BellA עלמה

New member
מנסה כל הזמן

אבל כל פעם נופלת על הת**. והנפילה כואבת ייותר ככל שאתה מבוגר יותר.
 

נשמת

New member
וואו.

עלמה..נגעת בי בחוזקה.. הלוואי והצעירות ממך היו מקשיבות לכאבך, לייאושך, לתקוותך שהותרת מאחור. נכון, היה קל יותר כשהיית צעירה יותר אבל כשאת שואלת את עצמך מה עדיף? חמור או חמור יותר, איך את בוחרת לראות את עצמך? שלא נדבר על העובדה שאף פעם לא מאוחר מידיי, כל עוד המוות לא הופיע. בפניו בהחלט המצב בלתי הפיך. אבל עד אז, עלמה... תתני לתירוץ המעולה הזה להשבית אותך? יש לי תחושה שהמחלה הזו לא שווה את כל מה שאת זורקת בשבילה, את כל מה שזרקת ותזרקי - חיים שלמים. אפשר לבעוט בך לטיפול? זה קצת יותר כואב מכאפה אבל זה יביא 2 תוצאות: תתעוררי ובטיפול.
 
סלחי לי עלמה,

אבל זה הרי בולשיט! את?? זקנה?? נו, באמת.. אוקיי, אז את כבר לא בת 17 ואולי גם לא בת 24 אבל אם את רוצה עזרה, ואם את מרגישה שאת צריכה ללכת לטיפול אז לכי, גם בגילך המאוד מאוד מולפג. כתבת שקשה לקבל שינויים בחיים, וואלה.. הייתי קונה את זה אם הית כבר בגיל 52 אבל את לא. וגם בגיל 30 וגם בגיל 43 אפשר עוד לעצב את החיים מחדש, ולא מעט נשים וגברים עשו זאת בהרבה בחינות בחייהן. מה הם החיים אם לא רצף שינויים אחד גדול? ואת? כבר בגיל הזה מוכנה לזרוק הכל לפח ולוותר על מה שיכול עוד להיות לך? את מתייאשת כבר מעכשיו כי את הו, כה זקנה? נו.. באמת, את יודעת הרבה יותר טוב מזה.. יש אפשרות לשנות, קחי אותה!
 

BellA עלמה

New member
אבל...

אני כן מנסה מאוד מה לעשות שלא הולך לי? אם הייתי יותר צעירה היו לי הרבה יותר אפשרויות וגם הרבה יותר קל. כמו שהשיר אומר "העולם שייך לציעירים"
 
לא יודעת אם זה המקום

אבל אני תוהה, איך את מנסה? ובמה זה מתבטא שלא הולך לך? וואלה, הרבה יותר הזדמנויות ואפשרויות יש לציעירים, זה נכון אבל את צריכה להפסיק להכנס לראש חולה וזקן, להבין שגם בגיל 32 יש מלא הזדמנויות וזה גיל צעיר. להזכירך שתוחלת החיים של אישה בימינו הוא 83 שנה? את אפילו לא בחצי! קחי את עצמך, תנערי חזק חזק, תתרענני ותעשי מה שצעירים עושים!! תראי כמה כיף זה יהיה להרגיש יותר צעירה ממה שאת. גם אני, שצעירה ממך בכמה שנים מרגישה זקיינע ובמתכיינת לכולם על כך, ואני בזמן האחרון מוקפת בכמה וכמה אנשים שצעירים ממני בכמה שנים בודדות וניכר ההבדל, אבל הכל בראש. ה-כל בראש.. אפשר להתנהג ולבחור איך ליצור את החיים ככה שלא תרגישי הבדל כמעט מגיל 22 ועד איפה שאת היום. אם תרצי לענות על השאלות בהתחלה אני אשמח, אם לא, רק עשי לעצמך חושבי םותדעי שיש לך אופציות רבות לבחור מביניהן - טיפולים שונים, החלפת מטפלים, גישות שונות, אלטרנטיבי וכו'.. אל תזלזלי בעצמך, לא עכשיו.
 

BellA עלמה

New member
איך זה מתבטא

זה שפשוט לא מצליח לי קשה לי ללמוד הרגלים חדשים קשה לי להתנער מהעבר וההרגלים שבו מרגישה כמו עכבר במבוך . שרץ רץ רץ לשם מקום. מפחדת שיום אחד אגיע לגיל 42 ואני יהיה בידיוק באותו מקום. מפחיד לאללה
 
אין ספק שזו עבודה קשה

ומיאני שארצה לך על שינוי הרגלים, מי אני לעזאזל??? אבל אני יודעת בוודאת שזה אפשרי, ועבור עצמי אני לא מאדת תקווה.. גם לי הפחד שבעוד 5-10 שנים אני אשאר באותו המקום אבל זה בדיוק הכח המניע שלי, זה בדיוק מה שמביא לי מוטיבציהוחשק עני לשנות. קשה קשה קשה אבל מתחילים בצעדים קטנים, מחליטים על דברים בודדים בהתחלה, כי אי אפשר לשנות את הכל בבת אחת.. נעזרים בכלים פסיכולוגיים [עזרה, טיפול] נעזרים במה שרק אפר, והכי חשוב וזה נראה לי מה שנוגע אצלך ואולי זה מה שמעכב אותך בכל העניין, יוצאים מהקבעון המחשבי שאת לא מסוגלת כי את.. את פשוט ככה.. כי את כבר מבוגרת מידי לכל זה. ברגע שתאמרי לעצמך שזה אפשרי, שאת עושה את זה ויהי מה.. שאת צעירה ומסוגלת לשנות את עצמך צעד צעד.. את תראי כמה קל יותר זה יהיה. מה את אומרת?.. לכי על זה! להפסיד לא תפסידי, והמכות בתחת?.. זה ר מחשל.. יש עוד דרך ארוכה לצעוד וליפול. בסוף את תראי לאן תגיעי.
 

BellA עלמה

New member
אני מנסה בחיי שאני מנסה

נופלת קמה ושוב נופלת כמו בובת נחום תקום אבל כמה אפשר? מתי בן אדם אומר די?? מתי הוא מגיע למסכנה שהוא הולך עם הראש בקיר?
אני רוצה חיים אני רוצה להפסיק לחשוב על זה רוצה חיים כמו כולם (עבודה, לימודים בילויים וכו) זה יותר מידי לבקש??
 
...

מתי בנדם אומר די? אני לא חושבת שהוא אמור להגיד.. ראי נא שרשור בפורום אחר [אההמ אהממ] ותראי דעתי על וויתורים, אני לא באת בעד וויתורים, צריך להלחם על מה שאנחנו רוצים עד הסוף. בלי להגיד די. אם את מרגישה שאת הולכת עם הראש בקיר, זה לא אומר שצריך להפסיק אלא לשנות כיוון ושוב פעם ושוב פעם. למה לך לקום וליפול ולקו וליפול? תנסי בדרך אחרת, תנסי בגישה שונה עוד ועוד.. אין סוף לזה. הרי מה שאת מבקשת לך זה הכי טבעי והגיוני שיהיה לבנאדם ממוצע. עבודה? קשה להשיג אבל אפשר, גם אם זה גורר התבכיינות מה על המשמרות [נתתי לך דוגמא אישית] כל עבודה תקחי אם חסרה לך עבודה ותעסוקה.. לאט לאט תמצאי את הנישה שלך, אבל בתור התחלה אולי אל תיהי כה בררנית. לימודים? צריכה כסף כדי להירשם, תעבדי שנה ותרשמי.. מה רע? בילויים? תפסי את הבנאדם הראשון ברשימת הטפוניםשלך, ותזמיני אותו/ה לדייט בית קפה. זה לא בשמיים, באמת שלא. וגם מצריך עבודה לא פשוטה על עצמך.
 

BellA עלמה

New member
../images/Emo10.gif *נאנחת*

יש עבודה יש חברים אבל זה משטלט לי על כל התחומים אף פעם לא חופשיה מזה וזה נמאס
 

BellA עלמה

New member
כן . נראה לי שזה מה שאעשה

כבר התחלתי לחפש מסגרת טיפולית לא משמחה רבה אבל חוסר ברירה
 

ה מוזה

New member
אפשר שאלה?

אחרי שקראתי כל מילה בשרשור בואי נשחק ב"כאילו",טוב?
אם היית בת 22 מה היית משנה? מה היית עושה? אני מזמינה אותך למשימה קטנה[ולא קלה בכלל] תכתבי לעלמה בת ה 22 מכתב מעלמה בת ה 32
 

BellA עלמה

New member
עלמה צעירה

אוקי נחזיר את שעון החול אחורה הנה את בת 22 צעירונת תראי איך את נראת היגיע הזמן לטפל בעצמך שלא תגיעי לגיל 32 ותהיי תקועה במקום תמצאי לעצמך מסגרת טיפולית תתחילי דיאטה תלמדי את עצמך הרגלים נכונים תאזני את המוזניים של החיים שלך אל תתקעי בעבר בקשר ללימודים אל תתקעי במקומות שלא נכונים לך קחי את הניסיון שיש לעלמה בת 32 ותמנעי מעצמך הרבה כאב לב כן אם לא תקחי את עצמך בידיים ועכשיו מצפה לך הרבה כאב לב ובדידות עכשיו זה הזמן את רק בת 22
 

דוVשה

New member
עלמה.

קראתי את כל השרשור. לא רק בפורום הזה. בסופו של דבר הייתה לי מילה, לא הכי יפה, לסכם את ההנחה הזו שלך שאם היית יותר צעירה הכל היה יותר קל. בחרתי שלא להשתמש בה, אחרי הכל, זו דעתך ואם היא לא תואמת לשלי אין זה אומר שהיא לא ראוייה. אני יכולה להבין ייאוש, אני יכולה להבין מועקות, אני יכולה להבין הצטברות של דברים ורצון שיגיע כבר פתרון. עכשיו. מיידי. רוצה לדעת מה אני עשיתי כשהגעתי למצב הזה? להרגשה שכל יום הוא אותו דבר, שכל שנה שעוברת, היא אותו הדבר, שאני לא מקדמת את עצמי לשום מקום ושאולי, זה פשוט יישאר ככה. פתחתי את הפה שלי והלכתי לבקש עזרה. רוצה לדעת איך העזרה הזו תרמה לי? היא גרמה לי להבין שאין כזה דבר 'ככה זה וזהו', שהחיים הם דבר דינאמי, דבר שזז. את יכולה לזוז למקום חיובי או שאת יכולה לזוז למקום יותר שלילי. אין עמידה במקום. כי כשאת עומדת במקום, את עדיין עושה משהו, את בוחרת לא לעשות כלום, ואת הכלום הזה את מזינה. אין מצב שיש ריק. שפחד גדל או קטן לפי הרוח שאת נופחת בו, את מפיחה בו חיים, את יכולה גם שלא. שאין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, קיימות אפשרויות. ביניהן קיימת האפשרות לחפש את האושר האינסופי, הוא לא קיים. אין דרך מסויימת בה החיים יראו ורודים ונוצצים, תמיד. הכל רגעים. את הכל, צריך לקחת בפרופורציה. ורגעים [כמו הרבה דברים אחרים] זה דבר יחסי. רגע יכול להמשך חמש שנים ורגע יכול להמשך שנייה. שהבחירה, אם לעזור לעצמך או לא, נתונה בידייך בלבד. אחרים יכולים לייעץ, לכוון, אך את העבודה על התוכן שלך, את צריכה לעשות. שאת, מכירה את עצמך הכי טוב שיכול להיות, עזרה יכולה לתת לך כלים ע"מ להתמודד בתוך ערפל, עד שיהיה בהיר יותר. שאם לא מטפלים בשורש והוא מתחיל להרקיב, בסופו של דבר הפרח נובל. ככה זה. זה הכי פשוט והכי נכון. את פרח. למה את רוצה לחסוך מעצמך את ההזנה שכ"כ נחוצה לך? שרחמים עצמיים, הרמת ידיים וקדושה מעונה הם הכי כייפים שיש והכי מתעתעים, קצת כמו שוקולד. זה מתוק, אבל זה יכול, כשלא במידה, לעשות כ"כ הרבה נזקים. שבסופו של דבר, עם כל מה שעשו ואמרו אחרים, עם כל מה שהחיים העבירו, את צריכה לקחת אחריות על עצמך. על המעשים שלך. על המילים שלך. על כולך. שטיפול הוא דרך, בדרך הולכים. לא רצים [אולי לפעמים] לא מחכים רק להגיע לסוף. דרך לומדים, ולמידה? על עצמך, ועל מה מניע אותך ועל מה מפחיד אותך ואיפה את יכולה לשפר ואת מה כדאי להחסיר, היא, בעיניי, אחת הלמידות הכי מעניינות שיש. שככל שאת מטפלת בעצמך יותר, את נותנת לעצמך יותר. ככל שאת נותנת לעצמך יותר, את מבינה שאת שווה את הנתינה הזו. ככל שהנתינה גדלה את גדלה ומתעצמת. ככל שאת גדלה ומתעצמת יותר, את נעשית בנאדם טוב יותר, יודע יותר, מלא יותר, עצמאי יותר, בטוח יותר. שקשיים ופחדים, הם אתגרים. לא משהו שצריך לחסום או למנוע, אלא, משהו שצריך ללמד. והלקח, הלמידה אחרי שמתמודדים עם קשיים ו/או פחדים היא שווה כפליים. גם למדת וגם הצלחת להביס. שנצחונות קטנים כאלו הם הנצחונות הכי גדולים שיש. שהנפש שלך, היא כל מה שיש לך. מי יטפל בך אם לא את? והכי, שלהאחז ב 'אם הייתי צעירה יותר היה לי יותר טוב ויותר קל' זו בריחה. ולא סתם, בריחה במסווה של פחד. פחד מהתמודדות, פחד מקילוף שכבות, פחד מלגלות מה עומד מאחורי הפחדים. זו בריחה שנובעת מתוך בחירה, כי עם כל הקושי, את בוחרת להתחבא מאחורי 'אני לא צעירה, קשה לי עכשיו לשנות'. אין קשה, יש לא קל. אין גיל, גזע, מין או מוצא לעזרה עצמית. לנשמה שלך, לנפש שלך, אין גבולות ואין לה הגבלות. לפחדים שאת מזינה, יש. ואת מגבילה את עצמך, כל יום מחדש. אלו, בתמצות, כמה דברים שאני לקחתי מהעזרה שביקשתי. את מסירה את האחריות בעצמך באומרך שאם היית יותר צעירה היה יותר טוב. אם תמשיכי בדרך המחשבה הזו, אולי תוכלי להגיד, בגיל 45, שאם היית יותר צעירה, נגיד,בת 30 ו... היה לך יותר קל. נבירה ונגיעה בשורשים היא לא קלה, בכל גיל. שינוי דפוסי אופי הוא לא קל, בכל גיל. בקשה לעזרה, היא לא קלה, בכל גיל. את היא זו שבוחרת אם להשקות את עצמך, או לא. אגב, סתם לידע כללי. Bella זה יפה, גם באיטלקית. ויש משפט אחר באיטלקית. La Vitta E' Bella. - החיים יפים.
 

דוVשה

New member
והנה כמה ציטטות

עשי בהן כראות עינייך. לדעת מה שצריך לעשות ולא לעשותו, זו הגדולה שבפחדנויות. קונפוציוס זמן אבוד לעולם לא יימצא שנית בנימין פרנקלין תבוסה היא לעיתים מצב זמני בלבד, הרמת ידיים הופכת אותה לתמידית מרלן פון סאוונט איננו יכולים ללכת אחורה בזמן ולהתחיל הכל מחדש, אבל אנחנו יכולים להתחיל מחדש מרגע זה ואילך וליצור סוף חדש לגמרי מקור בלתי ידוע
 

ה מוזה

New member
עלמה יקירתי

כתבו לך כ"כ הרבה מילים מדהימות ואת,את כתבת לך את המילים המופלאות ביותר מקווה שתקשיבי לכל מילה שנכתבה לך ובעיקר ובמיוחד למילים שכתבת לעצמך
וברגעי הנפילה כשאת כבר רוצה לוותר ולתייאש תביטי במראת המילים שלך , זו את [ זה לא הגיל,זו את ] זו את "תמצאי לעצמך מסגרת טיפולית תתחילי דיאטה תלמדי את עצמך הרגלים נכונים תאזני את המוזניים של החיים שלך אל תתקעי בעבר" אל תתקעי בעבר ..... אל תתקעי בכשלונות ובנפילות אם יש פחד ראוי ,הוא הפחד שתמצאי את עצמך בגיל 42 כותבת לעלמה בת ה 32 את אותו מכתב, את אותן המילים . "קחי את הניסיון שיש לעלמה בת 32 ותמנעי מעצמך הרבה כאב לב כן אם לא תקחי את עצמך בידיים ועכשיו מצפה לך הרבה כאב לב ובדידות עכשיו זה הזמן" עכשיו,זה הזמן כי לא קיים זמן אחר לא אתמול ולא מחר עכשיו , והוא חולף . החיים מצפים לך ילדה והם יהיו,כל מה שתבחרי. ~
~
 
למעלה