<img src="http://timg.co.il/f/Emo22.gif">הקשר הייחודי בין צוותים חינוכיים למשפחות מיוחדות - מאמר

schlomitsmile

Member
מנהל
הקשר הייחודי בין צוותים חינוכיים למשפחות מיוחדות - מאמר
"משפחה שבה אחד הילדים הוא ילד עם צרכים מיוחדים
מתמודדת עם אתגרים רבים שמשפיעים על היחסים התוך משפחתיים
ועל תפקודו של הילד מבחינה לימודית, רגשית וחברתית.
לאורך השנים, צוותים חינוכיים מלווים את הילד ואת משפחתו
ומסייעים להם להתמודד עם אתגרים אלו.
הקשר בין המשפחה לצוותים החינוכיים הוא קשר מורכב ורווי קונפליקטים,
לכן נראה כי חשוב להבין את צרכיהן של משפחות אלו
ואת השפעתם על הקשר הנרקם עם הצוותים החינוכיים.
במאמר הנוכחי אדון בצרכים אלו ואציג כמה עקרונות ודגשים
שיכולים להנחות את עבודתם של הצוותים החינוכיים."

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3398

מה דעתכם?

מהדהד לכם משהו מנסיון חייכם?
 
לא זוכר קשר כזה
היחס עלי בתור ילד חריג היה די מחפיר עד גיל מאוד מבוגר מתי שהצלחתי ללמוד להמליח מבחינה זו, ואז כיבדו והראו חיבה וכו, תמיד העניין של הצלחה בלימודים נראה לי התניה של הצוות , ככה לפחות חשתי מגיל צעיר מאוד כילד שלא ידע קרוא וכתוב עד גיל מאחור יחסית, אז די השפילו אותי בסך הכל, לא זוכר חוויה חיובית מורים, הייתה רק מורה אחת שהייתה פרטית ולא קשורה למערכת החינוך , שסבתא לקחה אותי והיא הייתה ממש נפלא ולימדה אותי באהבה ותוך חודשים בערך למדתי קרוא וכתוב ואת רוב החומר הלימודי שהפסדתי ,זה היה מדהים, אני ממש מודה לה, היא הייתה יוצאת מהכלל, אף אחד לא הייתה כמוה ... זה החוויה החיובית היחידה שלי מורה או מחנך, היו עוד טובות בחטיבה אבל שוב כהתניה של הצלחה בלימודים ועידוד אז לא ממש התחברתי אליהן כמה, שממש ראתה בי אדם, וניסיתה לדבר בשפתי אגב הייתה חרדיה ואמרה תמיד את המשפט " חנך לנער לפי דרכו " היא דמות מפתח בחיי , הלוואי שכל המורים היו כמוה
 

schlomitsmile

Member
מנהל
קטעים שמתארים מציאות מוכרת מאד, מנסיון אישי וגם מהפורום


ישי-קרין (2004) מתארת את ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים כ"חשופים בצריח" -
באופן בלתי נשלט, לאורך השנים, המשפחה נדרשת להיחשף בפני מספר גדול
של מטפלים וצוותי חינוך.
לעיתים קרובות, חשיפה זו כרוכה בכאב וברמיסת כבודם של ההורים.
המטפלים וצוותי החינוך לא תמיד מכבדים את דרכי ההתמודדות של ההורים
ולעיתים מופנית כלפי ההורים ביקורת והאשמה, והם חשים, במסר סמוי או גלוי,
שהקשיים של הילד נובעים מהבעיות האישיות שלהם.
יחסי הגומלין הנוצרים בין המשפחות לצוותים החינוכיים טעונים
ומתבטאים לעיתים קרובות ביחס שיפוטי אל המשפחות, בחוסר אמון וכבוד,
בקשיי תקשורת עם ההורים ובחוסר הקשבה להם ...
הצוותים החינוכיים טרם למדו לשתף פעולה עם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.
ההתייחסות להורים עדיין ביקורתית, לא מכבדת ולא מתחשבת.
מרכיב חשוב נוסף הוא יחסי הכוח הבעייתיים שמאפיינים את מערכת היחסים
בין משפחות מיוחדות וצוותים חינוכיים.
הצוותים החינוכיים הם בעלי הידע, הם ה"מומחים" שיודעים מה טוב לילד.
מצב זה מעורר לעיתים קרובות בקרב המשפחות פגיעה בערך עצמי, חשדנות..."

והעניין בעיניי הוא, שהפגיעה היא לא רק בהורים, אלא דרכם גם בילדים.
כך שלמעשה במקרים רבים, המערכת שנוצרה כדי לתרום לטיפוח הילדים
עושה בדיוק את ההיפך, הן במישרין והן ע"י פגיעה בהוריהם.
 
למעלה