dida80

New member
../images/Emo93.gif../images/Emo4.gif../images/Emo7.gif../images/Emo10.gif

חשבתי שאני קצת מוגנת (אוי נשמע רע) אבל מסתבר שאני בעבודה הנוכחית רק 8 חודשים אז הבוס יוכל פטר בלי לשלם פיצויים. הוא עוד לא אמר לי מה הוא מחליט. אני לא מצפה ממנו להרבה ואני גם לא נהנית שם כי מאוד רציתי להיות ב"עמדה" אחרת בשלב זה בחיים, אבל אני רוצה וזקוקה לכ"כ הרבה רכישות עכשיו ועוד קודם וזה מבאס. טוב לא הייתי ברורה. אבל אני ברורה לעצמי והבאסה שלי בטח ברורה.
 

dida80

New member
אה כן ו..

יש לי משימה שעבורי היא מטלה קשה. להתקשר לבוס שישלח לי בדואר את הצ'ק לאוגוסט. אני יודעת שזה נשמע לאנשים צחוק ולכן תמיד הייתי מנסה להסביר לאנשים שיש סיבות למה אני מרגישה איך שאני מרגישה וכעס וחסרת תקווה... סה"כ זו זכותי לקבל את השכר גם אם אני נעדרת וזו לא בקשה מוגזמת. אבל לי זה קשה
 

amitexc

New member
היית ברורה

וגם לי זה קורה שלא נעים לבקש את מה שמגיע לי... זה לא דבר מוזר.
 

dida80

New member
כדי לא להשתלט יותר מדי על הפורום

אני מוסיפה את הסיכום שלי להיום לכאן. האמת, זו לא רק ה"השתלטות". זה הרבה גם שכל פעם לאחרונה שאני מסכמת עם עצמי שאני מצמצמת כאן נוכחות, קורה איזה משהו שגורם לי קצת בכפייה להיצמד לכאן, כי אחרת אשתגע יותר מהר. קודם זה היה חודש המלחמה. עכשיו הרגל. למרות שהים היה המקום בו הצלחתי להפגין את כישורי ולשבור את הכף רגל, אני נורא מתגעגעת אליו. במיוחד עכשיו שאני יכולתי לקחת את הרכב וללכת לי בשקט לצפות במים. מבאס. גם יש לי תחושה שעד שאני אמצא את עצמי שוב בחוץ ונוהגת, יגיע חורף. שלא לדבר על ראש השנה. ויום כיפור. אוי ממנו אני גם מפחדת. בכלל עד שגם הגעתי להסכם עם חברה שמעכשיו ימי שלישי בפאב שאני אוהבת וגרמתי לה גם לחבב אותו , אז גם הגיעה המלחמה ועכשיו זה. היה לה איזה רעיון שאני אלך ככה.. מקווה שהיא צחקה. אני בכל אופן,בכיתי. אז... השעות האחרונות היו לי קצת מוזרות. גם ההרגשה הפיזית לא משהו היום אבל אני מתחילה לקלוט שזה חלק ממה שהקרדיולוג אמר לי. שאני מסוג אנשים שמתרגמים מצב נפשי לסיפטומים פיזיים מעבר להתקפי החרדה שהכרתי ועודני מכירה. וזה בעצם הקוצר נשימה במנוחה שאני מרגישה. כבד לו ללב :) אני מעיקה עליו... אז כרגיל, אני כותבת כדי שאולי זה ילך ממני ולא יחזור. יתיישב על השורות ולא יזוז משם. זה הולך בדיוק לדקה. ואז כשאני אשלח את ההודעה אני ארגיש הכל.חזק.ברור. אולי לא כ"כ ברור. אף דלת לא נפתחה ועדיין אני מרגישה אותן נסגרות. בלי שיקרה כלום. ואולי בגלל שלא קורה כלום. כנראה הצלחתי להדחיק רוב שעות היום בכל יום. גם מחר בטח הכל יהיה התבדחויות ורגיל ומדי פעם בלי התראה - נפילות. מזכיר משהו הא? תרגישו חופשי רק לקרוא בלי להגיב, כי אני לא בנאדם שמסוגל לספוג "קלישאות", דברי עידוד "וורדרדים" בלי שזה יעשה לי עוד יותר רע. ואת הנאומים - נראה לי שאני מכירה בע"פ. מספיק לי לדעת שקוראים את מה שכתבתי, זה כבר יחס מספיק ומספק מחברי פורום. לילה טוב בתקווה למנוחה מהמועקה הזו שתפסה עלי בעלות. נ.ב: ראיתי היום באיזה אתר שאני נעזרת בו מודעת דרושים לעורכי וידאו עבור תפוז. שלחתי (חצי) הצעת מועמדות ופתאום, רק עכשיו, קלטתי שמה יש פה בכלל לערוך שהוא לא עריכת תוכן ולא עיצוב גרפי??? לא יודעת אם לצחוק או להשתומם מעצמי שרק עכשיו "נפל האסימון".
 
קראתי

שיהיה לך בהצלחה במציאת עבודה. ותגידי, את לא הולכת על הרגל בכלל?!
 

05 מיכל

New member
איזה הרגשה מוכרת

שההפרעות לשגרה קורות בקצב יותר מהר מהשיפורים שאני מצליחה להכניס בה, שעד שאני מזיזה משהו בכיוון חיובי - קורים עשרה דברים שמושכים אותי אחורה, ושזו בעצם השגרה האמיתית שלי...
 

dida80

New member
סעעמק עם טרנד השיפוצים

זה כבר לא רק שאין שלי שקט נפשי... אני מותקפת! אני גרה ליד ואדי, ובצד השני עוד לפני המלחמה התחילו בשיפוצים שנראה לי שימשכו עוד יובלות. ועכשיו התחילו לשפץ דירה בבית מקדימה (אני א'). לא רק שהם לוקחים לנו את החנייה ו"מפזרים" אבק לכל עבר וזה רק ה3 ימים הראשונים.. אז גם הרעש. אלוהים. הרעש הזה שמקבל חיזוק עם הקרבה לואדי, כך שלא ממש מובן מאיזה צד מגיע המקור... רעש בבית (מריבות) רעש בחוץ (שיפוצים) ורעש בראש ובלב (תוצרת עצמית)
 
למעלה