לדנידין מה עושים להחזיר את החשק
לדנידין הרואה ואינה נראית... אתחיל בציטוט מתוך "רצות עם זאבים" (עמ' 168 - רגשות קפואים) "ככלל, דבר שנע אינו יכול לקפוא. אז התחילו לנוע ואל תפסיקו". מה עושים? פשוט ממשיכים לרקוד והחשק יחזור. כשמפסיקים אז מפסיקים וזהו. אין המשך. למרות שלפעמים תקופה של מנוחה היא מאוד מועילה ואפילו הכרחית, אך את הבעת תסכול מזה שאת לא ממשיכה או ממשיכה רק לסירוגין ולכן אני אומרת לך - פשוט רקדי, אל תפסיקי, המשיכי להיות בתנועה כל הזמן וזה יחזור אליך. כמורה כרקדנית וכתלמידה אני נתקלת בתופעה הזאת כל הזמן, של ירידת חשק, של תחושת קיפאון, תחושה של "ממש לא בא לי וכו'" לפעמים זה מכניס אותי ממש לפחדים, מה יהיה אם אותו חשק אותו דגדוק בבטן שעושה לי חשק לרקוד יעלם לעד? או שחוזקו ידהה? מה אז? מה יהיה איתי? מי אני אהיה? ומי אני בכלל? אבל למדתי שזה כמו תשוקה, כמו ריגוש שצריך כל הזמן להזין, להשקות, לטפל ולהצמיח. בדיוק אותו הדבר כמו מערכות יחסים, כל הזמן צריך להמשיך לטפח אסור לאפשר לשיגרה להרוס את היחסים. כך גם בריקוד, אז מה עושים? ראשית וזה מה שאני אומרת גם לתלמידותי (עם צביטה בלב וגם עם שמחה) החליפי מורה, שני מקום שבו את לומדת, מקום חדש, אווירה חדשה, מורה חדשה יכולים ועשויים להפיח שוב את שלהבת החדווה והתשוקה לריקוד. וזה לא אומר שהמורה לא טובה, זה אומר שהגיע הזמן לעוף, ללכת הלאה לטעום דברים אחרים. קני לך אביזרים חדשים: ביגוד, תכשיטים, קלטות, מוסיקה, כל מה שיעשה לך טוב בלב. לכי וצפי במופעים של מחול מזרחי, ובשנים האחרון יש ובשפע מהמם ומקסים! תתארגני עם חברה טובה להפגש לפעם בשבוע וריקדו ביחד, אבל בלי תירוצים, בלי להגיד היום כן מחר לא וכו'. לקבוע יום ושעה ולהפגש, המפגש ביניכן יפרה את שתיכן ויעשה לכן שמח בלב. תצפי בקלטות וידאו של רקדניות, לי זה תמיד עושה טוב ומפיח בי רוח חדשה וחשק אדיר להמשיך לרקוד. ואחרון אחרון חביב, בקשר למה שאת מספרת שאת מרגישה חסרת בטחון לרקוד לפני אחרים, האם את רוצה לרקוד לפני אנשים אחרים? אם כן, אז אני בטוחה שזה עוד יבוא, כל בן אדם מבשיל בקצב אחר. ראית פעם שכל הירקות והפירות מבשילים באותה עונה? לכל פרי יש את הזמן שהוא מבשיל. לי אישית לקח מליון שנה עד שהיה לי את האומץ להופיע או סתם לרקוד לפני חברים וכבר חשבתי לעצמי שזה לעולם לא יקרה, אבל כשהגיע הזמן הנכון (עבורי) אז זה קרה וכמובן שלא ביום אחד, זהו תהליך ארוך ארוך כשבסופו מצפה לנו הפתעה - סוכריה על מקל - וזה את המפגש המדהים עם עצמנו. טוב דנידין, מקווה שעזרתי לך קצת ואולי עזרתי לעצמי גם... ספרי לנו עוד מה קורה אתך ! בברכה תמרה