לגור איתו...

[הפרי האסור 2003]

זה בדיוק העניין

אם קיים רצון בסיסי. פה לא קיים. אנחנו מדברים על אדם שנתקע בשלב האגואיזם רק הוא קיים. השמש שוקעת בגללו, היא זורחת בגללו, הכל קורה בשבילו, עבורו ובגללו, ואם זה לא משרת אותו, זה לא קיים. לא ניג'סתי אצלי בבית. עשיתי בעצמי. אני אתן לך דוגמא, קבעתי איתו שאנחנו מנקים ומסדרים את הסלון והמטבח בבית. יצא שהגעתי יותר מוקדם לבית אז אני התחלתי לסדר לפני וממש לא נשאר כמעט שום דבר לעשות. כשהוא חזר הביתה, הוא אמר שהוא רואה שאני מסתדרת מצויין במקום להצטרף כשתכלס חסכתי לו עבודה. זוגיות זה לא אותו דבר כמו שותפות. אני מקווה בשבילה שהוא יוכל לעשות את ההתאמות הנדרשות אבל מנסיון הרגלים מאוד מאוד קשה לשנות והוא צריך להבין או לחשוב או להרגיש שהוא רוצה לשנות את צורת ההתנהלות שלו אחרת שום דבר לא יקרה.

 

[B L I M P]

לדעתי

יש מקום לשבת איתו לשיחה רצינית – כזו שמפנים בשבילה זמן ומודיעים עליה מראש. כשאת אומרת לו דברים "על הדרך" יכול להיות שהוא לא מעכל את החשיבות שלהם. תשבי איתו, תסבירי לו איך את מרגישה, ותקבעו ביחד כללים.

 

[hagitoby]

שמעי הוא בדיוק עבר לבית חדש

עד כמה שהוא מתנהג בילדותיות זה כל מה שהוא מכיר..כי ככל הנראה הוא ילד של אמא. את צריכה בדיוק כמו מי שאמר לפני לשבת איתו ולעבור על כללים אבל תגרמי לו להרגיש שהוא לא מותקף,ששניכם ביחד. תראי ל שאת מוכנה לעשות גם כן,או שתעשו לוח תורנויות. והכי חשוב,תזכרי שיש לך מישהו שאוהב אותך..לי היה ונפרדנו לפני שבועיים.. בהצלחה עם הבית החדש!

 

[Scorpio63]

כמובן שניסיתי לדבר איתו...

אפילו התחלתי את השיחה ב"אנחנו צריכים לדבר" רציני. הבעיה היא שהוא חכמולוג לא קטן... על כל דבר שאני אומרת לו יש לו משהו להגיד... בקשר לכוסות והצלחות הוא אומר שזה עניין של "תיאום ציפיות" (במילים האלו) ושאנחנו צריכים להתפשר. אבל אני מלכתחילה מתפשרת... זה לא שאני מבקשת שהבית יהפוך למוזיאון... ועל הניקיון של הבית הוא אומר פשוט שניקח מנקה פעם בשבועיים... אבל אין לנו 300+ שקל מיותרים לשים על מנקה וגם, לדעתי, צריך לנקות פעם בשבוע... אפילו אמרתי לו שנחלק את התפקידים, והוא אמר שהוא לא רוצה ושאני פשוט אגיד לו מה לעשות והוא יעשה... אבל אני שונאת להגיד לו!! אני מרגישה כמו אימא שלו... לטובתו יאמר שלאחר השיחה הזאת היה קצת שיפור, אבל... כשאמרתי לו את זה (כי כמו שמישהי אמרה כאן – צריך לתת חיזוקים חיוביים), הוא אמר שהוא לא עושה שום דבר שהוא לא עשה מקודם ושזה סתם נראה לי ושאני פשוט התחלתי לקחת פחות ללב. מיותר לציין, שמיד לאחר מכן המצב חזר לקדמותו. אולי הוא צודק וזאת בכל זאת אני?? אני לא ממש יכולה לאיים או לתת לו אולטימטומים כי הוא ממש שונא את זה ובפרנציפ פשוט לא ייבחר בכלום, ואז מה? מישהי שאלה אם לא ידעתי את הדברים האלו קודם... האמת? לא! החדר שלו היה כמעט תמיד מסודר כשהייתי באה (ואני הבנתי ממנו שהוא זה שסידר ולא אימא שלו) ואפילו כשהיו כמה כוסות על השולחן שלו הוא היה לוקח אותן לכיור. הוא אפילו אמר שהוא "אוהב לעשות כלים" (נשבעת!). אני הייתי בטוחה שיקרה בדיוק ההפך! שהוא יהיה זה שיאמר לי כל פעם להחזיר כוסות ושמלוכלך. בעיקר בגלל שהיו לו כל הזמן הערות לגבי הניקיון בדירה הקודמת שגרתי בה – ששם לשותפה שלי היה חתול (enough said). אני ממש לא יודעת כבר מה לעשות... לתת לזה עוד זמן? לעשות עוד שיחה רצינית? ניסיתי אפילו להביך אותו ליד חברים... לא ממש עבד. אני פוחדת להבריח אותו ממני... לפני שעברנו לגור ביחד דיברנו על חתונה... זה היה אמור להיות סתם עניין פורמלי

 

[BlackUnicorn]

אז הנה - הוא רוצה שתגידי לו מה לעשות?

יופי! ימי שישי (או מתי שנוח לכם) - את פותחת מוזיקה קצבית בבית ואומרת לו - אתה עושה X, אני עושה Y, ובכיף ובשמחה אתם מנקים את הבית. ובאמצע שבוע מזכירה לו מה לעשות. וחשוב שתהיה רשימה איפשהו. על המקרר או משהו. שיהיה לו על מה להסתכל ולהיזכר.

 

[Scorpio63]

הבעיה...

הבעיה היא החוסר רצון שלו... כבר קבעתי איתו שיום שישי מנקים, אבל הוא מתנהג כאילו מדובר בלצחצח שיניים עם צמר פלדה! גם אם אני אנקה את הבית בחזייה וחצאית הולה הוא לא יחשוב שזה כיף... ונגיד יום חמישי שעבר הוא הודיע לי מראש, שהיום הוא עייף היום וגם מחר (יום שישי) הוא יהיה עייף אז לא מנקים. איך מתמודדים עם זה?? שבת קדושה בשבילו, אז חלילה אם אני אעז לבקש ממנו לעשות משהו שהוא לא לראות טלויזיה או לעשות שיעורים באיזה קורס... ואז מתחיל השבוע ולאף אחד אין זמן (שנינו עובדים ולומדים במקביל). והבעיה העיקרית יותר היא שאני לא רוצה את האחריות הזאת!!! אני לא רוצה להגיד לו מה לעשות ומתי! ואני לא רוצה להיות זאת שבגללה יקום או יפול דבר!

 

[too addictive]

למה לך זה כיף?

את לא צריכה שיאהב את מה שהוא עושה, רק שיעשה. אני מתארת לעצמי שגם את עושה דברים שלא בדיוק מביאים אותך לאורגזמה (עבורי זה כביסה), אז מה אכפת לך באיזו גישה הוא עושה את זה? העיקר שיעשה, כמו שכתבתי, עם הזמן הוא יפנים שככה מתנהגים וזהו. וזה בסדר שיום שישי אחד הוא רוצה לנוח...אני מניחה....כל עוד הוא לא משתמש בתירוץ הזה על בסיס קבוע.

 

[ה אiר]

וואו, יש לך עסק עם תינוק.

 

[too addictive]

הלו הלו?

מה עם התפשרות מצידו? הוא שונא ששמים לו אולטימטומים, הוא לא רוצה לעשות רשימה, הוא רוצה שמנקה תבוא פעם בשבועיים והוא לא רוצה לשים כלים בכיור....למה מה? את מצידך, שונאת להגיד לו מה לעשות (אלוהים כמה שאני מבינה אותך...) אבל מוכנה להתפשר בערך במיליןו דברים אחרים. אז שגם הוא יתפשר! ההצעה של יוניקורן פה היא די טובה. תחליטו על יום ניקיון בו שניכם בבית, וכמו מפקדת בצבא פשוט תגידי לו: עכשיו תנקה פה, עכשיו תסדר שם. הבעיה היא שזה לא יפתור את כל שאר השבוע, ולכן אני חושבת שכאן דווקא הוא צריך לבוא לקראתך. בכל אופן הוא נישמע לי די ילדותי. ואת, צריכה להפסיק לפחד לעשות דברים כי זה עלול להבריח אותו. ברח? סימן שלא היה מספיק טוב בשבילך. אין שום סיבה שתהיי מנקה, שתחיי בבית בו לא טוב לך, שתסבלי מהתנהגות ילדותית (לארוצה לארוצה לארוצה) וכו וכו. אם הוא לא יכול להתגמש, אולי עדיף לך שיברח. אבל אל תפחדי להגיד את אשר ליבך. אם הוא אוהב אותך ואכפת לו ממך, הוא אמור להבין שמעשיו פוגעים בך וככה לא מנהלים משק בית, ובטח ובטח שלא זוגיות.

 

[פלטרון]

כמה הערות..

קודם כל, לריב זו לא שיטה. אל תגיעו למקום הזה, כי הנזק גדול על התועלת. גם איומים ואולטימטום זה רעיון רע, זה להשתמש בתותח בשביל להרוג זבוב (טוב לא זבוב.. אבל העיקרון ברור - גם אם זה יעבוד, זה יעשה יותר נזק מתועלת). אולי תנסי להפוך את העבודה למשותפת. פעם בשבוע שניכם יחד מנקים, עד שמסתיימת עבודת הניקוי. תדברי איתו מראש, תאמרי לו שביום שישי את מתכננת לנקות ואת מבקשת שיעזור לך, ואם זה מתאים לו או שעדיף לו זמן אחר וכו'. בקיצור - שזה ייראה ויהיה משותף. וכשאתם עושים עבודות, אז אל תאמרי לו "אתה תנקה פה.. סיימת יופי. תנקה שם.." כי זה ייראה שאת מחלקת לו הוראות. תעשי רשימה של TO DO LIST , ושיבחר במה מתאים לו להתחיל. ואם הוא אומר שתבחרי לו.. אז תבחרי לו. כל עוד הוא ביקש.. אז זה בסדר. הרעיון הוא, תנקו יחד, ואל תהיי "בוסית" שמחלקת הוראות כדי שלא תיווצר רתיעה. ועוד הערה אחרונה - קחי בחשבון שהוא לא צריך להסכים לכל אמות המידה שלך בניקיון. יש אנשים למשל, שרוצים שבכיור אף פעם לא יהיה כלי לא נקי. אני לא הייתי מסכים למצב כזה, כי.. זה מוריד לי מההנאה של הארוחה אם מיד אחריה אני צריך לקום ולעשות כלים. לא יקרה לכלים שום דבר אם אני אעשה אותם מחר או בערב. בקיצור - צריך להפנים שלמרות שהוא "הגבר עם הסינור של אמא" וכו', לפעמים מצב מסוים זה המצב שהוא מעדיף, ויש לכבד את זה.

 

[ה אiר]

...

את שונאת להגיד לו ואני יכולה מאד להבין את זה. או שתחליטי חד משמעית שיש חלוקת תפקידים, או שתעשי מה שהוצע לך כאן מעליי - יום שישי, שימו מוזיקה ותחלקי בינכם את התפקידים. אני נגד נגד נגד מנקה. כשיהיו לכם ילדים ובית גדול אני אסכים. כזוג צעיר עדיף לחסוך את ה300 ש"ח האלה. לגבי החיזוקים - מאד מאד נכון. לגבי התגובות שלו - בסדר. לא רלוונטי.

אל תנסי להוכיח אותו. תפוקה כרגע זה הכי חשוב, שלא יתחיל עם מניפולציות. נשמע שאת מאד הבסדר... לא צריך אולטימטום - צריך להגיע להסכמה. להתחיל שיחה ולא לעזוב אותה עד שלא מסכימים. בקול נינוח ואווירה נעימה. כרגע לא רלוונטי אם לשטוף כלים זה התחביב האהוב עליו - מעשים, מעשים, מעשים. להביך אותו -

(אני אפילו לא ארחיב). להבריח?... תשמעי - אם הוא לא יגיע איתך להסכמה, אז עם כל הכבוד, בסופו של דבר אולי זה מה שצריך. אהבה זה לא הכל, צריך לדעת גם איך לתפעל אותה. מילא לא לדעת איך, מבררים. אבל לא לרצות לשתף פעולה? מצטערת - הוא מביא את זה על עצמו וזה בלתי אפשרי ככה. אני מציעה שוב, שיחה, שבה מגיעים להסכמה. בתחילה תשאלי אותו איך הוא מצפה שזה יעבוד, לכי תדעי אולי הוא יפיק יהלומים מפיו (לא סביר) - ואז תתחילי להסביר לו מה המצב ושזה לא הולך להמשך ככה.

 

[too addictive]

אולטימטומים וחיות אחרות

צר לי לבאס את כל דוגלי השיחות היפות והקוצי מוצי, הדבר היחיד שעבד על החבר המבוגר ממני ב-9 שנים, שגר כמה וכמה שנים לבד לפני שגרנו יחד, זה אולטימטום. זה לא ממש בא בצורה של "או ש..או ש.." פשוט חזרתי יום אחד הביתה בעשר בלילה וראיתי שהוא יושב לו על המחשב ומזיין את המוח כשיש בגדים בכל חור, כלים בכיור, נעלים בכל מקום וריצפה מלוכלכת. החלטתי שלא מעניין אותי כל האהבה בעולם, אני בגיל 23 לא הולכת להיות מנקה של אף אחד וקמתי והתחלתי לאסוף את הדברים הקריטיים שלי במטרה לעזוב. או אז נפל לו ליקר האסימון, שאני לא נולדתי לנקות אחריו ושאם הוא רוצה אותי באותה דירה איתו, הוא יצטרך להתאמץ. לא עזרו כל השיחות לפני, לא עזרו תורניות, לא עזר כמעט כלום (כי אם זה עזר לשבוע זה לאנחשב), פרט לעובדה שהוא הבין שאם הוא לא ישנה את ההתנהגות שלו, מוזרה ככל שתיראה לו (להבין שאם אין אף כלי נקי במדף, זה סימן שצריך לשטוף כלים), הוא יאבד אותי. ולא, אני לא מציבה לו אולטימטומים כל שני וחמישי, וידיו הרכות לא נמסו מזה שהוא התחיל לשטוף ריצפה ולעשות כביסה. זה פשוט היה מצב של הגיעו מים עד נפש, וככה אני לא יכולה לחיות. אז אל תמעיטו בערכם של אולטימטומים, אנשים חכמים (כמו שקרישי כתב) יעשו את האבחנה בין אולטימטום סתם לאולטימטום שנובע ממצוקה אמיתית, בה כל הדרכים ההומניות לא עבדו.

 

[ה אiר]

אני בעד!

אבל כן חושבת שאפשר לנסות קודם כל שיטות אחרות... ואני אסביר למה: גם כשיודעים שזה לא יעבוד, זה לפחות נותן חופש ביצוע. חופש ביטוי ועלק הרגשה שאת מתחשבת ברגשותיו. כשבפועל את יודעת יפה מאד שזה לא יחזיק (ותחשבי שכן! אז אחלה!) - ומחכה לרגע שבו תגידי לו "אתה רואה? אין תפוקה." אז האולטימטום הוא מתבקש - במידה ויעודך אכן לא עקרת בית. אני ואת מסכימות בשורה תחתונה, לא יעזור לך כמה תנסי להתנגח בי

 

[too addictive]

חחח...מצחיקה את ../images/Emo13.gif

אני חושבת שכולנו (שהיינו במצב הזה..) מנסות להתחשב בו, להתפשר, לתהות האם אנחנו באמת חולות ניקיון ואנחנו אילו שצריכות להשען אחורה ולהנות מארומת הגרבים המסריחות בסלון, ומתי שהוא זה תמיד מגיע לפיצוץ: או שאת מתקפלת ומבינה אותו, כי ככה הוא, כי ככה חינכו אותו, כי הוא טוב בדברים אחרים, כי את אוהבת אותו ולא מפרקים בגלל דבר כזה זוגיות, או שאת ניכנסת באמ-אמא שלו ומראה לו מאיפה משתין הדג, אורזת את עצמך ועוברת לבחור הבא, שכבר היתה לו חברה שזרקה אותו כי הוא היה בטלן מפגר והיום הוא חכם יותר.

 

[ה אiר]

את תארת 2 מצבים קיצוניים.

אני מדברת על תהליך... הדרגתי... מתחילים משיחה חמודה, לא עוזר? ממשיכים לשיחה יותר נוקשה, לא עוזר? ממשיכים לשיחה חד משמעית, לא עוזר? מגיעים לאולטימטום, לא עוזר? Next

 

[too addictive]

אהה, לא התכוונתי שלא היה כלום באמצע

היו המון המון שיחות, בכי, תחנונים, הבטחות, שיפורים לשבוע וכו. מלא. כמעט שנה. ואכן, האלגוריתם שלך סבבה

 

[ה אiר]

נו, כפרה אנחנו מסכימות באש ובמים... ../images/Emo13.gif

 

[Scorpio63]

חחח

אתן מצחיקות

וצודקות! אני מניחה שאני רק בשלבים הראשונים של התהליך וכנראה מחכות לי עוד שיחות... אני מקווה שאני לא אגיע לנקודה שבה אני אורזת דברים והולכת ומקווה שהוא מספיק חכם כדי לבוא אחרי...

 

[ה אiר]

גם אני מקווה.

אבל אם תאלצי לעשות את זה אז אני שואלת אותך כמו ששאלו אותך לפניי: את תרצי להתחתן, להביא ילדים ולחיות ככה? לא. אז אם דרככם יפרדו, את תעשי את זה בלב שלם כי את תחשבי על הברירה הלא הוגנת השניה [לחיות ככה]. לא חוכמה להחזיק יחסים לאורך שנים אם בפועל לא יודעים לקיים אותה. אז אל תבהלי מה-8 שנים ו(אם)נגמר... אולי דווקא כי מדובר ב-8 שנים אז הוא מרשה לעצמו. חוץ מזה אם אתם באותו גיל, אני יכולה להבין למה הוא בא ככה - אבל אני לא מוכנה לקבל את זה שהוא ימשיך ככה. אל תדאגי מה שיקרה - יהיה לטובה.

 

[Krishi]

../images/Emo45.gif yeah baby../images/Emo70.gif