נהגתם לכתוב בילדותכם יומן?

[תולית מסטולית]

../images/Emo85.gifנהגתם לכתוב בילדותכם יומן?

היום החלטתי לקחת מההורים את היומנים שלי וישבתי לי וקראתי את שלושת היומנים שכתבתי מכיתה ו' ועד יא' לרגעים הובכתי, לרגעים נפעמתי, לרוב גיחכתי.. הדהים אותי כמה נושא הבנים הטריד את מנוחתי שנים כה רבות כמה שטויות דיברתי, כמה ילדותית הייתי, כמה מטופשת וחיננית ועוד יותר הדהים אותי לראות את ההתבגרות, שינויי הכתב ותפיסת העולם.. היתה קצת תחושה מוזרה של פיצול אישיות, כאילו קצת לא היכרתי את הכותבת..עד כמה באמת השתניתי? ועם זאת..זיהיתי גם הרבה מעצמי היום.. אבל הכי מגניבים הם התאריכים, מהיום שבו קיבלתי "מחבב" מילד שאהבתי בכדור אהבה, ליום שבו התנשקתי לראשונה, ליום שבו נפרדתי מהחבר הראשון הרציני.. והיומן מסתיים ביום שבו לראשונה התנשקתי עם בעלי

(כן,כן אנחנו יחד מכיתה יא' שלי..), כנראה שלא הרגשתי צורך לכתוב אח"כ. האם גם לכם יש יומן מהילדות?

אני חושבת שאני אמליץ על כך לילדיי העתידיים בחום.

 

[פומפיה]

יומן חלומות.. כותבת עד היום

אבל יש לי קופסאות עם מאות מכתבים, מכל מיני תקופות חיים (וזה אחרי סינון, הרבה זרקתי), והמון מהעולם הפנימי שלי... פשוט נמצא שם.

 

[סיפרונית1000]

כתבתי יומן

מכיתה ט' עד סוף הצבא היום כשאני קוראת זה נראה לי מטומטם כל מה שכתבתי אז זה נראה לי המקום היחיד שיכולתי לשפוך בו הכל כל מיני פרטי פרטים לא משמעותיים שאז נראו לי הכי חשובים בעולם שנים גם כתבתי שירים ואפילו חשבתי לפרסם אותם אבל בסופו של דבר נשארו שירי מגירה. פעם גם ניסיתי לכתוב ספר - הגעתי לעמוד 40 והתייאשתי - נמאס לי תמיד אומרים לי שאני חייבת לכתוב אבל לא מגיעה לעשות את זה ברצינות אולי חבל ואולי טוב שכך

 

[תולית מסטולית]

גם לי יש המוני מכתבים

הכי כיף זה לגלות דברים/סיפורים/מקרים שקרו שכבר שכחת מהם לגמריי. ממש חיים שלמים שנשכחו להם.

 

[טרי]

WOW נשמעת חוויה מדהימה

לצערי לא כתבתי יומנים, אבל אחת מחוויות הילדות הכיפיות ביותר היתה כשאמא שלי נתנה לי לקרוא את היומנים שהיא כתבה. זה היה מרתק.

 

[pikush2006]

אני בהחלט אמליץ זאת לילדי

נהגתי לכתוב יומן לא מזמן חשבתי להתחיל לכתוב שוב יש לי יומן עד תחילת הצבא.. אני הכרתי את בעלי בי"ב אז תחילת החברות עימו אכן מתועדת ממש הזדהתי עם מה שכתבת.. גם אני נוכחתי כמה התבגרתי וכמה בנים העסיקו את מחשבותיי כשחזרתי לקרוא את היומנים הישנים מאז הצבא אני כותבת פה ושם אבל לא באופן רציף סתם כפורקן אם צריך.. זה מאוד עוזר... וגם כי אני ממש אוהבת לכתוב

 

[תולית מסטולית]

איזה כיף שאת ממשיכה לכתוב

אצלי היומנים היו שנים על גבי שנים באיזו סלסלה אצל ההורים. וכל הזמן חששתי שיקראו, כי כתובים שם לא מעט דברים אישיים.. אז היום החלטתי להעביר אותם סופית לחזקתי. הלוואי והייתי מסוגלת להמשיך היום לכתוב, כילדה לא היתה לי בעיה לפרוק את המחשבות השטוטיות ביותר על הדף והתייחסתי ליומן כאל סוג של חבר..ממש דיברתי אליו, כותרות של יומני היקר וכאלה..

היום אני חושבת שאם אכתוב אשקול מילים יותר מדי ואז זה קצת מאבד מהמשמעות..

 

[אור פרחים ואהבה]

לא הצלחתי

תמיד התרשמתי עמוקות מ"דפי תמר" וכאלה.. אבל בעצמי לא הצלחתי להתמיד בכתיבה אמיתית וחבל לי היום על זה.

 

[Princes Vespa]

בדיוק כמוך אחד לאחד

יומנים מכיתה ה' עד סוף י"א. והיומן מסתיים בהיכרות עם החבר הראשון הרציני שלי. אחריו כבר לא היה לי צורך לכתוב. כל התחושות שתיארת מדוייקות כל כך: מטופש, ילדותי, מתבגר, אמיתי, מצחיק, שטותי, רציני. זה באמת נפלא כמזכרת ממי שהיינו פעם. לפני 4 שנים כתבתי כמה חודשים בלוג די אינטימי בישראבלוג.על החיים שלי, תחושות, לימודים, זוגיות. וישבתי לקרוא אותו לא מזמן. זו גם היתה חוויה מדהימה, אבל מסוג אחר. בוגר יותר, מבין יותר, קרוב יותר אלי היום ועם זאת גם רחוק ומעניין..

 

[תולית מסטולית]

נראה לי שעידן הבלוגים מחליף את היומנים של פעם

אבל אז זה לא לעיניך בלבד ויש מימד של חשיפה..ומצד שני אתה כותב בצורה אנונימית והסיכוי שמישהו כמו הורה או אח סקרנים יקרא אותו נמוך יותר.. אבל בכל זאת יש משהו קסום בלפתוח מחברת שהיא רק שלך ולפתוח ביומני היקר שלום! אגב, נוכחתי לדעת שהחתימה שלי מכיתה ו' נשארה אותו הדבר..

 

[juicy fruit 28]

כן

עד שגיליתי שאחי קורא בו

לא שמרתי אותו כמובן אבל, היום אני כותבת יומן לקטנה שלי, מההריון ועד עכשיו

 

[תולית מסטולית]

רררר הפחד הכי גדול שלי..

אבל חבל שלא שמרת באיזה מקום מסתור.. ואיזה רעיון נפלא זה לכתוב יומן לקטנה

 

[עוגת כושית]

כן, אבל לא לאורך ץק' כזו ארוכה..

אני חושבת שמכיתה ו' עד ח'- והיום בעיקר מביך אותי לקרוא אותם- כמו עוד דברים שכתבתי מאוחר יותר בחיים.

 

[יעל אפריל]

../images/Emo63.gif

התחלתי לכתוב יומן בכיתה ה' והמשכתי, ברצף, עד גיל 20 בערך. אחר כך היו כמה שנים בלי יומן ובגיל 28 חזרתי לכתוב . בשנה האחרונה אני כבר בקושי כותבת, אבל תמיד צריכה שתהיה לי מחברת שמוגדרת כיומן. יש משהו בכתיבה שמחדד מאוד את ההבנה שלי את מה שקורה. אני צריכה את זה. יש את האפשרות לדפדף אחורה ולהבין תהליכים. אני אוהבת את זה. את היומנים המוקדמים מצחיק ומביך אותי לקרוא. הם סגורים כבר שנים בארגז שאני מעבירה בין הדירות בלי לפתוח. אין לי אומץ להשמיד אותם, אבל אני לא באמת צריכה אותם. אלו של השנים האחרונות בעיקר מביאים אותי לידי בכי, גם של שמחה וגם של עצב, והם חשובים לי מאוד. למי שכתבה יומן - אתן באמת מאמינות לאלו שאמורים להשמיד אותם אם חלילה יקרה משהו, בלי לפתוח ובלי לקרוא?

 

[ללי1107]

נהגתי גם נהגתי

לכתוב יומן (אפילו היו שניים). אין לי ספק שעברתי שינוי עצום, וכן, גם אצלי ביומן כתובות לא מעט שטויות של גיל ההבגרות (וקצת לפני)...אני מניחה שלקרוא אותו היום יגרום בעיקר לחייך/מבוכה. ונראה לי שכן אמליץ לילדיי לכתוב יומן, זה בהחלט סוג של תרפיה.

 

[f a i r y1]

כתבתי ועדיין כותבת

את היומנים משנות הילדות עדיין לא קראתי ממש, קשה מדי.

אני לא יודעת עד מתי אמשיך לכתוב, דבר אחד אני בטוח אעשה - אני אכתוב יומנים לילדים שלי בשנותיהם הראשונות. אמא שלי כתבה כאלה בשנתיים הראשונות לחיינו, ולקרוא אותם היתה חוויה מדהימה. (שלא לדבר על יעילה מאוד בטיפול הפסיכולוגי

)

 

[נונה74]

אחלה רעיון! לכתוב יומנים לילדים...

רושמת לי לכשיהיה רלוונטי

מקווה שאזכור....

 

[33ה]

אימא שלי

כתבה לכל ילד מחברת בשנה הראשונה לחייו- שכתובה כאילו מנקודת מבט של התינוק ("בכיתי כל היום, עד שאימא בכתה איתי, וגם ניסתה לדחוף לי לפה פלסטיק מגעיל שירקתי מיד..." וכאלה). בתור ילדה, זה היה חומר הקריאה החביב עלי

אני מקווה שיהיו לי הכוחות לעשות משהו דומה, או אפילו חצי מזה

 

[ל ו ז י]

היה כילדה

ועד היום שמורים לי כמה יומנים מכל מיני גילאים. הכתיבה נפסקה כשגיליתי שאמא שלי מתוך דאגה לגביי באחת מתקופות החיים ה"פרועות" (ואני מדברת גיל 17) קראה לי ביומן...מאז ועד היום אני מתעצבנת מחדש כשאנחנו מדברות על זה כי האקט זכור לי כאחת מנקודות המשבר שגם ככה לא חסר בגיל הזה... והאמת אפילו היום מביך אותי לקרוא את מה שכתוב ויש חלקים שלמים ממנו שאני ממש לא זוכרת שקרו בכלל!

 

[אביגיל מהר המלכים]

כתבתי הרבה מאוד שנים

ולפעמים אני עדיין עושה את זה. אבל בשנים האחרונות זה קורה לעתים מאוד רחוקות. אותי דווקא מצחיק לקרוא אחורה. אני מגלה דברים ששכחתי לחלוטין שקרו, ויש משהו די מרגש בלקרוא שוב על האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה, ושאר האירועים שאז נראו לי חשובים ומשני חיים והיום משעשעים אותי