יום השואה הראשון שלי כאמא
כל החיים כשלמדתי על השואה בבית ספר ובכלל - הייתי מאוד סקרנית לגבי ההורים ותינוקות ופעוטות ואיך הם התמודדו. ההתמודדות שלהם הייתה ברמת הלשרוד ולהישאר בחיים. תינוקות הופרדו מהוריהם, פעוטות ובני נוער נאלצו להתבגר מהר מידי וזה פשוט כואב כאמא. אני חושבת על בתי הקטנה ועל כך שהם היו במצב שלפעמים לא יכולים לגונן על ילדיהם- דבר שכל הורה סה"כ רוצה לעשות למען ילדיו.
 
אני פשוט מחבקת את ילדתי ואומרת תודה לאל שיש לי אותה ויכולה לעשות כל מה שביכולתי כדי להגן עליה ונקווה שדבר כל כך איום ונורא לא יקרה שנית.
מצטרפת אליך
מאז שהפכתי לאמא, הימים האלה הפכו להרבה יותר בלתי נסבלים מבחינתי.
המחשבה על הילדים שם, על האמהות וההורים בכלל בתקופה הזו לא עוזבת אותי.
מעבר לזה, יש ספרים בנושא שמאז שאני אמא אני פשוט לא מסוגלת לקרוא פשוט כי זה כל כך מפחיד ומבעית אותי שאני פשוט לא מצליחה להתמודד עם זה.
כנ"ל לגבי סרטים בנושא.