מוזיאונים. אפילו ברברי כמוני חייב ללכת לכמה מוזיאונים. הייתי במוזיאון המדע ולא הבנתי כלום. (האמת – ראיתי כמה כרטיסי ניקוב למחשבים מהתקופה שהייתי צעיר, וזה הביא גל של זכרונות. איכס. כמו כן את ה little professor – מישהו זוכר את המחשב הכן שהמציא תרגילי חשבון פשוטים שהיה צריך לפתור ולקבל נקודות, ואת המחשבון האנגלי הראשון – כן כן של סיר קלייב סינקלייר ממציא ה ZX81. זה היה בתקופתו (70 ומשהו) המחשבון הקטן ביותר בעולם!).הייתי במוזיאון לאומנות מודרנית. הקפה היה איום ונורא אבל המלצר חמוד. אבל הכי נחמד היא במוזיאון לעיצוב: תערוכה של פיטר סאביל. זוכרים? זה הבחור שעיצב את כל העטיפות לניו אורדר ולג'וי דיויז'ן (אלפא הביא אותה בשרשור מדהים של העטיפות לפני כמה חודשים). נורא נחמד לראות מוצגים במוזיאון שיש לי גם בבית. מתברר שהבחור עשה עטיפות יפות גם לרוקסי מיוזיק, OMD, סוויד ואחרים – עטיפות באמת מדהימות. וגם כל מיני סטים אחרים של ציורים, כמובן. בחור מוכשר. נהניתי. אה, כן – והשירותים נקיים ומעוצבים. ב. Tube. צפופה ותקועה כרגיל. אבל עדיין משעשעת אותי הכתובת בקו של פיקדילי: This train is for cockfosters. ובאמת היו שם כמה בחורים שנראו מה-זה cockfosters. ג. Mama-mia. מחזמר מושקע כמו שצריך. אבל מה – בחצי הראשון הייתה בעיה בסאונד שלא היה משהו. איזה יופי – גם האנגלים לא מושלמים. כמו ב"מרי לו" – גם כאן שני הכוכבים הצעירים לא מוכשרים לחלוטין, אבל הכוכבת שופעת דדיים (מן הסתם היו אנשים בקהל שזה עושה להם את זה) והכוכב שחוף וחלק (והיה לפחות אחד בקהל שהוא עשה לו את זה). בכנות – ממרי לו נהניתי יותר. בוז לאנגלים המעתיקנים. ד. קניות. לא קניתי בגדים (המחירים בשמיים). אבל קניתי המון תקליטורים. יקרים פחד, אבל אי אפשר לא לקנות. מכיוון שאני בתקופה עצבנית, רובם היו מתקופת הפאנק (the Damned, Stiff little fingers, Ian Dury etc) והאחרים היו מינימליסטיים. הייתי מפרט, אבל נראה שזה לא ממש שייך לפורום זה. השלמתי את אוסף סרטי דיוויד לינץ' ב- DVD. וגם את פנטזיה של וולט דיסני. וכמובן ספרים, ביניהם ספר רב עמודים על דיוויד בואי הגדול מכולם ועל לינץ' החביב מכולם. ה. סקס. יש המון סקס בלונדון. בכל פינה. אבל לא לי. אני התדרדרתי לפנטזיות על אורי אורבך. לא היה משהו. חוץ מהאורגיה עם סטיב סטריינג', בוי ג'ורג', דני ועמי, כמובן. ו. אוכל. תחליף נהדר לסקס. גם מבטיח שבעתיד יהיה צורך בתחליפים לסקס. אין כמו אוכל אנגלי. אין כמו בירות אנגליות. יאם יאם. בקרוב אצלכם (אבל, כאמור, כאן יותר טוב)
כאן משה מורד מלונדון (מישהו זוכר?). זהו – חזרתי מארץ הפלאות– תאמינו לי: כאן יותר טוב (סתם. אל תאמינו לי. אני סתם מנסה לעבוד עליכם ברשעות). מה אומר ומה אגיד – 4 ימים דחוסים. א. מוזיאונים. אפילו ברברי כמוני חייב ללכת לכמה מוזיאונים. הייתי במוזיאון המדע ולא הבנתי כלום. (האמת – ראיתי כמה כרטיסי ניקוב למחשבים מהתקופה שהייתי צעיר, וזה הביא גל של זכרונות. איכס. כמו כן את ה little professor – מישהו זוכר את המחשב הכן שהמציא תרגילי חשבון פשוטים שהיה צריך לפתור ולקבל נקודות, ואת המחשבון האנגלי הראשון – כן כן של סיר קלייב סינקלייר ממציא ה ZX81. זה היה בתקופתו (70 ומשהו) המחשבון הקטן ביותר בעולם!).הייתי במוזיאון לאומנות מודרנית. הקפה היה איום ונורא אבל המלצר חמוד. אבל הכי נחמד היא במוזיאון לעיצוב: תערוכה של פיטר סאביל. זוכרים? זה הבחור שעיצב את כל העטיפות לניו אורדר ולג'וי דיויז'ן (אלפא הביא אותה בשרשור מדהים של העטיפות לפני כמה חודשים). נורא נחמד לראות מוצגים במוזיאון שיש לי גם בבית. מתברר שהבחור עשה עטיפות יפות גם לרוקסי מיוזיק, OMD, סוויד ואחרים – עטיפות באמת מדהימות. וגם כל מיני סטים אחרים של ציורים, כמובן. בחור מוכשר. נהניתי. אה, כן – והשירותים נקיים ומעוצבים. ב. Tube. צפופה ותקועה כרגיל. אבל עדיין משעשעת אותי הכתובת בקו של פיקדילי: This train is for cockfosters. ובאמת היו שם כמה בחורים שנראו מה-זה cockfosters. ג. Mama-mia. מחזמר מושקע כמו שצריך. אבל מה – בחצי הראשון הייתה בעיה בסאונד שלא היה משהו. איזה יופי – גם האנגלים לא מושלמים. כמו ב"מרי לו" – גם כאן שני הכוכבים הצעירים לא מוכשרים לחלוטין, אבל הכוכבת שופעת דדיים (מן הסתם היו אנשים בקהל שזה עושה להם את זה) והכוכב שחוף וחלק (והיה לפחות אחד בקהל שהוא עשה לו את זה). בכנות – ממרי לו נהניתי יותר. בוז לאנגלים המעתיקנים. ד. קניות. לא קניתי בגדים (המחירים בשמיים). אבל קניתי המון תקליטורים. יקרים פחד, אבל אי אפשר לא לקנות. מכיוון שאני בתקופה עצבנית, רובם היו מתקופת הפאנק (the Damned, Stiff little fingers, Ian Dury etc) והאחרים היו מינימליסטיים. הייתי מפרט, אבל נראה שזה לא ממש שייך לפורום זה. השלמתי את אוסף סרטי דיוויד לינץ' ב- DVD. וגם את פנטזיה של וולט דיסני. וכמובן ספרים, ביניהם ספר רב עמודים על דיוויד בואי הגדול מכולם ועל לינץ' החביב מכולם. ה. סקס. יש המון סקס בלונדון. בכל פינה. אבל לא לי. אני התדרדרתי לפנטזיות על אורי אורבך. לא היה משהו. חוץ מהאורגיה עם סטיב סטריינג', בוי ג'ורג', דני ועמי, כמובן. ו. אוכל. תחליף נהדר לסקס. גם מבטיח שבעתיד יהיה צורך בתחליפים לסקס. אין כמו אוכל אנגלי. אין כמו בירות אנגליות. יאם יאם. בקרוב אצלכם (אבל, כאמור, כאן יותר טוב)
