../images/Emo79.gifלגור איתו...../images/Emo79.gif
היי כולם לפני שלושה חודשים אני וחבר שלי עברנו לגור ביחד, אחרי קשר של כמעט 8 שנים (התחלנו לצאת בגיל 17). קצת עובדות רקע - אני גרה מחוץ לבית כבר מעל שנתיים ובשבילו זאת הנדידה הראשונה מהסינר של אימא... אני לא יודעת אם אני קטנונית או שאולי הזמן קצר מדי ועדיין לא כדאי להחליט החלטות... אבל ממש, ממש לא טוב לי
לא ידועה לי נטייה עצמית כלשהי של לעשות פיל מנמלה - אבל הוא אומר שזה מה שאני עושה. הוא לא מוריד זבל; לא עושה כביסה או מקפל אותה ורק לעיתים נדירות שוטף את הכלים... הוא אומר שאין לו בעיה עקרונית לעשות את זה, אבל הוא פשוט לא שם לב. אבל אני לא מבינה... איך אפשר לא לשים לב שהפח מלא כשאתה זורק לשם כל יום דברים? ואיך אפשר לא לשים לב שיש כלים בכיור, כשכבר אין כוסות או כפיות (כי הוא שותה 5 כוסות קפה ביום בערך)? הפתרון שלו זה פשוט לשטוף את הכוס או שתיים שהוא צריך!!! הוא תמיד משאיר את הכוסות שלו והצלחות שלו בכל חדר אפשרי בבית ואני צריכה לעבור כל פעם ולאסוף אותם (ניסיתי לא לעשות את זה, אבל זה הגיע למצב שיש עובש בכוסות!). גם לשכנע אותו שצריך לנקות את הבית זה פרוייקט ומצריך נדנודים בלתי פוסקים שלי (ואני שונאת לנדנד!!!) ואנחנו עוד שנינו אלרגיים לאבק (אני קצת יותר)!! אבל מה שבאמת הכי מפריע לי, זה שהוא שם את השעון המעורר שלו בבוקר על נודניק בערך 300 פעם! בשיא הווליום!! ולפעמים אני לא צריכה לקום באותה השעה... זה כל כך חסר התחשבות ופוגע בעיקר כשהוא יודע שאני בקושי ישנה בלילה כי השאיפה העיקרית שלו בלילה זה לישון באלכסון ויש לי כבר סימנים כחולים מכל המירפוקים שלו... כשאני מעירה לו על משהו מזה, אני מקבלת התעלמות מוחלטת (או העברת נושא)! למשל... אתמול בערב אמרתי לו שלא כדאי לו לישון עם שתי כריות כי הוא אמר שהצוואר תפוס לו. אז בלילה אמרתי לו שיביא את הכרית ואני אשים אותה על השידה. הוא אמר שאין צורך, הוא פשוט ישים אותה בצד. מסתבר שהוא שם אותה בצמוד לקיר מאחורי הגב שלו - מה שגרם לו להיות אקסטרה אלים כלפי בלילה. בבוקר כשאמרתי לו שזה ממש הפריע לי ושיותר לא יישן עם הכרית ככה - הוא פשוט קם והתחיל להתארגן, בלי להגיד לי מילה... אפילו לא "מצטער" קטן אחד. אני אוהבת את הבן אדם הזה כבר 8 שנים ופתאום אני מתחילה גם לשנוא אותו לפעמים.... אני לא יודעת מה לעשות...
אני ממש לא רוצה להיות אימא שלו (כמו שאלניס אומרת - לא סחבתי אותו ברחם 9 חודשים). למישהי/מישהו יש עצה? זה בטח קורה לכמעט כולם... לא?
היי כולם לפני שלושה חודשים אני וחבר שלי עברנו לגור ביחד, אחרי קשר של כמעט 8 שנים (התחלנו לצאת בגיל 17). קצת עובדות רקע - אני גרה מחוץ לבית כבר מעל שנתיים ובשבילו זאת הנדידה הראשונה מהסינר של אימא... אני לא יודעת אם אני קטנונית או שאולי הזמן קצר מדי ועדיין לא כדאי להחליט החלטות... אבל ממש, ממש לא טוב לי