In the office
"כלבה" זה היה המונח היחיד שיכולתי לצרף למנכ"לית החדשה. ממרומי עקביה וחליפתה המחויטת היא הפטירה לנו סידרת הנחיות באשר לשינויים שיחולו במשרד. לא עוד איחורים לא עוד ברדק, פשוט משרד מתפקד ועובד. הימים הראשונים היוו שעמום אדיר, אני שרק השתחררתי מהצבא "מהסיירת" צמאתי לאקשן. ואילו כאן הייתי ה-"לך תביא" הכלבה פתחה את המשרד לפני כולנו והלכה אחרינו במצוות נאה דורש. מאום מהרצינות וההתמדה לא הכין אותי לבאות. ולא אל תבינו לא נכון בחברת נשים אני נמר טורף. ביום חמישי הקדמתי לבוא, הצורך לסיים את אריזת הקטלוגים הרס לי את הבוקר. השעה הייתה 7 נותרו כשעה ומחצית לפני בוא יתרת האנשים. ברחבי המשרד השקט לא נשמע רחש, אולם חריץ בדלתה של "הכלבה" כמו קרא לי להציץ. המראה הכה אותי בתדהמה. היא ישובה בכורסת המנכ"ל שעונה לאחור בעיניים עצומות טיפסה עם אצבעותיה לאורך רגלה הגרובה בגרביוני רשת שחורים. אט אט ללא חופזה בעוד ירכיה נפסקים, תוך כדי החלקת ישבנה אל קצה המושב היא הרימה את חצאיתה. אברי התקשח באחת ואני נטוע על מקומי התחלתי ללטפו באיטיות. קו החצאית עבר את שני שליש ירכיה ושם הסתיימו הגרביונים מגלים ירכיים לבנות, משולש הערווה נגלה לעני והיא תוך כדי עיסויי איטי וחושני החלה להעלות את הקצב, נשימותיי תכפו כמו מתאימים לשלה. העניין נגמר תוך שניות באנקות חרישיות, זה היה הזמן להעלם, החל מיום זה ואילך הקדמתי להגיע תוך שאני מחפש את ההזדמנות , הלהט הכה בגופי כמגפה והסתובבתי ימים מיוחם ורעב, יש ימים ההופכים למיוחדים סתם כך, וכך היה כשבועיים לאחר מכן, כהרגלי הגעתי מוקדם לחזות בה, היא הייתה מרוכזת בעצמה וכן אני. השעה הייתה שבע וחצי ואני נטוע על מקומי לא שמתי לב לתמר מזכירתה שהגיע למשרד באותו יום מוקדם מהרגיל. תמר, בשונה ממנהלתה הייתה בלונדינית צעירה ושופעת למרות ניסיונותיי היא התעלמה ממני לא אחת. הקול המקפיא "מה אתה עושה" הקפיא באחת אותי ואת המנכ"לית. תמר בהתמד תנועתה פתחה את הדלת דחפה אותי פנימה ואמרה "מה אתה מרגל שם". המבוכה נמשכה מספר שניות, רב מדי לטעמי. אולם "הכלבה" הבינה באחת את הקורה. "שבי" היא הורתה לתמר, "ואתה גש הנה". נעמדתי נבוך לפני כסאה. " רד על ברכיך" התדהמה פשתה בפני ובפני תמר " רד כבר" התריסה. קרעתי על ברכי, והיא תוך כדי הסתכלות ישירה בעיני תמר פסקה את ברכיה ומשכה את ראשי אל משולש ערוותה, מכאן הכל היה ברור. לשוני מצאה את החריץ המריר שבתוכו ישב הדגדגן. באיטיות התחלתי למצוץ אותו כך שמידי פעם תוך כדי מציצה חזקה לפי אני נוגס בו קלות. קולות החריקה הקלים שהגיעו מכיוונה של תמר העידו שהיא הופתעה כמוני. האווירה התחשמלה. מבטה הנוקב הצמית את תמר לכיסאה וקצב ראשי המתנועע בקצב המציצות עשו את שלהם. האביונה לא בוששה לבוא, וזרימה של מיצי תאווה מלאה את לשוני. ירידת הלחץ מעורפי סימנה את הרשות להרים את הראש. היא קמה מכיסאה וניגשה לתמר, תמר לא זזה . המנכ"לית אחזה בזרועה והקימה אותה. אני נותרתי במקומי ללא מילים היא הניחה את כפות ידהה של תמר על השולחן מאלצת אותה להטות את גופה קדימה. באבחה אחת משכה את תחתוניה עד לקרסוליה . מבט אחד הבהיר לי שעלי לפעול. נעמדתי וקרבתי לתמר. המנכ"לית פרמה את מכנסי מחלצת את אברי התפוח. ידיה הובילו אותו אל בין רגליה של תמר. בשלוש אבחות קצרות מצאתי את אברי שקוע בערוותה של תמר. ידיי אספו שת פלחי ישבנה ואני החלתי לנוע בתוכה. ההתרגשות הייתה עצומה. תוך כדי תנועה ריתמית עיסתה המנכ"לית הן את דגדגנה והן את אשכי. תמר התפרקה באחת ומייד הזדקפה גורמת לי לאבד את מקור הטבילה הרותח. אנחה קלה יצאה מבין שפתי המנכ"לית תוך שהיא גוהרת מטה אל אברי הזקוף והרטוב. פיה נסגר סביבו תוך שהיא משמיעה קולות גרגור. פיה עלה וירד כשהיא מצליחה כמעט לבלוע את כולו. הלחץ הגואה נתן אותותיו והגאות פרצה החוצה. למעט תנועת רתיעה קלה הנובעת מההפתעה היא לא עזבה אותי עד יציאת אחרון הטיפות היום שלוש שנים אחרי אני סמנכ"ל תפעול יחד עם תמר סמנכ"לית אדמיניסטרציה. ויש לנו הרבה ישיבות הנהלה.
"כלבה" זה היה המונח היחיד שיכולתי לצרף למנכ"לית החדשה. ממרומי עקביה וחליפתה המחויטת היא הפטירה לנו סידרת הנחיות באשר לשינויים שיחולו במשרד. לא עוד איחורים לא עוד ברדק, פשוט משרד מתפקד ועובד. הימים הראשונים היוו שעמום אדיר, אני שרק השתחררתי מהצבא "מהסיירת" צמאתי לאקשן. ואילו כאן הייתי ה-"לך תביא" הכלבה פתחה את המשרד לפני כולנו והלכה אחרינו במצוות נאה דורש. מאום מהרצינות וההתמדה לא הכין אותי לבאות. ולא אל תבינו לא נכון בחברת נשים אני נמר טורף. ביום חמישי הקדמתי לבוא, הצורך לסיים את אריזת הקטלוגים הרס לי את הבוקר. השעה הייתה 7 נותרו כשעה ומחצית לפני בוא יתרת האנשים. ברחבי המשרד השקט לא נשמע רחש, אולם חריץ בדלתה של "הכלבה" כמו קרא לי להציץ. המראה הכה אותי בתדהמה. היא ישובה בכורסת המנכ"ל שעונה לאחור בעיניים עצומות טיפסה עם אצבעותיה לאורך רגלה הגרובה בגרביוני רשת שחורים. אט אט ללא חופזה בעוד ירכיה נפסקים, תוך כדי החלקת ישבנה אל קצה המושב היא הרימה את חצאיתה. אברי התקשח באחת ואני נטוע על מקומי התחלתי ללטפו באיטיות. קו החצאית עבר את שני שליש ירכיה ושם הסתיימו הגרביונים מגלים ירכיים לבנות, משולש הערווה נגלה לעני והיא תוך כדי עיסויי איטי וחושני החלה להעלות את הקצב, נשימותיי תכפו כמו מתאימים לשלה. העניין נגמר תוך שניות באנקות חרישיות, זה היה הזמן להעלם, החל מיום זה ואילך הקדמתי להגיע תוך שאני מחפש את ההזדמנות , הלהט הכה בגופי כמגפה והסתובבתי ימים מיוחם ורעב, יש ימים ההופכים למיוחדים סתם כך, וכך היה כשבועיים לאחר מכן, כהרגלי הגעתי מוקדם לחזות בה, היא הייתה מרוכזת בעצמה וכן אני. השעה הייתה שבע וחצי ואני נטוע על מקומי לא שמתי לב לתמר מזכירתה שהגיע למשרד באותו יום מוקדם מהרגיל. תמר, בשונה ממנהלתה הייתה בלונדינית צעירה ושופעת למרות ניסיונותיי היא התעלמה ממני לא אחת. הקול המקפיא "מה אתה עושה" הקפיא באחת אותי ואת המנכ"לית. תמר בהתמד תנועתה פתחה את הדלת דחפה אותי פנימה ואמרה "מה אתה מרגל שם". המבוכה נמשכה מספר שניות, רב מדי לטעמי. אולם "הכלבה" הבינה באחת את הקורה. "שבי" היא הורתה לתמר, "ואתה גש הנה". נעמדתי נבוך לפני כסאה. " רד על ברכיך" התדהמה פשתה בפני ובפני תמר " רד כבר" התריסה. קרעתי על ברכי, והיא תוך כדי הסתכלות ישירה בעיני תמר פסקה את ברכיה ומשכה את ראשי אל משולש ערוותה, מכאן הכל היה ברור. לשוני מצאה את החריץ המריר שבתוכו ישב הדגדגן. באיטיות התחלתי למצוץ אותו כך שמידי פעם תוך כדי מציצה חזקה לפי אני נוגס בו קלות. קולות החריקה הקלים שהגיעו מכיוונה של תמר העידו שהיא הופתעה כמוני. האווירה התחשמלה. מבטה הנוקב הצמית את תמר לכיסאה וקצב ראשי המתנועע בקצב המציצות עשו את שלהם. האביונה לא בוששה לבוא, וזרימה של מיצי תאווה מלאה את לשוני. ירידת הלחץ מעורפי סימנה את הרשות להרים את הראש. היא קמה מכיסאה וניגשה לתמר, תמר לא זזה . המנכ"לית אחזה בזרועה והקימה אותה. אני נותרתי במקומי ללא מילים היא הניחה את כפות ידהה של תמר על השולחן מאלצת אותה להטות את גופה קדימה. באבחה אחת משכה את תחתוניה עד לקרסוליה . מבט אחד הבהיר לי שעלי לפעול. נעמדתי וקרבתי לתמר. המנכ"לית פרמה את מכנסי מחלצת את אברי התפוח. ידיה הובילו אותו אל בין רגליה של תמר. בשלוש אבחות קצרות מצאתי את אברי שקוע בערוותה של תמר. ידיי אספו שת פלחי ישבנה ואני החלתי לנוע בתוכה. ההתרגשות הייתה עצומה. תוך כדי תנועה ריתמית עיסתה המנכ"לית הן את דגדגנה והן את אשכי. תמר התפרקה באחת ומייד הזדקפה גורמת לי לאבד את מקור הטבילה הרותח. אנחה קלה יצאה מבין שפתי המנכ"לית תוך שהיא גוהרת מטה אל אברי הזקוף והרטוב. פיה נסגר סביבו תוך שהיא משמיעה קולות גרגור. פיה עלה וירד כשהיא מצליחה כמעט לבלוע את כולו. הלחץ הגואה נתן אותותיו והגאות פרצה החוצה. למעט תנועת רתיעה קלה הנובעת מההפתעה היא לא עזבה אותי עד יציאת אחרון הטיפות היום שלוש שנים אחרי אני סמנכ"ל תפעול יחד עם תמר סמנכ"לית אדמיניסטרציה. ויש לנו הרבה ישיבות הנהלה.
