לגור איתו...

[Scorpio63]

../images/Emo79.gifלגור איתו...../images/Emo79.gif

היי כולם לפני שלושה חודשים אני וחבר שלי עברנו לגור ביחד, אחרי קשר של כמעט 8 שנים (התחלנו לצאת בגיל 17). קצת עובדות רקע - אני גרה מחוץ לבית כבר מעל שנתיים ובשבילו זאת הנדידה הראשונה מהסינר של אימא... אני לא יודעת אם אני קטנונית או שאולי הזמן קצר מדי ועדיין לא כדאי להחליט החלטות... אבל ממש, ממש לא טוב לי

לא ידועה לי נטייה עצמית כלשהי של לעשות פיל מנמלה - אבל הוא אומר שזה מה שאני עושה. הוא לא מוריד זבל; לא עושה כביסה או מקפל אותה ורק לעיתים נדירות שוטף את הכלים... הוא אומר שאין לו בעיה עקרונית לעשות את זה, אבל הוא פשוט לא שם לב. אבל אני לא מבינה... איך אפשר לא לשים לב שהפח מלא כשאתה זורק לשם כל יום דברים? ואיך אפשר לא לשים לב שיש כלים בכיור, כשכבר אין כוסות או כפיות (כי הוא שותה 5 כוסות קפה ביום בערך)? הפתרון שלו זה פשוט לשטוף את הכוס או שתיים שהוא צריך!!! הוא תמיד משאיר את הכוסות שלו והצלחות שלו בכל חדר אפשרי בבית ואני צריכה לעבור כל פעם ולאסוף אותם (ניסיתי לא לעשות את זה, אבל זה הגיע למצב שיש עובש בכוסות!). גם לשכנע אותו שצריך לנקות את הבית זה פרוייקט ומצריך נדנודים בלתי פוסקים שלי (ואני שונאת לנדנד!!!) ואנחנו עוד שנינו אלרגיים לאבק (אני קצת יותר)!! אבל מה שבאמת הכי מפריע לי, זה שהוא שם את השעון המעורר שלו בבוקר על נודניק בערך 300 פעם! בשיא הווליום!! ולפעמים אני לא צריכה לקום באותה השעה... זה כל כך חסר התחשבות ופוגע בעיקר כשהוא יודע שאני בקושי ישנה בלילה כי השאיפה העיקרית שלו בלילה זה לישון באלכסון ויש לי כבר סימנים כחולים מכל המירפוקים שלו... כשאני מעירה לו על משהו מזה, אני מקבלת התעלמות מוחלטת (או העברת נושא)! למשל... אתמול בערב אמרתי לו שלא כדאי לו לישון עם שתי כריות כי הוא אמר שהצוואר תפוס לו. אז בלילה אמרתי לו שיביא את הכרית ואני אשים אותה על השידה. הוא אמר שאין צורך, הוא פשוט ישים אותה בצד. מסתבר שהוא שם אותה בצמוד לקיר מאחורי הגב שלו - מה שגרם לו להיות אקסטרה אלים כלפי בלילה. בבוקר כשאמרתי לו שזה ממש הפריע לי ושיותר לא יישן עם הכרית ככה - הוא פשוט קם והתחיל להתארגן, בלי להגיד לי מילה... אפילו לא "מצטער" קטן אחד. אני אוהבת את הבן אדם הזה כבר 8 שנים ופתאום אני מתחילה גם לשנוא אותו לפעמים.... אני לא יודעת מה לעשות...

אני ממש לא רוצה להיות אימא שלו (כמו שאלניס אומרת - לא סחבתי אותו ברחם 9 חודשים). למישהי/מישהו יש עצה? זה בטח קורה לכמעט כולם... לא?

 

[ליאן.]

טוב, זה פשוט..

תזמיני את אמא שלו לגור איתכם..

וברצינות? תגידי לו שיתחיל להתבגר ולקחת אחריות, או שיחזור לאמא שלו. עברת לגור עם בן זוג ולא עם ילד קטן. אם הוא לא שם לב, או שוכח, שיציב רשימה על הדלת. בכל פעם, לפני שהוא יוצא מהבית, שיבדוק את הרשימה ויראה אם הוא שכח לטפל במשהו, אחרת הוא לא יוצא מהבית. ושיפסיק לקחת את הדברים האלה כמובנים מאליהם. או אותך. זה מעצבן אפילו אותי.

 

[ליאן.]

אה כן, ואם לא ברור..

ההורים אשמים!

 

[תושב חוץ]

../images/Emo6.gif

זה המצב: 1) את מתפקדת כאמא/אבא שלו. הוא יודע שתטפלי בהכל ולכן לא עושה כלום בעצמו. 2) מכיוון שאת איתו כבר 8 שנים, הוא לוקח אותך כמובן מאליו. הוא לא מעלה על הדעת שתעזבי. לכן הוא מרשה לעצמו להתעלם כליל מהבקשות שלך.

 

[Krishi]

האמת שלא, זה לא קורה לכולם..

מה שכן, לא חסר כאלו שזה קורה להם. תראי, 8 שנים זה טוב ויפה, אבל אלו היו 8 שנים שבהם הוכחתם שאתם יכולים להיות זוג שלא גר ביחד. עכשיו אתם צריכים להוכיח שאתם זוג שגם יכול לחיות ביחד וזה כבר עולם שונה לחלוטין אז אל תרגישי רע עם עצמך אם את מתחילה לשנוא אותו לפעמים. תראי, בעניינים האלה אני אוהב לשמור על דברים בצורה פשוטה מאוד, אני לא יודע כמה זה יתאים לך אבל את מוזמנת לנסות: דבר ראשון כמובן מנסה להסביר לו כמה פעמים מה תפקידו במשק הבית. היה והוא לא מבין וממשיך לא לעשות כלום או לעשות דברים שפוגעים בך - אומרת לו חד וחלק שאם זה יימשך ככה את לא רוצה שהוא יגור איתך ושיחזור לגור עם ההורים שלו. בקטע הזה רק אולטימטומים עובדים. אם אחרי זה הוא לא ישתנה תאיימי גם בפרידה. אם הוא לא יתעשת ויבין שהוא אידיוט שצריך לעזור לך ולעשות את מה שאת אומרת אז הוא גם לא שווה שתישארי איתו עוד רגע נוסף. מה שלא יהיה אל תעשי את הטעות של לוותר לו ולעשות את הכל בעצמך כל עוד הוא גר איתך. תישבי לו על הראש בלי הפסקה.

 

[הפרי האסור 2003]

עם אנשים כאלה איומים ואולטימטומים לא עוזרים

ואם כן, לזמן מוגבל בלבד. מה שכן עוזר, זה מעשים ואם גם זה לא עוזר, אז נכון, 8 שנים להיות עם בנאדם זה לא הולך ברגל, אבל כשאי אפשר לחיות ככה, אז עדיף בלי מאשר עם.

 

[Krishi]

לפעמים צריך לקבל את הכאפה בשביל לבצע שינוי

בכל מקרה, זה לא עולה כסף לנסות אז... שתנסה.

 

[פלטרון]

הערה לדיון.. אולטימטום בקשר זה לא פתרון.

אני לא חושב שאולטימטום זה סוג של פתרון בקשר. תמיד נהוג להדגיש את החשיבות של תקשורת. היא בעצמה מביאה את ההתעלמות שלו כקו אדום. ומצד שני, אולטימטום זה אותו עיקרון - לומר את דעתה, לומר מה ה"עונש", ולא לדון איתו במצב שבו הוא היה רוצה לגור. פשוט לקבוע קביעה, ולקבוע מה יקרה אם היא לא תעשה. אני לא מאחל לאף אחד להגיע למצב שקשר מתנהל כך (ותאמין לי כאחד שהיה שם). אם לא טוב לה, שתקום ותלך. זה לא עונש, זה לא אולטימטום.. זו החלטה לאור חוסר התאמה.

 

[Krishi]

אולטימטום זאת אפשרות אחרונה

אבל לדעתי היא לגיטימית לגמרי (בתור אפשרות אחרונה). כמו שאמרתי למעלה, לפעמים צריך לקבל את הכאפה בשביל לעשות את השינוי. זאת דעתי.

 

[פלטרון]

ואתה לא חושש מהמצב ש..

זה יהפוך להתנהגות קבועה להשגת מטרות? בוא נשאל אחרת - אם לך היו מציבים אולטימטום, מה היית עושה? אני יכול לספר לך שמניסיון שלי (בקשר מסוים, אני לא משליך לכל מצב), אחרי האולטימטום הראשון הגיע השני, ולאחריו השלישי. לא היה לזה סוף. לבסוף נפרדנו, וחזרנו, ונפרדנו, וחזרנו.. זה הפך למשחק כוחות (מיותר) בקשר.

 

[Krishi]

בוא אני אגיד לך ככה

אם האולטימטומים הופכים להתנהגות קבועה, אז מראש לא הייתה כל כך התאמה בקשר הזה ולא היה טעם להתחיל אותו בכלל. לכן, אם רואים שזה הופך לשגרה אז אומרים בצורה יפה שוואלה כנראה שאנחנו לא מתאימים ונפרדים לשלום. אם היו מציבים לי אולטימטום מה הייתי עושה? דבר ראשון הייתי בודק עד כמה עקרוני בשבילי העניין הזה שאני מתעקש עליו ועושה השוואה בין החסרונות והיתרונות לכל החלטה שאני אעשה ולפי זה מחליט אם אני נענה לאולטימטום או חותך (וכן, אם צריך אז חותכים).

 

[ה אiר]

שומדבר!

אולטימטום אופציה אחרונה במצבים חמורים אוטומטית זה אומר שזה לא קבוע... כי זה אופציה אחרונה, במצבים חמורים. פשוטו כמשמעו.

 

[too addictive]

הו כן...זה קורה לכולם ../images/Emo13.gif

אם הוא לא שם לב, אין לך מה לעשות נגד זה. כי הוא כניראה לא מורגל לשים לב לדברים כאלה, הוא מורגל כמו רוב הגברים לצערי, ששמים לב לזה בשבילו. אז תקבעו חוקים. אתה מוציא את הזבל ככה ככה, שוטף כלים ככה ככה, מחזיר כלים לכיור ככה וככה, לא יודעת מה חוקים. על חוקים הוא לא יוכל להגיד שהוא לא שם, ויש מצב שמתישהוא הם יופנמו אצלו.

 

[BlackUnicorn]

../images/Emo45.gif בדיוק מה שבאתי לכתוב

זה המבחן האמיתי של הזוגיות. הרבה מאוד גברים באים מבית שבו הם לא היו צריכים להניד עפעף (והאמת שגם אני גדלתי ככה, לא סתם אני נלחמת בשיניים גם היום כדי שהבית יהיה לכל הפחות "מסודר"), צריך לעבוד על זה קשה. לקבוע חוקים מסוימים - אתה עושה X, אני עושה Y. ולהבין ולהבליג, הרבה. אסור לכעוס. לתת הרבה חיזוקים חיוביים כשהדברים נעשים כמו שצריך. עם הזמן, זה עובד.

 

[אריה הבחור]

לגור עם סמרטוט ../images/Emo13.gif

החבר שלך סמרטוט, אם יורשה לי להגיד כך. חי כמו סמרטוט, מתנהג כמו סמרטוט. אם זה ככה החינוך שהוא קיבל מבית הוריו, כל שנותר לך זה או להשלים עם זה או להעמיד את הסמרטוט במקומו ולדרוש שיקח קצת אחריות בעניני הבית שזה אומר נקיונות, סידורים ועוד. אותי למשל חינכו עוד מבית לנקות ולסדר ולארגן אותו. מעולם לא נחתי על זרי דפנה ולא היתה חלוקה בבית שגברים עושים משהו ונשים משהו אחר. עשיתי את הכל וזה לדעתי הכין אותי היטב לחיים. את חבר שלך כנראה לא הכינו לחיים, אולי רגיל שאצלו במשפחה ההורים הם מנקים ומסדרים אחריו ולדעתו זה בסדר שהוא לא צריך לעשות כלום. לפחות החבר שלך יודע לבשל או שרק ללכלך? כי אם גם לבשל הוא לא יודע, אז צר לי בשבילו. אני לא חושב שאת תוכלי לחנך אותו מחדש, כי אני לא מאמין שאנשים מגיל מסוים עוברים סדנת חינוך מחדש ומשתנים לחלוטין. או שתשלימי עם המצב, זה הגבר שבחרת לאהוב, או שתמצאי מישהו שלא מתנהג כמו סמרטוט ותראי את ההבדל הגדול בין השניים.

 

[ילדה טובה של הפורום]

תכלס לגור ביחד זה המבחן האמיתי

 

[הפרי האסור 2003]

אולי במקרה לאח שלי יש אח תאום שהופרד בלידה?

כי זה נשמע ממש כמוהו, ואם לא הייתי גרה איתו עוד הייתי חושבת שזה הוא. מה שאותי מעניין דווקא לדעת אם לא ידעת על הדברים האלה קודם לכן. כלומר, את אומרת שאתם בני זוג כבר 8 שנים, אז מן הסתם ישנתם יחד, ביליתם אחד אצל השני סופי שבוע, ואת יודעת משהו על הרגלי הבית שלו. אני נאלצת להיות פסימית במקרה שלך מהכרות אישית את הנושא. לא משנה כמה אני אעיר לאח שלי, לא מעניין אותו. נכון שאנחנו לא בני זוג, ובגלל זה מצב הדברים עוד יותר גרוע, כי לא אכפת לו ממני ברמה של בת זוג והוא ממש לא מרגיש חייב אלי. אני לא יודעת עד כמה שיחות יעזורו, שוב מהמקרה הפרטי שלי. יש אנשים שלא אכפת להם לחיות בדיר חזירים תוך אמלול האנשים שמסביבם. את מוזמנת לנסות לדבר איתו, אבל לדעתי רק הלם יעורר אותו מההתנהגות האנוכית שלו, רק ש...נדמה לי שיהיה לך נורא קשה לתת לו "סטירה" בסגנון של... "אני הולכת להורים שלי עד שאפשר יהיה לחיות פה עם סדר ונקיון מינימלי" כשלב ראשון של נסיון לעורר אותו. מעבר לזה, אין לי עוד רעיונות, כי לאסוף אחריו או לדבר איתו לא יעזור לדעתי.

 

[BlackUnicorn]

מניסיון אישי, אני מאמינה שאת טועה

גישה שלילית של הענשה לא תעזור, אלא בדיוק ההפך, גישה חיובית. לבוא ולהגיד לו - "יקירי, אנחנו גרים ביחד, אנחנו כמו משפחה חדשה לכל דבר ועניין. כמו שההורים שלך מנקים את הבית, גם תורנו לנקות את הבית. לא נעים לי לגור בדיר חזירים, ואני מאמינה שעם עבודה משותפת נצליח להסתדר כך ששנינו נהיה מרוצים. בוא תגיד לי מה אתה מוכן לעשות באופן יומיומי, ואני אגיד מה אני יכולה לעשות, נעשה טבלה ונראה איך אנחנו מסתדרים" וכל פעם שהוא עושה משהו - להגיד לו "תודה מותק, אני אוהבת אותך" אצלי זה עבד. בענק. גם כלפי עצמי וגם כלפי בן הזוג שלי. נכון, יש עדיין נפילות פה ושם. אבל גם לדוגמא עשיתי מעין רשימה קטנה על המקרר של נקודות (כמו לילדים, כן) - כל פעם שהוא שוכח משהו - יש נקודה רעה כל פעם שהוא זוכר - נקודה טובה כנ"ל לעצמי, כמובן כשצוברים X נקודות רעות - עושים משהו שלא אוהבים (עוד ניקיונות

), כשצוברים X נקודות טובות - מקבלים פינוק. זה ע-ו-ב-ד. כל עוד לבן אדם אכפת, כמובן. ונראה שאכפת לו, הרי הוא רק שוכח. גם לאחיך אני בטוחה שיהיה אכפת, כשהוא יצא מהבית. הוא פשוט יודע שיש לו גב, מישהו שינקה למרות כל האיומים... (גם אני הייתי ככה

)

 

[הפרי האסור 2003]

אנחנו "מחוץ לבית"

זה רק אני והוא. ולא, אין מי שינקה כי אני לא מוכנה לנקות עבור שנינו. כבר כמה וכמה פעמים שניקיתי ורק ביקשתי ממנו לשמור על הנקיון, לא קשה במיוחד נכון? אז מסתבר שזה קשה מאוד. אם היה אכפת לו, זה היה משהו אחר, אבל לבנאדם במקרה שלי לא אכפת. למשל, הוא שומע מוסיקה בווליום גבוהה. הוא לא יבדוק אם אני בבית, הוא פשוט ישים על עוצמה גבוהה ויהנה מזה כל עוד הוא יכול, עד שאני אבקש ממנו להנמיך. גם כשהוא יודע בוודאות שאני בבית הוא ילך על שיטת מצליח, ישמע בווליום גבוהה גם ב11 בלילה עד שאני אלך לבקש ממנו להנמיך, פעולה שבדרך כלל תוציא אותי מהמיטה בשעה כזו. (כנ"ל לגבי הרעשה בבוקר). אז אם היה מדובר באדם ששוכח, זה היה סיפור אחר. לפעמים שכחה היא רק תירוץ. או כמו שכותבת ההודעה אמרה - הוא לא רואה. הוא לא רואה שהסכום נגמר? היא בעצמה מסבירה שהוא רוחץ את מה שנדרש לו - סה טו, זה מספיק לו. האם הוא גם שוכח בבוקר כשהוא צריך לקום, שהוא כבר לא בבית של אמאלה ומילא שכל אחד מתעורר בשעה אחרת אז צריך שעון מעורר, זה מובן, אבל לעשות לו סנוז שוב ושוב ושוב כשהיא לא צריכה לקום באותו זמן בכלל זה כבר הרבה מעבר ל"שכחה" זה אגואיזם ואנוכיות שאין כדוגמתה.

 

[BlackUnicorn]

אולי כי אני קצת "כמוהו" (קצת הרבה) אני רואה

את הדברים אחרת. זה עניין של הרגלים. הרגלים קשה לשנות. מאוד. זה לא עניין של לבקש - לך זה נראה נורא טבעי - מבקשים, עושים, זהו. אבל זה בדיוק כמו לבקש שתשני את הסדר שלך בבוקר מנניח לקום בשעה 7, לצחצח שיניים, לשטוף את הפנים ואז להתלבש, ללקום ב- 6, לצחצח שיניים ולהתלבש, להוציא את הכלב, ללכת לעשות ספורט, וב- 7 להתקלח ושוב להתארגן. חושבת שזה יבוא לך בכזו קלות? יכול להיות שכן. יש אנשים ששינוי ההרגלים האלו בא להם ככה (תעשי תנועה כזו של קליק עם האצבעות

). יש כאלה שזה נורא קשה להם. זה לא מאגואיזם, זה לא מרשעות, לא מאנוכיות, זה פשוט אופי. אז אם קיים הרצון הבסיסי - זו רק שאלה של איך. ניג'וסים לא יעזרו בשום מקרה. בדיוק כמו שבן אדם שצריך דיאטה - לנג'ס לו ש"הוא צריך דיאטה" לא יעזור. זו צריכה להיות החלטה שלו וצריך לתמוך בו, לתת לו חיזוקים וכו'. במקרה שלך - לא יודעת מה להגיד על הווליום, אבל לגבי הסנוז לדוגמא - אני כזו. לגמרי כזו. אני לא מתעוררת בבוקר אלא אם כן יש איזה 5 סנוזים לפחות בפלאפון. למזלו של בן הזוג שלי, הוא קם מוקדם ממני... אבל גם לו זה קורה פעם בכמה זמן. אז אני מ-ב-י-נ-ה אותו, כי מה לעשות - כל אחד חי אחרת. ואם הסנוז זה מה שידפוק להם את הזוגיות... אז הם לא צריכים להיות יחד. אני בדעה ש- 8 שנים לא הולכים ברגל. יש דברים שאפשר לעבוד עליהם.