[b u t t e r f l y17]

../images/Emo7.gif

אתמול..הייתי עצובה.. וחברה מאוד טובה שלי...שהיא איתי גם בחדר..שמה לב.. והתחילה לדבר איתי...על מה שעצוב לי..ושאני חייבת לפתור את זה..כי אני לא אומרת לאף אחד.. זה התחיל בכלל שאמרתי לה שאני רוצה לנתק את הקשר עם הידיד הכי טוב שלי.. כי אני לא רוצה לפגוע בו...אני לא יכולה לספר לו הכל..למרות שאני רוצה להיות אמיתית...לא יכולה לעזור לו בבעיות שלו...אז אני רוצה לנתק איתו את הקשר עד שאני אסתדר עם עצמי והיא התחילה לדבר איתי..והיא נשמעה כ"כ חכמה..ולמרות שהיא לא ידעה מה עובר עליי היא ייעצה לי... באותו זמן הדבר שנראה לי הכי נכון..זה להפתח אליה..לספר לה וזה היה קשה...ולקח זמן והיא חיכתה..הקשיבה..ייעצה..הבינה את זה שקשה לי להראות ככה את החולשה הכי עמוקה שלי.. וסיפרתי לה..על החוסר ביטחון הזה..על זה שאני שונאת את הגוף שלי...את עצמי..מרגישה מתוסבכת... היא ניסתה לשכנע אותי ללכת לפסיכולוגית שהיא הייתה הולכת אליה פעם..ושהיא גם פעם הרגישה ככה.. אבל זה לא בשבילי...אני לא רואה את עצמי נפתחת למישהו שאני לא מכירה.. והיא אמרה לי שהבעיה לא תעבור מעצמה...כי זה כל פעם קורה..ואני לא נפתחת לאף אחד.. ובכיתי... והיא שאלה אותי אם יש משהו שגורם לי להרגיש טוב...אז אמרתי לה שכן שזה הדבר היחיד שמוציא אותי...מהגועל...הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי... אבל זה פוגע בי בצורה מסויימת... והיא לא הבינה...ושאלה אם זה כמו סיגריות (כי גם היא מעשנת) ואמרתי לה שלא..שזה אסור.. והיא שאלה אם אני מקיאה.. אז הלב שלי התחיל לפעום מהר..וכמובן שהכחשתי.. כי לא יכלתי לספר לה.. והיא נלחצה...שאלה אותי מלא דברים בניסיון להבין מה אני עושה.. ונהיה לה רע...ולא רציתי לא רציתי להפיל את זה עליה..והיא התחננה שאני אלך לפסיכולוגית... והיא נכנסה עוד יותר לסרטים... והתחרטתי כ"כ על זה שסיפרתי לה... והיא רק הוכיחה לי כמה אני פוגעת באנשים שאני אוהבת..וכמה אני צריכה להמשיך להראות שהכל בסדר... ועכשיו אני בבית..ואני אוכלת...ויש לי בחילה, ואני מתה להקיא...להקל על עצמי...אבל מפחדת...מפחדת שישמעו

אוףףףף... מצטערת שזה כזה ארוך...

 

[b u t t e r f l y17]

אגב...

כ"כ רציתי שהיא תכנס לפורום הזה...ככה אני לא אצטרך להסתבך עם עצמי כ"כ בניסיון להסביר לה.. רציתי שהיא תדע שאני כן נפתחת איפשהו...במקום היחיד... מזל שלא אמרתי לה.. ככה הייתי מפילה עליה תיק יותר גדול... בלעע איך אני יוצאת מזה עכשיו

 

[berr]

ולספר למישהו אחר??

בעיני זה מקל לספר לחברות. אני לא חושבת שאני מפילה עליהן תיק - הן תומכות ועוזרות בזה שהן שם. אני לא מצפה שהן יצילו אותי מעצמי. אתמול ישבתי עם חברה בים ודיברנו המון על המחלה, וזה עשה לי טוב. לשפוך את זה החוצה. לא להתבייש. אבל אולי תספרי למישהו שיכול באמת לעזור, כי כל הנזק הזה - בהקאות. זה לא משהו שכדאי להזניח.

 

[b u t t e r f l y17]

לא יכולה

עצם העובדה שחברה שלי כמעט בכתה... ואני יודעת שאם הייתי מספרת לה על ההקקאות היא הייתה תמיד בודקת ובוקדת אם אני בשירותים... וחוץ מזה הייתי מפילה עליה אחריות גדולה מדי שאני לא רוצה בכלל שהיא תקבל... ולספר למישהו אחר? באמת שאני לא יכולה...היא רוצה שאני אלך לפסיכולוגית...אבל אני לא יכולה לשבת מול מישהי ופשוט לספר לה את הבעיות שלי...נראה לי הכי מפדח בעולם... והנזק בהקאות? כנראה שאני פשוט סומכת על עצמי מתי בדיוק לעצור...

 

[berr]

אני יכולה לספר לך ש-

ללכת למישהו מקצועי ולספר על הבעיות, זה ממש ממש לא מפדח. רב החברים שלי התנסו בטיפול פסיכולוגי כזה או אחר (ואין להם הפרעות אכילה) ויצאו מרוצים. אני נמצאת בטיפול כחצי שנה, וזה מאד עוזר לי. אני מספרת לפסיכולוגית הכל, בלי לחשוב פעמיים וזה יותר קל מלספר לחברים או למשפחה. אני מרגישה בטוחה - יש הסכם על סודיות רפואית והיא לא יכולה להעביר פרטים למישהו אחר. הרבה יותר קל לי לדבר איתה מאשר עם ההורים. כל אחד ודרכו שלו וגבולותיו שלו. אני משוכנעת שאינך יכולה להתמודד עם זה לבד. אבל......אינני את.

 

[b u t t e r f l y17]

אני רוצה לספר

ולהוציא את זה...כי באמת קשה לי להתמודד עם זה לבד.. אבל מזה כבר יעזור? זה לא שאני מקשיבה לעצות של אחרים..ואם אני אספר אז רק ירדפו אחרי יותר... אבל זה לא רק העניין של הפרעת האכילה...כי על זה אני יכולה להתגבר... את מה שאני מרגישה..עם זה קשה לי..וכן, כשניסיתי לדבר עם שני אנשים התחרטתי על זה... להפך, גרם לי להבין כמה אני צריכה להרחיק אותם מהחיים שלי בגלל שאני אוהבת אותם כ"כ...

 

[סיפוריי פיות]

../images/Emo182.gif

אווווף, אני יודעת למה את מתכוונת. רק שאני בכדי להרחיק ממני אנשים מתנהגת אליהם בצורה כל כך נוראית אפילו לפעמים לא בכוונה, בתת מודע, או מתוך הרגל כך שאני פוגעת בהם ככה או ככה. השאלה רק כמה. אני מפחדת להכאיב להם, ואני מפחדת שאם אני אספר הם ילכו מרוב שהם אוהבים, מרוב שהם מפחדים. אנשים לא יכולים להחזיק חזק, לא כולם. שלשום חבר טוב שלי בא אלי, שזו נסיעה של 35 דקות בערך והייתי ממש מגעילה כי הרגשתי רע ובמקום לתת לו להיות שם בשבילי כמו שהוא ממש רצה והתעקש הייתי פשוט נוראית. בסוף הוא הלך, אבל הוא לא כעס. הוא בכלל לא מתכוון לעזוב בקרוב. אוף איתו...

 

[broken child]

טלטולה...

את יודעת? מזל שאנשים שבאמת אבל באמת אוהבים אותך-ואין הרבה כאלה שמסוגלים לסבול אותך בכל מצב,הם נעלמים לך כנהיה להם רע מדי,קשה מדי... מזל שהאנשים המעטים שבאמת אוהבים-לא ייעלמו לא משנה כמה ביצ'יות נהייה. הם יבינו.הם יבינו מאיפה זה בא.

אותך.

 

[סיפוריי פיות]

אבל בא לי למות

 

[b u t t e r f l y17]

../images/Emo7.gif

אז זהו..שאני מפחדת לכעוס עליהם..לא רוצה שיתרחקו ממני מהסיבה הזאת אבל מצד שני גם לא יודעת איך להרחיק... אבל נראה כאילו זה הדבר הטוב ביותר כרגע...

 

[סיפוריי פיות]

לא יכול להיות שזה טוב.

 

[berr]

שחור ולבן

פעם כתבתי שיר לאחי וביקשתי ממנו שיהיה בשבילי "אמצע". כי אני כ"כ קיצונית. רואה הכל בשחור ולבן. רואה הכל ב-כן ולא. אני מבטיחה לך שזה כן יעזור, לספר. אבל לא יעזור מיד. זה צעד ראשון לעזור לעצמך. זה הצעד הכי מפחיד, אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי. את כותבת: להרחיק אותם מהחיים שלי בגלל שאני אוהבת אותם. אני רואה כאן כל כך את עצמי - את דרך החשיבה ה-שחורלבן שלי. אין אמצע. אני רואה את אותו נסיון להקיא ולהרחיק את מה שעושה לך טוב. ואת מי שעושה לך טוב. לא כיף לחיות ככה. אני חייתי ככה והיום זה משתפר. ותאמיני לי, שלפני תחילת הטיפול, פניתי לבנות בריאות, בפורום ובפורומים אחרים, ודיברתי איתן. מה, אתן לא מפחדות מאוכל? מה, אתן יכולות לאכול במסעדה ולא להתחרט אח"כ? כל מיני שאלות כאלה, שאלתי והן ענו ש:כן. הן לא מפחדות. אפשר להבריא. אפשר לחיות אחרת. לא שאין קשיים, אבל בטיפול שלי - אני לומדת להתמודד עם הקשיים, או סתם לבכות עליהם. אני לומדת שאם אני אזלול כי קשה לי בלימודים, זה לא יעשה את הלימודים קלים יותר. ואם אני אצום, כי בא לי להכיר בחורים, אז (וכאן זה מנסיון), אולי אני אכיר מישהו, אבל הוא יתרחק בסופו של דבר, מהבחורה המוזרה שלא אוכלת לידו ושבסה"כ היא די אובססיבית...הוא לא יודע מה לא בסדר, אבל משהו לא בסדר. טוב. די - בילבלתי מספיק את המוח.

 

[מי שהיא 1]

פרפרית,

את לא פוגעת רק באנשים שאת אוהבת את פוגעת בעצמך. את מפחדת מטיפול ואומרת שלא תוכלי לדבר עם מישהוא זר, לא שווה לנסות??? מישהיא-לי.

 

[b u t t e r f l y17]

לא יודעת

אני מתביישת...לא רוצה שמישהו שלא מכיר אותי יתחיל לנתח אותי וחוץ מזה אני יודעת מה היא תגיד שאני צריכה לאהוב את עצמי יותר, להעריך את עצמי, שהכל נובע מהביטחון העצמי.. זה גם מה שחברה שלי אמרה לי.. אבל הדברים האלה רק מרגיזים אותי יותר...הרי שברור שיגידו לי שהדברים האלו לא נכונים.. ומה זה יעזור בכלל?

 

[מי שהיא 1]

אולי...

בהתחלה היא לא תכיר אותך (אבל עד כמה את מכירה את עצמך???) ואחר כך היא כבר תכיר אותך יותר (וגם את את עצמך...) ויהיה לך יותר קל. היא בטח תאמר לך שאת צריכה יותר לאהוב ולהעריך את עצמך ושחלק בטח נובע מביטחון עצמי. אבל היא בטח תאמר לך עוד הרבה דברים והקטע הוא שבעיקר את תאמרי לעצמך. טיפול הוא לא ישיבה מול מכונה שמנתחת אותך ומייצרת קלישאות, טיפול הוא כלי מצויין להכיר את עצמך ולפתור הרבה בעיות כך שאפשר לחיות יותר טוב. דברים שמרגיזים אותך בדר"כ לא מרגיזים סתם, הם נוגעים בנקודה רגישה אחרת הם לא היו מרגיזים אלא חולפים על ידך בלי לעורר שום רגש. ומה זה יעזור? אני יכולה לומר לך הרבה דברים שקשורים להחלמה ולחיים טובים יותר אבל אני לא אומר לך את זה. לכל אחד זה עוזר ממקום אחר, בקצב אחר. תחליטי אם את רוצה להתשיך להתבייש ולסבול או להתגבר על הבושה ואולי לחיות אחרת.

מישהיא- לי

 

[מיכל..~]

ומה יהיה אם מישו ידע?

הרי בשלב כלשהו ידעו. לא? בששלב כלשהו את *תצטרכי* לספר להם ! למה השלב הזה הוא לא עכשיו? את צריכה את זה בשביל עצמך אל תתני לזה לחמוק ממך קבלי את היד המושטת לך..