[הדובון הקטן]

../images/Emo85.gif

ושוב הם מציקים ושוב הם מטרידים אותי כבר עברנו את השלב הזה של האוכל והם יודעים את זה הרי הם חושבים ובטוחים שאני בסדר אז למה שוב את אותן שאלות - השאלות המעצבנות האלה שרק מהן אני יכולה להשתגע ולהתעצבן ??? ברגעים כאלו אני ממש מעדיפה להיות בבסיס - בשקט הזה , שלא אומרים לי מה לעשות ולא מסתכלים על כל דבר קטן שאני עושה.. אם אני אוכלת או לא , מקיאה או לא... כמה שרע לי שם ומציק עם הרבה עבודה ברגע זה ממש הלוואי ויכולתי להיות שם ... מה הם לא מבינים שעכשיו קמתי ואני לא רעבה אני יאכל עוד מעט זה ברור - אני כבר לא צמה והם יודעים את זה אז למה , למה? זה מה שגורם לי לעשות דווקא ואולי להתנהג כמו ילדה קטנה - אבל לעבוד על הפרנציפ - לצום , להקיא מה שהם אומרים לעשות אחרת ... גישה מטומטמת וילדה דפוקה...

 

[טוהר 26]

הם יודעים

אבל פוחדים לדעת יותר. ואת יודעת מה? עזבי מה הם יודעים. מה שחשוב זה מה שאת יודעת או לא יודעת, או לא רוצה לדעת.. כן זה מעצבן שבודקים ומסתכלים מה את אוכלת. אבל הם ככה, כי הם דואגים לך. וכמה שתנסי לשכנע אותם ובעיקר את עצמך שאת בסדר גמור, לא ישנה את המציאות. ומגיע לך כל הכבוד וטפיחה על השכם, כי את מתאמצת להחלים. אבל עדיין אתם משתמשת בפרנציפים מיותרים, וזה אומר שיש עוד עבודה לפנייך. את לא ילדה דפוקה. ואת יודעת מה? הלוואי ותהיי לי עוד חברה אחת 'דפוקה' כמוך ולא אבקש יותר. שלך תמיד תמיד תמיד תמיד