|

|../images/Emo92.gif

שלום לכותבי הפורום, זוהי לי הפעם הראשונה להשתתף, והייתי מבקשת חיזוקים והזדהות מאחרות ואשתף אתכם, למדתי לרקוד 5 שנים ריקודי בטן אצל סיגל ליפשיץ-זיו ואני רוקדת יפה. העניין הוא שחבל לי שבשנה וחצי האחרונות אני און אנד אוף והפסקתי ללכת ללמוד לרקוד וחבל לי על כל הזמן וההשקעה והאם גם אחרות מרגישות כך, שרוצות פסק זמן או חוסר חשק להמשיך בתחום. הייתי שמחה לקבל דעות שיחזקו אותי להמשיך. הערה: אני מאוד חסרת ביטחון עצמי כשאני מתבקשת לרקוד מול חברים, למשל. באהבה, דנידין האחת
 
../images/Emo66.gif הדרך הכי טובה היא לקפוץ

לבריכה להחליט אני מופיעה ומראה לכולם מי אני , אם את רוצה עזרה אני כאן כדי לעזור אני יכול לומר שהבמה מחכה לך וגם בזה אני יכול לעזור
 

tlingit

New member
ברוכה הבאה דנידין האחת ../images/Emo24.gif

יופי שאת מצטרפת אלינו לפורום
כיף לגלות עוד חברות לתחום אני מתחברת לחלק שאת מספרת על ה "און אנד אוף" והייתי מציעה לך להקשיב לקול הפנימי שלך, שאולי מחפש הפסקה או שינוי. תוכלי לעשות אחד משני דברים: או להחליף מורה, בעיני זה דבר רצוי שמאד מרחיב אופקים לנו כתלמידות, שכן כל מורה לוקחת אותנו למחוזות אחרים. אולי דרך הלימוד של מורה אחרת תעזור לך לחזק ולבטוח בביטחון העצמי שלך, אולי תגלי דרכים לתרגל אותו. או באמת לתת לעצמך פסק זמן, אולי לתת דברים קצת "להתבשל" בפנים או לצבור מחדש אנרגיות ואת החשק והששון. אני מאמינה שמדי פעם, גם בתחומים שמרתקים אותנו וגורמים לנו אושר אנחנו מגיעים לרוויה כלשהי, זמנית, שאחריה נדרש לנו קצת זמן "שקט" זמן שאני קוראת לו "התארגנות פנימית על העניינים"
אני למדתי להקשיב לצורך הזה, לזהות אותו ולתת לו מקום וזכות קיום. בדרך כלל זה עשה ועושה לי טוב כשאני מאפשרת לעצמי את ההפסקה. זה לא אומר ש"אין לך את זה יותר" או משהו דומה, אלא שיש תהליכים פנימיים שדורשים את האנרגיה ולכן היא לא זמינה לעשיה עצמה. אני מאמינה שגם נושא הביטחון העצמי "מתבשל" שם...
(דרך אגב, דרך נוספת לעבוד על ביטחון עצמי יכולה להיות להגיע להזדמנויות לרקוד באופן חופשי, לא בשיעור. תוכלי לבדוק בלוחות שלנו, יש שם מידע על מקומות שמאפשרים ריקוד חופשי בחיפה ובתל אביב)
 

dvd2000

New member
שלום לך דנידין האחת וברוכה הבאה ...

ברוכה הבאה לפורום
! אז ככה את צריכה לחשוב שאם את לא תתגברי על הביטחון העצמי הנמוך את זאת שתפסידי
מכך . לפעמים את צריכה להעמיד את עצמך במבחן ולהגיד לעצמך שכרגע יש לי הזדמנות וההזדמנות הזאת לא תחזור על עצמה ולכן צריך לנצל את הרגע ולהנות מן הריקוד ומכל דבר אחר שאת עושה . דווקא מחבריך את לא צריכה להתבייש לפי דעתי, מפני שאת לא יודעת שברגע שתתחילי לרקוד הם הראשונים שיפרגנו לך וירעיפו עלייך מחמאות שכן יעלו לך את הבטחון העצמי שלך. בהתחלה תרקדי בשביל הכיף שלך באירועים או במפגשי חברים ורק לאחר מכן שהביטחון קצת עלה אז את יכולה לנסות ולהופיע . אם את רקדנית מתחילה אז יש במה פתוחה כל יום שני בבר מסעדה הלבנונית בבילוס ושם את יכולה להופיע (את יכולה לדבר עם יעל בקר בפורום ). דבר נוסף אם את כבר מיצית את הריקוד ולא בא לך על זה אז תמיד יש אופציות אחרות שיהיו פתוחות לפניך. מאוד חשוב שתאהבי
את מה שאת עושה כי ברגע שאת לא אוהבת את מה שאת עושה (בקטע של ריקוד) הקהל יראה זאת . חמש שנים ללמוד ריקודי בטן לפי דעתי זה מספיק ואת כבר מזמן היית צריכה להופיע או ללמד בנות אחרות למרות שללמוד זה תמיד טוב . מכל הנתונים שהצגת רואים שאת סובלת מביטחון עצמי נמוך מאוד ואת צריכה לשפר זאת (סליחה על הדיאגנוזה אני לא רופא או משהו ). פשוט את צריכה לדעת איך לעבוד על עצמך ודווקא כן לשכנע את עצמך בכדי לגבור על אותו ביטחון עצמי. אני רוצה להגיד לך רק דבר אחד " דברים שרואים מפה לא רואים משם " לי יצא לרקוד הרבה פעמים בארועים משפחתיים אבל כשעליתי על הבמה לראשונה הרגשתי אנרגיות חיוביות שלא ידעתי מאיפה הם הגיעו. ואני גם נמצא בצד שלך הביישני אבל לפעמים צריך לנצל את הרגע ולחשוב שאין לי מה להפסיד ואם אני יפספס את אותו רגע אז ההפסד יהיה שלי ואני לא אתן לאותו ביטחון עצמי לנהל לי את החיים מתי שבא לו . לסיכום ! הגעת למקום הנכון ולפורום
הנכון פה את תקבלי הרבה חיזוקים ותמיכה . תעבדי על עצמך
,תצאי כבר מהאקוריום
אל הים הגדול
. מאחל לך הצלחה ומקווה לראותך בהמשך.
עוד דבר יש לנו פה בפורום שתי פינות מאוד מומלצות : 1. של שושנה שהיא ממליצה לנו כל פעם על דיסקים ושירים. 2. הפינה שלי על זמרים בערבית ישנים וחדשים ושירים המומלצים לריקוד. שיהיה לך אחלה יום מאחל לך שרי
 

סביוני

New member
תגובה קצרה מאוד

דווקא בשלב שבו לא היה לי דימוי ריקוד חיובי בריקודיי - קיבלתי את המחמאות הכי גדולות: שהאגן שלי זז כמו מצרי, שאם אני ארקוד כך במצרים אז המצרים יאהבו אותי, ואו - איך הספקת ללמוד את ...[למשל שימי תוך כדי שמיניות]. אף מורתי הופתעה. אז... נענוע אגן סמלי איתנו בביבלוס - והשמיים הגבול!
 
לדנידין מה עושים להחזיר את החשק

לדנידין הרואה ואינה נראית... אתחיל בציטוט מתוך "רצות עם זאבים" (עמ' 168 - רגשות קפואים) "ככלל, דבר שנע אינו יכול לקפוא. אז התחילו לנוע ואל תפסיקו". מה עושים? פשוט ממשיכים לרקוד והחשק יחזור. כשמפסיקים אז מפסיקים וזהו. אין המשך. למרות שלפעמים תקופה של מנוחה היא מאוד מועילה ואפילו הכרחית, אך את הבעת תסכול מזה שאת לא ממשיכה או ממשיכה רק לסירוגין ולכן אני אומרת לך - פשוט רקדי, אל תפסיקי, המשיכי להיות בתנועה כל הזמן וזה יחזור אליך. כמורה כרקדנית וכתלמידה אני נתקלת בתופעה הזאת כל הזמן, של ירידת חשק, של תחושת קיפאון, תחושה של "ממש לא בא לי וכו'" לפעמים זה מכניס אותי ממש לפחדים, מה יהיה אם אותו חשק אותו דגדוק בבטן שעושה לי חשק לרקוד יעלם לעד? או שחוזקו ידהה? מה אז? מה יהיה איתי? מי אני אהיה? ומי אני בכלל? אבל למדתי שזה כמו תשוקה, כמו ריגוש שצריך כל הזמן להזין, להשקות, לטפל ולהצמיח. בדיוק אותו הדבר כמו מערכות יחסים, כל הזמן צריך להמשיך לטפח אסור לאפשר לשיגרה להרוס את היחסים. כך גם בריקוד, אז מה עושים? ראשית וזה מה שאני אומרת גם לתלמידותי (עם צביטה בלב וגם עם שמחה) החליפי מורה, שני מקום שבו את לומדת, מקום חדש, אווירה חדשה, מורה חדשה יכולים ועשויים להפיח שוב את שלהבת החדווה והתשוקה לריקוד. וזה לא אומר שהמורה לא טובה, זה אומר שהגיע הזמן לעוף, ללכת הלאה לטעום דברים אחרים. קני לך אביזרים חדשים: ביגוד, תכשיטים, קלטות, מוסיקה, כל מה שיעשה לך טוב בלב. לכי וצפי במופעים של מחול מזרחי, ובשנים האחרון יש ובשפע מהמם ומקסים! תתארגני עם חברה טובה להפגש לפעם בשבוע וריקדו ביחד, אבל בלי תירוצים, בלי להגיד היום כן מחר לא וכו'. לקבוע יום ושעה ולהפגש, המפגש ביניכן יפרה את שתיכן ויעשה לכן שמח בלב. תצפי בקלטות וידאו של רקדניות, לי זה תמיד עושה טוב ומפיח בי רוח חדשה וחשק אדיר להמשיך לרקוד. ואחרון אחרון חביב, בקשר למה שאת מספרת שאת מרגישה חסרת בטחון לרקוד לפני אחרים, האם את רוצה לרקוד לפני אנשים אחרים? אם כן, אז אני בטוחה שזה עוד יבוא, כל בן אדם מבשיל בקצב אחר. ראית פעם שכל הירקות והפירות מבשילים באותה עונה? לכל פרי יש את הזמן שהוא מבשיל. לי אישית לקח מליון שנה עד שהיה לי את האומץ להופיע או סתם לרקוד לפני חברים וכבר חשבתי לעצמי שזה לעולם לא יקרה, אבל כשהגיע הזמן הנכון (עבורי) אז זה קרה וכמובן שלא ביום אחד, זהו תהליך ארוך ארוך כשבסופו מצפה לנו הפתעה - סוכריה על מקל - וזה את המפגש המדהים עם עצמנו. טוב דנידין, מקווה שעזרתי לך קצת ואולי עזרתי לעצמי גם... ספרי לנו עוד מה קורה אתך ! בברכה תמרה
 

י ע ל י ק

New member
לתמרה היקרה ../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif

כמה טוב לקרוא את דברייך החכמים! לי את עזרת המוןןןןן
 
תמרה, איזה דברי טעם../images/Emo140.gif

תמרה, כמה נהניתי מדבריך.תבורכי. אני חושבת שכמעט כל אחת מרגישה בכל נושא/ קשר שקרוב ללבה, את הפיקים; ההתרגשויות, הצלילות ולעתים גם את שויון הנפש. וכמה נכון וחשוב כתבת והמסר שהעברת אין לחכות להזדמנות , צריך לצור אותה או את התנאים שיגרמו לה ללבלב, בדיוק כמו התשוקה שהיא כבר אחרי המבט הראשון, והיא זקוקה לשמפניה, לאור ובעיקר ל'סוכריה על מקל' שלנו (כלשונך) שמזינה את הכל.
 

ליילה 1

New member
לדנדין המתלבטת,../images/Emo12.gif

אני מסכימה עם כל מילה נאמרה על ידי קודמותי, רציתי רק להוסיף שהתחושה של התקפלות והתכנסות לתוך עצמך היא טבעית ואפילו לעיתים נחוצה על מנת לאגור כוחות ולהפנים, תווכחי שלעיתים אחרי הפסקה הכל יפרוץ שוב כמעיין המתגבר.
 
החשק להמשיך לרקוד

תודה רבה לתמרה, בן המדבר, סביוני, שרי, ולטלינגיט על התייחסותכם החמה והאיכפתית. אני רוצה לומר שהתחלתי לפעול בכך שקניתי קלטת די.וי.די עם רקדניות נפלאות בהופעות במצרים (בשוק טירה) ומעט פיזזתי וצפיתי מהופנטת בכישוריהן. וקצת עלי. אני בת להורים עיראקים ששומעים רק מוסיקה ערבית, אום כולתום, עבד'ל חלים חפ'ז, עבדול וואהב וכו' וזאת המוסיקה שנחשפתי אליה בילדותי כל הזמן!!! אך כששמעו לפני מס' שנים שהתחלתי לרקוד, קיבלו זאת באכזבה ובשלילה, כאילו יצאתי רחמנה ליצלן לזנות. וכמובן שהמשכתי לרקוד, אך לא לשתף אותם בחוויותי. אולי הקושי שלי להשתחרר נובע מהבית, מהסטיגמה שדבקה גם בי כלפי נשים שמתנועעות בחושניות מפתה וכו'. ולמרות זאת, התנועה באמת "יוצאת לי מהבטן" ורק לפני אנשים אני חשה בושה להיפתח יותר ואפילו מול בן זוגי. תמרה, אני מזדהה עם דברייך שמוטב שאמשיך לרקוד, פן החשק שלי יעבור לי לגמרי וגם קניתי לי דיסק של עומר פארוק. אוהבת אתכם. להתראות.
 

ליילה 1

New member
התופעה שאת מתארת מאוד מוכרת

אצל חלק גדול ממשפחות יוצאי עדות המזרח קיימת עדיין סטיגמה לגבי רקוד הבטן הם קשורים ואוהבים את המוסיקה הערבית, אבל רקוד- יוק. את זה שתעשה בת השכן... שמעי לקול הפנימי שלך, המשיכי לעשות את מה שאת אוהבת, ואל תכנעי לשום תכתיב חצוני של מה יגידו,וזכרי, אנחנו הם אלו שיוצרים את המציאות של עצמנו.
ליילה
 

leah1010

New member
לא רק

לא רק אצל משפחות יוצאי עדות המזרח. אני חושבת שהסטיגמה שתוארה קודם היא אצל משפחות רבות. גם אצל משפחות אשכנזיות, שמוסיקה מזרחית וערבית - היה טאבו. אני נחשפתי למוסיקה המזרחית והערבית רק לפני מספר שנים לא רב ומיד לאחר מכן הלכתי לחוג לריקודי בטן (יש לפרגן לבעלי שדחף אותי ונתן לי את האומץ) ואז כמובן השתחררתי לאט לאט מהסטיגמה ה"פולנית" של המשפחה המורחבת שלי שמוסיקה מזרחית זה דבר מוקצה מחמת המיאוס. לאחר שאזרתי אומץ - לא היה אכפת לי מה חושבים על זה. כמובן שזה תהליך ארוך כמו שתמרה תארה והיו עליות ומורדות - זה לא דבר מובן מאליו. אבל למדתי בחיים ה"קצרים" שלי שאסור להתייאש. אם נופלים.... צריך לאזור כח לקום ולהמשיך הלאה כי החיים הם יפים. לאה
 
תמרתי הנפלאה בנשים ../images/Emo20.gif

אילו מילים משיבות נפש! איזו חכמה ובינה - ממש כמו של הסבתות "העתיקות" והמופלאות האלה, שנהירים להן כבר כל סודות ומכמני החיים. תענוג לקרוא כל מילה וכל משפט. ממש לחקוק בלב ובנשמה, לשנן יומם ולילה, ולשאוב כוח, אנרגיה, שמחה ועוצמות בכל פעם שהמצברים מתרוקנים... תודה, יקירה, על כל המילים הטובות, האוהבות, המרככות הממלאות, התומכות והמעודדות. כולנו זקוקים לשמוע/לקרוא אותן מפעם לפעם, וכמה טוב שהתברכנו בך, בחכמתך ובתבונתך.
 
לשושנה - איזה משוב יפה

רק בשביל תגובות (משוב) כאלו כייף לי להמשיך לכתוב ויש לי תמיד מה להגיד, עד שאני נתקלת בתקופה שאין לי מה להגיד על שום דבר. אבל כל עוד שזה יוצא - זה כייף גדול@ תודה לך שוש יקירתי אהובתי על המילים המתוקות שלך! את בעצמך ה-קוסמת הגדולה של המילים ! בחיבוק תמרה
 

nofaritrit

New member
נהניתי מאוד לקרוא את דבריך

את מיטיבה לכתוב... ממש נשמה יתירה יש בכתיבתך. תודה!!
 
למעלה