אני אומר נהדר
בעיקר ההגדה עצמה, אבל גם השירים הקצרים לא רעים בכלל. אין לי מושג איך זה להחשף היום לאלבום הזה כשהוא טיפה אחת בים אלבומים שאפשר להחשף אליהם. בשבילי האלבום, קודם ההגדה ואחר כך התקליט כולו, פשוט היו שם כל הזמן. זה היה קלאסיקה. הייתי שומע את השיר הארוך הזה כמו את GET READY, או את PAPA WAS A ROLING STONE, או אפילו SLOOPY (חזרתי אליו השבוע בעקבות הדיבור פה על דיויד פוטר. המרחק לדיויד פורטר היה קצר). זאת היתה תקופה הדיוטית לגמרי, המלים פסיכדליה, פאנק, R&B לא היו בשימוש, סתם שמעו מוזיקה בלי הבדל ז'אנר וגזע. כששיר הופך חלק מהעבר שלך אתה לא יכול לשפוט אותו באמת כי אתה אוהב אותו לא רק בגלל שהוא יפה, גם מסיבות שלא קשורות אליו אבל קשורות אליך. ואם זה לא סימן לשיר גדול באמת, אני לא יודע מה כן.